הכומר מרטין לותר קינג, שהטיף למסר של התנגדות לא אלימה, היה הקול המוביל של תנועת זכויות האזרח האמריקאית. ההפגנות שארגן, הצעדות שהוביל והנאומים שנשא ממשיכים להדהד עד היום. הם גם היו המפתח להבאת חקיקה מובילה כמו חוק זכויות האזרח משנת 1964 וחוק זכויות ההצבעה משנת 1965.
על מאמציו להילחם באי-שוויון בין הגזעים, הפך קינג לאדם הצעיר ביותר שזכה בפרס נובל לשלום ושנים לאחר מותו הפך יום הולדתו לחג לאומי בארצות הברית. בתי ספר, רחובות ומבנים רבים נקראים על שם קינג ובשנת 2011 הוא הפך לאפרו-אמריקאי הראשון שקיבל אנדרטה בקניון הלאומי בוושינגטון. ולא הרבה יודעים הוא אפילו היה פרו-ישראלי.
קינג נולד בשם מייקל לותר קינג באטלנטה ב-15 בינואר 1929 כאחד משלושת ילדיהם של מרטין לותר קינג האב, הכומר של הכנסייה הבפטיסטית אבנעזר ואלברטה (וויליאמס) קינג, מורה לשעבר בבית הספר.
שמו שונה ל"מרטין" כשהיה כבן 6. לאחר שלמד דקדוק בבתי ספר תיכוניים מקומיים, קינג נרשם למכללת מורהאוס באטלנטה בשנת 1944. הוא לא תכנן להיכנס למשרד, אבל אז הוא פגש את ד"ר בנג'מין מייז, מלומד שהתנהגותו שכנעה אותו שקריירה דתית יכולה להיות מספקת גם מבחינה אינטלקטואלית. לאחר שקיבל את התואר הראשון שלו ב-1948, קינג למד בסמינר התיאולוגי קרוזר בצ'סטר וזכה בפרס פלקר כתלמיד מצטיין בכיתת הבוגרים, וגם זכה במלגת ג'יי לואיס קרוזר. קינג סיים את לימודי הדוקטורט שלו ב-1953 וקיבל את התואר שנתיים לאחר מכן עם סיום עבודת הדוקטורט שלו.
קינג שהיה נשוי עד אז, חזר דרומה כדי להיות כומר בכנסייה הבפטיסטית של שדרת דקסטר במונטגומרי. שם, הוא הטביע את חותמו הראשון על תנועת זכויות האזרח, על ידי גיוס הקהילה השחורה במהלך 382 ימים של חרם על האוטובוסים בעיר, בעקבות מדיניות ההפרדה הגזעית. קינג התגבר על איומי מעצר והטרדות אלימות אחרות, כולל השלכת רימונים על ביתו. בסופו של דבר, בית המשפט העליון של ארה"ב הכריז על הפרדת קווי אוטובוסים שאינה חוקתית.
כגיבור לאומי ודמות בולטת בתחום זכויות האזרח הוא זימן מספר מנהיגים שחורים ב-1957 והניח את היסודות לארגון הידוע כיום כועידת המנהיגות הנוצרית הדרומית (SCLC). קינג נבחר לנשיאה ועד מהרה הוא החל לעזור לקהילות אחרות לארגן הפגנות משלהן נגד אפליה. לאחר שסיים את ספרו הראשון וטייל בהודו, קינג חזר לארצות הברית ב-1960 כדי להיות כומר משותף, עם אביו, של הכנסייה הבפטיסטית אבנעזר.
שלוש שנים מאוחר יותר, הטקטיקות הלא אלימות של קינג הועמדו למבחן החמור ביותר שלהן בברמינגהם, במהלך מחאה המונית למען נוהלי גיוס הוגנים וביטול ההפרדה במתקני חנויות כלבו. אכזריות המשטרה כנגד הצועדים המחישה את מצבם של השחורים לאומה בכלל, עם השפעה עצומה. קינג נעצר, אך קולו לא הושתק: הוא כתב "מכתב מכלא בברמינגהם" כדי להפריך את מבקריו.
מאוחר יותר באותה שנה היה קינג לנואם ראשי במצעד ההיסטורי שהתקיים בוושינגטון, שם נשא את אחת הנאומים הנלהבים ביותר בקריירה שלו. מגזין "טיים" קבע אותו כאיש השנה שלו לשנת 1963. כמה חודשים לאחר מכן הוא נבחר כחתן פרס נובל לשלום לשנת 1964. כשחזר מנורבגיה, לשם נסע לקבל את הפרס, קינג קיבל על עצמו אתגרים חדשים. בסלמה, הוא הוביל מסע רישום בוחרים שהסתיים בצעדת החופש מסלמה למונטגומרי. לאחר מכן הביא קינג את הצעדה שלו לשיקגו, שם השיק תוכניות לשיקום שכונות העוני ולספק דיור. ברם בצפון גילה קינג עד מהרה שלשחורים צעירים וזועמים אכפת מעט מאוד מההטפות שלו ואפילו פחות מהפצרותיו למחאה שלווה. האכזבה שלהם הייתה אחת הסיבות שהוא התגייס מאחורי מטרה חדשה: המלחמה בווייטנאם.
למרות שהוא ניסה ליצור קואליציה חדשה המבוססת על תמיכה שווה בשלום ובזכויות אזרח, זה גרם לקרע מיידי. האגודה הלאומית לקידום אנשים בעלי צבע (NAACP) ראתה בשינוי הדגש של קינג "טעות טקטית חמורה". הליגה העירונית הזהירה כי "המשאבים המוגבלים" של התנועה לזכויות האזרח יתפרסו באופן דליל מדי. אבל מנקודת מבט היסטורית, התזמון של קינג היה מעולה. סטודנטים, פרופסורים, אינטלקטואלים, אנשי דת ורפורמים מיהרו להיכנס לתנועה. לאחר מכן, קינג הפנה את תשומת לבו לנושא המקומי שלדעתו קשור היה ישירות למאבק בווייטנאם: העוני. הוא קרא להכנסה משפחתית מובטחת, איים בחרמות לאומיות ודיבר על שיבוש ערים שלמות על ידי "מחאות" לא אלימות. מתוך מחשבה על כך, הוא החל לתכנן צעדה ענקית של העניים בוושינגטון הבירה.
הפגנה בעוצמה ובגודל כל כך נרחב שהקונגרס נאלץ להכיר ולהתמודד עם המספר העצום של אמריקאים נואשים ומדוכאים.
קינג קטע את התוכניות הללו כדי להעניק את תמיכתו לשביתת אנשי התברואה של ממפיס. הוא רצה להרתיע מאלימות, וביקש למקד את תשומת הלב הלאומית למצוקתם של העובדים העניים והבלתי מאורגנים בעיר. הגברים התמקמו על ייצוג איגודי בסיסי והעלאות שכר שחלפו מזמן.
אבל הוא מעולם לא חזר לתוכניות העוני שלו. ב-4 באפריל 1968, במרפסת של מלון לוריין בבעלות שחורים ממש ליד רחוב ביל בממפיס, הוא נרצח. בזמן שעמד בחוץ עם ג'סי ג'קסון וראלף אברנתי, קינג נורה בצווארו מכדור רובה ומותו גרם לגל אלימות בערים הגדולות ברחבי המדינה.
מורשתו של קינג המשיכה לחיות. בשנת 1969, אלמנתו, קורטה סקוט קינג, ארגנה את מרכז מרטין לותר קינג הבן לשינוי חברתי לא אלים. היום הוא ניצב ליד הכנסייה הבפטיסטית האהובה שלו אבנעזר באטלנטה. יום הולדתו, 15 בינואר, הוא חג לאומי בארצות הברית, הנחגג מדי שנה עם תוכניות חינוכיות, תצוגות אמנותיות וקונצרטים ברחבי ארצות הברית. מלון לוריין שבו הוא נורה הוא כיום הפך למוזיאון הלאומי לזכויות האזרח.
״יש לי חלום״
הנאום המפורסם שנשא ב-1963 בפני יותר מ-200,000 צועדי זכויות אזרח באנדרטת לינקולן בוושינגטון הבירה הוא אולי הנאום המזוהה ביותר עם מרטין לותר קינג.
