בעוד שאתם אולי מכירים את קלאסיקת האימה שלה, פרנקנשטיין, העובדות המרתקות האלה על הסופרת מַרִי שֶלי (אולי) ידהימו אתכם.
עובדות
מרי שלי, ילידת 30 באוגוסט 1797, הגיעה ממשפחה של אינטלקטואלים: הוריה היו מרי ווּלסֵטוֹנקרַאפט, אחת הסופרות הפמיניסטיות הראשונות בהיסטוריה, וויליאם גודווין, פילוסוף. בשל פעילותם הענפה של הוריה, שלי הצעירה יכלה לפתח את שכלה בחברת אינטלקטואלים ודמויות כמו סגן נשיא ארה"ב אהרון בר והמשורר הרומנטי המפורסם סמואל טיילור קולרידג'.
ברם, הרומנים של שלי הובילו את אביה להתנער ממנה. כשהייתה בת 16 בלבד, שלי פגשה את המשורר פרסי ביש שלי, מעריץ של אביה. למרות שהיה נשוי ומבוגר ממנה משמעותית (בן 22 באותה תקופה), השניים התאהבו ובסופו של דבר ברחו יחד בשנת 1814. כשהם חזרו לאנגליה, מרי הייתה בהריון ואביה לא רצה שום קשר איתה.
ייתכן שאביה של מרי רצח כדי להציל את המוניטין של בתו. בשנת 1816, גופתה ההרה של הרייט ווסטברוק, אשתו הראשונה של פרסי שלי, נמצאה בנהר הסרפנטיין בלונדון לאחר התאבדות לכאורה. מרי ופרסי נישאו זמן קצר לאחר מכן, אך שמועות טענו שאביה של מרי דאג להרוג את הרייט, שכן היא עמדה בדרכה של בתו להינשא לפרסי ובכך ליצור מערכת יחסים "לגיטימית".
ייתכן שחיבה למשוררים עברה במשפחה. כמו מרי, אחותה החורגת של שלי, קלייר קליירמונט, רצתה לעצמה מאהב משורר, ולכן רדפה אחר חברו של פרסי, לורד ביירון. במרדף אחריו היא, מרי ופרסי נסעו לז'נבה, שווייץ, כדי לפגוש את ביירון, ושם בשנת 1816 מרי החלה לכתוב את ״פרנקנשטיין״.
לורד ביירון אולי היווה השראה לשלי לכתוב את יצירתה המפורסמת ביותר. כפי שמספרת האגדה, ביירון, מרי, פרסי ורופאו האישי של ביירון, ד"ר ג'ון ויליאם פולידורי, נשארו ערים עד מאוחר בלילה אחד, דנו בנסתר וקראו סיפורי רוחות רפאים. ביירון איתגר את הקבוצה לכתוב סיפור אימה, מה שהוביל את מרי לכתוב את הסיפור שיהפוך לפרנקנשטיין. היא לא הייתה היחידה שסיפורה יירשם בהיסטוריה: פולידורי כתב את "הערפד", שנחשב באופן נרחב כהשראה לספר דרקולה של בראם סטוקר.
שלי, לעומת זאת, אומרת שפרנקנשטיין הגיע אליה בזמן שישנה. במהדורה השלישית של פרנקנשטיין, מרי מסבירה שחלום היווה השראה לסיפור. "ראיתי בעיניים עצומות, אך בראייה מנטלית חדה – ראיתי את התלמיד החיוור של אמנויות טמאות כורע ברך ליד הדבר שהרכיב", כותבת המחברת. "ראיתי את רוח הרפאים המחרידה של אדם שרוע, ואז, על ידי פעולתו של מנוע רב עוצמה, מראה סימני חיים…"
למרות ההנחות הרווחות, זהו הרופא המטורף, לא המפלצת, שנקרא פרנקנשטיין. המפלצת מכונה תמיד רק "אומללה", "יצור", "מפלצת", "שד" ו"זה".
ייתכן שמרי שאבה השראה נוספת מטירת פרנקנשטיין בדרמשטט, גרמניה. האלכימאי יוהאן קונרד דיפל חי שם במאות ה-17 וה-18. אגדות מקומיות מספרות שהוא ערך ניסויים על גוף אדם שהוציא מהקבר בזמן שחי בטירה…
כאשר מרי החלה לכתוב את "פרנקנשטיין", היא הייתה רק בת 19. בזמן פרסום הספר בשנת 1818, היא הייתה רק בת 21. בעוד שפרנקנשטיין פורסם בתחילה בעילום שם, הקדמה מאת פרסי שלי גרמה לרבים להאמין שהוא זה שכתב את הרומן. רק לאחר שהסיפור הפך פופולרי על הבמה – בשנת 1823, חמש שנים לאחר יציאתו לאור לראשונה – פרסמה מרי את הספר תחת שמה. למרות שהוא נחשב כיום לקלאסיקה, רבות מהביקורות המקוריות על "פרנקנשטיין" לא היו חיוביות כלל. יש שכינו את היצירה "רקמה של אבסורד נורא ומגעיל".
״פרנקנשטיין״ שאנו מכירים אינו זה ששלי יצרה במקור. ואכן, המחברת תיקנה את ספרה פעמים רבות, בעיקר בשנת 1831. גרסה זו, שנכתבה לאחר מותם הטרגי של שניים מילדיה ופרסי, מציגה את דוקטור פרנקנשטיין פחות כאדם בעל רצון חופשי ויותר ככלי של הגורל, וכך ראתה מרי את עצמה בעקבות הטרגדיות שחוותה.
למרות שלעתים קרובות היא זכורה אך ורק בזכות פרנקנשטיין, שלי הצליחה, בחייה הקצרים, לפרסם כמות גדולה של עבודות בתחומים רחבים של צורות ונושאים. יצירתה כוללת שבעה רומנים, שלושה ספרי ילדים, למעלה מתריסר סיפורים קצרים ושירים כל אחד, כמה כרכים של ביוגרפיות, וקומץ מאמרים ושירים.
טרגדיה סימנה חלק ניכר מחייה של שלי. רק אחד משלושת ילדיה, פרסי פלורנס שלי, שרד עד בגרות. האחרים – כמו ויליאם, שמת ממלריה לפני יום הולדתו הראשון – נספו עוד לפני שמרי הספיקה להכיר אותם.
למרות ש"פרנקנשטיין" הוא יצירתה המפורסמת ביותר של שלי, היא המשיכה לכתוב עד סוף חייה: יצירותיה האחרות כוללות יותר מדע בדיוני, כמו הרומן האפוקליפטי "האדם האחרון", על הניצול היחיד ממגפה עולמית, והרומן ההיסטורי "ואלפרגה". היא גם ערכה מהדורות שלאחר מותו של שירתו של בעלה.
בדיוק כמו אשתו הראשונה, בעלה של שלי, פרסי, טבע, למרות שמותו היה תאונה. בזמן שיט בסירתו, דון ז׳ואן, פרסי נקלע לסערה. גופתו נמצאה עשרה ימים לאחר מכן, עותק של שיריו של קיטס בכיסו.
פרסי נשרף, אך ליבו המסויד סירב להישרף. שלי שמרה אותו, יחד עם חפצים אחרים של המנוח, אצלה במשך שנים רבות. כאשר בנה של שלי רוקן את שולחנה של אמו לאחר מותה ב-1851, הוא מצא קווצות שיער של ילדיה המתים, ואת שרידי ליבו של פרסי עטופים באחד משיריו. אלה נקברו בכספת המשפחתית לאחר מות בנם ב-1889.
חומר מעשיר לצפייה
בעוד שיצירתה זכתה לעיבודים רבים לקולנוע ולטלוויזיה, סיפור חייה הטרגי עובד פעמים ספורות, אם בכלל. אחת ההפקות הידיעות היא הסרט ״מרי שלי״, בכיכובה של אל פנינג. היא תיזכר לנצח כסופרת שנתנה לעולם את פרנקנשטיין. אבל סיפור חייה האמיתי של מרי שלי – ויצירת המפלצת הנצחית שלה – הוא פנטסטי כמעט כמו סיפורה שלה. מרי, שגדלה אצל אביה, פילוסוף מפורסם בלונדון של המאה ה-18, היא נערה חולמת הנחושה להטביע את חותמה על העולם כשהיא פוגשת את המשורר המבריק והנוצץ פרסי שלי. כך מתחיל רומן אהבה לוהט ובוהמייני, המאופיין גם בתשוקה וגם בטרגדיה אישית, שישנה את מרי ויניע את כתיבת יצירת המופת הגותית שלה. חדורה ברוח הדמיון של גיבורה, מרי שלי מחייה את עולמה של אישה פורצת דרך שהתנגדה למוסכמות ותעלה את שדיה הפנימיים ביותר על הדף, במה שיהפוך לאגדה לדורות.
