מָסלֶניצַה הוא חג סלאבי עממי הנחוג במדינות מזרח אירופה ובמדינות סלאביות נוספות בשבוע האחרון שלפני תענית הפסחא. אלא, שהחג הזה הוא שריד לפולחן פגאני עתיק.

חוקרים אנתרופולוגיים מאמינים ששורשיה של המסלניצה (Ма́сленица) בתקופות פגאניות קדומות יותר. ולמעשה יש יותר מגרסה אחת למקור החג הזה.

שבוע המסלניצה עשיר במסורות וטקסים. אחד העיקריים שבהם הוא אפיית פנקייקים ומקור השם הוא במילה ״מאסלה״ (חמאה), שנוהגים למרוח על הפנקייק. לפי גרסה אחת, הפנקייקים הופיעו בשל פולחן השמש. כך או כך, כיום שבוע מסלניצה מסתיים עם תחילת התענית לקראת חג הפסחא הנוצרי ומהווה הכנה לקראתו.

על פי מסורת הכנסייה האורתודוקסית, שבוע החג נקרא גם שבוע הגבינות, מכיוון שכבר אי אפשר לאכול בשר: מותר רק מוצרי חלב, ביצים ודגים. בדרך זו, נוצרים אורתודוקסים מתכוננים בהדרגה לצום הארוך והקפדני.

מעניין שהחגיגות המהנות במסלניצה דומות לקרנבל והמילה עצמה מגיעה מהמילה הלטינית המאוחרת carne (בשר) ו־vale (פרידה), שמזכירה את הנוהג הדורש ריסון עצמי. השפע החגיגי שמאפיין את החג מאפשר לחוגגים להספיק לאכול היטב לפני תחילת התענית.

מקור החג

חגיגות גדולות, ירידים, משחקים מהנים, טיולי מזחלות, החלקה על הקרח, בישול פנקייקים מגוון מילויים — כך חוגגים את המסלניצה ברוסיה. שורשיו של החג, כאמור, הם בימי קדם ומקורם פגאני. החג מייצג את הפרידה מהחורף ואת קבלתו של האביב, שמובחן בהתעוררות הטבע לאחר שנת חורף ארוכה. עם כניסתה של הנצרות לרוסיה, החג העממי התמזג עם התרבות הדתית.

בנצרות, שבוע המסלניצה הוא לא רק סיבה לכיף ולשמחה, אלא גם הכנה לתענית הפסחא. לפי גרסה אחת, שמו של החג נובע מכך שהסלאבים ניסו לפייס את האביב על ידי האצת הגעתו, כלומר לשמן אותו ומכאן הנוהג לבשל מאכלים בשמן. ולפי גרסה נוספת, שנפוצה לאחר אימוץ הנצרות האורתודוקסית, הכנת פנקייק בתקופה זו מתאפיינת במזיגה נדיבה של שמן וחמאה, שכן שבוע לפני הצום כבר אי אפשר לאכול בשר, אבל מוצרי חלב עדיין אפשר.

החג הוא בן מאות רבות של שנים, אבל, כמו בעבר, הוא מזוהה עם פסטיבלים, כיף, משחקים וריקודים. ירידים מתקיימים בכל מקום, בהם נערכות תחרויות מצחיקות, מבצעים ריקודי עם, שרים שירים, מבלים במופעים הומוריסטיים, גברים צעירים מראים את יכולתם בקרבות אגרוף או במשחק מקיר לקיר ואפילו נערכות תחרויות כמו מי זולל הכי הרבה פנקייקים…

על פי האמונה הסלאבית, החגיגות אורגנו כדי לעזור לאביב להרחיק את החורף. במקביל, הוא גם נועד לשבח את אלת השמש והפוריות הפגאני, ירילה, כדי שזו תעניק במהירות לאדמה שמש וחום עבור יבול טוב.

ישנם סימנים רבים הקשורים למסלניצה, הנה כמה מהם: אם יש הרבה נטיפי קרח על הגגות, אז השנה תהיה מוצלחת; אם היום מעונן, צפו לקציר פטריות גדול; אם הכפור הגיע, הקיץ יהיה חם.

אחד הסמלים של חג המסלניצה והחגיגות המשעשעות, הוא הדוב. נהוג לעטות עור של דוב ולרקוד עם הנאספים בריקודי מעגל. דמות הדוב מהווה גם היא סמל לבואו של האביב. אחרי הכל, בחורף הדוב ישן במאורתו ובאביב הוא מתעורר. ועדיין, התכונה העיקרית של מסלניצה היא פנקייק, המסמל את השמש והשפע ולא בכדי זהו החג המשמין ביותר בלוח השנה הרוסי. במהלך שבוע החג אופים פנקייקים רבים ועקרות בית מאמינות שמספר הפנקייקים שהן אפו יקבע גם את מספר ימי השמש שיהיו בשנה. אם הפנקייק הראשון יתברר כוורוד, אז מחלות יעקפו את משק הבית, ואם הוא דק ונקבובי, החיים יהיו קלים. לפי המסורת, אסור בתכלית האיסור לחתוך פנקייק — זה עלול לגרום לצרות למשפחה.

שיאו של היום האחרון של שבוע מסלניצה היא שריפת דמותה של מסלניצה; בימי קדם זו נקראה האם. הטקס סימל את ההיפטרות מהקור והציפייה ליבול טוב. על פי המסורת הנוצרית, יום זה נקרא יום ראשון למחילה. הנוצרים מבקשים סליחה מבני משפחה, חברים ומכרים, כי עלולים לפגוע במישהו מבלי משים. המאמינים גם הולכים לכנסייה ולבקש לא רק את סליחת האחרים, אלא גם לסלוח בכנות לעבריינים.

בימי קדם, האנשים הלכו לבית המרחץ כדי לשטוף את חטאיהם. לכן, מסלניצה הוא חג חשוב לעם הרוסי, המשלב אלמנטים של טקסים פגאניים עתיקים ומסורות נוצריות. ביום זה כולם יכולים ליהנות מטעם הפנקייק והוא נחשב לחג משפחתי המהווה גם הכנה לתקופת הצום הקפדנית וההתנזרות ממאכלי בשר, לקראת הפסחא.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.