איך הפך הנשיא הרוסי הצעיר מדמות ליברלית מובהקת בעלת אוריינטציה מערבית, לאדם שמרן בעל דעות לוחמניות ■ קווים לדמותו של שינוי.
נשיא רוסיה לשעבר, דְמִיטְרִי מֶדְבֵדֶב, המכהן כיום כסגן יושב ראש המועצה לביטחון לאומי, הודיע כי בעקבות מתקפת המל״טים שרוסיה מייחסת אותו לאוקראינה, יש להתנקש בחייו של נשיא אוקראינה, ווֹלוֹדִימִיר זֶלֵנְסקִי.
View this post on Instagram
תקוות הליברלים
דמיטרי מדבדב היה ידוע בשנות נשיאותו כנשיא ליברלי למדי. הוא נמנה על קבוצת הכלכלנים שהובאו מפטרבורג והיוו אבן נגף לקבוצה פוליטית אחרת בשלטון שזכתה לכינוי ״סילוביקי״, ותיקי מערכת הביון והביטחון שתפסו עמדות מפתח בממשל והחזיקו בעמדות שמרניות מאוד, בייחוד ביחסם למדינות השכנות ולמדינות המערב. אבל מדבדב נתפס כנשיא שמבקש להתקרב יותר למערב, למרות המלחמה בגאורגיה (שרבים ראו בה יוזמה של ראש הממשלה דאז, הלא הוא פוטין).
מדבדב יזם רפורמה משטרתית לשינוי שם המשטרה משמה הסובייטי המיושן Militsiya ל־Politsiya, כמו בתקופת הצאר (הגם שזו היתה רפורמה קוסמטית בעיקרה שלא השפיעה על המאבק בשחיתות המשטרתית); הוא החזיר את הבחירות למושלי המחוזות ברוסיה; האיץ את תהליכי הדיגיטציה של הממשלה עם מיזם Gosuslugi, שהפך לכלי המרכזי דרכו הממשל מספק שירותים לאזרחיו, בעיקר באופן דיגיטלי. הוא גם נתפס כקרוב יחסית לנשיא ארצות הברית אובמה ולנשיא הצרפתי ניקולא סרקוזי וזכור היטב ביקורו המתוקשר בארצות הברית במהלכו נכנס עם אובמה לאכול במסעדת מק׳דונלדס מקומית. הוא גם עודד קיצוץ בכח האדם של הצבא — בצעד שלא התחבב על ידי אנשי הצבא — והורה להקים יחידות למלחמה בשחיתות בגופי הממשל. במישור החברתי, דרש לחבר את כל בתי הספר במדינה לרשת האינטרנט וקיווה להוביל תהליכי הפרטה משמעותיים. ססמת הבחירות שלו ב־2008 הייתה ש״חירות עדיפה על אי-חירות״. לכאורה הוא היה נראה בתור המועמד מושלם להוביל את רוסיה אל דרך המלך ולהפוך אותה לדמוקרטית יותר.
רצה לשפר ויצא כמו תמיד
אלא שלהפתעת מקורביו, הוא נמנע מלהתמודד לנשיאות רוסיה לקדנציה שנייה בבחירות 2012 ולאחר חזרתו של ולדימיר פוטין לקדנציה שלישית כנשיא מונה מדבדב לכהן כראש הממשלה שלו. בשמונה שנות כהונתו עד ינואר 2020, דעותיו כראש ממשלה הלכו והקצינו עד כדי כך שאמר ש"רוסיה יכולה לנהל יחסים רק עם שלטון לגיטימי ויעיל, הנהגה שהעם לא מנגב עליה את הרגליים כמו על שטיח", זאת בתגובה לארועי הדחתו של ינוקוביץ׳ מנשיאות אוקראינה שהתחילו במחאות נגד אי צירופה של אוקראינה לאיחוד האירופי בחורף 2014.
השיא הגיע לאחר התפטרותו מראשות הממשלה. מאז הוא מונה לסגן יושב ראש המועצה לביטחון לאומי ועבר את המהפך המושלם מאדם ליברלי לאדם בעל דעות שמרניות נציות. כזה שמביע ביקורת נוקבת וחריפה מאוד נגד הממשלה בקייב והוא הפך לתומך מובהק של ידידו ופטרונו פוטין, במשימתו ל״דה־נאציפיקציה״ של אוקראינה. הפלישה הנפשעת לאוקראינה חיזקה את מעמדם של מחנה הסילוביקי והרפורמטור הצעיר הפך לשמרן לוחמני.
מדבדב שינה באופן דרמטי את תדמיתו והפך לאחד הדוברים המרכזיים של בכירים רוסיים הדוגלים בהסלמת המלחמה עם אוקראינה. לא בכדי הוא הכריז כי יש להתנקש בנשיא אוקראינה בעקבות מתקפת המזל״טים על הקרמלין.
אפשר שמדבדב קורא את המפה הפוליטית נכון. אומנם לדבריו הוא הבין שמדינות המערב שואפות לחסל את רוסיה. אבל האמת שייתכן שזו סיבה עצובה יותר.
רוסיה של פוטין הלכה והפכה למדינה רודנית יותר ויותר. הבעת ביקורת על הממשלה הפדרלית נתפסת כדבר אסור, שלא לדבר על התבטאות נגד המלחמה והצבא הרוסי שהפכה לעבירה פלילית שמשתווה לבגידה במולדת. עבירה שדינה מאסר ממושך.
מדבדב כנראה חושש לכסאו. מדבדב, ברטוריקה הקשוחה שלו, מנסה לתפוס את מקומו בזירה הפוליטית המקומית ולצבור פופולריות בקרב החוגים השמרנים של פטריוטים רוסים, כדי להתרחק מהדימוי שכה היה מזוהה איתו עד באחרונה כ"ליברל המפלרטט עם המערב". כעת, הוא מבקש להצטרף למחנה ה״סילוביקי״ שצברו עוצמה בל תתואר ברוסיה של אחרי הפלישה לאוקראינה.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
