מנליק השני: המנצח מאדווה

סיפורו המרתק של המנהיג האתיופי שהצליח להדוף פלישה איטלקית, לבנות בירה חדשה ולהוביל את האומה שלו לעידן של קדמה טכנולוגית ודיפלומטית.

לא בכדי אתיופיה הייתה אחת המדינות היחידות באפריקה שמעולם לא נכבשו על ידי האירופים. יש שיאמרו שאת ההישג הזה יש לייחס למֶנֵלִיק השני – קיסר בעל חזון, צאצא לשושלת שלמה המלך, שהצליח לעשות את הבלתי יאומן. הוא בנה בירה חדשה (אדיס אבבה), הכניס רכבות ומטבע מודרני למדינתו וגם הוביל צבא של 100,000 איש לניצחון מוחץ על האימפריה האיטלקית בקרב אדווה המפורסם.

מנליק השני היה דמות שהשפעתה על קרן אפריקה מהדהדת עד ימינו אנו. הוא נחשב לאחד השליטים הגדולים ביותר בתולדותיה של אתיופיה, מנהיג שהצליח להרחיב את גבולות האימפריה שלו, להגן על ריבונותה מפני כוחות קולוניאליים זרים ולהוביל תוכנית מודרניזציה רחבת היקף.

מנסיך בשבי לקיסר חזק

המסע של מנליק השני אל כס המלוכה החל בנסיבות מורכבות ומאתגרות. הוא נולד 17 באוגוסט 1844 בשם סאלה מריאם, והיה בנו של מלך שאווה, ממלכה ששכנה במרכז אתיופיה ונהנתה ממעמד חצי-עצמאי. בשנת 1855, כאשר היה נער צעיר, נכבשה ממלכת שאווה על ידי הקיסר תוודרוס השני. סאלה מריאם נפל בשבי ונלקח למבצר ההררי של הקיסר. למרות מעמדו, הוא זכה לחינוך כנסייתי מסורתי ואף נישא לאלטאש תוודרוס, בתו של הקיסר.

בשנת 1865 הצליח סאלה מריאם להימלט מהמבצר בעזרתם של בעלי בריתו וחזר למולדתו כדי לתבוע את כס המלוכה. בתקופה זו הוא החל לבסס את כוחו באופן שיטתי. הוא הרחיב את גבולות נחלתו וכרת בריתות אסטרטגיות עם שליטים אזוריים אחרים. מנליק הבין מוקדם מאוד את חשיבות העליונות הצבאית ולכן פעל לרכישת נשק מודרני ואימן את צבאו בסיוע של מדריכים זרים, ביניהם מומחים שהגיעו מהאימפריה הרוסית.

העלייה לכס הקיסרות והתמודדות עם האיום האירופי

מותו של הקיסר יוהנס הרביעי בשנת 1889, שנהרג בקרב נגד המהדיסטים מסודאן, סלל את הדרך עבור מנליק השני להפוך לקיסר אתיופיה כולה. מנליק ירש מדינה שעמדה תחת איום ממשי של שאיפות קולוניאליות אירופיות. המעצמה הבולטת ביותר שאיימה על אתיופיה הייתה איטליה, אשר כבר תפסה אחיזה באזורי החוף של אריתריאה וסומליה הסמוכות.

מעמדו של מנליק השני נשען גם על מסורת עתיקה ומכובדת. הוא היה השליט האחרון באתיופיה שיכול היה לטעון לשושלת גברית רציפה ולא קטועה מהשושלת הסולומונית. לפי האגדה, שושלת זו נוסדה במאה העשירית לפני הספירה על ידי מנליק הראשון, שהיה בנם של שלמה המלך ומלכת שבא. ייחוס זה העניק למנליק השני לגיטימציה דתית ופוליטית עמוקה בעיני נתיניו.

מנליק השני לא הסתפק רק בשימור הקיים, אלא היה מנהיג בעל חזון שביקש להכניס את אתיופיה למאה העשרים. הוא יזם סדרה של רפורמות מרחיקות לכת ששינו את פני המדינה בתחומי הפוליטיקה, הכלכלה, התרבות והחברה. אחת הפעולות המשמעותיות ביותר שלו הייתה הקמת הבירה אדיס אבבה בשנת 1892. השם, שפירושו באמהרית הוא "פרח חדש", סימל את תחילתו של עידן חדש. הוא העתיק את מושב הממשלה לעיר זו, שמשמשת כבירת המדינה עד היום.

השינויים הטכנולוגיים והאדמיניסטרטיביים היו מרשימים בהיקפם. מנליק הכניס לשימוש את מערכת המטבע המודרנית הראשונה במדינה, הקים שירות דואר לאומי ופעל להקמת מערכת רכבות שחיברה את אתיופיה לעולם. בתחום הממשל, הוא הקים את קבינט השרים הראשון בתולדות האימפריה, ומינה אצילים ומקורבים בעלי השפעה לניהול המשרדים הממשלתיים. בנוסף, הוא ייסד בנק לאומי, בית משפט עליון ומועצת מדינה.

הקיסר היה גם פטרון של האמנויות והתרבות. הוא מימן את בנייתם של ארמונות, כנסיות ואנדרטאות, ותמך באופן פעיל בפיתוח הספרות, המוזיקה והציור. הוא פעל להפיכת האמהרית לשפה הרשמית של האימפריה וקידם את לימוד ההיסטוריה המקומית. מנליק הצליח להרחיב את האימפריה כמעט לגבולותיה המוכרים לנו כיום, תוך שילוב עמים ואזורים מגוונים תחת שלטון מרכזי אחד, ושלח סטודנטים ושליחים לחו"ל כדי ללמוד מציוויליזציות אחרות.

קרב אדווה: רגע הניצחון ההיסטורי

האירוע המכונן ביותר בתקופת שלטונו של מנליק השני היה ללא ספק הניצחון בקרב אדווה ב-1 במרץ 1896. המאבק החל עקב מחלוקת על הסכם ווצ'אלה שנחתם ב-1889. האיטלקים טענו כי ההסכם הופך את אתיופיה לפרוטקטורט (מדינת חסות) איטלקי, אך מנליק דחה את הפרשנות הזו מכל וכל והכריז על ההסכם כבטל. האיטלקים, ששאפו להרחיב את נחלותיהם מאריתריאה, פלשו לאתיופיה.

מנליק השני גייס צבא מרשים של כ-100,000 חיילים שהגיעו מכל קצוות האימפריה ומקבוצות אתניות שונות. הוא זכה לתמיכה חשובה מהקיסר הרוסי ניקולאי השני, שסיפק נשק ויועצים צבאיים. בקרב שהתחולל בשטח ההררי של אדווה, כוחותיו של מנליק עלו במספרם על האיטלקים וביצעו תמרונים צבאיים עדיפים. לאחר שש שעות של לחימה עזה, האיטלקים הובסו. הם איבדו כ-7,000 הרוגים ו-1,500 איש שנפלו בשבי. בצד האתיופי נמנו כ-4,000 הרוגים וכ-8,000 פצועים.

הניצחון באדווה עצר את שאיפותיה האימפריאליסטיות של איטליה והבטיח את ריבונותה של אתיופיה. בכך הפכה אתיופיה, לצד ליבריה, לאחת משתי המדינות היחידות באפריקה שמעולם לא עברו קולוניזציה אירופית. היה זה הניצחון המוחץ הראשון של כוח אפריקאי על מעצמה אירופית בעידן הקולוניאלי, והוא שימש השראה לתנועות שחרור ברחבי היבשת.

אחד ממוקדי הזיכרון החשובים ביותר הוא המאוזוליאום של מנליק השני, הנמצא בתוך כנסיית קידיסט מריאם במתחם הארמון באדיס אבבה. המבנה מכיל את קבריהם של מנליק, אשתו הקיסרית טאיטו ובתו זאודיתו. הכיפה של הכנסייה מעוטרת בכתר קיסרי גדול, ובתוכה ציורים המתארים רגעים משמעותיים בהיסטוריה של המדינה.

הסיפור של מנליק השני הוא סיפור של עמידה איתנה מול כוחות חזקים ושל רצון בלתי מתפשר לקדם את עמו. הניצחון באדווה והרפורמות המקיפות שהנהיג הפכו למקור גאווה לא רק לאתיופים, אלא לכל האנשים ממוצא אפריקאי בעולם כולו. אם מצאתם את הסיפור של מנליק השני מעורר השראה, נשמח אם תשתפו את הכתבה עם חברים, תגיבו למטה עם דעתכם על המנהיג המרתק הזה, ותירשמו לניוזלטר שלנו כדי לא לפספס אף רגע היסטורי בעתיד.