מנגלה היה ידוע לשמצה בשל תפקידו כמפקד באושוויץ, שם ביצע ניסויים רפואיים אכזריים באסירים, במיוחד בתאומים, בכסות של מחקר מדעי. עדי ראייה (כולל כאלה הכלולים בתיקים הארגנטינאיים שהותרו לפרסום) מתארים את טבעו הסדיסטי, המקאברי וקר רוח במיוחד, לרבות עינויים ובדיקות על תאומים מול זה של זה, לאחר ששלח את הוריהם לתאי הגזים.
תיקייה שלמה מוקדשת אך ורק למעקב אחר עקבותיו של רופא אושוויץ הנודע ומפקד האס-אס, מנגלה. זאת במסגרת חשיפת מסמכים חשאיים בארגנטינה ממלחמת העולם השנייה על עוזריו של היטלר שנמלטו לפני ואחרי המלחמה.
הארכיונים שהותרו לפרסום מראים כי ארגנטינה הבינה בבירור עד אמצע או סוף שנות החמישים של המאה הקודמת מיהו מנגלה ושהוא אכן נוכח במדינה. הרשויות הפדרליות ידעו שהוא נכנס למדינה ב-1949 באמצעות דרכון איטלקי שהונפק בשם הלמוט גרגור (Helmut Gregor), בו השתמש כבסיס להשגת תעודת זהות רשמית של מהגר ב-1950. החומר הארכיוני של ארגנטינה שופך אור על הרשתות שהעניקו מחסה למנגלה. על אף שהוא מפוצל מאוד ורב-לשוני וכולל מסמכים בספרדית, גרמנית, פורטוגזית ואנגלית, הארכיון מספק תמונת מצב של האופן שבו הרשויות עקבו, ארכבו, טיפלו באופן כושל ולעתים קרובות לא נקטו כל פעולה בנוגע למידע שהיה ברשותן על אחד מפושעי המלחמה המבוקשים ביותר בעולם. האוסף מכיל תצלומים, דו"חות מודיעין, רישומי הגירה, דו״חות מעקב של המשטרה הפדרלית והתכתבויות, המשקפים עשרות שנים של חקירות ומאמצים להבין את הרשת שסייעה לו לנוע ברחבי ארגנטינה, פרגוואי ובסופו של דבר ברזיל.
התיקים מכילים גזיר עיתון ללא תאריך של אזרח ארגנטינאי יליד פולין, חוסה פורמנסקי (José Furmanski), שהיה קורבן של מנגלה, המעיד כי המודיעין הארגנטינאי היה מודע להאשמות נגד הפושע הנאצי. "פגשתי את מנגלה. הכרתי אותו היטב. ראיתי אותו פעמים רבות במחנה אושוויץ, עם מדי קולונל האס-אס שלו, ומעליהם, חלוק הרופא הלבן", העיד פורמנסקי,, שהיה לו אח תאום ומסר עדות חיה על הניסויים שבוצעו עליהם. הדו"ח הגדיר את מנגלה כסדיסט פתולוגי. "הוא אסף תאומים מכל הגילאים במחנה והעביר אותם ניסויים שהסתיימו תמיד במוות. בין הילדים, הקשישים והנשים… איזה זוועות. ראיתי אותו מפריד אם מבתה ושולח אחת מהן למוות ודאי. לעולם לא נשכח", אמר פורמנסקי.
מסמכי החקירה הארגנטינאיים
עשרות תמונות סרוקות ללא טקסטים מוטבעים ותיוג פנימי של מאות דפים מאותתות על מאמץ שיטתי של המודיעין הארגנטינאי להרכיב תיק אישי מלא של מנגלה, כולל עותקים של דרכונים זרים תחת שמות בדויים, תצלומים של שותפים חשודים, רשימות מבצעיות בכתב יד, ספרי הגירה או יומני חציית גבולות, סיכומי חקירה שהוכנו עבור ממונים פוליטיים והתכתבויות בין קצינים ארגנטינאים לחוקרים בינלאומיים.
התיקים מאששים את עמדתה הדו-משמעית של ארגנטינה לאחר המלחמה של שיתוף פעולה עם דמוקרטיות מערביות, את הבירוקרטיה המנותקת עד מאוד, חוסר הרצון או חוסר ההבנה שלה לגבי חומרת הפשעים שבוצעו על ידי נאצים לשעבר בשטחה, ואת הסתייגותן של רשויות בכירות יותר להתמודד עם המידה שבה נמלטים נאצים נטמעו עמוק בנוף החברתי והפוליטי של המדינה.
ב-1956, בניסיון להרחיב את השותפות העסקית, מנגלה השיג עותק חוקי של תעודת הלידה המקורית שלו מהשגרירות המערב-גרמנית בבואנוס איירס, ביקש לשנות משפטית את תעודת הזהות שלו כדי שתשקף את הנתונים הביוגרפיים האמיתיים שלו ובאופן סוריאליסטי החל להשתמש בשמו החוקי המקורי, סימן לכמה הוא חש בטוח בארגנטינה. בשלב זה, המשטרה הפדרלית הארגנטינאיות לא רק ידעה מי הוא, היכן הוא גר, ושידעה שנישא לאלמנת אחיו וגידל את בנם, אלא היו לה גם פרטים מלאים לגבי האינטרסים העסקיים שלו במדינה. דו"חות בתיקים מצטטים ביקור אפשרי של אביו של מנגלה בארגנטינה כדי לסייע לו כלכלית, בהשקעה בעסק של מעבדה רפואית בבואנוס איירס.
אופיו הגלוי של חייו במדינה גרם למערב גרמניה להוציא צו מעצר ולבקש את הסגרתו ב-1959, שנדחתה ללא צעדים נוספים על ידי שופט מקומי, שציין כי הבקשה התבססה באופן לא רשמי על "רדיפה פוליטית" של מנגלה, מה שלא אפשר לקבל את התיק. למרות כל הראיות המוחשיות שנצברו, ברור שהמידע היה מפוצל בין סוכנויות שונות שלא תקשרו ביניהן באופן מלא. היה גם מחסור בתקשורת ישירה עם נשיאות המדינה ועם הרשות המבצעת. הדבר הוביל לכך שההחלטות על הטיפול בתיק התקבלו באופן מנותק, ולעתים קרובות מאוחר מדי או לאחר שדליפות לעיתונות כבר התריעו בפני מנגלה על חשש אפשרי מצד הרשויות, כדי להניב תוצאות. צווי מעצר, חיפושים ובקשות מעקב בוצעו או הוחלט עליהם לעתים קרובות לאחר מעשה, מה שהוביל למבוי סתום.
לאחר בקשת ההסגרה של 1959, ועם לחץ בינלאומי גובר על ארגנטינה, מנגלה נמלט מהמדינה לפרגוואי, בעוד שאשתו ובנו החורג עברו לשווייץ. המודיעין הארגנטינאי המשיך לעקוב אחר מנגלה, בעיקר באמצעות דיווחי עיתונות ומגעים עם סוכנויות זרות. מנגלה רכש אזרחות פרגוואית וזכה להגנת ממשלתו של הדיקטטור הפרגוואי אלפרדו סטרסנר, שמשפחתו הגיעה מאותה עיירה בווארית כמו שלו. הארכיונים חושפים כי מנגלה נכנס לברזיל באופן חשאי בשלב כלשהו ב-1960 דרך אזור הגבולות המשולש ליד מדינת פרנה. הוא נעזר בחקלאים גרמנים-ברזילאים שהיו אוהדי נאצים ואשר סיפקו לו מספר בתים כפריים בטוחים במשך כמה שנים.
מנגלה מת ב-1979 כאשר לקה בשבץ מוחי בזמן ששחה בים בעיירת החוף ברטיוגה (Bertioga). הוא נקבר בשם הבדוי וולפגנג גרהרדט (Wolfgang Gerhardt), אך מספר רמזים הובילו להוצאת גופתו וזיהוי שרידיו באופן ודאי על ידי הרשויות הברזילאיות ב-1985. בדיקות דנ״א אישרו את הממצאים ב-1992.
- נושאים: ארגנטינה, ביון וריגול
התוכן בכתבה זו לא נכתב על ידי בינה מלאכותית. הכתבה נכתבה, נערכה ונבדקה על ידי צוות הכותבים של History Is Told. אנו מקפידים על מחקר מעמיק, מקורות אמינים ובקרת איכות קפדנית כדי להבטיח דיוק ואותנטיות מלאה.
