תאמל״ק ליבסיבוב הראשון של ההצבעה שנועדה לאשרר את מינויו לקנצלר גרמניה, פרידריך מֶרץ, לא הצליח להשיג רוב בהצבעה, אבל בסיבוב השני הוא כבר הצליח להשיג את הרוב הדרוש ונבחר לשמש כקנצלר גרמניה.
זה התחיל בדרמה פוליטית כאשר מנהיג המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית (CDU) השמרנית לא השיג באופן בלתי צפוי את המספרים הדרושים כדי ליצור רוב בפרלמנט כדי להפוך לקנצלר בסיבוב הראשון של ההצבעה. פרידריך מרץ נזקק ל-316 קולות בבונדסטאג בן 630 המושבים, אך השיג רק 310, מכה משמעותית למנהיג הנוצרים-דמוקרטים, חודשיים וחצי לאחר שזכה בבחירות הפדרליות בגרמניה. לקואליציה שלו מהמרכז-שמאל יש מספיק מושבים בפרלמנט, אך 18 חברי פרלמנט שהיו צפויים לתמוך בו התנגדו. כישלונו של מרץ בהצבעה הראשונה נתפס כמפנה חסר תקדים בהיסטוריה הגרמנית המודרנית. אבל מרץ התאושש עם סיבוב שני שנערך בבונדסטאג וכעת מרץ יצטרך לנווט בין האינטרסים שלו ושל מפלגתו לבין חברי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD), שחתמה על הסכם קואליציה עם השמרנים למרות שלא כולם ב-SPD מרוצים מהעסקה, בקואליציה שנועדה להנהיג את גרמניה בשנים הבאות.
מה היתה הסיבה לדרמה הפוליטית?
לא היה קשה לנחש שזו הולך להיות פרלמנט הפכפך וההצבעה רק הדגישה זאת. מרץ השיג בסופו של דבר את שרצה, אך הקואליציה שלו שברירית, וברור שהתמיכה אינה איתנה אפילו בין שתי מפלגות השלטון. מפלגת הימין הקיצוני ״אלטרנטיבה לגרמניה״ (AfD), בינתיים, ניצלה את הכאוס בצורה הטובה ביותר. חבריה דנו זה מכבר בכך שהקואליציה "השחורה-אדומה" תיכשל במוקדם ולא במאוחר. בפוסט ברשתות החברתיות, מנהיגת מפלגת AfD, אליס ויידל, אמרה כי ההצבעה "מדגישה את היסודות החלשים" שעליהם בנויה הקואליציה ובהמשך קראה לערוך בחירות בזק.
מפלגתה כבר מובילה בכמה סקרים, בין היתר בגלל האכזבה הגוברת ממפלגות השלטון והתסכול מקצב תהליך הרכבת הממשלה. כל הישגים נוספים של ה-AfD יעמידו בספק רב את הרעיון שהמפלגה יכולה להישאר מאחורי "חומת האש" שמבקשת להשאיר אותה בשולי הפוליטיקה הגרמנית. אבל המפלגה מתמודדת גם עם בעיות תדמית ומשפטיות חמורות לאחר שהמשרד הפדרלי להגנת החוקה, האחראי לביטחון פנים בגרמניה, הגיש את המפלגה רשמית לרשימת הקבוצות הקיצוניות במדינה.
אז, מיהו פרידריך מרץ?
פרידריך מרץ, יו"ר האיחוד הנוצרי-דמוקרטי השמרני (CDU), צפוי להיות הקנצלר המבוגר ביותר מאז קונרד אדנאואר, הקנצלר הראשון של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, שנכנס לתפקידו ב-1949 בגיל 73, בעוד מרץ היה בן 69 בעת מינויו לראשות הממשלה הגרמנית. מרץ, שברית הקואליציה שלו CDU/CSU ניצחה בבחירות בפברואר 2025, יעמוד בראש ממשלת קואליציה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD) מהמרכז-שמאל. הוא מקווה להחיות במהירות את הכלכלה המובילה באירופה לנוכח מלחמת הסחר שפתח בה נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ.
מרץ נחשב לעתים קרובות לאויבה המושבע של אנגלה מרקל. עם עלייתה לשלטון, מרץ התרחק בהדרגה מהזירה הפוליטית וחזר לעבודתו כעורך דין. בשנת 2009, הוא כבר לא התמודד כמועמד לבונדסטאג. מרץ מגיע מסאוורלנד – אזור הררי במערב גרמניה – והוא גם קתולי וגם עורך דין, כמו אביו שלפניו. עד היום הוא מתגורר לא רחוק ממקום הולדתו. בשנת 1989, בגיל 33, הוא הפך לחבר בפרלמנט האירופי מטעם מפלגת CDU. חמש שנים לאחר מכן, הוא עבר לבונדסטאג ובמהרה עשה לעצמו שם כנואם חד. לדברים שאמר בסיעת הפרלמנט היו משמעות רבה.
יציאתו של מרץ מהפוליטיקה באה בעקבות עלייתו למגזר הפרטי. בשנים 2005 ל-2021, הוא היה חלק ממשרד עורכי דין בינלאומי ותפס תפקידים בכירים בדירקטוריונים פיקוחיים ומנהליים. בין השנים 2016 ל-2020, הוא כיהן כיו"ר מועצת הפיקוח של BlackRock, חברת ניהול הנכסים הגדולה בעולם, בגרמניה. אך כאשר מרקל הודיעה על פרישתה מהפוליטיקה ב-2021, מרץ חזר וטיפס בהדרגה שוב בסולם הדרגות. ה-CDU בחרה בו למנהיג המפלגה ב-2022, בניסיון השלישי שלו. היה לו מוניטין כנציג כלכלי ליברלי שמגיע מהאגף השמרני של ה-CDU.
הצהרות שנויות במחלוקת
מרץ הצביע נגד ליברליזציה של חוקי הפלות ונגד אבחון גנטי טרום-השרשה בשנות ה-90. הוא גם הצביע נגד הפיכת אונס בנישואין לסעיף פלילי בשנת 1997. הוא תמיד תמך בעקביות באנרגיה גרעינית ודחף למדיניות כלכלית ליברלית יותר ולצמצום הביורוקרטיה. לפני כמעט 25 שנה, הוא התלונן על השפעות מדיניות ההגירה הגרמנית, דיבר על "הבעיות עם הזרים" והתעקש שתהיה "תרבות מנחה דומיננטית" בגרמניה.
מרץ מייצג CDU שהפכה לשמרנית הרבה יותר, למרות שעמדותיו שלו השתנו מעט ב-20 השנים האחרונות. באופן לא מפתיע, במהלך קמפיין הבחירות מנהיגי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית המרכז-שמאל פתחו במתקפות אישיות על מרץ. "פרידריך מרץ מעמיק את הפילוג במרכז הדמוקרטי של ארצנו בשלבים הסופיים של קמפיין הבחירות", כתב מנהיג SPD לארס קלינגבייל בפוסט בפלטפורמת המדיה החברתית X (לשעבר טוויטר). "כך לא מדבר מישהו שרוצה להיות הקנצלר של כולם", אמר מתיאס מירש, מזכ"ל ה-SPD, לסוכנות הידיעות dpa. "כך מדבר מיני-טראמפ".
לבסוף, בין מבחר דל למדי בדיווחים פופולריים על תחביביו של מרץ, ראיון בסופטבול בקיץ 2023 סיפר שהוא אוהב מוזיקה קלאסית מודרנית ובטהובן, ומקווה לבקר בטיבט ביום מן הימים. אבל חופשות יהיו רחוקות מאוד מסדרי העדיפויות שלו כרגע. יש רצון עז באירופה שגרמניה תמלא שוב תפקיד מנהיגותי פעיל יותר. בתקופה שבה טראמפ נסוג בקול רם מהתחייבויות לביטחון האירופי ותמיכה באוקראינה, מרץ מודע היטב לריק שנוצר והוא נחוש בדעתו שגרמניה, יחד עם בעלות בריתה האירופיות (כולל אפילו בריטניה), יתגייסו למשימה.
כמה עובדות
הוא לוקח את מפלגתו עוד יותר ימינה
מרקל מעולם לא מינתה את מרץ לשר ואכן הוא החליט לא להתמודד שוב לפרלמנט בשנת 2009, לאחר שכבר החל להתמקד בתחומי העניין השונים שלו במגזר הפרטי (כעורך דין אך גם כחבר דירקטוריון בחברה). מרץ מתח ביקורת על החלטתה של מרקל להעביר את ה-CDU למרכז וחשש שזה יפתח מרחב עבור ה-AfD להתחזקות יתר בבחירות. כאשר מרץ אכן הפך למנהיג המפלגה בשנת 2022, הוא החל לכתוב מחדש את תוכנית המפלגה לכיוון שמרני הרבה יותר.
בהשקפתו הוא ליברל כלכלי
מרץ נוקט בגישה כלכלית שונה מאוד מזו של מרקל, לפחות בשנים האחרונות של כהונתה כקנצלרית. בשנת 2003 הוא טען לפישוט רדיקלי של חוקי המס של גרמניה, כך שניתן יהיה לחשב את החזר המס על גבי שטיח בירה. המניפסט של מפלגתו לשנת 2025 טען לדה-רגולציה וקיצוצי מס כדי להגביר את הצמיחה האיטית של גרמניה. חלק מזה, טען מרץ, צריך להיות ממומן על ידי החלת תנאים נוספים על מקבלי קצבאות, עם הפסקה מוחלטת של קצבאות עבור מקבלי קצבאות שסירבו לקחת על עצמם כל צורה של עבודה. בשנת 2024 הוא גם אמר שיעשה "הכל" כדי למנוע מהאיחוד האירופי לקחת על עצמו חוב משותף.
הוא שמרן חברתי
בשנותיו הצעירות, מרץ היה בתנועת הנוער הקתולית. כאמור לעיל, יש לו רקורד של הצבעות נגד הפלות והוא העיר כמה הערות מביכות על הומוסקסואליות (אמר על קלאוס וואורייט, ראש עיריית ברלין הגאה, "לא אכפת לי כל עוד הוא לא מתקרב אליי"). בהערה מוזרה, הוא התייחס פעם לאשתו ולבנותיו כראיה לכך שאין לו בעיה עם נשים. בעימות טלוויזיוני עם אולף שולץ, נשאל מרץ על הכרתו של דונלד טראמפ בשני מגדרים בלבד, והגיב: "אפשר להבין את עמדתו". בשנת 2000, מרץ דיבר על Leitkultur גרמנית (באופן חופשי, "תרבות מובילה", בניגוד ל"רב-תרבותיות") – מונח המקובל כיום במפלגת ה-CDU של מרץ.
הוא תומך בחיזוק הקשרים עם ארצות הברית
בשנים 2009-2019, מרץ עמד בראש הגשר האטלנטי, ארגון גרמני בולט המוקדש לחיזוק היחסים בין גרמניה לארצות הברית. הוא תומך נלהב בידידות עם האמריקאים ואף שלח פתק בכתב יד לדונלד טראמפ ובו בירך אותו על בחירתו לנשיאות, תוך ציון "המנדט החזק שלו למנהיגות". עם זאת, בהצהרה בליל הבחירות, מרץ התחייב "להשיג עצמאות" מהמדיניות האמריקאית והכיר בכך שטראמפ "אדיש במידה רבה" לגורלה של אירופה.
הוא פרו-אירופי
עם כמה הסתייגויות (למשל, סביב חוב משותף ושיתוף פעולה בנושא הפליטים), מרץ הוא פרו-אירופי. הוא היה חבר בפרלמנט האירופי בשנים 1989 ו-1994, והבהיר כי שיתוף פעולה אירופי הדוק יותר הוא חלק חיוני מתשובתה של אירופה לטראמפ. הוא גם תיקן את היחסים עם נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין (שאליה, כבעלת ברית של מרקל וליברלית של ה-CDU, לא הייתה לו משיכה אינסטינקטיבית רבה), ורואה פוטנציאל בשיתוף פעולה איתה ועם מנפרד ובר, פוליטיקאי של ה-CSU ומנהיג חברי הפרלמנט האירופי ממפלגת המרכז-ימין. מרץ גם התחייב לבקר בוורשה ובפריז כדי לבנות מחדש את היחסים לאחר תקופה קשה תחת שולץ.
יחסיו עם הימין הקיצוני היו שנויים במחלוקת
מרץ גילה דעה עקבית בכל הנוגע ליחסים עם ״אלטרנטיבה לגרמניה״ (AfD). הוא הרהר בשנת 2023 באפשרות של שיתוף פעולה ברמה המקומית, וציין כי "אנו מחויבים להכיר בבחירות דמוקרטיות", לפני שחזר בו. בנובמבר 2024, אמר מרץ שהוא ומפלגתו לא ינסו להעביר חקיקה בפרלמנט הלאומי אם זה אומר להסתמך על קולות ה-AfD לשם כך. אבל הוא הדהים את האומה הגרמנית בינואר 2025 כשעשה בדיוק את זה וקידם תוכנית הגירה נוקשה בתמיכת ה-AfD. ההצבעה הזו זיכתה אותו בביקורת מצד יריבתו, מרקל – אם כי זה כנראה לא משהו שהדאיג אותו יתר על המידה.
הוא יהיה מוגבל בגלל הקואליציה שלו
מרץ יצטרך להגיע להסכם עם מספר מפלגות אחרות כדי למשול. זה יקשה על השגת תוכנית הדגל שלו לקיצוצי מסים, שכן קיצוצים בהוצאות רווחה או אקלים יהיו נושא בעייתי עבור כל שותפי הקואליציה הפוטנציאליים. המפלגות האחרות בגרמניה רוצות במקום זאת שמרץ ישקול מחדש את "בלם החוב" של גרמניה – הכללים החוקתיים המגבילים את הלוואות הממשלה ואין ספק, שכמו קודמו, הוא יהיה נתון ללחץ רב עוד יותר לעשות זאת בהתחשב בקונצנזוס רחב לגבי הצורך להעלות את הוצאות הביטחון על רקע המלחמה באוקראינה.
