העיר האבודה של רעמסס השני: תעלומת מסן וחידת יציאת מצרים

לפעמים די בכתובת אחת שנחרתה באבן לפני יותר משלושת אלפים שנה כדי לפתוח מחדש ויכוח היסטורי שלם. תגלית ארכיאולוגית חדשה במזרח מצרים עשויה לסייע בזיהוי עיר שנעלמה מהמפה, לחשוף פרטים נוספים על מערך המבצרים ששמר על הדרך לכנען ולהעניק הקשר מוחשי לאחד הנתיבים המזוהים ביותר עם סיפור יציאת מצרים. בין שרידי מקדש, ביצורים ופסלים, שמו של רעמסס השני שב ומופיע במקום שבו ארכיאולוגיה, גיאוגרפיה והמקרא נפגשים.

בחולותיה של מצרים, היכן שההיסטוריה מסרבת להיקבר, כל אבן יכולה לשנות את הדרך שבה אנו קוראים את העבר. בעונת החפירות האחרונה בתֵּל אַבּוּ סֵיפִי, אתר ארכיאולוגי השוכן סמוך לקַנְטָרָה מזרח במחוז אִסְמָעִילִיָה שעל גדות תעלת סואץ, נחשף משקוף אבן חול מונומנטלי. האבן, השבורה לשני חלקים, נושאת עליה תארים מלכותיים של פרעה רַעְמְסֵס השני, ולצידם טקסט המנציח את שיקומו של פסל האל הורוס (הוֹרוּס). ממצא בודד זה, בן למעלה מ-3,000 שנה, שופך אור חדש על תעלומה ארוכת שנים ומעורר מחדש את השאלות הגדולות סביב סיפור יציאת מצרים.

משלחת ארכיאולוגית מטעם משרד התיירות והעתיקות המצרי, הפועלת כדי לתעד את גבולה המזרחי של הממלכה העתיקה, חשפה ממצאים דרמטיים הכוללים חומות מסיביות, שרידי מקדש מבוצר ופסלים. התגלית מספקת חיזוק משמעותי להשערה כי תל אבו סייפי הוא למעשה מיקומה של העיר האבודה מֵסְן. זיהוי זה מתקשר ישירות אל "דרך הורוס", עורק צבאי ומסחרי מרכזי, בעל חשיבות מכרעת להבנת מערך ההגנה המצרי בגבול המזרחי וההקשר הגיאוגרפי של סיפור יציאת בני ישראל ממצרים במהלך הממלכה החדשה.

אבן אחת, שישה עשורים של שלטון

רעמסס השני, ששלט במצרים בין השנים 1279 ל-1213 לפני הספירה, היה אחד השליטים החזקים והמפורסמים בתולדות מצרים העתיקה. במהלך יותר משישה עשורים של שלטון במאה ה-13 לפני הספירה, הוא ניהל מסעות מלחמה, הקים מקדשים ומונומנטים עצומים והותיר את שמו חרוט באינספור אתרים ברחבי הממלכה. המשקוף שהתגלה בתל אבו סייפי, ששימש במקור כקורה מעל פתח דלת, מציג על שלושה מצידיו כתובות הירוגליפיות עם תאריו של המלך.

הטקסט שנחשף על האבן מתעד גם עבודות שיקום שנעשו בפסלו של האל הורוס, אל המלוכה, ההגנה ולעיתים אל השמש במיתולוגיה המצרית. בכתובת זו מתואר הורוס במפורש כ"אדון העיר מסן". האזכור הישיר מחזק את הטענה שהאתר הוא אכן העיר שאבדה.

מחלוקת בת 140 שנה

השם מסן היה מזוהה באופן הדוק עם פולחן צורה מקומית של הורוס בשער המזרחי של מצרים. מיקומה של העיר היווה מוקד לוויכוח מחקרי ער שהחל עוד בשנת 1887, אז נמצאו בתל אבו סייפי אבנים הנושאות את שמו של רעמסס השני ואזכורים להורוס של מסן. החוקרים נחלקו בשאלה האם מסן הייתה עיר נפרדת הסמוכה לצָ'ארוּ – המבצר המצרי המרכזי בתחילת הדרך החוצה את סיני – או שמא מסן הייתה פשוט שם נוסף לצ'ארו, או אולי שמו של מקדש הורוס שבתוכה.

בשנת 2013, מחקר שנערך על ידי גֵ'יְימְס הוֹפְמָיֶיר וסְטִיבֶן מוֹשִׁיֶיר ציין כי חפירות קודמות לא מצאו כל עדות להתיישבות בתל אבו סייפי מתקופתו של רעמסס השני. השניים העלו את ההשערה שהאבנים העתיקות הוזזו ממקומן המקורי בתֵּל חֶבּוּעָה הסמוך, המזוהה כיום עם צ'ארו. כעת, משרד העתיקות המצרי מבהיר כי הכתובת החדשה מוסיפה ראיות כבדות משקל לתיאוריית תל אבו סייפי.

חשיפת מסתרי האדריכלות

העונה הנוכחית לא רק חשפה ממצאים אפיגרפיים, אלא גם שינתה את ההבנה האדריכלית של האתר כולו. הִישָׁאם אֶל־לַיְתִּי, מזכ"ל המועצה העליונה לעתיקות במצרים, הסביר כי המשלחת השלימה חפירה של חומת לבני בוץ מסיבית הכוללת שערים, חדרים פנימיים ומספר שכבות בנייה. בעבר סברו החוקרים כי מדובר בקיר של המקדש עצמו, אך המחקר העדכני הוכיח כי זוהי למעשה החומה החיצונית שהקיפה את המתחם המקודש כולו, אשר הורחב ושונה מספר פעמים במהלך ההיסטוריה.

מעבר לחומה, זיהו הארכיאולוגים – בהובלתו של מנהל מגזר העתיקות המצרי, מוֹחַמַּד עַבְּד אֶל־בָּאדִי – שני כבישי אבן שהובילו מחוץ לאזור המבוצר אל תוך המקדש. הכביש הקדום יותר נבנה בתקופה התלמית, תקופה שבה הגיע המקדש לשיא התפתחותו האדריכלית. מעליו, הונחה מאוחר יותר דרך צרה יותר מהתקופה שבה מצרים עברה לשליטה רומית.

בתוך מתחם המקדש, צוות החוקרים מיפה בקפידה את החלוקה הפנימית. בצד הצפוני התגלו שורות של חדרי אחסון, בעוד שבחלק הדרומי נחשפו חדרי שירות גדולים יותר. עמוק יותר בפנים שכן קודש הקודשים, החלק המקודש ביותר של המקדש.

אולי יעניין אותך

המאובן בן שבע מיליון שמטלטל את סיפור ראשית האדם

עוצמה, התרחבות ופרעונים מהוללים: על הממלכה החדשה של מצרים

עובדות ש(אולי) לא ידעתם על אלכסנדר מוקדון

על שבעת פלאי העולם העתיק

משכן האלים הופך לכבשן סיד

ההיסטוריה של תל אבו סייפי מציגה שרשרת תהפוכות ארוכה המעידה על חשיבותו האסטרטגית. השר לתיירות ועתיקות, שריף פאתחי (שֵׁרִיף פָאתְחִי), הדגיש את התפקיד האסטרטגי והתרבותי שמילא האזור בהגנה על גבולותיה המזרחיים של מצרים. לאחר השגשוג התלמי, המקום שינה את פניו במאה השלישית לספירה, אז הוסבו חלקים מהמתחם למחנה צבאי רומי המכונה "קסטרום".

מאוחר יותר, בתקופה הרומית המאוחרת, עבר האתר השחתה תעשייתית של ממש. קודש הקודשים של המקדש נהרס באכזריות כאשר אבניו פורקו לשימוש במקומות אחרים, והאזור הפך למחצבת אבן ולמרכז לייצור סיד וטיח. הארכיאולוגים מצאו שני כבשנים עגולים ועצומים שנבנו ממש מעל לפינות קודש הקודשים, ובתוכם שרידי אבן גיר שעברה בערה בטמפרטורות גבוהות, עדות חותכת לסופו של המרכז הדתי.

בין ההריסות התגלו עדויות מרתקות לחיים המנהליים והפולחניים של האתר. מַחְמוּד גָ'לָאל, מנכ"ל עתיקות חצי האי סיני ומנהל משותף של החפירות, פירט על הממצאים הפיסוליים המדגישים את האופי הצבאי של היישוב. בין היתר, התגלה חלק מפסל מאבן צפחה מתקופת השושלת ה-26, המציג סופר צבאי האוחז בידיו מקדשון (נאוס) שבור.

לצידו נחשף פסל מהתקופה המאוחרת שחסרים לו הראש וכפות הרגליים, וכן פלג גוף עליון של דמות מלכותית עשוי מאבן בזלת. כדי להשלים את התמונה של פולחן האל הורוס, אותרו ברחבי האתר שברים של פסלי בז – סמלו המובהק של הורוס – העשויים מבזלת ומאבן גיר.

הדרך אל כנען: בין הארכיאולוגיה לתנ"ך

אישור זיהויה של מסן בתל אבו סייפי ממקם אותה בלב "דרך הורוס", נתיב המסחר והצבא המרכזי שחיבר את מצרים לתוך סיני ולעבר כנען. הדרך לא הייתה רק שביל מעבר, אלא מערכת הגנה משוכללת. שר העתיקות המצרי לשעבר, מַמְדוּח אַל־דָּמָאטִי, הסביר כי הדרך כללה 11 מבצרים ששימשו כמוצבים צבאיים של הצבא המצרי, ומסן הייתה אחת התחנות החשובות בהם.

התיאור הארכיאולוגי מתכתב באופן מרתק עם ההקשר ההיסטורי והתרבותי הרחב, במיוחד עבור קוראי ספר שמות. בפרק י"ג בתנ"ך, דרך זו מכונה "דרך ארץ פלשתים", והיא מתוארת כנתיב הקצר ביותר אל כנען. עם זאת, הטקסט המקראי מספר במפורש כי אלוהים נמנע מלהוביל את בני ישראל בדרך זו מחשש שייתקלו במלחמה – חשש שמתבהר היטב לאור הממצאים הארכיאולוגיים המעידים על שורת המבצרים והנוכחות הצבאית המצרית הכבדה לאורך התוואי.

בעוד שהרשויות במצרים רואות בממצאים "השערה ארכיאולוגית והיסטורית חזקה", הן מדגישות כי החפירות והמחקר המדעי יימשכו בעונות הבאות כדי למצוא ראיות חותכות שיאשרו סופית כי תל אבו סייפי הוא אכן העיר האבודה מסן. עד אז, משקוף אבן אחד שרד את כבשני הסיד של התקופה הרומית כדי לחבר מחדש את שמו של רעמסס השני אל אדוניה של העיר מסן, ואל דרך החולות העתיקה המובילה ממצרים אל כנען.

חומר מעשיר לצפייה

עונתה הראשונה של סדרת הדוקו-דרמה ״התורה כולה: סיפורו של משה״ בהפקת נטפליקס עוקבת אחר דמותו של משה רבנו וסיפור יציאת מצרים, הנוגעת ישירות לתקופה, לדמויות ולרקע ההיסטורי והמקראי שעליהם משליכים הממצאים מדרך הורוס ועריו של רעמסס השני.

ממצאים ארכיאולוגיים כמו אלו בתל אבו סייפי מזכירים לנו שההיסטוריה אינה נכתבת בדיו, אלא נחצבת באבן ולעיתים, למרבה האירוניה, משמשת כחומר גלם לייצור סיד על ידי הדורות הבאים. המסע אל העבר דורש סבלנות של ארכיאולוג ועין של בלש.

אנו מזמינים אתכם לצלול עמוק יותר לתוך מסתרי העולם העתיק – עקבו אחרינו והירשמו לניוזלטר של HistoryIsTold כדי לא לפספס אף תגלית.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.