צללים מעל האצטקה: על קהילת המודיעין והביטחון של מקסיקו

מסע אל נבכי מנגנוני הביטחון החשאיים של מקסיקו: מהדיכוי הפוליטי של המאה העשרים ועד למלחמה הטכנולוגית המודרנית מול אימפריות הקרטל.

מהארגונים החשאיים שדיכאו התקוממויות עממיות ועד ליחידות העילית המודרניות שמשתפות פעולה עם ה-CIA וה-DEA, קהילת המודיעין המקסיקנית עברה גלגולים מרתקים, כואבים ומורכבים. הבנת המערכת הזו היא המפתח להבנת המציאות המדממת של ימינו. זהו סיפור על עוצמה, שחיתות, גבורה וטכנולוגיה, במדינה שבה הקו בין החוק לפשע נמתח לעיתים עד לקצה.

לידתו של מערך הביון המקסיקני

לידת הביון במקסיקו היא סיפור מרתק שמתחיל הרבה לפני הקמת מינהל הביטחון הפדרלי האפל של אמצע המאה ה-20. השורשים נטועים עמוק בתוך הסערה של המהפכה המקסיקנית (1910–1920), בתקופה שבה מידע היה שווה חיים, ובגידה הייתה כלי עבודה יומיומי.

הביון המקסיקני הממוסד הראשון נולד מתוך הצורך של הנשיא ונוסטיאנו קאראנזה לייצב את המדינה לאחר קרבות המהפכה. בשנת 1918 הוקמה "המחלקה למידע חסוי" (Sección de Información Confidencial) בתוך משרד הפנים ותפקידם היה פשוט: לעקוב אחר גנרלים מורדים, למנוע התנקשויות פוליטיות ולזהות סוכנים זרים (בעיקר אמריקנים וגרמנים) שפעלו במקסיקו במהלך מלחמת העולם הראשונה. גוף זה שימש כשירות החקירות החשאי.

בשנות ה-20 וה-30, תחת הנשיאים פלוטארקו אליאס קאייס ולאסרו קארדנאס, המודיעין הפך לכלי פוליטי משומן. הגוף המרכזי נקרא אז משרד החקירות המיוחדות (Oficina de Investigaciones Especiales). אבל ברחובות הוא זכה לכינוי המפחיד "La Chica". סוכניו היו לבושים בבגדים אזרחיים והם היו אחראים על חדירה לאיגודי עובדים, מעקב אחר הכנסייה הקתולית (במהלך מלחמת הכריסטרוס) ו"טיהור" מתנגדים פוליטיים שסיכנו את יציבות מפלגת ה-PRI שזה עתה קמה.

התקופה שבה מקסיקו הפכה לזירת התגוששות בין סוכני ה-FBI לבין המודיעין של גרמניה הנאצית היא אחד הפרקים המותחים ביותר בהיסטוריה של המודיעין העולמי. זהו הרגע שבו מקסיקו הבינה שהיא כבר לא יכולה להסתמך על "מלשיני רחוב" – היא זקוקה למערך ביון מקצועי כדי לשרוד את מלחמת העולם השנייה.

בשנות ה-40, גרמניה הנאצית ראתה במקסיקו את "הבטן הרכה" של ארצות הברית. המטרה של הביון הגרמני (האבווהר, Abwehr) הייתה כפולה, לחבל ולשבש את אספקת הנפט והמשאבים ממקסיקו לצבא האמריקני ולהקים תחנות האזנה ותצפית על תנועת אוניות בנמלי המפרץ ובאוקיינוס השקט. הנאצים הפעילו רשתות ריגול מתוחכמות, בראשן עמדו דמויות כמו הילדה קרוגר, שחקנית גרמנייה שחדרה לחוגים הגבוהים ביותר של הממשל המקסיקני, וניצלה את קשריה עם פוליטיקאים בכירים כדי להשיג מידע אסטרטגי.

הלחץ מצד וושינגטון היה אדיר. ה-FBI, תחת הנהגתו של ג'יי אדגר הובר, החל להפעיל סוכנים בשטח מקסיקו באופן לא רשמי. הנשיא המקסיקני דאז, מנואל אבילה קמאצ'ו, הבין שאם הוא לא יקים גוף מודיעין ריבוני, האמריקנים פשוט ישתלטו לו על המדינה. כך נולד שירות המודיעין הצבאי (G-2) המודרני של מקסיקו. המשימות הראשונות שלהם היו איתור ופירוק משדרי רדיו חשאיים של הגרמנים בערים כמו מקסיקו סיטי וטיחואנה וביצוע מעקב אחר קהילות זרות תוך פיקוח הדוק על אזרחים גרמנים, איטלקים ויפנים שחיו במקסיקו מחשש להקמת "גיס חמישי".

אבל המהפך הגדול באמת קרה ב-1947, אך הרקע שלו היה מלחמת העולם השנייה. מקסיקו הפכה לזירת ריגול בינלאומית בין ה-FBI לבין סוכנים נאצים. הממשלה המקסיקנית הבינה שהיא זקוקה לגוף מקצועי שיוכל לדבר ב"שפה של הגדולים". הנשיא מיגל אלמאן ואלדס החליט להקים את מינהל הביטחון הפדרלי  (Dirección Federal de Seguridad) כדי לרכז את כל סמכויות הביון תחת קורת גג אחת, בדומה למודל של ה-FBI. הסגל הראשון הוכשר בחלקו על ידי האמריקנים, אך הוא מהר מאוד פיתח אופי מקסיקני ייחודי: אלים, חשאי ומקושר לאליטה הפוליטית.

קסטיו המייסד

מייסד מינהל הביטחון הפדרלי היה הקולונל חורחה קסטיו (Jorge Castillo) שנחשב לאחת הדמויות האפלות, המשפיעות והמסתוריות ביותר בהיסטוריה של המודיעין המקסיקני. הוא האיש שעיצב את ה-DNA של מינהל הביטחון הפדרלי והניח את היסודות לשיטות ששימשו את המדינה לדיכוי פוליטי ולשיתוף פעולה חשאי עם הפשע המאורגן.

הוא צמח בתוך המערכת הצבאית של מקסיקו בשנים שלאחר המהפכה והיה לאסטרטג פוליטי שהבין מוקדם מאוד שמידע הוא המשאב היקר ביותר של השלטון. בשנת 1947, כאשר הנשיא מיגל אלמאן ואלדס החליט להקים את ה-DFS, הוא חיפש אדם שיוכל לבנות ארגון ביון "מאפס". קסטיו נבחר למשימה והיה ממייסדי הארגון. הוא שאב השראה מה-FBI האמריקני אך הוסיף לו נופך מקסיקני: כפיפות מוחלטת לנשיא.

תחת הדרכתו, ה-DFS הפך מגוף קטן של חוקרים לאימפריה של סוכנים סמויים. הוא הנהיג את שיטת "התיק האישי" לכל פוליטיקאי, עיתונאי ואיש צבא בכיר במקסיקו ככלי ששימש לסחיטה ולשליטה פוליטית במשך עשורים. קסטיו לא הסתפק באיסוף מידע. הוא האמין במודיעין אקטיבי. הוא פיתח את שיטות התשאול (Interrogatorio) שהפכו לימים לשם נרדף לעינויים. עבורו, הגבול בין חקירה לגיטימית לבין אלימות ברוטלית לא היה קיים אם המטרה הייתה "ביטחון המשטר".

הוא בנה רשת של "מודיעי רחוב" (Orejones) שהיו פרוסים בכל פינה, מבתי קפה ועד לאוניברסיטאות והיכולת שלו לדעת מה קורה בחדרי חדרים העניקה לו כוח עצום, עד כדי כך שאפילו שרים בממשלה פחדו ממנו.

קסטיו היה איש הקשר המרכזי של מקסיקו עם סוכנויות הביון האמריקניות בראשית המלחמה הקרה. הוא הבין את החשש האמריקני מחדירה קומוניסטית וניצל זאת כדי לקבל תקציבים, ציוד אימון וטכנולוגיות האזנה מתקדמות. הוא בנה את התשתית שאפשרה ל-CIA לפעול במקסיקו, בתנאי שהאמריקנים לא יתערבו בענייני הפנים של ה-DFS.

הטרגדיה של קסטיו היא שהכלים שהוא בנה להגנת המדינה הפכו לכלים שמערערים את יציבותה מבפנים: הוא הנהיג נורמה שבה סוכני מודיעין יכולים לפעול מעל לחוק. זה היה הבסיס שאיפשר לסוכנים מאוחרים יותר לשתף פעולה עם קרטלי הסמים בשנות ה-70 וה-80. הטכניקות שפיתח קסטיו לניטור "קומוניסטים" שימשו מאוחר יותר בטבח טלטלולקו וב"מלחמה המלוכלכת" בהשתקת האופוזיציה. ומעל לכל הוא יצר מערכת שבה איש מודיעין לעולם אינו עומד לדין, תפיסה שרדפה את מקסיקו עד לפירוק מינהל הביטחון הפדרלי ב-1985. קסטיו נותר דמות שנויה במחלוקת: עבור חלק הוא היה הפטריוט שבנה את מערכי ההגנה של מקסיקו בעולם סוער, אך עבור אחרים הוא היה האיש שזרע את זרעי השחיתות והאלימות שמהם סובלת המדינה עד היום.

שורשי החושך: עידן מינהל הביטחון הפדרלי והמלחמה המלוכלכת

כאמור, הבסיס למערך המודיעין המודרני של מקסיקו הונח ב-1947 עם הקמת מינהל הביטחון הפדרלי (Dirección Federal de Seguridad). הארגון הוקם בהשראת לשכת החקירות הפדרלית האמריקנית, אך מהר מאוד הפך לכלי הפוליטי המרכזי של מפלגת ה-PRI ששלטה במדינה ללא עוררין.

מקסיקו סיטי של תקופת המלחמה הקרה לא הייתה רק עיר בירה צבעונית, היא הייתה ה"קזבלנקה" של חצי הכדור המערבי. המקום שבו סוכני CIA חלקו את אותו הבר עם מרגלי ק.ג.ב., ושבו נרקמו המזימות הגדולות ביותר נגד ארצות הברית וברית המועצות גם יחד. הסיבה שמקסיקו סיטי הפכה למוקד עולמי הייתה המדיניות הייחודית שלה: היא שמרה על יחסים דיפלומטיים עם כולם. בזמן שרוב מדינות אמריקה הלטינית ניתקו קשרים עם הגוש המזרחי תחת לחץ אמריקני, מקסיקו נותרה פתוחה.

השגרירות הסובייטית במקסיקו סיטי הפכה לתחנה הגדולה ביותר של הק.ג.ב. מחוץ לברית המועצות. היא שימשה כבסיס קדמי לאיסוף מודיעין על ארצות הברית, תוך ניצול הקרבה הגיאוגרפית והקלות שבה ניתן היה לחצות את הגבול. tחד המבצעים הידועים ביותר הוא מבצע פנצ'ו, במהלכו הק.ג.ב. ניסה להחדיר סוכנים לתוך הממסד המקסיקני בכדי להשפיע על הממשל להתרחק מוושינגטון. הם השתמשו בעיתונאים ובאנשי אקדמיה כ"סוכני השפעה".

שבועות ספורים לפני רצח קנדי, אוסוואלד ביקר במקסיקו סיטי וניסה להשיג ויזה לשגרירויות ברית המועצות וקובה. סוכני מינהל הביטחון הפדרלי עקבו אחריו ותיעדו את פגישותיו, מה שהפך לאחד מחומרי החקירה הרגישים ביותר בהיסטוריה.

נקודת המפנה הדרמטית ביותר היתה הרגע שבו ה"שומרים" הפכו ל"זאבים". כך, המינהל היה גם הכוח המניע שמאחורי "המלחמה המלוכלכת" (Guerra Sucia) נגד תנועות שמאל וסטודנטים. האירוע המכונן והטרגי ביותר היה טבח טלטלולקו בשנת 1968, שבו סוכנים חשאיים ויחידות צבאיות פתחו באש לעבר מפגינים. באותן שנים, המודיעין המקסיקני לא עסק בביטחון לאומי במובנו הרחב, אלא בעיקר בהישרדות פוליטית ובהגנה על המשטר.

ה-DFS, שפעל כזרוע הביצועית של דוקטרינת "הביטחון הלאומי" ששלטה באמריקה הלטינית באותן שנים – דוקטרינה שראתה בכל סטודנט, אינטלקטואל או איש שמאל "אויב פנימי" שיש להשמיד. מפלגת ה-PRI שלטה במקסיקו ביד רמה. ה-DFS, תחת הנהגתם של דמויות כמו פרננדו גוטיירז באריוס (שהיה סוכן מודיעין ולימים שר הפנים), הקים מערך ריגול חסר תקדים. הסוכנים לא רק עקבו אחרי "תאים קומוניסטיים", אלא חדרו לתוך האוניברסיטאות, בתי הספר והעיתונים.

הפרנויה הגיעה לשיא לקראת אולימפיאדת מקסיקו סיטי ב-1968. הממשלה חששה שתנועת הסטודנטים תביך את המשטר מול עיני העולם. זו הובילה לטבח טלטלולקו (שאירע ב-2 באוקטובר 1968). האירוע התרחש בכיכר "שלוש התרבויות" בטלטלולקו כאשר סוכני DFS ויחידת עילית שנקראה "גדוד אולימפיה" (Batallón Olimpia) התערבבו בקהל הסטודנטים כשהם לובשים בגדים אזרחיים ומזוהים רק באמצעות כפפה לבנה על ידם השמאלית. הסוכנים הללו היו אלו שפתחו באש ראשונים מהבניינים הסובבים את הכיכר. המטרה הייתה ליצור כאוס ולגרום לצבא, שהקיף את הכיכר, לחשוב שהסטודנטים יורים עליו ובכך להצדיק טבח המוני. התוצאה הייתה קטסטרופלית: מאות הרוגים (המספר המדויק נותר חסוי במשך עשורים) ואלפי עצורים שנעלמו לתוך מתקני החקירה של ה-DFS.

בשנות ה-70, ה-DFS שכלל את שיטותיו והקים יחידה חצי-צבאית סודית בשם "הבריגדה הלבנה" (Brigada Blanca). זו הייתה יחידת תקיפה שאיחדה סוכני מודיעין, שוטרים וחיילים. תפקידה היה "להעלים" פעילי גרילה עירוניים ותומכי שמאל באמצעות השלכת אסירים פוליטיים ממטוסים אל האוקיינוס השקט (שיטה ששוכללה מאוחר יותר על ידי המשטרים הצבאיים בארגנטינה וצ'ילה) והפעלת מרכזי מעצר חשאיים במקומות כמו "קמפו מרטה" שהפכו לגיא צלמוות שבו העינויים היו חלק בלתי נפרד מהחקירה המודיעינית.

שנות ה-80 במקסיקו היו אומנם תקופה של מוזיקת פופ ומשבר כלכלי, אך גם העשור שבו נכרתה ברית הדמים בין קהילת המודיעין לבין ברוני הסמים הראשונים. מנגנון הביון הפסיק לשרת את המדינה והתחיל לנהל את הפשע.

הכל התחיל במדינת צ'יוואווה, בחווה עצומה בשם "אל בופאלו". שם, קרטל גוודלחרה (בראשותם של פליקס גליארדו ורפאל קארו קינטרו) גידל אלפי דונמים של מריחואנה תחת הגנה מלאה. התדהמה הגדולה של סוכני ה-DEA האמריקנים הייתה לגלות שמי ששומר על השדות הם לא רק חמושים של הקרטל, אלא סוכני DFS נושאי תגים רשמיים. המודיעין המקסיקני סיפק לקרטל תעודות רשמיות, שאפשרו למבריחים לנוע בחופשיות ברחבי המדינה; מכשירי קשר ממשלתיים כדי להאזין לתדרים של הצבא ואפילו מסלולי נחיתה בשליטת הממשלה ששימשו להעברת קוקאין מקולומביה.

ב-1985, סוכן ה-DEA אנריקה (קיקי) קמרנה הצליח לחשוף את חוות "אל בופאלו". הקרטל, בזעם ובתיאום עם בכירי מודיעין מושחתים, חטף את קמרנה בלב גוודלחרה. הוא עונה למוות במשך 30 שעות. במהלך החקירה האמריקאית התגלה ממצא מצמרר: בחדר העינויים נכחו סוכני DFS, והקלטות העינויים הראו שהחוקרים השתמשו בטכניקות שלמדו מה-CIA ומבתי הספר למודיעין כדי לחלץ מקמרנה מידע על מה שהאמריקנים יודעים על השחיתות הממשלתית.

לכן אין זה מפתיע, שחלקים גדולים מהציבור המקסיקני רואים בגופי המודיעין הפדרליים אויב. הטראומה של ה"מלחמה המלוכלכת" היא הסיבה שכל רפורמה ביטחונית במקסיקו נתקלת בחשדנות עמוקה – האם המטרה היא להילחם בקרטלים, או לחזור לימים שבהם המודיעין שימש להשתקת העם?

מ-CISEN ועד ל-CNI של ימינו

פירוק ה-DFS יצר בעיה חדשה: אלפי סוכנים מיומנים בלוחמה, עיקוב וחקירה נפלטו לשוק. רבים מהם הפכו לראשי האבטחה של קרטל גוודלחרה ולאחר מכן של קרטל סינלואה. הם אלו שהנחילו לקרטלים את המשמעת המודיעינית: איך לבצע האזנות סתר, איך להקים חברות קש ואיך לחדור לתוך מנגנוני הממשלה החדשים. עד היום, טקטיקות המודיעין של הקרטלים הן למעשה "מוטציה" של מה שנלמד ב-DFS בשנות ה-70.

לאחר פירוק מינהל הביטחון הפדרלי, הוקם ב-1989 המרכז הלאומי לחקירות וביטחון (CISEN, Centro de Investigación y Seguridad Nacional), שהיה הניסיון הראשון ליצור גוף ביון אזרחי מקצועי ומודרני. ה-CISEN התמקד באיומים אסטרטגיים, טרור וניתוח גיאופוליטי. עם עליית ממשל אנדרס מנואל לופס אוברדור ב-2018, עבר הארגון מיתוג מחדש כמרכז הביון הלאומי (CNI, Centro Nacional de Inteligencia). השינוי לא היה רק בשם, אלא בניסיון להעביר את הדגש מביון פוליטי לביצוע מבצעי ביון מבצעי נגד קרטלי הסמים, תוך שימוש מוגבר בטכנולוגיית סייבר ומעקב דיגיטלי.

אחת הדינמיקות המעניינות בקהילת הביטחון המקסיקנית היא התחרות בין הצי לצבא. בעוד שהצבא (SEDENA) הוא גוף ענק ומסורתי שסבל לא פעם מחדירת שחיתות בדרגים המקומיים, הצי (SEMAR) בנה לעצמו מוניטין של גוף עילית קטן, יעיל ונקי יחסית. כך למשל, יחידת הנחתים המקסיקנית (FES) היא "חוד החנית" של המלחמה בקרטלים. לוחמיה עוברים הכשרות אצל יחידות הצי האמריקני והם אלו שאחראים ללכידת ברונים כמו אל צ'אפו וחיסול אל מנצ'ו. היכולת שלהם לפעול בחשאיות מוחלטת, מבלי להדליף מידע למשטרה המקומית המושחתת, היא שהפכה אותם לנכס האסטרטגי החשוב ביותר של מקסיקו.

"במודיעין, השאלה היא לא מי האויב שלך, אלא מי מהחברים שלך עוד לא נמכר לאויב."

פתגם רווח בקהילת הביון המקסיקנית

עידן הסייבר ופרשיית פגסוס

בעשור האחרון, שדה הקרב עבר מהג'ונגלים של צ'יאפס אל המרחב הווירטואלי. מקסיקו הפכה לאחת הלקוחות הגדולות בעולם של טכנולוגיות מעקב, כולל תוכנת "פגסוס" הישראלית. השימוש בטכנולוגיה זו יצר סערה ציבורית ענקית: מצד אחד, היא אפשרה למודיעין המקסיקני ליירט שיחות של ראשי קרטל חליסקו וסינלואה ולמנוע פעולות בלתי חוקיות וגם פיגועים. מצד שני, נחשף כי הממשל הפדרלי השתמש בכלים אלו כדי לעקוב אחר עיתונאים, פעילי זכויות אדם ואנשי אופוזיציה. זוהי הדילמה הנצחית של המודיעין המקסיקני: הגבול הדק בין הגנה על המדינה לבין הגנה על המשטר.

המשטרה הפדרלית (Policía Federal) והמעבר למשמר הלאומי

המשטרה הפדרלית של מקסיקו עברה גלגולים רבים, אך המותג המוכר ביותר הוקם ב-1999 (תחת השם ״משטרת המניעה הפדרלית (Policía Federal Preventiva) ושוכלל ב-2009 כגוף אכיפה אזרחי רב-עוצמה. היא החלה את דרכה כאיחוד של מספר גופים: משטרת התנועה הפדרלית, משטרת המכס ויחידת מודיעין של הצי. המטרה הייתה ליצור גוף שיכול להתמודד עם הפשיעה המאורגנת ברמה הלאומית, מעל המשטרה המקומית המושחתת. בתקופת הנשיא פליפה קלדרון (2006–2012), היא הפכה לחוד החנית של המלחמה בסמים ומספר השוטרים הפדרליים זינק מ-6,000 ל-36,000.

אבל למרות התקציבים, המשטרה הפדרלית נתפסה כגוף שחדרה אליו שחיתות עמוקה בדרגים הגבוהים. במקום לתקן את המשטרה הפדרלית, הממשלה בחרה לפרק אותה כליל ולשלב את כוחותיה יחד עם שוטרים צבאיים בתוך גוף חדש בשם "המשמר הלאומי". המשמר הלאומי הוקם רשמית ב-26 במרץ 2019 על ידי הנשיא לופס אוברדור, שרצה גוף עם משמעת צבאית אך סמכויות שיטור אזרחיות

סוכנות החקירות הפדרלית (AFI)

סוכנות החקירות הפדרלית (AFI, Agencia de Investigación Criminal) הוקמה ב-2001 במטרה להיות הגוף המקצועי ביותר לחקירות פליליות במקסיקו, כמקבילה הישירה ל-FBI האמריקני. הסוכנות הוקמה בשל חילופי שלטון היסטוריים (עליית מפלגת ה-PAN) ונועד להחליף את ה-PJF (המשטרה השיפוטית הפדרלית) שנתפסה כמושחתת. בראש ה-AFI עמד גנארו גרסיה לונה, שהפך מאוחר יותר לדמות שנויה במחלוקת. הסוכנות השקיעה הון בטכנולוגיה, זיהוי פלילי וביחידות חקירה מדעיות.

למרות ההתחלה המבטיחה, הAFI הסתבכה בפרשיות קשות: ב-2005 נחשף כי הסוכנות ביימה מעצר של חוטפים עבור מצלמות הטלוויזיה (פרשיית פלורנס קאז), מה שפגע קשות באמינותה. בנוסף, התברר כי סוכנים בתוך AFI שימשו כזרוע המבצעית של קרטל סינלואה במלחמותיו נגד קרטלים אחרים. כך, ב-2009 אוחדה ה-AFI לתוך המשטרה הפדרלית ובשנת 2012 בוטלה רשמית והוחלפה ב-AIC (סוכנות החקירות הפלילית) שכפופה למשרד התובע הכללי.

סוכנות החקירות הפליליות (AIC, Agencia de Investigación Criminal), שהחליפה הלכה למעשה את סוכנות החקירות הפדרלית, הוקמה בשנת 2013 כחלק מניסיון נוסף של הממשל המקסיקני לבנות גוף חקירות מודרני, מקצועי וחסין שחיתות, לאחר הכישלונות המהדהדים של AFI והמשטרה הפדרלית שקדמו לה. אם AFI של גנארו גרסיה לונה הייתה הניסיון הראשון להקים "FBI מקסיקני", הרי שה-AIC היא הגרסה המשוכללת והטכנולוגית ביותר של המערכת הזו כיום.

ה-AIC פועלת תחת לשכת התובע הכללי של מקסיקו. בניגוד למשמר הלאומי או לצבא, שתפקידם הוא פריסה בשטח ושמירה על הסדר, ה-AIC היא "המוח" מאחורי המאבק בפשע המאורגן. תפקידיה המרכזיים כוללים את ניהול המעבדות המתקדמות ביותר במדינה לזיהוי פלילי, דנ"א ובדיקות בליסטיות, איסוף וניתוח נתונים על רשתות הקרטלים, נתיבי הברחה ומבנים פיננסיים, יירוט תקשורת דיגיטלית של ראשי הקרטלים (כאן נכנס השימוש בטכנולוגיות מעקב מתקדמות) ותיאום בינלאומי מול האינטרפול ומול סוכנויות אמריקניות כמו ה-FBI וה-DEA לצורך הסגרת פושעים ושיתוף מידע.

ה-AIC מורכבת משלושה עמודי תווך שנועדו לעבוד יחד כדי לסגור את המעגל על הפושע:

1. המשטרה הפדרלית השיפוטית (PFM): הזרוע המבצעת שאחראית על מעצרים והוצאה לפועל של צווי בית משפט.
2. המרכז לתכנון, ניתוח ומידע (CENAPI): יחידת המודיעין האסטרטגית שממפה את הקרטלים.
3. שירותי המומחיות (Servicios Periciales): המדענים והחוקרים שאוספים ראיות בזירות פשע.

למרות התדמית המקצועית, ה-AIC לא חסינה מביקורת. לאורך השנים עלו טענות קשות על שימוש בשיטות חקירה פסולות ועל כך שהסוכנות משמשת לעיתים ככלי למעקב אחר עיתונאים ופעילי זכויות אדם (כפי שראינו בפרשיית "פגסוס"). בנוסף, ה-AIC מתמודדת עם המלכוד הקבוע של גופי הביטחון במקסיקו: מצד אחד עליה להיות עצמאית כדי למנוע דליפת מידע לקרטלים, ומצד שני היא תלויה בתקציבים ובמינויים פוליטיים שעלולים להשפיע על תפקודה.

גנארו גרסיה לונה: האדריכל שהפך לבוגד

גנארו גרסיה לונה היה המוח מאחורי אסטרטגיית הביטחון הלאומי של מקסיקו במשך למעלה מעשור. הוא החל את דרכו בסוף שנות ה-80 בתוך CISEN (המודיעין האזרחי), שם התמחה באיסוף נתונים ובניתוח מערכות פשע. בשנת 2001, כשהוקמה סוכנות החקירות הפדרלית (AFI), מונה גרסיה לונה לעמוד בראשה. הוא הציג חזון של משטרה מודרנית, מבוססת מדע וטכנולוגיה, והפך לחביב הממשל האמריקני. בשנת 2006, הנשיא פליפה קלדרון מינה אותו לתפקיד המזכיר לביטחון פנים ובתפקיד זה, הוא היה האיש שניהל את ה"מלחמה בסמים". הוא שלט בתקציבי ענק, פיקד על המשטרה הפדרלית, והיה איש הקשר המרכזי של ארה"ב במקסיקו. הוא נתפס כמי שעושה את העבודה המלוכלכת כדי לנקות את המדינה.

אבל בזמן שגרסיה לונה הופיע בטלוויזיה לצד טבלאות המציגות את הצלחות הממשלה נגד הקרטלים, מאחורי הקלעים התרחשה מציאות אחרת לגמרי. על פי עדויות שעלו במשפטו הדרמטי בארצות הברית גרסיה לונה קיבל עשרות מיליוני דולרים במזומן בתוך מזוודות מקרטל סינלואה (הארגון של אל צ'אפו) ובתמורה לכסף, הוא סיפק לקרטל מודיעין על פשיטות משטרתיות מתוכננות, דאג למנות קצינים מושחתים לנקודות מפתח, ואפילו השתמש במשטרה הפדרלית כדי לתקוף קרטלים יריבים של סינלואה. ואם לא די בכך, הוא העביר לסינלואה מידע רגיש שהגיע מהמודיעין האמריקני, ובכך סיכן את חייהם של סוכנים וחיילים.

הסוף הגיע בדצמבר 2019, כאשר גרסיה לונה נעצר בדאלאס, טקסס. בפברואר 2023, חבר מושבעים בברוקלין הרשיע אותו בכל הסעיפים, כולל סיוע לקרטל סמים ומתן הצהרות כוזבות. הרשעתו הכתה בתדהמה את מקסיקו. הרשעה שהוכיחה שגם בדרגים הגבוהים ביותר של הביטחון הלאומי, הכסף של הקרטלים הצליח לקנות נאמנות. נפילתו של גרסיה לונה היא הסיבה העיקרית לכך שהנשיא אוברדור והנשיאה שיינבאום דחפו להקמת המשמר הלאומי. הם רצו לפרק את המשטרה הפדרלית שגרסיה לונה בנה במו ידיו, מתוך אמונה שהיא "מורעלת" מהיסוד על ידי המורשת שלו.

עתיד המודיעין המקסיקני

קהילת הביטחון של מקסיקו נמצאת כיום בפרשת דרכים. מצד אחד, היא מחזיקה בטכנולוגיות המתקדמות ביותר וביחידות קומנדו שאינן נופלות מאלו של המערב. מצד שני, היא נלחמת במפלצת בעלת אלף ראשים – קרטלים שמחזיקים בתקציבי עתק וביכולת חדירה לכל דרג שלטוני. ההיסטוריה מלמדת שכל עוד קיים ביקוש עצום לסמים מצפון וכל עוד השחיתות המבנית לא תיעקר מהשורש, גופי המודיעין ימשיכו לנהל מלחמת התשה אינסופית. מודיעין חזק הוא חרב פיפיות. כשאין עליו פיקוח, הוא הופך לכלי של רודנות ושחיתות. כשהוא מנוהל בשקיפות ובמקצועיות, הוא הכלי היחיד שיכול להכניע אימפריות פשע.

אל תשכחו לשתף את הכתבה ולהירשם לניוזלטר שלנו כדי לקבל סיפורים היסטוריים שלא תמצאו בשום מקום אחר!

חומר מעשיר לקריאה

הספרות העוסקת במודיעין המקסיקני היא מעשה של גבורה אזרחית. עיתונאים כמו מנואל בואנדיה שילמו בחייהם על חשיפת פרצופו האמיתי של ה-DFS. הספרים הם העדות ההיסטורית החזקה ביותר למה שקורה כשגופי ביון מפסיקים לתת דין וחשבון לציבור.

וינסלו כתב את ״הקרטל״, טרילוגיה אפית (הכוללת את "כוחו של הכלב", "הקרטל" ו"הגבול") שנחשבת ל"סנדק" של ספרות הסמים והמודיעין. הספרים מגולים את קורות המלחמה ארוכת שנים בין סוכן DEA לבין ברון סמים מקסיקני. הספרים מתארים בדיוק כיצד ה-DFS וה-CIA שיחקו משחק כפול ואיך המודיעין המקסיקני משתמש בקרטלים ככלי להגברת השפעתו הפוליטית.

אדוני הנרקו (Los Señores del Narco) מאת אנאבל הרננדז הוא תחקיר עיתונאי מטלטל שהפך לרב-מכר עולמי. הרננדז חיה תחת אבטחה כבדה לאחר פרסום הספר. מאחר והיא חושפת בספרה את הקשרים בין הצמרת השלטונית במקסיקו לבין קרטל סינלואה. כולל פרטים על גנארו גרסיה לונה ועל האופן שבו סוכנות החקירות הפדרלית והמשטרה הפדרלית הפכו למעשה לשכירים של הקרטלים.

ה-CIA במקסיקו (La CIA en México) מאת העיתונאי מנואל בואנדיה הוא ניתוח מעמיק של פעילות המודיעין האמריקאי במקסיקו בתקופת המלחמה הקרה. בואנדיה היה הראשון שחשף את הקשרים הנסתרים בין ה-DFS לבין ה-CIA ואת המבצעים החשאיים שבוצעו על אדמת מקסיקו. בואנדיה רצח ב-1984 על ידי סוכני DFS, והספר הזה הוא המורשת שלו.

הספר "A Narco History" – מאת כרמן בואלוסה, סקירה היסטורית של המלחמה בסמים וכיצד היא עוצבה על ידי המודיעין.

חומר מעשיר לצפייה

עולם הביון והביטחון של מקסיקו סיפק השראה לאינספור יצירות קולנועיות וטלוויזיוניות, החל מדרמות היסטוריות מדויקות ועד למותחני פעולה אכזריים. היצירות הללו מצליחות להעביר את האווירה הקלאוסטרופובית של ה-DFS בשנות ה-70, את השחיתות של ה-AFI בשנות ה-2000 ואת המלחמה הטכנולוגית של ימינו.

אויב מוזר (Un Extraño Enemigo) היא דרמה פוליטית מרתקת בהפקת אמזון פריים המתמקדת כמעט כולה ב-DFS במהלך שנות ה-60 הסוערות. בסדרה מתוארים המניפולציות המודיעיניות שהובילו לטבח טלטלולקו ב-1968. הדמות הראשית מבוססת באופן רופף על בכירי המודיעין של אותה תקופה, ומציגה איך המודיעין שימש ככלי להפלת פוליטיקאים ושליטה בציבור.

סיקאריו (Sicario) משנת 2015 הוא אמנם מותחן הוליוודי, אך הוא מעביר בצורה מושלמת את הדינמיקה בין סוכנויות הביון האמריקניות (CIA) לבין יחידות העילית של מקסיקו. הסרט מדגיש את הדילמות המוסריות שנוצרות כשהחוק הופך למטושטש במלחמה בקרטלים.

600 מיילים (600 Miles) הוא סרט קולנוע מקסיקני משנת 2015, העוקב אחר סוכן של סוכנות החקירות הפדרלית שנקלע לתוך רשת הברחת נשק. הסרט מטיב לתאר את המציאות היומיומית של סוכני השטח במקסיקו ואת השחיקה של מערכות הביטחון מול העוצמה הכלכלית של הקרטלים.

אחת ההפקות המסקרנות היא ״נרקוס: מקסיקו״ המציגה את עליית הקרטלים ושיתוף הפעולה עם מינהל הביטחון הפדרלי והתפתחות המלחמה בסמים במקסיקו. הסדרה מתמקדת בעליית קרטל גוודלחרה בשנות ה-80 ומציגה בצורה מבריקה את דמותו של **פרננדו גוטיירז באריוס** ואת סוכני ה-**DFS**. בסדרה רואים את הקשר המושחת בין המודיעין המקסיקני לברוני הסמים, את המעורבות של ה-CIA ואת רצח סוכן ה-DEA קיקי קמרנה.

ZeroZeroZero היא סדרה רחבת יריעה בהפקת Amazon Prime המספקת מבט ריאליסטי על הלוגיסטיקה של הקרטלים והמרדף המודיעיני. הסדרה עוקבת אחר משלוח קוקאין מקולומביה לאירופה, עם דגש חזק על הזרוע המקסיקנית. הסדרה מציגה בין השאר גם דמות של קצין מודיעין צבאי מקסיקני שבוגד במערכת ומקים יחידת עילית של שכירי חרב עבור הקרטל (סיפור המבוסס על הקמת קרטל "לוס זטאס").

אחד הסרטים הידועים ביותר על השלכות מעורבות גופי הביון במלחמת הסמים המקסיקנית הוא הסרט החותם בטרילוגיית ״אל מריאצ׳י״, ״היו זמנים במקסיקו״, סרט מ-2003 בכיכובם של אנטוניו בנדראס, סלמה הייק, ג׳וני דפ ואחרים. בניגוד לקודמיו, הסרט הזה צולל עמוק לתוך הפוליטיקה המסואבת ומשחקי הביון במקסיקו.

בסרט, ג'וני דפ מגלם את שלדון סנדס, סוכן CIA מושחת ומניפולטיבי שפועל בתוך מקסיקו. הוא מנסה למנוע הפיכה צבאית המתוכננת על ידי ברון סמים וגנרל מושחת, אך עושה זאת בדרכים לא שגרתיות שכוללות "חיסול" של כל מי שעומד בדרכו. הסרט מציג את מקסיקו כזירה שבה המודיעין הזר (האמריקני) משחק שחמט עם הכוחות המקומיים כמו סוכנות החקירות הפדרלית. על רקע העלילה המרכזית, הסרט מדגיש את מוטיב הבגידה הכפולה ואת חוסר היכולת להבדיל בין ה"טובים" ל"רעים" בתוך מנגנוני הביטחון.