יותר מכל עיר אחרת באיטליה, זו עיר אקסצנטרית ועתיקה אך גם עם היסטוריה עשירה, מילאנו היא עיר המשלבת היסטוריה ומודרניות. היא הבירה המודרנית של האופנה ובירת הכלכלה והעסקים, העיר המסוגננת, העשירה והיקרה ביותר באיטליה. מילאנו היא עיר שבה פלא ויופי מסתתרים לרוב מאחורי חזית דיסקרטית.
מילאנו היא העיר המרכזית של צפון איטליה, הממוקמת באזור לומברדיה. זהו מטרופולין מודרני, הנחשב למרכז העסקים והבירה הפיננסית של המדינה. אבל זה לא הדבר היחיד שבו מפורסמת בירת לומברדיה. כאן תוכלו להסתכל על אטרקציות מפורסמות כגון: הדואומו המפואר, טירת ספורצסקו, הנכללת ברשימת המורשת העולמית של אונסק"ו, כנסיית סנטה מריה דלה גרציה, שבה נמצא הפרסקו האגדי של ליאונרדו דה וינצ'י "הסעודה האחרונה" ועוד מונומנטים היסטוריים ותרבותיים מעניינים לא פחות…
היסטוריה
מילאנו הפכה לחלק מהאימפריה הרומית במאה השנייה לפני הספירה. באותה תקופה נקראה העיר מדיולה. במאה הרביעית היא התחרתה עם רומא על עליונות באימפריה הרומית המערבית. אבל לאחר זמן מה העיר נהרסה על ידי ההונים והאוסטרוגותים ונפלה לריקבון. במאה הששית התיישב כאן שבט הלומברדים הגרמני העתיק, שהעניק את השם לאזור כולו: לומברדיה.
במאה ה-11 עלתה שוב חשיבותה של מילאנו. היא הפכה לבירתה של מדינה עצמאית. חיזוק מעמדה באזור לא מצא חן בעיני פרדריק ברברוסה, שהרס את העיר בשנת 1162. למרות זאת, בשנת 1176 הובסו מלך גרמאניה והקיסר הרומי הקדוש ומילאנו קיבלה זכויות יתר שאפשרו לה להפוך לאחת הערים העשירות באירופה.
בשנת 1277, בעימות בין הגואלפים והגיבלינים, ניצחו האחרונים. מילאנו הפכה למונרכיה והשושלת השלטת הייתה משפחת ויסקונטי, שבשנת 1450 הוחלפה על ידי משפחת ספורצה. בתקופת שלטון ספורצה, אישים גדולים בתקופתם כמו ליאונרדו דה וינצ'י וברמנטה עבדו וחיו בעיר מילאנו.
במאה ה-15 הייתה דוכסות מילאנו בשליטת הצרפתים. מ-1540 עד 1706 – הממלכה הספרדית. בתקופה זו שרר קיפאון כלכלי ותרבותי. במאה ה-18 הפכה העיר לחלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית והייתה (עם הפוגה קצרה) תחת שלטון בית הבסבורג עד 1859.
מילאנו הפכה לחלק מאיטליה בשנת 1861, בעת ארועי איחוד איטליה. אפילו רצו להפוך אותה לעיר בירה, אבל בסופו של דבר נבחרה רומא העתיקה לבירת המלכה האיטלקית המאוחדת. במהלך מלחמת העולם השנייה העיר די נהרסה. לאחר 1945, מילאנו הפכה למטרופולין התעשייתי של צפון איטליה והתפתחה להיות לעיר הפיננסית החשובה באיטליה עד ימינו.
אתרים בעלי עניין
למרות שמילאנו היא לא העיר הראשונה שתיירים רבים מקשרים עם איטליה, היא מתגאה בכמה מראות נפלאים ומונומנטים תרבותיים. עם כל המוניטין הרציני שלה בתור המרכז האופנתי, העסקי והפיננסי של המדינה, זוהי עיר בעלת היסטוריה עשירה ומורשת תרבותית.
קתדרלת סנטה מריה נסנטה (דואומו)
הדואומו או הקתדרלה של סנטה מריה נסנטה היא סמלה של מילאנו, הממוקמת בלב העיר על הכיכר בעלת אותו השם. זהו אחד מבנייני הדת הגדולים בעולם (יכול להכיל כ-40,000 איש) וכנראה הכנסייה היפה ביותר בסגנון גותי. הדואומו נבנתה במשך ארבע מאות שנים מהמאה ה-14. על גגה 135 צריחים, וחזיתה מעוטרת ב-2,245 פסלי שיש. הפנים הצנוע, המנוגד להפליא לחזית הנוצצת והעשירה בדוגמאות, שמותירה רושם חזק עם 52 העמודים הענקיים שלה. חלונות הוויטראז' בדואומו הם הגדולים בעולם.
הקתדרלה עשויה בסגנון גותי משיש לבן ומדהימה ביופיה בעיצובה החיצוני. החזית מעוטרת בצריחים, פסלי קדושים נוצרים, קומפוזיציות המתארות סיפורים תנ"כיים ודמויות של יצורים מוזרים. דמותה של המדונה מתנשאת מעל כל זה והיא נחשבת לפטרונית העיר.
בתוך הקתדרלה ניתן לראות מנורת ברונזה משנת 1200, קברו של ג'אקומו מדיצ'י, ודירת העתיקות של סן קרלו בורומיאו. טיול לאורך גג הדואומו מאפשר לראות ממנו בימים בהירים את הפסגות המושלגות של האלפים…
גלריית ויטוריו עמנואלה השני
הגלריה ממוקמת סמוך לדואומו ומחברת את כיכר הקתדרלה עם פיאצה לה סקאלה. היא נבנתה בשנות ה-70 של המאה ה-19 ובאותה תקופה הייתה גלריית הקניות הגדולה באירופה. המתחם נקרא על שמו של אחד מגדולי מנהיגי איטליה, ויטוריו עמנואלה השני. ב-1861, הוא הפך למלך הראשון של איטליה והצליח לאחד את הנסיכויות המפוצלות למדינה אחת. האיטלקים מכבדים את זכרו ומכנים אותו אבי המולדת (שם הדומה לתואר כבוד רומי עתיק למי שהעניק שירותים למולדת). הגלריה, שנקראה על שמו של השליט, נפתחה בנוכחותו. כיום יש בה בוטיקים יקרים ובתי קפה אלגנטיים.
לה סקאלה
לה סקאלה הוא אחד מבתי האופרה המפורסמים בעולם, הממוקם בבניין לא בולט למראה על כיכר קטנה. בניגוד למקובל לחשוב, סקאלה אינה מגיעה מהמילה האיטלקית ל"מדרגות", אלא מהכנסייה שבה נבנה התיאטרון בשנת 1776. הכנסייה קיבלה את שמה משמה של האישה האיטלקייה המפורסמת ממשפחת האצולה: ביאטריס דלה סקאלה. ההיכל מכיל 2,800 מושבים. עונת ההופעות נמשכת מדצמבר עד מאי.
סנטה מריה דלה גרציה
סנטה מריה דלה גרציה היא כנסיית לבנים מהמאה ה-15 עם כיפת ברמנטה מתקופת הרנסאנס. במבט ראשון, בניין רגיל בסגנון גותי. אך המבנה התפרסם בעולם הודות לפרסקו של ליאונרדו דה וינצ'י "הסעודה האחרונה". הכנסייה והפרסקו ניזוקו קשות במהלך הפצצות במלחמת העולם השנייה.
הפרסקו של לאונרדו צויר ברפקטוריה של מנזר דומיניקני לשעבר בסוף המאה ה-15. לרוע המזל, הפרסקו של דה וינצ'י נהרס ומשופץ כל הזמן (ליאונרדו צייר את הפרסקו על טיח לח).
טירת ספורצה
טירת ספורצה היא אחד האתרים המרכזיים של מילאנו, הנכללת ברשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו. הטירה נבנתה במאה ה-14 והייתה משכן מגוריהם העיקרי של שליטי מילאנו – הויסקונטי והספורצה. במקום פועל מוזיאון מפואר עם ממצאים נדירים כמו יצירת המופת האחרונה של מיכלאנג'לו, ציורים של בליני, קורג'יו, מנטניה, ברגונה, פופה, לוטו, טינטורטו, עתיקות מצריות וכלי נשק מימי הביניים. מול טורה דה פילארה בגובה 70 מטר ישנה מזרקה גדולה שנבנתה בימי מוסוליני. מאחורי הטירה נמצא פארק סמפיונה הניאו-קלאסי הגדול, אחד המקומות האהובים על המבקרים במילאנו.
פינאקוטקה בררה
זו אחת הגלריות לאמנות הגדולות במילאנו. ממוקמת בפאלאצו בררה, שנבנתה בסוף המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17. הגלריה נחנכה בשנת 1809 ועדיין מושכת אליה חובבי אמנות רבים.
לפי אנציקלופדיה בריטניקה, אחזקות המוזיאון מורכבות בעיקר מציורים איטלקיים מתקופת הקוואטרוצ'נטו (המאה ה-15) ועד תקופת הרוקוקו (המאה ה-18). יש בו אוספים עשירים של ציורים ונציאניים ולומברדיים מתקופות הרנסאנס והבארוק. אוסף הציורים של הגלריה כולל ציורים של אמני הציור האיטלקי כמו רפאל סאנטי, קאראווג'יו, אמדיאו מודיליאני, דונאטו ברמנטה וטינטורטו.
סן אמברוז'יו
בזיליקת סן אמברוז'יו (Basilica di Sant'Ambrogio) היא הכנסייה השנייה בגודלה במילאנו אחרי קתדרלת הדואומו המפורסמת. לאחר מותו של הבישוף אמברוז'יו בשנת 397, נקראה הכנסייה על שמו ושרידיו של אמברוז'יו הוכרו כשרידים קדושים לנצרות. עד מהרה החלה כאן עלייה לרגל של ממש, שהגיעה לממדים כאלה עד המאה השמינית עד שהיה צורך להרחיב את המקדש עצמו.
במאה התשיעית הוקם מגדל הפעמונים הראשון ונבנה אטריום חדש ששטחו היה כה גדול עד שניתן היה לשמש כמבנה ביצורי. באמצע המאה ה-19 הוחלט לשפץ לחלוטין את כל מתחם המקדש, כתוצאה מכך הופיעה כנסייה יפהפייה שהפכה לדוגמא קלאסית לסגנון האדריכלות הרומנסקי. מזבח הזהב הייחודי, שבצדו הקדמי מתאר תבליט על נושא חייו של ישו והצד האחורי מספר על מעשיו של אמברוז'יו הקדוש; בכנסייה מכילה גם את הקפלה של סן ויטוריו עם פסיפסי הזהב המרהיבים מתחת לכיפה; קברו של המפקד הרומי פלביוס סטיליקו; פסיפס מאת ברנרדו לנינו "מדונה והילד עם יוחנן המטביל הצעיר", וכן הפרסקו שלו "אגדות גאורגיוס הקדוש".
מוזיאון דה וינצ'י
מוזיאון דה וינצ'י הוא מוזיאון לאומי למדע וטכנולוגיה הממוקם במנזר לשעבר. מעניינת במיוחד היא גלריית לאונרדו דה וינצ'י, האמן והממציא המפורסם, עם דגמי עבודה של רבות מהמצאותיו ומכונותיו, שנוצרו על פי הרישומים שלו. כמו כן מוצגים כלים בהם השתמשו גלילאו, ניוטון ו-וולטה.
רובע Cinque Vie
הרובע ההיסטורי Cinque Vie הוא החלק העתיק ביותר של מילאנו, הממוקם בין פיאצה קורדוסיו (Cordusio), והרחובות ויה מרוויגלי (Meravigli) ו-ויה אורפאצ'י (Orefici). באזור זה ניתן למצוא אתרים ארכאולוגיים רומיים רבים כמו התיאטרון, הארמון הקיסרי והמנטה הקיסרית. בנוסף, ישנן כנסיות עתיקות רבות, כמו סנטה מריה אלה פורטה (פנינת הבארוק של מילאנו), סן סבסטיאנו, סן ג'ורג'יו אל פאלאצו, סנטה מריה פודונה וסן מאוריציו אל מונאסטרו מאג'ורה. כמובן, אלה לא כל המראות ההיסטוריים של העיר הזו, אלא רק "החזית" שלה, אבל זה מספיק כדי להבין שמילאנו, למרות כל המודרניות שלה, היא עדיין אותה איטליה המפוארת והייחודית!
שור טורינו
שור טורינו במילאנו הוא פסיפס שנמצא במרכז גלריית ויטוריו עמנואלה השני. כאן, על רצפת הפסיפס, מתוארים ארבעה סמלים של ערים איטלקיות גדולות: פירנצה, רומא, טורינו ומילאנו, אבל כולם מעוניינים רק באחד: הסמל של טורינו: השור של טורינו.
אנשים באיטליה צוחקים על היריבות בין טורינו למילאנו, שנמשכת כבר מאות שנים. זה דומה ליריבות בין הערים מוסקבה לסנקט פטרסבורג או וינה וברלין. תושבי טורינו לא אוהבים את העובדה שמילאנו היא בירת מחוז איטלקי מוביל ובמילאנו לא אוהבים את העובדה שטורינו, בניגוד למילאנו, הייתה פעם הבירה הראשונה של איטליה המאוחדת. אפילו מפגשי מועדוני הכדורגל של הערים הללו דומים יותר לקרבות אלימים מאשר לתחרות ספורט רגילה. יש שאומרים אפילו שאנשי מילאנו המציאו את פסיפס השור של טורינו בכוונה כדי לעצבן את יריביהם בטורינו.
שלט במקום מציין שהשור של טורינו על הפסיפס יכול להעניק משאלות. כדי לקרב את החלום שלכם להגשמה, צריך למצוא פסיפס עם דמותו של שור טורינו על רצפת הגלריה ולעמוד על איבר המין שלו (קשה לטעות; מהמורה נוצרה במקום הזה על הפסיפס במשך זמן רב). אחרי שתופסים את המקום הנכון יש להסתובב שלוש פעמים סביב ציר העקב…
גם אם השלט באמת הומצא כדי לעצבן יריבים נצחיים, הוא דבק, וכעת קשה למצוא אורח ממילאנו שלא יסתובב על הפסיפס הזה…
כדורגל
בשנת 1899 הוקם מועדון הכדורגל והקריקט של מילאנו. עם זאת, במרץ 1908 החליטה מילאנו שרק איטלקים צריכים להיות במועדון וזרים (שהיו רבים מהם במועדוני ספורט איטלקיים באותה תקופה, מאחר שהם תרמו להופעתם ולהתפתחותם של ענפי ספורט רבים באיטליה) צריכים לעזוב. 44 חברי המועדון (זרים ואיטלקים שלא הסכימו עם הגישה החדשה) עזבו את מילאנו ובערב ה-9 במרץ 1908 הם הקימו מועדון חדש, שאותו כינו Internazionale, תוך שימת דגש על ההרכב הרב-לאומי של המועדון. צבעי המועדון היו שחור וכחול. הסמל והצבעים של אינטר עוצבו על ידי אחד משחקני התקופה, האמן האיטלקי ג'ורג'יו מוגיאני.
בנוסף ל"שחור וכחול" האיטלקי המסורתי (באיטלקית: Nerazzurri), המבוסס על צבעי המועדון, הכינוי של אינטרנציונלה הוא גם "הנחשים". הסיבה לכינוי זה נעוצה בהיסטוריה של העיר מילאנו, שבה נחשים היו תמיד חיות קדושות. אחת הגרסאות המוקדמות ללוגו של אינטר הציג נחש והאולטראס (מועדון האוהדים המושבעים) של אינטר משתמשים בנחש על הדגלים והכרזות שלהם. עד היום כל מפגש בין אינטר למילאן מהווה למשחק משמעותי ויעיד על כך גם משחק האליפות של אינטר, שבזכותו היא השיגה את האליפות העשרים שלה, באפריל 2024.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
