מלחמת האזרחים אולי הסתיימה ב־1865, אבל הצל שלה המשיך לרחף מעל הדרום עוד שנים ארוכות. בתוך מציאות חדשה ומטלטלת, שבה דרום ארצות הברית נאלץ לבנות את עצמו מחדש, נולד סיפורו של ילד אחד מאלבמה שהפך לאחד הממציאים המשפיעים ביותר של ראשית המאה העשרים. זהו הנתיב שבו עבר מילר ריס האצ'ינסון – מהתמודדות עם חורבן שלאחר המלחמה ועד יצירת מכשיר השמיעה הנייד הראשון…
קצת רקע
מלחמת האזרחים האמריקאית, שהתנהלה בשנים 1861 ל-1865 סביב סוגיית העבדות, הייתה אחת המלחמות העקובות מדם אי פעם, עם 620,000 חיילים שאיבדו את חייהם הן בצד של האיחוד והן בצד של הקונפדרציה. מכיוון שהקונפדרציה הפסידה במלחמה, החיים בדרום ארצות הברית היו קשים בימים שלאחר המלחמה.
כאשר הדרום נבנה מחדש והתקבל שוב לאיחוד, וויליאם פיטר האצ'ינסון מצא את עצמו חוזר מהמלחמה, לאחר ששירת בצוערים של אלבמה, כשהוא משרת בחלקים שונים של אלבמה במהלך המלחמה. בתחילה, וויליאם ואשתו טרייסי קבעו את ביתם במונטרוז, אלבמה, אך עד מהרה העבירו את המשפחה לעיר מוביל כדי לחפש הזדמנויות רבות יותר וקריירה כברוקר סחורות ונציג היצרנים. וויליאם, ששכר אחוזה דרומית הממוקמת ברחוב הממשלה 908 במוביל, ייצג חברות צפוניות רבות בפני הדרום במהלך תקופת השיקום ולאחריה.
מילר ריס האצ'ינסון
לוויליאם וטרייסי היה בן אחד בלבד. מילר ריס האצ'ינסון, שכונה האץ', שנולד ב־6 באוגוסט 1874 במונטרוז, מחוז בולדווין, אלבמה. מילר למד בבתי ספר ציבוריים במוביל ופיתח עניין רב במכניקה ובטכנולוגיה. הוא המשיך את לימודיו באקדמיה הצבאית מריון וסיים את לימודיו ב־1890, למד גם במכללת ספרינג היל לפני שסיים לבסוף את הדוקטורט שלו בהנדסת חשמל במכון הפוליטכני של אלבמה באובורן (כיום זאת אוניברסיטת אובורן). מגיל 10 בערך הוא הקדיש את רוב זמנו לעבודה ידנית בחנויות תבניות, בתי יציקה, בתי מלאכה למכונות, חנויות לתיקון חשמל, תחנות כוח ומפעלים מכניים/חשמליים אחרים. הוא קיבל את הפטנט הראשון שלו בגיל 16 בשנת 1892. רוב המאמצים הללו בוצעו בזמן שלמד בקולג', ועד 1897 הוא למד את מקצועו הן מהאקדמיה והן מהפרקטיקה המעשית.
Akouphone: מכשיר השמיעה הראשון
בשנת 1876, המצאת הטלפון של אלכסנדר גרהם בל הביאה לשינויים משמעותיים בתעשיית מכשירי השמיעה. אף שהמיקרופון המגנטי ששימש בהמצאתו של בל לא הגביר קול, הרעיון סייע לבלייק והיוז ב-1878 בגילוי משדרי הפחמן, שאכן סיפקו את ההגברה הדרושה להתאמת הטכנולוגיה ששימשה להמצאת הטלפון למכשירי שמיעה.
קראו גם: אנטוניו מאוצ׳י: הסיפור האמיתי מאחורי ממציא הטלפון
בעודו סטודנט, קיווה האצ'ינסון להיטיב עם חבר, לימן גולד, שהיה חירש ואילם לאחר שחלה בשָׁנִית (סקארלטינה) בילדותו (זו הייתה מחלת חום ופריחה המתאפיינת באדמומיות בעור). הוא וגולד נסעו לעיתים קרובות בספינות הקיטור במפרץ מוביל והאץ' הבחין שחברו לא יכול לשמוע אפילו את שריקות ספינות הקיטור הרמות מאוד. כדי לעזור לחברו, הוא למד על שמיעה במכללה הרפואית של אלבמה ועבד במשך 4 שנים בחקר ופיתוח מכשיר. מאמציו הובילו להמצאת מכשיר השמיעה החשמלי הנייד הראשון, אותו כינה "אקופון" (Akouphone).
האצ'ינסון השיג פטנט על מכשיר זה בשנת 1895 והצליח לשפר את שמיעתו של גולד, אך חברו מעולם לא הצליח לשלוט בדיבור. האצ'ינסון המשיך לשפר את המכשיר ורשם פטנט על ה"אקופון" בשנת 1898. המוצר המסחרי הראשון, ה"אקולליון" (Akoulallion), היה מכשיר שמיעה שולחני מבוסס פחמן עם עד שלושה סטים של אוזניות. מספר מוגבל של יחידות נמכר על ידי חברת אקופון מאלבמה במחיר של 400 דולר (כ-12,000 דולר במונחים של היום). בסביבות 1900, מכשיר זה עוצב מחדש לחלוטין כ"אקופון" שהיה מכשיר נייד מעשי הרבה יותר, שכלל מיקרופון פחמן כפול הממוקם בזוויות ישרות, אוזנייה וסוללת אחסון 6 וולט שנישאה במארז גומי. המכשיר נמכר ב-60 דולר (כ-1800 דולר כיום).
הגרסה הניידת עוד יותר הידועה בשם "אקוסטיקון" (Acousticon), שנרשמה כפטנט ב-1902, זכתה להצלחה הגדולה ביותר ומשכה תשומת לב עולמית. כפי שרוב קלינאי התקשורת (אודיולוגים) יודעים, מכשירים אלה היו חוד החנית של הטכנולוגיה באותה תקופה ובעצם מערכת ההגברה האמיתית היחידה שהייתה זמינה, אך הם היו מכשירים גסים ביותר. עם זאת, הם היו מכשיר השמיעה הנייד מבוסס הפחמן, המסחרי והמעשי הראשון שהיה זמין בארצות הברית ולמרות שהם הועמדו לרשות הציבור לבסוף ב-1902, האצ'ינסון קיבל את הפטנט כבר ב-1898 בבריטניה.
לא רק ממציא מכשיר השמיעה
האצ'ינסון הובא על סיפון ה"ויקטוריה ואלברט" בים הצפוני כדי להתאים באופן אישי מכשיר שמיעה למלכה אלכסנדרה, רעייתו של מלך אנגליה אדוארד השביעי. עבור שירותו המוצלח לממלכה, שדווח כי השיב את שמיעתה לכדי 90% מהנורמה, הוא קיבל מדליה מלכותית, דיוקן של המלכה במסגרת משובצת אבני חן ומענק נדיב. המצאתו הפכה לבסיס למכשירי השמיעה "אקוסטיקון", חברה שהקים בשנת 1898 או 1899 יחד עם ג'יי וילסון. עד 1905, האצ'ינסון ושותפו מכרו את החברה ואת הזכויות לקלי מונרו טרנר (Kelly Monroe Turner) שהציג סוגים שונים של מכשירי אקוסטיקון, חלקם עם בקרת עוצמת קול. אקוסטיקון הייתה חברה יציבה עד סביבות 1984 כשהטכנולוגיה שלהם התקשתה לעמוד בקצב השינויים המהירים במערכות ההגברה המודרניות.
מילר ריס האצ'ינסון נחשב בעיקר כממציא מכשיר השמיעה הנייד הראשון. אך הוא המציא גם את צופר הקלאקסן (Klaxen) למכוניות, שהשמיע את הצליל "או-גה" והפך לסטנדרט במכוניות ג'נרל מוטורס כבר ב-1912. האצ'ינסון שימש כמהנדס חשמל במחוזות המגדלור ה-7 וה-8 במהלך מלחמת ארצות הברית-ספרד. במהלך המלחמה הוא עסק בהנחת כבלים ומוקשים תת-ימיים כדי להגן על נמלי אמריקה במפרץ מקסיקו. לאחר המלחמה הוא הקים מעבדת הנדסה משלו וייצר חידושים רבים, כגון "מד הסיבובים (טכומטר) החשמלי של האצ'ינסון" ו"מהדק הסליל-חוט של האצ'ינסון", מכונת הידוק (סיכות) חדשנית אותה מכר באמצעות ״חברת משרדי המומחיות האצ׳ינסון״ (Hutchison Office Specialties Company) שבבעלותו.
צפירת צופר Klaxen:
הוא הפך למהנדס יועץ למוסדות הפיננסיים הגדולים בניו יורק והיה אורח קבוע בתערוכות מסחריות רבות. ב-1910, האצ'ינסון הצטרף למעבדה של תומאס אדיסון, וסייע בפיתוח סוללת אחסון לצוללות. הוא מונה למהנדס ראשי ב-1912 ושימש כנציגו האישי ויועצו של אדיסון בענייני הנדסה. הוא היה מעורב עמוקות בחידושים הרבים של החברה בתחום הקלטת ושליחת הקול והיה ידוע בזכות מתן שרטוטים מפורטים בקפדנות למכונאי המעבדה, ובכך לא בזבז זמן על אבות טיפוס וטיוטות גסות.
ב-1915 האצ'ינסון מונה לחבר מייסד במועצה המייעצת הימית של ארה"ב שהוקמה זה עתה. האצ'ינסון סייע בהשקת תחנת הרדיו WMAV-AM באוניברסיטה שבה למד. הוא תרם משדר מרווח ניצוצות (spark gap) ומקלט קריסטל בהספק 2.5 קילוואט והיה נוכח בניסוי שנערך ב-1913 כדי לשדר את ההודעה הראשונה של התחנה, שהופנתה ל"איש הזקן" אדיסון בניו ג'רזי. אדיסון בירך אותו במברק…. אדיסון כינה את עוזריו "Muckers" (מטנפים) והתייחס להאצ'ינסון כאל "המטנף הטוב מכולם".
הקלטה של האצ'ינסון נואם בפני אדיסון בתערוכה בפנמה-פסיפיק, באמצעות חוט טלפון טרנס-יבשתי, ב-17 באוקטובר 1915:
הדרך לעצמאות
ב-1918 עזב האצ'ינסון את אדיסון כדי להקים מיזם חדש, "Miller Reese Hutchinson, Inc.", כשהוא לוקח עמו את זכויות המכירה של סוללת האחסון של אדיסון. החברה הוקמה כדי לשווק את סוללות האחסון והמצאות אחרות שלו. הסיבה לעזיבתו היא בגדר תעלומה, אך מילר ריס האצ'ינסון ואשתו הראשונה חיו בנפרד כבר ב-1930 (כך לפי מפקדי אוכלוסין מ-1930 ו-1940). הוא נישא למרי סטילוול אדיסון. עדויות חלקיות וטענות מעורפלות מצביעות על כך שהוא נישא או התקרב לבתו של תומס אדיסון ואשתו הראשונה, מרי סטילוול אדיסון, מה שאולי גרם לחיכוכים ביניהם. ייתכן שהיא נושלה מירושת אביה.
משרדי "Miller Reese Hutchinson, Inc." היו ממוקמים בקומה ה-51 של בניין וולוורת' במנהטן, ניו יורק. הוא המשיך לעבוד על המצאות בסדנה בקומה השלישית באחוזתו בניו ג'רזי, "קולוניה", תוך שמירה על "עבודתו היומית" כראש המשרד שלו בניו יורק. הוא גם השקיע בפיתוח נדל"ן ובמסחר פיננסי בוול סטריט.
האצ'ינסון הצליח לשלב את תחומי העניין הרבים שלו, כמו גם אהבה מתמשכת לספורט נמרץ, בכך שאימן את עצמו להתקיים על 3–4 שעות שינה בלבד בכל לילה. בין המצאותיו המאוחרות יותר של האצ'ינסון היו אקדח מסמרים המופעל באבקה ותוסף לבנזין שנועד להפחית את פליטות הפחמן החד-חמצני. האצ'ינסון סיפק את מצלמת הריגול שבה השתמש הצלם טום הווארד מהשיקגו טריביון כדי לצלם בחשאי את הוצאתה להורג בכיסא חשמלי של רות סניידר בכלא סינג סינג ב-12 בינואר 1928, תמונות שפורסמו ב"ניו יורק דיילי ניוז" למחרת. האצ'ינסון הציג את המצלמה, שנמצאת כעת במוזיאון הסמית'סוניאן, לצלמים בברמינגהם במהלך ביקור ב-1938. הוא קיבל במהלך הקריירה שלו מספר תארים לשם כבוד, מדליות ופרסים בינלאומיים ולבסוף מת במפתיע בפברואר 1944 בביתו במנהטן בגיל 67.
בסיכומו של דבר
הגישה של האצ'ינסון בנוגע להמצאה, שכללה את כל ההיבטים – החל מתכנון ושינוי המצאות ועד לשיווקן ומכירתן – תרמה להצלחתו. נכונותו לקדם את חידושיו הבטיחה רווחים, אשר מימנו את המשך עיסוקיו והבטיחו לו כבוד מצד אדיסון ומנהיגים תעשייתיים ופוליטיים רבים. האצ'ינסון מכר מאות אלפי צופרים ומכשירי שמיעה, ששיפרו את איכות החיים של אנשים רבים. תעשיות אימצו אלמנטים מההמצאות הללו כסטנדרטים לגרסאות מאוחרות יותר של צופרים שהותקנו בכלי רכב או לעיצובי מכשירי שמיעה בסיסיים. אולי ההישג המשמעותי ביותר של האצ'ינסון כממציא היה האופן שבו השפיע על אדיסון. בזכות הקשר שלו עם אדיסון, הרחיב האצ'ינסון את קשריו עם מנהיגים צבאיים ופוליטיים, כשהוא משמיע חששות לגבי טכנולוגיה המשמשת במלחמה והמצאות שיכולות לחזק את ההגנה של ארה"ב.
ממציאים רבים העריכו את התובנות של האצ'ינסון בנוגע לחידושים, ושילבו רעיונות יסודיים וטכנולוגיה שהוא הגה לתוך ההמצאות שלהם. פטנטים של מספר ממציאים נטלו השראה מחלק מהפטנטים של האצ'ינסון זמן קצר לאחר שהמצאותיו פורסמו. יתרה מכך, מתוך הכרה בהשפעה של האצ'ינסון על ממציאים מודרניים, הארכיון של אתר ההיסטוריה הלאומי של אדיסון משמר את יומנו של האצ'ינסון ואת התכתובות שכתב בזמן שהועסק על ידי אדיסון.
בסופו של דבר, חייו של מילר ריס האצ'ינסון מציירים דיוקן של אדם שלא הסתפק בפתרון בעיות טכניות, אלא חיפש ללא הפסקה דרכים לשפר את חיי סביבתו ואת העולם כולו. מהמצאת מכשיר השמיעה שהחזיר תקווה לאלפי אנשים ועד שיתופי פעולה עם גדולי המפתחים של זמנו, האצ'ינסון הותיר חותם עמוק על תולדות הטכנולוגיה המודרנית. דרכו מעידה על כוחו של שילוב בין כישרון, נחישות וסקרנות אינסופית. אם סיפורו עורר בכם השראה, זה הזמן להמשיך לחקור סיפורים היסטוריים מעוררי השראה נוספים באתר historyistold.com ולהעמיק במסעות של מובילי חדשנות שעיצבו את חיינו.
חומר מעשיר לקריאה
Conot, Robert E. Thomas A. Edison: A Streak of Luck. New York: Da Capo Press, 1979.
Dyer, Frank Lewis, and Thomas Commerford Martin. Edison: His Life and Inventions. Introduction by Robert J. Crawford. New York: Barnes & Noble Books, 2005.
Israel, Paul. Edison: A Life of Invention. New York: John Wiley & Sons, 1998.
Melosi, Martin V. Thomas A. Edison and the Modernization of America. 2d ed. New York: Pearson Longman, 2008.
Millard, Andre. Edison and the Business of Innovation. Baltimore: The Johns Hopkins University Press, 1990.
