לשתף?

מו ברג. שחקן בייסבול נודע ומרגל אלמוני

מו ברג נהנה מזה זמן רב והיה לו מוניטין של השחקן האפל ביותר בהיסטוריה של הבייסבול. והוא יותר ידוע על היותו מרגל בחזית מאשר על היותו תופס בייסבול, אך עד כמה ניתן להפריד בין עובדות לבדיון בקריירה הסמויה של ברג?

לדברי ניקולס דוידוף, הביוגרף שלו, "הוא [מו ברג] היה מבלף את דרכו אל גג בית החולים, הבניין הגבוה ביותר בטוקיו באותה תקופה ומתחת לקימונו שלו הוא שולף מצלמת קולנוע. ממשיך לצלם סדרת תמונות המתעדת את כל התפאורה לפניו, שכולל את הנמל, את החלקים התעשייתיים של טוקיו, אולי מפעלי תחמושת ודברים כאלה ואז הוא מחזיר את המצלמה מתחת לקימונו שלו ועוזב את בית החולים עם הסרטים האלה".

דוידוף כתב את הספר הביוגרפי ״התפסן היה מרגל״, שגם עוּבד לספר קולנוע בכיכובו של פול ראד.

ב־1934, חמש שנים לפני שפרש כשחקן, ערך ברג את נסיעתו השנייה ליפן כחלק מקבוצת אולסטאר של ליגת העל הנודדת. אפשר לתהות מה התופס שמשתמשים בו לעתים רחוקות, חלוץ 0.251 באותה עונה, משחק עם אנשים כמו בייב רות ולו גריג.

ברג, שדיבר יפנית, לקח הביתה סרטים של קו הרקיע של טוקיו ששימשו בתכנון פשיטות ההפצצה של הגנרל ג'ימי דוליטל ב־1942 על הבירה היפנית. הממשל האמריקאי כתב מכתב הוקרה לברג והודה לו על הסרטים. ביוגרפיות, מאמרי מגזין ושמועוץ של מגזין ת מפה לאוזן העלו את הסיפור הזה למעמד של אגדה.

הוא היה שחקן הבייסבול היחיד שהיה נושא לשלוש ביוגרפיות ומעטים מההישגים שלו פורסמו בציבור. ב-15 העונות שלו בליגה הבכירה, שבהן שיחק רק 662 משחקים, ברג היה חובב 0.243 לכל החיים. הוא התחיל כשחקן פנים חלקלק לפני שהשיקגו וואייט סוקס ב־1927 העבירו אותו לעמדת התופס, שם הוא מצא את הנישה שלו כמחליף אחורי ומילא את התפקיד הזה עד שפרש ב־1939.

בשנה אחת בלבד הופיע ברג ביותר מ-100 משחקים; הוא שיחק בפחות מ-50 משחקים ב־12 עונות. אבל הוא היה מלומד מבריק, לקח תארים מבית הספר למשפטים של פרינסטון וקולומביה ולמד פילוסופיה בסורבון.

כישוריו הלשוניים היוו השראה להתבוננות זו של חבר לצוות: "הוא יכול לדבר שבע שפות, אבל הוא לא יכול לחבוט באף אחת מהן."

עם זאת, ברג היה להיט בקרב אנשים. היה לו מוניטין של קסם ומיומנות שהביאו לו היכרות עם אנשים חזקים, כמו משפחת רוקפלר, שחבריה בדרך כלל לא התרועעו עם שחקני כדור.

חייו המוקדמים

מוריס “מו״ ברג נולד בדירה קטנה ברחוב 121 מזרח במנהטן ב־2 במרץ 1902, להורים מהגרים רוסים־יהודים: ברנרד, רוקח ורוז, עקרת בית. המשפחה עברה מעבר לנהר ההדסון לניוארק, ניו ג'רזי, בשנת 1906.

בגיל שבע החל ברג לשחק בייסבול בקבוצה של הכנסייה המתודיסטית תחת השם הבדוי ראנט וולף (Runt Wolfe). מאוחר יותר הוא כיכב בקבוצת בית הספר התיכון ברינגר. משם המשיך לפרינסטון, שם התמחה בשפות מודרניות ושיחק כעוצר ביניים (Shortstop) בקבוצת הבייסבול. הוא וחבר לקבוצה, בלשן גם הוא, היו מתקשרים על המגרש בלטינית.

לאחר שסיים את לימודיו בהצטיינות בשנת 1923, ברג הוחתם על ידי ברוקלין, במדיה שיחק תקופה קצרה כחובט ב-49 משחקים. לאחר שבילה את החורף בסורבון בפריז, חזר לארצות הברית ושיחק שתי עונות בקבוצת הצעירים.

כתלמיד בבית הספר למשפטים בקולומביה, בשנת 1926, הצטרף לוואייט סוקס, הקבוצה משיקגו קנתה את החוזה שלו מ־Reding of the International League. ברג הפך לתופס די במקרה כבר בעונה הבאה. באוגוסט 1927, לאחר ששלושה תופסי שיקגו נפצעו תוך מספר ימים, הוא התנדב לתפקיד.

ב־1929 הוא היה לתופס הקבוע של הוואייט סוקס. הוא הגיע לשיא קריירה של 288 תפיסות ב-106 משחקים וקיבל שני קולות בבחירת השחקן היקר ביותר של הליגה האמריקאית.

קריירת ריגול

לרוע מזלו של ברג, בשנה שלאחר מכן באימון האביב הוא סבל מפציעה בברך ובילה את שארית הקריירה שלו בספסל (במדי קליבלנד אינדיאנס, וושינגטון סנאטורס ובוסטון רד סוקס אחרי שיקגו).

לאחר שנתיים כמאמן רד סוקס, ברג עזב את הבייסבול ב־14 בינואר 1942, באותו יום שבו מת אביו. ברנרד ברג תמיד ראה בבחירתו של בנו בקריירה ספורטיבית כבזבוז של אינטלקטואל משובח. אהבתו של מו למשחק — ולנסיעות והפופולריות החברתית שהוא העניק לו — הייתה עניין של מחלוקת ביניהם עד למותו של האב.

בנקודה זו, ממש לאחר תחילת כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, הפכו חייו של ברג לנושא של ספקולציות רבות. נלסון רוקפלר נתן לו עבודה במשרד לעניינים בין-אמריקאים שאפשרה לו לנסוע דרך דרום ומרכז אמריקה ולחקור את הבריאות והכושר של האוכלוסייה. ב־1943 הוא התקבל למשרד לשירותים אסטרטגיים (OSS), סוכנות הביון שקדמה ל־CIA.

ברג, על פי ביוגרפיה אחת, היה נוטה לטעויות: הוא נתפס מנסה לחדור למפעל מטוסים במהלך האימונים שלו, מפיל את אקדחו לחיקו של נוסע אחר וזוהה על ידי ענידת השעון שלו עם הכיתוב O.S.S.

למרות הטעויות הללו, ברג היה נחשב מספיק מהימן כדי שייבחר לבצע את אחת ממשימות ה־O.S.S. השאפתניות ביותר — המזימה לרצוח את ורנר הייזנברג, ראש פרויקט פצצת האטום של גרמניה הנאצית. ברג, שדיבר גרמנית שוטפת, נשלח בדצמבר 1944 לציריך כדי להשתתף בהרצאה של הייזנברג. הערכת המצב של ברג הייתה שגרמניה לא קרובה להחזיק פצצה גרעינית, והניסיון להרוג את הייזנברג מעולם לא יצא לפועל בעקבות כך.

סיפור נוסף שהיה מעורב בקריירת הריגול של ברג הגיע בסוף המלחמה, כאשר, בזמן שנסע בצ'כוסלובקיה הכבושה הסובייטית עם כמה סוכנים אחרים, הוא הוציא מכתב עם כוכב אדום גדול עליו כשביקשו ממנו אישורים. לאמריקאים לא היה כל אישור ולכאורה מה שברג הראה לחיילים הסובייטים היה עותק של נייר המכתבים מחברת הנפט הטקסנית Texaco Oil Co.

לאחר שנאלץ לצאת מעסקי הריגול בסוף שנות הארבעים, ברג לא החזיק בעבודה קבועה. רווק, לעתים קרובות הוא הוריד חברים וקרובי משפחה, במיוחד אחיו סם, ששלח פעם שתי הודעות פינוי כדי להוציא אותו מביתו. לאחר שחי עם סם במשך 17 שנים, הוא עבר לגור עם אחותו אתל בשמונה השנים האחרונות לחייו.

סוף עצוב

ב־1960, מתוך צורך כלכלי, הוא היה מוכן לשבור את שתיקת חייו על מעלליו כביכול והסכים לכתוב ספר. עם זאת, הפרויקט קרס כאשר העורך שיבח בזוהר את סרטיו של הסופר הפוטנציאלי מתוך הנחה מוטעית שהוא עומד לחתום על חוזה עם איש הבידור מו משלושת ולא שחקן הבייסבול ומרגל העבר…

לבסוף, ברג מת בגיל 70 ב־29 במאי 1972 בבלוויל, ניו ג'רזי, ממפרצת באבי העורקים בבטנו.

לאחר שהלך לעולמו פוזר אפרו מעל פסגת הר הצופים בירושלים. אחותו אתל דאגה לכך שגופתו תישרף, והיא שלחה את האפר עם רב כדי לפזרו מעל הר הצופים. אבל איש אינו יודע באמת היכן קבורים שרידיו. כך, במוות, כמו בחיים, מו ברג נותר חידה בלתי פתורה.