תאמל״ק לי
משה הוא אחת הדמויות הגדולות ביהדות ובנצרות. • ניתן לראות את ההשגחה האלוהית לאורך חייו כאשר עלה מדרגת ילד עבד לנסיך ולמנהיג שהוביל את בני ישראל ממצרים אל הארץ המובטחת.
חלק ניכר ממה שאנו יודעים על משה מגיע מספר שמות. הוא מספר את סיפורו של ילד עבד שניצל ממוות והפך לנסיך במצרים, רק כדי לדחות את הפריבילגיה שלו ולקחת על עצמו את המשימה של הובלת עם האלוהים כפוי הטובה והמרדן אל מחוץ לעבדות.
מחברים ותארוך
ההשקפות היהודיות המסורתיות והנוצריות המוקדמות לגבי מחבר ספר שמות תמימות דעים: משה כתב את הספר. השקפה זו משקפת את שמות י"ז:14 וכ"ד:4 המצביעים על כך שמשה תיעד את דברי אלוהים לבני ישראל. אם השקפה זו נכונה, ספר שמות מתוארך למאה ה־13 לפנה"ס ולתקופת שלטונו של רעמסס השני.
עם זאת, רוב החוקרים מאמינים כי החומש, שספר שמות הוא הספר השני בו, הוא אוסף של ארבעה מקורות: המקור היהוויסטי, האלוהיסטי, הכהני והדויטרונומיסטי (משנה תורה). התיאוריה קיבלה את שמה מהאות הראשונה של כל מקור, והחוקרים מתייחסים אליה גם כ"השערת התעודות".
ההשקפה המדעית גורסת כי האירועים המתועדים בשמות מתוארכים למאה ה-13 לפנה"ס, אך חלק מהסיפורים היו ככל הנראה מסורות בעל פה שאיפשרו למיתולוגיה להשפיע על הסיפור מחדש. הם מניחים שהסמליות השפיעה על הטקסט, בשל המסורת שבעל פה הארוכה וההקשרים השונים של ארבעת המקורות, הנעים מהמאה ה-10 לפנה"ס (יהוויסטי) ועד המאה ה-6 לפנה"ס (כהני).
מיעוט של חוקרים מתארך את יציאת מצרים למאה ה-15 לפנה"ס בהתבסס על הכרונולוגיה של 480 השנים במלכים א' ו':א׳. השקפה זו מתארכת את יציאת מצרים לשנת 1440 לפנה"ס. פלח אחר של חוקרים מאמין שנרטיב יציאת מצרים הוא מיתוס בשל חוסר בראיות ארכיאולוגיות והטבע הניסי של רבים מהאירועים המתועדים. אם מדובר במיתוס, התארוך הופך לפחות חשוב.
הקשר היסטורי
ספר בראשית מסתיים במותו של יוסף אשר, כמשנה למלך במצרים, סיפק למשפחתו מרחב בטוח למגורים במצרים. ספר שמות מתחיל כאשר בני ישראל מתגוררים במצרים במשך 430 שנה לפי שמות י"ב:מ׳-מ״א. עם זאת, אלוהים אמר לאברהם שצאצאיו יהיו עבדים במשך 400 שנה, כפי שציין גם סטפנוס יותר מאלף שנים לאחר סיום העבדות (בראשית ט"ו:י״ג-ט״ז).
סביר להניח שבני ישראל היו חופשיים במשך שלושה עשורים בלבד לפני ששועבדו במצרים. התנ"ך מתעד כי פרעה חדש אשר לא ידע את יוסף ראה בבני ישראל המתרבים איום אפשרי בזמן מלחמה והחליט להתחיל לדכא אותם. הנחייתו להגביל את עליית כוחם של בני ישראל על ידי הריגת התינוקות הזכרים בקרבם הכשירה את הקרקע להסתרתו של משה ולסיום דרכו כנסיך בחצר פרעה.
פרעה היה ככל הנראה מודע לאיום שהציבו עמים שמיים על מצרים, שכן רק מאות שנים ספורות לפני כן החיקסוס, עם שמי, כבשו חלקים ממצרים. למרות שהשושלות ה-16 וה-17 התקיימו לצדם, יעחמס הראשון, מייסד השושלת ה-18 או "הממלכה החדשה", גירש אותם.
מבוא (שמות א'-ב'): חלק זה מספק את הרקע של שיעבוד בני ישראל במצרים וכיצד משה הגיע לחצר פרעה כנסיך. הוא גם מפרט מדוע משה ברח למדין וכיצד אלוהים הבחין בסבלם של בני ישראל.
גאולת ישראל ממצרים הבשמות ג'-י"ח. פרקים אלו מספרים על קריאתו של משה וכיצד הוא ואחיו, אהרון, התנהלו מול פרעה בשם בני ישראל, בקריאה לשחררם מהעבדות. חלק זה מכיל את הסצנות האייקוניות של עשר המכות, חציית ים סוף ואספקת המן והמים על ידי אלוהים.
הברית בשמות י"ט-כ"ד. האירועים בהר סיני והאינטראקציה בין אלוהים למשה הם יסודיים לתיאולוגיה היהודית והנוצרית. כאן נתן האל את עשרת הדיברות וכן כמה חוקים לניהול החברה. החלק מסתיים באשרור הברית בפרק כ"ד.
הוראות לגבי המשכן והמערכת הפולחנית (שמות כ"ה-ל"א): המערכת הפולחנית, ששיקפה את כהונת המשיח שעתיד לבוא, ניתנה בפירוט רב. כל פריט פורט בחומרים, גודל ומאפיינים קישוטיים.
המרד במחנה (שמות ל"ב-ל"ד): לתדהמתו ולחרדתו של משה, הוא מצא שבני ישראל הכינו עגל זהב לעבוד אותו בזמן שהיה על ההר עם אלוהים. הוא ניפץ את עשרת הדיברות שאלוהים נתן לו ובסופו של דבר נאלץ לספק את הלוחות כדי שאלוהים יכתוב את הסט השני.
הקמת המשכן בשמות ל"ה-מ': החלק האחרון של ספר שמות מפרט כיצד האומנים עבדו על יצירת המבנה, הכיסוי, הרהיטים והבגדים שהרכיבו את המשכן ונדרשו לניהול הטקסים שם.
נושאים מרכזיים
גאולה. ספר שמות מספר כיצד אלוהים הוביל את בני ישראל מחוץ לשבי. הוא גאל אותם מכבלי השעבוד. בהקשר הנוצרי, מצרים משמשת כסמל לחטא ויציאת מצרים מסמלת גאולה מכבלי החטא. באיגרת אל העבריים י"א:24-26 הסמליות של מצרים עומדת לנגד העיניים.
ספר שמות מספק את פרטי ברית משה. כולל הציות לעשרת הדיברות ושמירה על החוקים האזרחיים והפולחניים. בשנים מאוחרות יותר, ישראל תזניח שוב ושוב את מחויבויותיה ותפר את הברית עם אלוהים, לעתים קרובות על ידי עבודה זרה. במה שהוביל בסופו של דבר להגלייתם.
הנאמנות. ספר שמות מראה עד כמה היה עם ישראל חסר את הנאמנות לאל. זמן קצר לאחר שהקדוש ברוך הוא גאל אותם מעבדות, הם הכינו עגל זהב לעבוד אותו בעוד משה רבנו מקבל על הר סיני את עשרת הדיברות ותקנות והוראות אחרות עבור העם. נאמנות היא נושא מרכזי בשמות ובשאר ספרי החומש, במיוחד בדברים ובמדבר.
לעשרת הדיברות שניתנו למשה בהר סיני הייתה השפעה רבה על התרבות היהודית והנוצרית ברחבי העולם. וגם כיום, הצגת עשרת הדיברות נותרה נושא למחלוקת, במיוחד בארה"ב.
פסוקי מפתח
"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם. וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ."
שמות א': ז׳-י׳
האל אפשר לעמו לשגשג בארץ שסיפק להם למגורים על ידי פתיחת דרך ליוסף להפוך למנהיג מצרים, שני רק לפרעה. הם גדלו במספר והפכו לכוח כה חזק עד שהממשל של אותם ימים דיכא אותם בניסיון לשלוט בהם.
"וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר."
שמות ה': א׳
בפעם הראשונה שאמר האל "שלח את עמי" באמצעות משה, זה היה כדי שיחוגו חג במדבר. לאחר מכן, זה היה כאשר מכה אחר מכה נפלה על פרעה ומצרים בשל סירובו לשחרר את העבדים בני ישראל. זה הסתיים בסופו של דבר במות הבן הבכור של כל אדם במצרים שלא שם דם על מזוזות הבתים.
"וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם. וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם."
שמות י"ד: כ״א-כ״ב
אחת הסצנות האייקוניות ביותר בתנ"ך היא עם ישראל החוצה את ים סוף ביבשה. צבא המרכבות המצרי הובס מאוחר יותר כאשר חומות המים קרסו וכולם טבעו.
"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים."
שמות כ': ב׳
המבוא לעשרת הדיברות מראה ששמירתם מעולם לא הייתה נתיב לישועה אלא תגובה לאור היות האדם נושע. לרוע המזל, חלק ניכר מהסנטימנטים האנטינומיים (מתנגדי החוק) של נוצרים מבוססים על חוסר הבנה בסיסי של מהות עשרת הדיברות.
רלוונטיות עכשווית
ספר שמות מלמד עד כמה שהאל אינו אדיש לדיכוי עמו. הוא יפעל, ולהתנגשות להפצרותיו לשחרר את עמו יהיו השלכות. למרות שהעבדות עשויה להיראות אחרת היום ממה שהייתה בתקופתו של משה, היא נותרה מציאות אפילו במערב.
ציות הוא לקח חשוב נוסף שספר שמות מלמד. הוא מראה את הנטייה למרוד ולחטוא, אפילו בקרב העם הנבחר. אבל בורא עולם מצפה לציות ונאמנות היום כפי שציפה בעבר.
חשוב להבין את התובנה שעשרת הדיברות נועדו כתגובה מצופה על כך שנגאלנו מעבדות, ולא כתנאי מוקדם שיש לעמוד בו לפני שנושעים.
