כידוע, איטליה היא ארץ אמנות הרנסאנס, הפרמזן והפרושוטו, הפסטה והפיצה, חופי רימיני והמאפיה של נאפולי וסיציליה. אבל לא רק. היא גם מעצמה כלל לא קטנה של רכבים ממותגים…
בחצי האי האפניני נמצאים מותגים כמו "פרארי", "למבורגיני", "דוקאטי", "פאגאני", "דלארה", "מזראטי" ו"דה טומאסו" וכולם מרוכזים בעמק מנועים אחד, במחוז אמיליה-רומאניה. כאן נמצאים גם מסלולי המרוצים המרכזיים: "אימולה", "מיזאנו", "מונצה", "פיוראנו" ו"האוטודרום של מודנה" המהווים את הבסיסים של קבוצות המרוצים הגדולות "AF קורסה", "רייסינג בולס" ו"פרארי", וכן שפע של ספקים, מ"דלארה" ועד לחברות קטנות יותר, כמו יצרנית המתלים "מרצוקי".
כלכלת עמק המנועים: 1.5% מהתמ"ג של איטליה כולה!
המחזור הישיר של המותגים הסופיים בלבד עומד על 16 מיליארד אירו בשנה, כמעט כמו בבריטניה. 7 מיליארד מתוכם מגיעים מייצוא בלבד.
עמק המרוצים הבריטי | Motorsport Valley
עמק המרוצים הבריטי נחשב לבית של ״פורמולה 1״. כאן מתאספים הכוכבים הגדולים ביותר בגראנד פרי והקהל הגדול ביותר, עם כמעט 500 אלף איש במהלך סוף שבוע ב"סילברסטון". המטה של "פורמולה 1" עצמה נמצא בלונדון, למרות המסחר בבורסות האמריקאיות. תמונת הטלוויזיה מעובדת בפרבר הלונדוני ביגין היל ובתחרויות משתתפות שמונה קבוצות שממוקמות דווקא במקום שמכונה "עמק המרוצים" שבין סווינדון, בירמינגהם וקיימברידג'. בנוסף, ל"קאדילק" ול"אאודי" יש בסיסי הנדסה ולוגיסטיקה מסייעים, עבור אותם אנגלים שאינם רוצים לעבור ליבשת אחרת. אבל זה כבר נושא לסיפור אחר.
"פרארי" לבדה משלמת מאות מיליוני אירו במסים: בשנים 2024-2025 הרווח הנקי של החברה עלה על 1.2-1.4 מיליארד אירו, ויצר יותר מ-300-400 מיליון אירו בתשלומים לתקציב המדינה האיטלקי. קשה להעריך את "למבורגיני", "דוקאטי" או "מזראטי", מכיוון שהן משתייכות לקונצרנים "פולקסווגן" או "סטלנטיס". חברה קטנה יותר כמו "דלארה" מעבירה לאוצר המדינה כ-20 מיליון אירו, אבל היתרון המרכזי של חברות כאלה הוא העסקתם של מומחים מצוינים בעלי משכורות גבוהות. גם הם מזינים את האזור במסים, ובמקביל מוציאים את כספם ומושכים עסקים ושירותים נלווים. מסלולי המרוצים מכניסים למדינה סכום דומה בערך.
ואם מחברים את אשכול המרוצים כולו, סכום תשלומי המס הישירים עולה על מיליארד אירו בשנה. כל שרשראות האספקה, הקבלנים והשירותים מייצרים 347 מיליארד אירו בשנה וקשורים לכמעט מיליון מקומות עבודה ברחבי איטליה. אחד מכל 30 מתושבי המדינה! בחברות הרכב המרכזיות ובקרב הספקים הישירים באזור מועסקים במישרין יותר מ-90 אלף בני אדם. שכרו של מהנדס בכיר עומד בממוצע על 60 אלף אירו בשנה, לעומת "התקן" של 32 אלף אירו באזור ו-30 אלף אירו באיטליה כולה.
מחוז אמיליה-רומאניה עצמו מייצר כ-9% מהתמ"ג הכולל של איטליה, והאשכול הזה לבדו: עד 1.5% מהתמ"ג כולו.
המוזיאונים, מסלולי המרוצים והתיירות התעשייתית מושכים עד שני מיליון מבקרים בשנה. איטליה אף מארגנת סיורים ייעודיים ומקיפים ברחבי האזור והקדישה לעמק אתר נפרד, שבו רוכזו האפשרויות לבקר בכל האתרים הללו. מדובר בכשני תריסרי מוזיאונים ועד כשלושה תריסרי אוספים פרטיים ואספנים. לעמק יש גם פסטיבל משלו, ובבולוניה מתקיימת תערוכת רכב שנתית.
כיצד נוצר עמק המנועים?
אמיליה-רומאניה והאזורים שבה, כמו פארמה, בולוניה ורג'ו אמיליה, אינם מפורסמים במקרה בהתמחויות הגסטרונומיות הגדולות שלהם: גבינות פרמיג'אנו, בולונז, פרושוטו די פארמה, יינות, מורטדלה, פנצ'טה, חומץ בלסמי ייחודי על בסיס יין, כריכי פיאדינה… חלק זה של איטליה היה מאז ומתמיד אחד המרכזים החקלאיים העשירים ביותר של עמק הפו.
ומהמחצית השנייה של המאה ה-19, צורכי החקלאים הניעו גם את הטכנולוגיה המתקדמת. עם תחילתו של תהליך המיכון המואץ של החקלאות, החל גם כאן המעבר לחידושים הנדסיים. מאות בתי מלאכה לתיקון מחרשות, מכונות דיש והטרקטורים הראשונים צצו באזור, ועל בסיסם נוצר צבא של בעלי מלאכה ומכונאים – מומחים למתכת, למנועי בעירה פנימית, להרכבה ולפירוק והרכבה מחדש.
ובאותם ימים, כמעט כל מכונאי ראה כדבר טבעי ליצור מכונה או חלק בצורה מעט שונה – באופן שנראה לו טוב יותר. רוח ההמצאה ריחפה ברחבי העולם, והיא הגיעה גם לאמיליה-רומאניה. גם ייצור האופניים התפתח במהירות. הוא סיפק את התשתית הטכנולוגית הראשונה להרחבת הניסויים בכלי רכב גלגליים חדשים ויצר את בסיס הרכיבים הראשון, מייצור גלגלים וצמיגים ועד למוטות חיבור, מסבים וגלגלי שיניים.
אולי יעניין אותך
הביקוש לא נעצר בכלי רכב פונקציונליים בלבד. החקלאים הגדולים יותר ובני האצולה רצו משהו מיוחד ויוקרתי – וגם הם עברו במהירות למכוניות. והמרוצים הראשונים ברחבי איטליה נראו בהתאם: הקפות ענקיות, כמעט ריקות, באורך 50-80 קילומטרים לאורך דרכים כפריות ליד ערים בעלות חשיבות תרבותית, או מסעות ראווה מהירים בסגנון ראלי מנקודה א' לנקודה ב'. המישור הפורה של נהר הפו גמל בנדיבות לממציאים וליצרנים, והמצליחים שבהם התרחבו והפכו למפעלים.
הראשונה הייתה חברת "סטנגואליני" במודנה. היא נוסדה בשנת 1900, עסקה בתחילה במכירה ובתחזוקה של כלי רכב, ולאחר מכן החלה לייצר מכוניות קלות מחלקי "פיאט" שעברו התאמות ושיפורים עצמאיים. בשנת 1914 ייסדו האחים מזראטי חברת רכב בבולוניה, ולאחר מכן עברו גם הם למודנה. בשנת 1926 הוקמה בבולוניה "דוקאטי", שבתחילת דרכה כלל לא עסקה באופנועים, אלא ברכיבי רדיו ובקבלים. החברה עברה לייצור כלי רכב דו-גלגליים, ובהם המנוע המפורסם לאופניים Cucciolo, רק לאחר מלחמת העולם השנייה. ובשנת 1929 נפתחה במודנה גם "פרארי".
מה איחד את כולם ודחף אותם קדימה? תחרות מתמדת זה בזה, מאגר צפוף של לקוחות, וגם רשת לוגיסטית רחבה שחיברה בין כל הערים המרכזיות באזור וקישרה את העמק לצפון איטליה ולמרכזה בדרך המהירה והמוכרת ביותר.
את התשתית לכך הניחה כבר הדרך הרומית הראשית, ויה אמיליה. בתקופת הרנסאנס ובשיא פריחתן של ערי-המדינה האיטלקיות, קשרי מסחר פעילים ומתמשכים והמסעות הצבאיים שניהלו הערים זו נגד זו יצרו רמת קישוריות שהייתה נדירה בעולם. היא סייעה במיוחד להגברת התחרות: המצאות וחידושים מפינה אחת של האזור התפשטו מיד ברחבי אמיליה-רומאניה, ולאחר מכן זכו במהירות לפרסום בכל רחבי שטחו דמוי המגף של חצי האי. גם החדשות על כל המגמות החדשות הגיעו במהירות לעמק נהר הפו – ותחושת הקישוריות רק הגבירה את התחרות.
האוניברסיטאות: עמוד התווך של עמק המנועים, שמשולבות במרוצים
גורם נוסף בצמיחה המתפרצת של חברות הטכנולוגיה היה ריבוי האוניברסיטאות הוותיקות, המוכרות והמבוססות באזור. אחרי הכול, לא רק מכונאים אוטודידקטים ערכו ניסויים במבנים ובחומרים. תהליך תעשייתי מלא דרש בכל מקרה מהנדסים ומדענים, והמוסדות להשכלה גבוהה השלימו את החלק שהיה חסר.
המקור המרכזי למוחות ולמומחיות באמיליה-רומאניה היה מאז ומתמיד אוניברסיטת בולוניה. היא נוסדה עוד בשנת 1088 ותמיד נותרה בחזית המדע והטכנולוגיה. דבר לא השתנה במאה ה-20 וגם כיום – היא נותרה אחד המרכזים הגדולים באזור, שבנה אסכולה חזקה במיוחד בהנדסת מכונות, הנדסת אווירונאוטיקה וחלל, אלקטרוניקה ומדע החומרים. הקמפוסים שלה פזורים ברחבי האזור – בבולוניה, פורלי, צ'זנה, רוונה ורימיני.
אבל מרכז הרכב המרכזי והמנוע התעשייתי של העמק הוא אוניברסיטת מודנה ורג'ו אמיליה, UniMoRe. תחום ההתמחות שלה הוא הנדסת רכב: מנועי בעירה פנימית, מערכות הנעה היברידיות וחשמליות, סימולטורים ותכנון וירטואלי, ומכטרוניקה.
אפילו הפקולטה להנדסה כאן נושאת את שמו של אנצו פרארי ומשתפת פעולה באופן הדוק וישיר עם "פרארי", "מזראטי" ו"דלארה". העמוד השלישי הוא אוניברסיטת פארמה, אחד המרכזים המובילים באזור בתחומי האוטומציה התעשייתית, מדע החומרים והרובוטיקה. הרביעי הוא אוניברסיטת פרארה, המתמחה בתחומי היי-טק ממוקדים, בטכנולוגיות אדריכליות ובאקוסטיקה.
כל אלה דחפו את התפתחות ייצור כלי הרכב בעמק: בוגרים וסטודנטים יכלו תמיד למצוא עבודה או התמחות במרחק של כמאה קילומטרים בלבד ממקום לימודיהם ולהמשיך את התחרויות הפנימיות בין האוניברסיטאות. ולחברות ולקבוצות המרוצים לא היה מחסור בכוח אדם – למעט אולי כאשר "פרארי" והחברות האנגליות הנדיבות יותר שאבו אליהן את הכישרונות הבולטים ביותר בשוק.
לאחר מלחמת העולם השנייה, התשתיות הבסיסיות ורוב המפעלים היו הרוסים, אך כל הגורמים נותרו במקומם: הפוטנציאל של האזור להתפתחות והביקוש לכל סוג של כלי רכב, הקשרים הלוגיסטיים והאוניברסיטאות.
השמדתם של הענקים הוותיקים אפילו העניקה הזדמנות לחלוצים – אנשים נועזים כמו מייסדי "פרארי" ו"למבורגיני". החברות שילבו שוב כוחות עם האוניברסיטאות: הן כרתו ברית עם ארבע האוניברסיטאות הגדולות, צירפו את הספקים המרכזיים והגדולים של רכיבים, כמו "מארלי", ויצרו מעין מגה-אוניברסיטה: הקונסורציום האקדמי MUNER, ראשי תיבות של Motorvehicle University of Emilia-Romagna, "אוניברסיטת כלי הרכב הממונעים של אמיליה-רומאניה".
הקונסורציום מתמחה בתארים שניים הקרובים ככל האפשר לייצור בעולם האמיתי. הוא מרכז תוכניות של מיטב המרצים מארבע האוניברסיטאות, ואילו החלקים המעשיים, הכוללים התמחויות במפעלים, מנוהלים בידי מהנדסים בכירים מקבוצות המרוצים ומהחברות השותפות בברית. הבוגרים משתלבים בתהליך זמן רב לפני שהם מקבלים את התואר. אפילו באנגליה לא נראתה רמה כזאת של השתלבות הדדית.
לכן עמק המנועים של איטליה למעשה ותיק ומבוסס אפילו יותר מעמק המרוצים של בריטניה. אפשר לומר שאמיליה-רומאניה צמחה באופן אורגני, בעוד שאזור המהירות האנגלי שבין לונדון לבירמינגהם הוזן במידה רבה על ידי מלחמת העולם השנייה, אף ששאר המרכיבים דומים מאוד. קל להשוות את המקום הזה ל"עמק המרוצים" הבריטי, הן מבחינת הייצוג, הן מבחינת ההכנסה הגולמית והן מבחינת המסים, אך אין ספק שלעמק יש השפעה משמעותית, כלכלית ותרבותית, על איטליה כולה.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
