טומיאיצ'י מוראיאמה היה פוליטיקאי יפני בולט שכיהן כראש ממשלת יפן בשנים 1994 עד 1996. מוראיאמה, הסוציאליסט הראשון שכיהן בתפקיד מאז טצו קאטאיאמה ב-1948, הטביע את חותמו בעיקר בזכות "הצהרת מוראיאמה" ההיסטורית שנשא במלאת 50 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה, ובה התנצל רשמית על מעשי התוקפנות והכיבוש הקולוניאליסטי של יפן בעבר. אישיותו, שעלתה לגדולה בפתאומיות ובאופן בלתי צפוי, סימנה פרק משמעותי בפוליטיקה היפנית שלאחר המלחמה, והותירה מורשת של התמודדות עם העבר ויצירת מסגרת למדיניות חוץ חדשה.
חיים מוקדמים וחינוך
מוראיאמה נולד במחוז אויטה ב-3 במרץ 1924; אביו היה דייג. הוא היה הבן השישי מתוך אחד עשר ילדים. אביו מת כשהיה בן ארבע-עשרה, מה שאילץ אותו לחלק עיתונים ולעבוד בעבודות קטנות כדי לעזור בפרנסה. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון העירוני אויטה ב-1938, הוא עבר לטוקיו והחל לעבוד במפעל דפוס ביום, ולמד בבית הספר העירוני למסחר של טוקיו בלילה.
הוא התקבל לאוניברסיטת מייג'י ב-1943 כסטודנט לפילוסופיה, אך גויס לצבא הקיסרי ב-1944 ונשלח לעבוד במספנות אישיקאווג'ימה. מאוחר יותר באותה שנה, הוא גויס שובץ כטוראי במחלקה ה-72 של חטיבה 23 של הדיוויזיה ה-23. הוא שוחרר מהצבא לאחר כניעת יפן בדרגת מועמד לקצונה וסיים את המלחמה כצוער בדרגת סמל. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת מייג'י ב-1946 וב-1948 הפך למזכיר הכללי של ליגת הנוער של כפרי הדייגים במחוז אויטה. לאחר שהתאחדות הנוער של כפרי הדייגים התפרקה כשהשיגה הצלחות כמו הקמת קואופרטיב דייגים, הוא עבד לאחר מכן כמזכיר איגוד עובדי מחוז אויטה.
קריירה פוליטית
ב-1951 התמודד לבחירות למועצת העיר אויטה, אך הפסיד. ב-1953 נישא לאשתו, יושיה מוראיאמה. ב-1955 התמודד שוב למועצת העיר אויטה ונבחר כחבר מטעם המפלגה הסוציאליסטית של יפן, ונבחר שוב פעמיים נוספות. לאחר 8 שנים בתפקיד, הוא התמודד לאספה המחוזית של אויטה ב-1963 ונבחר, שם כיהן במשך תשע שנים. לאחר מכן התמודד בבחירות הכלליות ביפן ב-1972 במחוז אויטה, הוא הוצב בראש הרשימה וניצח. לאחר מכן נבחר עוד תשע פעמים לייצג את המחוז.
קריירה פרלמנטרית
ביולי, מאוחר יותר באותה שנה, בבחירות 1993, הפסידה המפלגה הליברלית-דמוקרטית (LDP) יותר מ-50 מושבים והמפלגה הסוציאליסטית תחת סדאו ימהאנה חוותה ירידה דומה והפסידה מושבים למפלגות אופוזיציה חדשות כמו מפלגת ההתחדשות של יפן או המפלגה החדשה של יפן, שתיהן תחת עריקי המפלגה הליברלית-דמוקרטית, צוטומו האטה ומוריהירו הוסוקאווה, בהתאמה. באוגוסט הוקמה ממשלת הוסוקאווה שהיתה הממשלה הראשונה שלא הייתה של המפלגה הליברלית-דמוקרטית מאז הקמתה. המפלגה הסוציאליסטית, אף שהייתה המפלגה הגדולה ביותר, לא קיבלה את משרת ראש הממשלה. במקום זאת, סדאו ימהאנה מונה לשר האחראי על הרפורמה הפוליטית. ימהאנה התפטר מהנהגת המפלגה הסוציאליסטית כדי לקחת אחריות על ההצגה הדלה בבחירות 1993. מוראיאמה נבחר למנהיג ללא התנגדות רבה ומינה את וטארו קובו למזכיר כללי. ממשלת הוסוקאווה שרדה במשך שנה והצליחה להעביר את הרפורמה האלקטורלית היפנית ב-1994, לפני שהוסוקאווה התפטר בעקבות גילויים על שערוריית מימון קמפיין הבחירות.
לאחר התפטרותו של הוסוקאווה, החלו ויכוחים על מי שיחליף אותו, כאשר כל מפלגה מממשלת הוסוקאווה בחרה לבסוף בצוטומו האטה. ממשלת האטה הושבעה זמן קצר לאחר מכן בהצבעת אמון; אולם, ימים ספורים לאחר מכן, הכוחות המשולבים של מפלגת ההתחדשות של יפן, קומאיטו, המפלגה הסוציאליסטית-דמוקרטית, הפדרציה לרפורמה ליברלית והמפלגה החדשה של יפן יצרו קבוצה פרלמנטרית מאוחדת, "קאישין", במטרה לערער את השפעת המפלגה הסוציאליסטית בממשלת האטה. הקבוצה המשיכה והקימה את מפלגת הגבול החדש זמן קצר לאחר מכן. מוראיאמה חש נבגד מכיוון שמעולם לא הוצע לו תפקיד בקבינט.
ב-25 ביוני התפטרה הממשלה, מתוך אמונה שהיא לא תשרוד הצבעת אי אמון. יואהיי קונו החל זמן קצר לאחר מכן בשיחות עם מוראיאמה על האפשרות להרכיב קואליציה רחבה; הם הגיעו להסכמה לפיה מוראיאמה יירש את תפקיד ראש הממשלה. עם זאת, כמה בכירים מהמפלגה הליברלית-דמוקרטית לא הסכימו לרעיון, כולל יסוהירו נקסונה וטושיקי קאיפו, שאמר כי "אני לא יכול להביא את עצמי לכתוב את שמו של מוראיאמה על פתק ההצבעה". לאחר מכן מוראיאמה מצא את עצמו בעימות עם קאיפו, שמוּנָה על ידי חברי המפלגה הליברלית-דמוקרטית המורדים לראשות הממשלה. ללא רוב בבית הנבחרים היפני, נערך סיבוב שני בין קאיפו למוראיאמה, שבו ניצח מוראיאמ שהפך לראש הממשלה הסוציאליסטי הראשון מאז הקמת המפלגה הליברלית-דמוקרטית ב-1955. עלייתו לראשות הממשלה תוארה כפתאומית ובלתי צפויה.
ראש ממשלת יפן (1994–1996)
ממשלת מוראיאמה הייתה ממשלת קואליציה, שתוארה לעתים כקואליציה רחבה ואשר מילאה תפקיד משמעותי בסיום הסכסוך הנפיץ לעתים בין המפלגה הליברלית-דמוקרטית למפלגה הסוציאליסטית, ששלטה בכל בחירות קודמות שנערכו, אפילו עם תחילת היווצרות מפלגות שלישיות בשנות השבעים והשמונים. הקואליציה תוארה כעסקה לא שוויונית שהשאירה את מר מוראיאמה נתון לחסדיהם של הליברלים הדמוקרטיים. בנאום המדיניות שלו לאחר כניסתו לתפקיד ראש הממשלה, הוא הצהיר על רצונו ב"פוליטיקה ידידותית לאנשים" ו"פוליטיקה של שקט נפשי" כמדיניות מרכזית שלו.
הצהרת מוראיאמה
בטקס לציון סיום מלחמת האוקיינוס השקט, הכריז מוראיאמה על "ציון 50 שנה לסיום המלחמה", התנצלות רשמית על "הפלישה" ו"השליטה הקולוניאלית" באסיה שביצעה יפן לפני ובמהלך מלחמת האוקיינוס השקט ומלחמת סין-יפן השנייה. ראש הממשלה פרסם הצהרה שכותרתה "לציון סיום מלחמת העולם השנייה" לאחר ישיבת קבינט מאוחדת. כל הממשלות העוקבות מאז מוראיאמה הצהירו במפורש כי יפעלו לפי ההצהרה. "הצהרת מוראיאמה", הפכה למבוססת והיא מטופלת כעמדה הרשמית של ממשלת יפן.
בזמן הצהרתו, מוראיאמה אמר שהוא רק "מציין את המובן מאליו". הוא לא ציפה שגם יורשו, ריוטארו האשימוטו, יכבד את ההצהרה במלואה. כל הממשלות מאז הצהירו בבירור על כוונתן לכבד את ההצהרה. הצהרת מוראיאמה נחשבת להבנה ההיסטורית הרשמית שאומצה על ידי ממשלת יפן. ג'וניצ'ירו קויזומי פרסם גם את הצהרת קויזומי ביום השנה ה-60 לסיום המלחמה ב-2005, שהלכה בעקבות הצהרת מוראיאמה.
פוליטיקאים שמרנים ואחרים השמיעו הערות שלעתים שונות מההצהרה, עם הכחשה לפשעים שבוצעו על ידי יפן, כמו ראשת הממשלה סַנָאֵה טָאקָאִיצ׳י, ובשל כך, הם בדרך כלל סופגים ביקורת קשה מצד ממשלות סין ודרום קוריאה. רובם סבורים כי "יפן התנצלה רשמית ופיצתה את המדינות הנוגעות בדבר על מעשי התוקפנות שלכאורה ביצעה במהלך המלחמה, ואין צורך בהתנצלויות נוספות". אחרים גם הצהירו כי הצהרת מוראיאמה הייתה חסרת טעם, כאשר העובדה שיפן ביצעה את המעשים היא משהו שאין מנוס ממנו.
בנובמבר 2008, ראש מטה חיל האוויר טושיו טמוגאמי פרסם מאמר שכותרתו "האם יפן הייתה אומה תוקפנית?". הוא ספג ביקורת קשה מראש הממשלה המכהן טארו אסו על סטייה מהעמדה שנקבעה על ידי הצהרת מוראיאמה ופוטר, כאשר טמוגאמי הפך לדמות משמעותית במחנה הימין הקיצוני ביפן, כפי שהוצג עם התמודדותו בבחירות למושל טוקיו 2014.
לפני כניסתו לתפקיד ראש הממשלה, שינזו אבה השמיע הצהרות ביקורתיות כלפי הצהרת מוראיאמה, ותשומת לב הופנתה הן מבית והן מחוץ לראות איזו הצהרה יוציא שינזו אבה ב-2015 לרגל יום השנה ה-70 לסיום המלחמה. אך ב-5 בינואר באותה שנה, במסיבת העיתונאים לרגל השנה החדשה, הוא הצהיר, "ממשלת אבה ירשה את עמדותיהן של ממשלות קודמות, כולל הצהרת מוראיאמה. על בסיס זה, ברצוני להכריז על הצהרה חדשה ומכוונת עתיד", מה שהבהיר כי ממשלת אבה תכבד במידה מסוימת את הצהרת מוראיאמה.
הקמת הקרן לנשות אסיה
באוגוסט 1994 הוכרזה תוכנית לספק דמי תנחומים באמצעות קרנות פרטיות לנשים ולמשפחות שאולצו על ידי חיילים יפנים במלחמת העולם השנייה לעבוד כנשות ניחומים. ביולי 1995 הוקמה הקרן לנשות אסיה תחת סמכות משרד ראש הממשלה ומשרד החוץ. מוראיאמה עודד זאת. בינואר 1997 החלה הקרן לחלק יין לנשות ניחומים קוריאניות לשעבר.
לפני הקמת ממשלת מוראיאמה, הוגשו תביעות משפטיות על ידי נשות ניחומים לשעבר במקומות שונים בדרישה לפיצויים במימון המדינה והתנצלות מממשלת יפן על מעשיה. עם זאת, ממשלת יפן נקטה בעמדה שסוגיות אלה נפתרו כשנחתמו אמנות עם מדינות אחרות, ונחשב בלתי אפשרי לפצות נשות ניחומים לשעבר באמצעות שימוש בכספי מדינה. על פי הרעיון שהציג מוראיאמה, הממשלה תקים קרן והכספים ייתרמו על ידי המגזר הפרטי, ובכך תימנע השקעה ישירה של כספים לאומיים ותועברנה הרגשות הכנים של האנשים שהגיבו לתרומות. המטרה הייתה לפתור את הבעיה, לא דרך הממשלה, אלא דרך ארגונים פרטיים. בנוגע לרקע להקמתה, מוראיאמה עצמו אמר, "יש האומרים, 'צריך להיות פיצוי ממשלתי', בעוד שאחרים אומרים, 'כל הפיצויים בזמן המלחמה נפתרו כחוק. אין צורך לחזור אליהם עכשיו'. יש פער גדול בדעות הן מבית והן מחוץ, כאשר חלק אומרים, 'שילמתי את חובותיי כראוי.' מצאנו מכנה משותף והצלחנו להשיק את הקרן. ככל שנשות הניחומים לשעבר ממשיכות להתבגר, הצלחנו להעביר את רגשות ההתנצלות של העם היפני בעודן בחיים, ואלה שעברו חוויות קורעות לב. למרות ביקורות שונות, זו הייתה האפשרות היחידה הזמינה בנסיבות הדוחקות של התקופה".
פומיביי הארה הפך לנשיא הראשון של הארגון, ומוראיאמה, לאחר פרישתו מתפקיד ראש הממשלה, הפך לנשיא בפועל השני. הוא פיתח פרויקטים הקשורים לכבודן של נשים באופן כללי. מוראיאמה, יושב ראש הדירקטוריון, הודיע שהקבוצה תתפרק במרץ 2007, כאשר היא מתכננת לפתח פרויקטים תומכים בפיליפינים, דרום קוריאה וסין, ולסיים את פעילותה באינדונזיה.
אסונות ומחלוקות
ב-17 בינואר 1995 התרחשה רעידת האדמה הגדולה בהנשין, וממשלת יפן ספגה ביקורת קשה על תגובתה המאוחרת להגשת סיוע למחוז היוגו. כשנשאל על הסיבה לעיכוב בשליחת כוחות ההגנה העצמית של יפן לאתר רעידת האדמה, מוראיאמה, שהיה פופולרי יחסית כראש ממשלה, ספג ביקורת נצית מהאופוזיציה היפנית ורמות התמיכה בקבינט שלו צנחו. בסופו של דבר, ככל שהיקפה המלא של התגובה המאוחרת התברר, נחשפו הליקויים במערכת ניהול המשברים של ממשלת יפן באותה תקופה, כולל המערכת המשפטית.
רעידת האדמה התרחשה בסביבות השעה 5:46 לפנות בוקר, אך לא היה עובד ניהול משברים במשרד ראש הממשלה באותה עת. יתרה מכך, לסוכנות הלאומית לקרקעות, שהייתה בעלת סמכות שיפוט על אמצעי מניעת אסון, לא היה אדם בתפקיד. נאמנותם הנמוכה של מזכירות הקבינט והבירוקרטים לקואליציה צוינה כבעיה. לאחר רעידת האדמה, אצויוקי סאסא, בהוראת מסהארו גוטודה, נתן הרצאה על ניהול משברים לקבינט. סאסא כתב שמוראיאמה היה היחיד מחברי הקבינט שהקשיב כל הזמן, וסאסא נזף בקבינט על אי תגובתו למשבר. סאסא גם כתב על אנקדוטה שבה מוראיאמה ניסה לקיים מסיבת עיתונאים מיד לאחר רעידת האדמה, אך נבלם על ידי בירוקרטים ממזכירות הקבינט.
מוראיאמה עצמו אמר "אני חושב שהתגובה הראשונית הייתה יכולה להיעשות מהר יותר אם הייתה לנו את מערכת ניהול המשברים הנוכחית. איני יכול לשאת את הבושה שמתו כל כך הרבה אנשים. בכל שנה ב-7 בבוקר, אני עורך תפילה שקטה בביתי." הוא גם אמר ש"לא הייתה פונקציית תגובה לניהול משברים כלל. אין תירוץ לעיכוב בהשקת התגובה הראשונית. כן, אני באמת מצטער." הוא הצהיר עוד שלא היה ויכוח או תירוץ לכשל בתגובה.
באותה תקופה, נובואו אישיהארה, שמילא תפקיד במשרד ראש הממשלה כסגן המזכיר הראשי של הקבינט שכיהן במשך הזמן הארוך ביותר בהיסטוריה היפנית, אמר "באסון חסר תקדים זה, ועם מערכת משפטית לא מפותחת, מי עוד מלבד מוראיאמה יכול היה להיות ראש הממשלה? אף על פי כן, אי אפשר היה להגיב במהירות." מצד שני, הוא גם אמר ש"אם מסתכלים מספיק רחוק, הסיבה (לחוסר מערכת שבה הקבינט יכול לפעול באופן מיידי) הייתה המפלגה הסוציאליסטית. המפלגה הסוציאליסטית המשיכה להתנגד לחיזוק סמכות הקבינט." באופן אירוני, כאשר ראש ממשלה הגיע לבסוף מהמפלגה הסוציאליסטית, התרחש מצב שבו הם נאלצו לנהל את המשבר. זה היה מצב קשה מאוד. זה סיפור."
חולשת הקואליציה
הקואליציה שהקים מוראיאמה הייתה שנויה במחלוקת עזה. תנועה החלה בתוך המפלגה הקוראת לתומכי ממשלת האטה, כולל היו"ר לשעבר סדאו ימהאנה. בפגישה ב-16 בינואר, באנרי קאידה ואחרים ממפלגת הדמוקרטית החדשה המפוצלת הצטרפו למקדמים להקים מפלגה חדשה. הוא היה אמור להגיש הודעה על פרישה מהקבוצה ב-17 בינואר. חשבו שהאירוע יבוטל עקב רעידת האדמה שהתרחשה באותו בוקר מוקדם, אך ימהאנה ואחרים הגישו הודעת פרישה מהקבוצה בבוקר של אותו יום. למחרת, 18 בינואר, הקמת מפלגה חדשה נדחתה, וימאקה עזב את המפלגה הסוציאליסטית ב-10 במאי.
מתקפת הסארין ברכבת התחתית של טוקיו
ב-20 במרץ 1995 התרחשה מתקפת הסארין ברכבת התחתית של טוקיו, מתקפת הטרור הקטלנית ביותר ביפן המודרנית. מוראיאמה הורה על חקירה באמצעות שרים רלוונטיים, כולל שר המשפטים איסאו מאדה, יושב ראש הנציבות הלאומית לביטחון הציבור הירומו נונאקה, נציב סוכנות המשטרה הלאומית קוג'י קונימאצו ומזכיר הקבינט קוזו איגארשי. מוראיאמה עצמו לקח את ההובלה בחקירה. אום שינריקיו, שהייתה אחראית לסדרת אירועים כולל מתקפת הסארין ברכבת התחתית של טוקיו, נחשבה לכפופה לחוק למניעת פעילויות חתרניות, וסוכנות המודיעין לביטחון הציבור הגישה בקשה לפעולה משמעתית נגד כת יום הדין. ועדת הביקורת לביטחון הציבור פסקה שהדרישות ליישום החוק למניעת פעילויות חתרניות לא התקיימו, והבקשה נדחתה.
החוק למניעת פעילויות חתרניות, שפורסם ב-1952, קובע צעדי רגולציה נגד ארגונים העוסקים בפעילויות חתרניות אלימות. בתחילה, מטרת החוק הייתה למנוע מכוחות שמאל קיצוני כמו המפלגה הקומוניסטית היפנית והצבא האדום היפני להמשיך בניסיונות להפיל את הנורמה הדמוקרטית הליברלית באמצעות מהפכה פרולטרית. המפלגה הסוציאליסטית ומפלגות אופוזיציה אחרות הופיעו במקום זאת כאופוזיציה הגדולה ביותר במסגרת מערכת 1955, ולכן הממשלה נקטה בעמדה זהירה ביישום החוק. יישום החוק למניעת פעילויות חתרניות על אום שינריקיו היה שנוי במחלוקת, עם התנגדות מצד מסהארו גוטודה, בירוקרט משטרה לשעבר, ודמויות משפיעות אחרות בתחום אכיפת החוק. מוראיאמה נפגש שוב עם שר המשפטים הירושי מיאזאווה והירומו נאנאקה, ששניהם החליטו לכבד את החקירה של סוכנות המודיעין לביטחון הציבור, וסללו את הדרך לבקשה לענישה בפני ועדת הביקורת לביטחון הציבור. בנוגע לחקירה של מתקפת גז הסארין ברכבת התחתית, הערותיו שעודדו מעצרים באמצעות תיקים נפרדים קיבלו ביקורות מעורבות, כולל תגובה חריפה מעורכי דין לזכויות אדם.
ב-12 במרץ 2007, הוא תרם מזכר ל"הסיפור שלי על אירוע הסארין ברכבת התחתית", אשר נערך על ידי "התאחדות נפגעי אירוע הסארין ברכבת התחתית". הרוקי מורקמי, שכתב ספר על המתקפה בשם ״אנדרגראונד״, תרם גם הוא לספר.
חטיפת טיסת אול ניפון איירווייז
ב-21 ביוני 1995 נחטפה טיסת אול ניפון איירווייז 857 מהאנדה להקודאטה. החוטף דרש מהממשלה לשחרר את מנהיג כת אום שינריקיו, שוקו אסאהארה, שנעצר והוחזק בחודש הקודם. מוראיאמה התייעץ עם יושב ראש הנציבות הלאומית לביטחון הציבור הירומו נונאקה ושר התחבורה שיזוקה קאמיי, והחליט שלא לנהל משא ומתן כלשהו עם החוטף. לאחר מכן החליט לקרוא למשטרה המיוחדת החמושה של המחלקה ה-6 לטיפול במהומות של משטרת המטרופולין של טוקיו, והורה להם להשתלט על המטוס בכוח. מוראיאמה אמר לאחר ההוראה כי "אם יהיו נפגעים כלשהם, אני מוכן ללכת למשפחה השכולה בבגדים לבנים כדי להתנצל." נונאקה השיב "במקרה כזה, אני אתלווה אליך."
עם זאת, על בסיס מידע שנאסף על מצב המקום, העבריין לא היה חסיד של אום שינריקיו בפועל. המשטרה לטיפול במהומות, שהוצבה על ידי משטרת המטרופולין של טוקיו, לא השתתפה בפלישה למטוס; במקום זאת, היא סיפקה תמיכה לוגיסטית למשטרה לטיפול במהומות של הוקאידו. החוטף נעצר; אדם אחד נפצע קל.
החומר שנחשב לסארין היה רק מים, והחוטף היה עובד של טויו טראסט ובנקאות (כיום מיצובישי UFJ טראסט ובנקאות) שהיה בחופשה עקב מחלת נפש שלא הייתה קשורה לאום שינריקיו. באותה תקופה, סוכנות המשטרה הלאומית שמרה בסוד את עצם קיומה של המשטרה המיוחדת החמושה, וקיומה לא נחשף אפילו לאחר שהיא הופעלה. בשנת 1996, סוכנות המשטרה הלאומית הקימה יחידות נוספות בהוקאידו, צ'יבה, קנגאווה, אייצ'י ופוקואוקה, ויחד עם ה-SAP בטוקיו ובאוסקה, הקימה את יחידת התקיפה המיוחדת, והכריזה רשמית על קיומה של היחידה.
דיפלומטיה
אף על פי שהמעבר מממשלת האטה לממשלת מוראיאמה היה שינוי של ממשלה, מדיניות החוץ ירשה למעשה את זו של ממשלת יפן הקודמת, ושמרה על המשכיות מנהלית. כאשר הוקמה ממשלת מוראיאמה, נשיא ארצות הברית דאז ביל קלינטון חש חשש מראש ממשלה מהמפלגה הסוציאליסטית. עם זאת, בפגישה לפני פסגת ה-G7 ה-20 ב-1994, מוראיאמה דיבר על גידולו בכפר דייגים עני ועל התהליך שהוביל אותו לשאוף להיות פוליטיקאי. כשקלינטון שמע זאת, הוא התרגש עמוקות, ואף בפסגות הבאות, הוא תמך במוראיאמה אף על פי שמוראיאמה לא היה בקיא כמעט בכלל בביקורי מדינה לפני כן. מוראיאמה נסע לחו"ל רק ארבע פעמים לפני כן, ואף על פי שהיה לחוץ להשתתף, הוא הצליח לעבור את האירוע ללא תקרית גדולה.
ב-20 ביולי 1994, בנאום המדיניות שלו במושב ה-130 של הדיאט, הוא הצהיר שכוחות ההגנה העצמית הם חוקתיים וכי אמנת הביטחון בין יפן לארה"ב תישמר, ובכך שינה את מדיניות המפלגה הסוציאליסטית היפנית עד אז וקבע את אמנת הביטחון בין יפן לארה"ב כמדיניות יסודית. בשלב זה, כתב היד לנאום קרא, "לשמור על הסדר הביטחוני בין יפן לארה"ב", אך בהצהרת המדיניות, מוראיאמה קרא אותו כ"אנו נשמור בתוקף על הסדר הביטחוני בין יפן לארה"ב."
זה היה שינוי כיוון קשה עבור מפלגתו של מוראיאמה, המפלגה הסוציאליסטית. אף על פי שההחלטה ספגה ביקורת על היותה שרירותית מכיוון שהיא הוחלטה מלמעלה למטה, המפלגה אישרה אותה, והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית המודרנית שומרת על ההשקפה המתונה יותר מזו שהחזיקה המפלגה הסוציאליסטית היפנית.
מדיניות פנים
נובואו אישיהארה, שכיהן כסגן המזכיר הראשי של הקבינט, אמר על ממשלת מוראיאמה, "היא טיפלה ברוב הסוגיות התלויות ועומדות בפוליטיקה הלאומית. היא עשתה עבודה נהדרת. רפורמה, תיקון חוק כוחות ההגנה העצמית להצלת אזרחים יפנים, חקיקת החוק לסיוע לניצולי פצצת האטום, וחקיקת החוק לרפורמה מנהלית." בשינוי ממדיניות המפלגה, שהובילה את התנועה נגד כוח גרעיני עד כה, המפלגה הצהירה בתגובתה הפרלמנטרית כי "בהתחשב בביקוש לחשמל, בלתי נמנע ליצור כמות מסוימת של ייצור כוח גרעיני." בנוסף, תחת מוראיאמה, החוק לקידום איסוף נפרד ומיחזור של מכולות ואריזות עבר, המחייב איסוף נפרד של פריטים הניתנים למיחזור ואשפה.
עד כניסת ממשלת מוראיאמה לתפקיד, מאבק סאנריזוקה עבר מהתנגדות אלימה להתנגדות לא אלימה יותר, אם כי הוויכוח עדיין היה סוער משני הצדדים. בתגובה למסקנות "הסימפוזיון לבעיית נמל התעופה נאריטה" שנערך 15 פעמים מנובמבר 1991 ו"ועידת השולחן העגול לבעיית נמל התעופה נאריטה" שנערכה 12 פעמים מספטמבר 1993, מוראיאמה החליט בנושא זה ב-1995. הוא התנצל במלואו בפני הקהילה המקומית על הנסיבות סביב סוגיית נמל התעופה. כתוצאה מכך, כמה בעלי קרקעות נראו מוכנים לרכוש קרקע לשלב השני של הבנייה. מאוחר יותר, ב-1996, פותחה תוכנית לבניית מסלול זמני תוך הימנעות מקרקעות שלא נרכשו. בנוסף להתנצלות ממוראיאמה ומפקידי ממשלה אחרים, עמדתם הקשוחה של התושבים המתנגדים לנמל התעופה הבינלאומי נאריטה התרככה בהדרגה עקב מאמצים חוזרים ונשנים של חברי ועדה ניטרליים. מוראיאמה תמך מאוד בהכנסת מערכת שמות המשפחה הסלקטיבית לזוגות נשואים, המאפשרת להם לשמור על שמות המשפחה שלהם מלפני הנישואין.
בתגובה למתקפת גז הסארין ברכבת התחתית של טוקיו של אום שינריקיו, מוראיאמה הורה לשר החינוך יושינובו שימאמורה להגיש הצעת חוק לתיקון חוק התאגידים הדתיים. במהלך הדיונים, שלוש מפלגות השלטון (LDP, JSP ו-NPS) דרשו לזמן את נשיא הכבוד של סוקה גאקאי דאיסאקו איקדה ואת נשיא סוקה גאקאי איינוסוקה אקייה כעדים, מה שהוביל להתנגדות ממפלגת הגבול החדש וחברים לשעבר בקומאיטו שהתמזגו לתוך מפלגת הגבול החדש. הדיאט הגיע למבוי סתום כאשר חברים המזוהים עם קומאיטו וחברים במפלגת הגבול החדש ניסו לחסום את ההצבעה על ידי נעילת מאן סאסאקי, יו"ר הוועדה המיוחדת לתאגידים דתיים בבית היועצים, ופיקטינג בתוך ומחוץ לבניין הדיאט הלאומי. בסופו של דבר, אקייה זומן לדיאט כעד מומחה, והחוק המתוקן לתאגידים דתיים נחקק.
יתר על כן, מוראיאמה נודע כמבקר של תנועת סוקה גאקאי בכללותה. כאשר קוטארו טווארה השיק את "שיגאצו-קאי", שהיה ביקורתי ביותר כלפי הפעילויות הפוליטיות של סוקה גאקאי. כאשר פרש מראשות הממשלה בינואר 1996, הוא אמר לבכירים בשלוש מפלגות השלטון כי "אני רוצה לשמר את קואליציית שלוש המפלגות. זו משאלתי. אני לא רוצה שהמדינה הזו תהיה תחת שליטת סוקה גאקאי. אנחנו לא יכולים להשאיר את זה למפלגה פוליטית אחת שתחליט." בנוסף, ממשלת מוראיאמה הכילה מספר משמעותי של דמויות שהיו ביקורתיות ביותר כלפי קומאיטו ומטרות תנועת סוקה גאקאי, כולל אלה שדגלו בחיזוק סעיף 20 לחוקה, השומר על הפרדה קפדנית בין כנסייה למדינה.
עם כניסתו למשרד ראש הממשלה, מוראיאמה חש תחושת משבר מכיוון, למעט ראש הממשלה, המזכיר הראשי של הקבינט וסגן המזכיר הראשי של הקבינט, כל הצוות במשרד ראש הממשלה היו בירוקרטים קרייריסטים. "משרד ראש הממשלה הוא לא רק משרד שמנהל, אלא גם משרד שמקבל החלטות פוליטיות." משרת "עוזר לראש הממשלה" נוצרה מסיבה זו. עוזרי ראש הממשלה נבחרו מבין חברי הדיאט השייכים לשלוש מפלגות השלטון, כאשר הידנאו נאקאגאווה, מסארו היאקאווה, ג'ון נישיקורי וסאבורו טוידה מונו כולם לתפקיד. העוזר הממונה לראש הממשלה היה אחראי על מתן חוות דעת על נאומיו ותשובותיו של ראש הממשלה, וכן על איסוף מידע על נושאים פוליטיים. משרת "יועץ לראש הממשלה" נחשבה ליועץ אישי לראש הממשלה, אך חוק הקבינט תוקן מאוחר יותר ומשרת "יועץ לראש הממשלה" עוגנה בחקיקה כבעלת אופי פוליטי יותר.
חייו המאוחרים ומותו
בשנת 2000, מוראיאמה פרש מהפוליטיקה. הוא ומוצוקו מיקי נסעו לצפון קוריאה בשנת 2000 כדי לקדם יחסים דו-צדדיים טובים יותר בין שתי המדינות. מוראיאמה הפך לנשיא הקרן לנשות אסיה, גוף מעין-ממשלתי שהוקם כדי לספק פיצויים לנשות ניחומים לשעבר. לאחר מתן פיצויים ועבודה על פרויקטים שונים, הקרן פורקה ב-31 במרץ 2007. למוראיאמה מלאו 100 ב-3 במרץ 2024. הוא מת ב-17 באוקטובר 2025 בבית חולים באויטה, בגיל 101. אשתו מזה 71 שנים, יושיה, מתה ב-2024. הוא הותיר אחריו שני ילדים, שני נכדים וחמישה נינים.
מורשת
דובר משרד החוץ הסיני לין ג'יאן כינה את מוראיאמה "פוליטיקאי בעל חוש צדק חזק" והכיר בכך שממשלתו השפיעה לטובה על היחסים בין יפן לסין. נשיא דרום קוריאה לי ג'ה מיונג שיבח את מוראיאמה על שנקט "מאמצים יוצאי דופן לקראת פיוס ושגשוג משותף עם מדינות שכנות" במהלך כהונתו כראש ממשלה. בתגובה למותו, יו"ר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית מיזוהו פוקושימה כינה את מוראיאמה "אבי הפוליטיקה היפנית".
בזכות מאמציו בהקמת הקרן לנשות אסיה, הארגון זכה להערכה על שהעלה את נושא נשות הניחומים לבמה הלאומית והגלובלית, דבר שמוראיאמה דגל בו. בין היתר בזכות עבודתו עם הקרן לנשות אסיה, הוועדה לזכויות אדם של האומות המאוחדות פרסמה הצהרות תמיכה בנשים. שנים לאחר מכן, המזכיר הכללי באן קי-מון הזמין אחת מניצולות נשות הניחומים למטה האומות המאוחדות בניו יורק כדי להתייחס לחוויותיהן.
מורשתו של טומיאיצ'י מוראיאמה היא עדות לכוחה של מנהיגות מוסרית והתמודדות כנה עם העבר. כראש ממשלה סוציאליסטי בקואליציה מפתיעה, הוא נשא את משקל ההיסטוריה היפנית והציב "סטנדרט של התנצלות" בלתי מתפשר שהמשיך ללוות את יפן במשך עשרות שנים. הצהרתו האמיצה על זוועות המלחמה והקמת "הקרן לנשות אסיה" שיקפו מחויבות נדירה לצדק ולפיוס אזורי, על אף הקשיים הפוליטיים מבית. מוראיאמה, שעלייתו הייתה "פתאומית ובלתי צפויה", הוכיח כי מנהיג יכול, ואף צריך, לבחור בדרך הקשה של לקיחת אחריות. בסופו של דבר, הדרך של מוראיאמה, מחייבת עותנו לשאוף לשקיפות, להכיר בטעויות העבר, ולפעול באופן יזום לקידום צדק חברתי ופיוס בינלאומי.
