תאמל״ק לי688 שנים לאחר שנשפך הדם, תיק רצח שנשכח מן העין חוזר אל מרכז הבמה – וחושף רשת אפלה של ניאוף, סחיטה ויצרים אסורים באנגליה של ימי הביניים. חוקרים בני זמננו מביאים את האור אל פשע שהוסתר היטב מאחורי כתבי יד דהויים, קשרי כוח ואהבות אסורות. מה באמת קרה באותו לילה גורלי: ומי רצה להשתיק את האמת?
השמש שקעה ברחוב סואן בלונדון בערב מאי בשנת 1337 כאשר קבוצת גברים ניגשה לכומר בשם ג'ון פורד (John Forde). הם הקיפו אותו מול כנסייה ליד קתדרלת סנט פול הישנה, דקרו אותו בצוואר ובבטן, ואז נמלטו. עדים זיהו את רוצחיו, אך רק תוקף אחד נשלח לכלא. והאישה שייתכן שהזמינה את ההתנקשות הנועזת והמזעזעת – אלה פיצפיין (Ela Fitzpayne), אריסטוקרטית עשירה וחזקה – מעולם לא הועמדה לדין, כך עולה מתיעוד היסטורי המתאר את תיק הרצח.
כמעט 700 שנה אחרי שהתרחש, נחשפו פרטים חדשים על רצח אכזרי שטלטל את אנגליה של המאה ה־14 – ועל אצילה תככנית שעמדה ככל הנראה מאחוריו. אותה אישה נודעת לשמצה הייתה מעורבת לא רק בניאוף, אלא גם ברשת של גניבות, סחיטה ולבסוף, בהתנקשות באהובה לשעבר.
הקורבן, ג'ון דה פורד (המכונה גם "פורד"), מתברר כמי שהיה מעורב כנראה בכנופיית פשע בהנהגתה של אותה אצילה (פיצפיין שמה) כך לפי מסמך שנחשף. הקבוצה תקפה מנזר סמוך שהיה תחת שליטה צרפתית, תוך שהיא מנצלת את הקרע ההולך ומעמיק בין אנגליה לצרפת כדי לסחוט את הכנסייה, על פי מחקר חדש שפורסם ב־6 ביוני בכתב העת Criminal Law Forum.
ייתכן שהכומר פורד (שגרם לפיצפיין להימשך אליו בעבר) בגד בה ודיווח עליה לממונים עליו בכנסייה. מכתב משנת 1332 מאת הארכיבישוף מקנטרברי מקשר בין אותה בגידה לרצח של פורד. במכתבו, הארכיבישוף האשים את פיצפיין בניאוף סדרתי "עם אבירים ואחרים, רווקים ונשואים, ואפילו עם אנשי דת במסדרים קדושים".
המכתב אף חושף את זהות אחד ממאהביה (פורד עצמו) שכיהן ככומר בכנסייה קהילתית בכפר השייך למשפחתה של פיצפיין במחוז דורסט. בעקבות ההאשמות הקשות, הוטלה על פיצפיין כפרה פומבית ומשפילה. אך בשנים שחלפו, נראה כי היא לא שכחה את הבגידה. לפי פרופ' מנואל אייזנר מאוניברסיטת קיימברידג', מחבר המחקר ומנהל המכון לקרימינולוגיה, היא דאגה לנקום בכך שהובילה לרציחתו של פורד.
"זהו מקרה יוצא דופן שמספק הצצה נדירה לאופן שבו אנשי דת לקחו חלק בעניינים חילוניים ולמעמד הפעיל של נשים בניהול ענייניהן, לרבות מעשי אלימות", ציינה ד"ר האנה סקודה מאוניברסיטת אוקספורד, מומחית להיסטוריה של ימי הביניים. לדבריה, "האירועים נפרשו על פני זמן ממושך, רצופים טינה, תשוקה ונקמה".
חוקרי מקרי המוות מימי הביניים, שהיו מופקדים על תיעוד פשעים באמצעות עדויות וחקירות חבר מושבעים מקומיים, סיפקו רישום חשוב על הפרשה: לפי אותו רישום, פיצפיין ופורד רבו, ובעקבות הריב היא גייסה ארבעה גברים – אחיה, שני משרתים וכומר – כדי לרצוח אותו. בלילה המדובר, הכומר ניגש לפורד ברחוב, פתח בשיחה להסחת דעתו ונתן את האות: שותפיה תקפו אותו, אחיה שיסף את גרונו, בעוד המשרתים דקרו אותו בבטנו. רק אחד מהם, משרת בשם יו קולן, הואשם לבסוף ונכלא בבית הסוהר ניוגייט בשנת 1342.
המכתב של הארכיבישוף התגלה על ידי פרופסור אייזנר בעבודת דוקטורט של החוקרת הלן מתיוס מ־2013. במסמך פורטו גם העונשים שהוטלו על פיצפיין – בהם איסור על ענידת זהב ואבני חן, תרומות כספיות לעניים, וכן הליכה יחפה עם נר שעווה כבד ברחבי קתדרלת סולסברי עד המזבח, טקס שהייתה אמורה לשחזר מדי סתיו במשך שבע שנים. אולם נראה שפיצפיין סירבה לציית להנחיות, מה שחיזק את ההשערה כי תחושת ההשפלה היא שדרבנה אותה לנקום.
עוד בטרם הרצח, בשנת 1322, נחקרו פיצפיין ופורד על ידי ועדה מלכותית, בעקבות תלונה של מנזר בנדיקטיני צרפתי סמוך לטירת פיצפיין. הדו"ח, שפורסם כבר ב־1897, לא קושר עד כה לפרשת הרצח. לפי אותו דו"ח, פיצפיין, בעלה סר רוברט (אביר הממלכה) ופורד פרצו לשטח המנזר, הרסו שערים ומבנים, גנבו כ־200 כבשים וטלאים, 30 חזירים ו־18 שוורים והחזיקו אותם בטירה ככופר. פרופ' אייזנר סיפר כי נדהם לגלות כיצד שלוש הדמויות – פיצפיין, בעלה ופורד – היו שותפים יחד לעבירת רכוש חמורה, במיוחד על רקע המתיחות ההולכת וגוברת בין אנגליה לצרפת.
למרות שהתמונה מצטיירת כסיפור על עולם זר ואלים, יש להבין את ההקשר ההיסטורי: באנגליה של סוף ימי הביניים, האלימות הייתה חלק בלתי נפרד מהחיים. באוקספורד, לדוגמה, שיעור הרצח עמד על 60–75 לכל 100,000 איש, פי 50 מהממוצע בערים אנגליות בימינו. תיעודים מאותם ימים מתארים "מלומדים חמושים בקשתות, חרבות, אבזמים ומתלים" וסיפורים של קטטות אלימות שפרצו בפונדקים והסלימו לקרבות רחוב עקובים מדם. עם זאת, ד"ר סקודה מדגישה: "העובדה שזו הייתה תקופה אלימה אינה אומרת שאנשים היו אדישים לכך. להיפך – בקהילות, בפוליטיקה ובמערכת המשפט, הייתה מודעות גבוהה לחשיבות הריסון והצדק".
במסגרת פרויקט מפות הרצח מימי הביניים, שהוקם באוניברסיטת קיימברידג' ב־2018 ביוזמתו של פרופסור אייזנר, מתורגמים דו״חות מלטינית על ידי צוות מחקר בינתחומי. הפרויקט חושף את פרטי הפשעים, את המניעים שמאחוריהם ואת תגובות הקהילה. רצח פורד, כפי שמתברר עתה, היה לא רק פרי קנוניה פרטית של אצילה פגועה – אלא ביטוי עוצמתי לכך שלנשים, גם במאה ה־14, הייתה לא פעם השפעה מסוכנת ומכרעת…
