בשנת 1956 הגיע לשיאו אחד העימותים החשאיים והדרמטיים ביותר בין ישראל למצרים. במרכז הפרשה עמד קולונל מצרי אחד, מפקד מודיעין חד, שאפתן וקטלני, ששמו הפך לסמל של טרור חוצה גבולות: מוסטפא חאפט׳.
בקצרה
קולונל, בדרגת "ביכבאשי", מוסטפא חאפט׳ (مصطفى حافظ) היה קצין בכיר בצבא המצרי, שפעל בתקופה שבה רצועת עזה הייתה נתונה לשלטון מצרים. תפקידו היה ברור ומוגדר: ארגון מחבלים, אימונם ושילוחם מרצועת עזה אל תוך גבולות מדינת ישראל. חאפט׳ נולד באלכסנדריה בשנת 1922. בבגרותו התגייס לצבא המצרי, התקדם במהירות בסולם הדרגות ועד מהרה נחשב לאחד המוחות הגדולים והמוערכים בצבא. בשנת 1949 מונה ל"מפקד המודיעין המצרי ברצועת עזה". במסגרת תפקידו היה אחראי על הפעלת סוכנים בתוך ישראל, על ריגול נגדי ברצועה, ועל פיקוח הדוק על האוכלוסייה הפלסטינית שחיה בה.
פעילות הפדאיון
עם כניסתו לתפקיד, הקים חאפט׳ את "יחידת הפדאיון", מונח שמשמעותו בערבית היא "המחרפים נפשם". היחידה מנתה כ-600 מפגעים, שתפקידם היה להסתנן לישראל, לפגוע בחיי אדם, לערער את שגרת החיים ולזרוע חורבן והרס.
| הפדאיון ( الفدائيّون) הוא כינוי משותף לקבוצות שונות, לא בהכרח קשורות זו בזו, של מחבלים ערבים שהופעלו בידי גורמים ממלכתיים במדינות ערב. קבוצות אלו הסתננו לישראל למטרות טרור וגרילה מאמצע שנות החמישים, ועד שהוחלפו בארגוני הטרור הפלסטיניים באמצע שנות השישים. |
באפריל 1956 הגיע הטרור לשיא מסוכן במיוחד. בתוך שבוע אחד בלבד הצליח חאפט׳ להחדיר לישראל 200 אנשי פדאיון. אנשיהם רצחו תושבים וחיילים בכפר חב"ד, שנקרא אז שפריר, ובאזור אשקלון. כל אזור הדרום בישראל שותק כמעט לחלוטין בשל הטרור המתמשך.
אחד משיאי פעילותם של הפדאיון היה רצח 5 תלמידי ישיבה בכפר חב"ד. לאחר הפיגוע נסוגו המפגעים לדרום הר חברון, אז שטח ירדני. ישראל ניסתה להשיב באמצעות פעולות תגמול נגד הפדאיון ונגד שולחיהם בצבא המצרי, אך החדירות נמשכו. ראש הממשלה דוד בן גוריון הבין כי נדרש שינוי מהותי במדיניות. המסקנה בישראל הייתה חדה וברורה: רק פגיעה אישית במוסטפא חאפט׳ תוכל לעצור את הטרור מרצועת עזה, להמחיש את עוצמת התגובה הישראלית ולהעביר מסר חד למדינות ערב.
בתחילת יוני 1956 הורה בן גוריון לרמטכ"ל משה דיין להפעיל את צה"ל בכל דרך אפשרית, כולל חיסול ממוקד, כדי לסכל את פעילות הפדאיון. דיין הטיל את המשימה על אגף המודיעין בצה״ל.
תרגיל העוקץ
ראש אמ"ן באותה עת, יהושפט הרכבי, קבע כי היחידה האחראית להפעלת סוכנים באמ"ן, יחידה 504, תהיה זו שתבצע את הפעולה. מפקד היחידה, סא"ל רחביה ורדי, הטיל את המשימה על בסיס דרום של היחידה, ששכן בבאר שבע. הרעיון היה חריג, מתוחכם ומסוכן: חיסול באמצעות ספר ממולכד. אך כאן התעוררה בעיה. בעזה של אותם ימים, שליחת ספר בדואר רגיל לא הייתה מקובלת והייתה עלולה לעורר חשד מיידי. הפתרון שנבחר היה תרגיל עוקץ באמצעות סוכן כפול.
מפקד בסיס דרום של יחידה 504, גליל אלישיב, הטיל את ביצוע המשימה על הקת"מ, קצין לתפקידים מיוחדים, צדוק אופיר. לצידו סייע גם סגן מפקד הבסיס, יעקב זגה (גזית). השלב הראשון היה בחירת הסוכן. אנשי היחידה חיפשו "סוכן משוטה", כלומר סוכן שאינו יודע שנתגלה ואינו מודע לכך שהוא מופעל. לאחר שנבחר הסוכן המתאים, אדם שהיה מקורב לחאפט׳, ביקש ממנו מפעילו הישראלי להעביר ספר קוד-שידור. מדובר בספר המשמש להצפנת שידורים בין סוכן למפעיליו בישראל.
הסיפור שנמסר לסוכן היה מתוחכם: הספר מיועד כביכול למפקד משטרת עזה, לוטפי אל-עכאווי, בטענה שהוא סוכן ישראלי בכיר. המצרים אכן חשדו באל-עכאווי כמי שמוסר מידע לישראל, אף שבפועל לא היה לכך כל בסיס. ביחידה 504 העריכו שהסוכן, שידע על החשדות כלפי מפקד משטרת עזה, ימהר לדווח למוסטפא חאפט׳ על "הדג השמן" שנפל ברשתו. הם ציפו שחאפט׳ יסתקרן, יבקש לבדוק בעצמו מה הועבר, יציץ בספר ואז יתרחש הפיצוץ שיביא לקץ חייו.
ב-11 ביולי 1956, בשעות אחר הצהריים, הגיע הסוכן הכפול למשרדו של מוסטפא חאפט׳. הוא פרש בפניו את המשימה שהטיל עליו, לכאורה, מפעילו הישראלי. הקולונל המצרי בלע את הפיתיון. חאפט׳ התלבט. האם לאפשר לסוכן להעביר את החבילה, או לעצור מיד את מפקד משטרת עזה? לבסוף בחר בדרך האמצע. הוא החליט לפתוח את החבילה ולהציץ בספר, כדי להבין מה בדיוק העבירו אנשי הצבא הישראלים ורק לאחר מכן לשקול את צעדיו הבאים.
ברגע שפתח את החבילה והגיע לספר הממולכד, הופעלה הפצצה. מוסטפא חאפט׳ נהרג במקום. למחרת, ב-12 ביולי, דיווחה העיתונות המצרית כי חאפט׳ נהרג לאחר שעלה עם רכבו על מוקש. מצרים מעולם לא הודתה בפומבי שישראל הייתה זו שחיסלה אותו. עם זאת, בדו"ח של ועדת חקירה מצרית, שהוגש לנשיא גמאל עבד אל נאצר ונמצא לאחר כיבוש עזה במבצע קדש, נכתב בין היתר: "זה היה תכנון שטני של המודיעין הישראלי, שאנשיו ניצלו את תמימותו של הסוכן הכפול והפכו אותו למכשיר לביצוע מזימה שפלה. המודיעין הישראלי פעל בפיקחות ובדרכים עקלקלות".
חיסולו של מוסטפא חאפט׳ תרם תרומה מכרעת להפסקת פעילות הפדאיון נגד ישראל. באותה תקופה נשלח על ידי אנשי יחידה 504 בירושלים ספר ממולכד נוסף, הפעם אל הנספח הצבאי המצרי בירדן. גם פעולה זו הסתיימה במוות. הנספח, קולונל צאלח מוסטפא, שיתף פעולה עם חאפט׳ ואיפשר לחלק מהחוליות שחדרו לישראל להימלט לירדן. כך הסתיימה פרשה אחת, קטנה לכאורה, אך כזו שהשפעתה על הזירה הביטחונית והמודיעינית במזרח התיכון הייתה עמוקה וארוכת טווח, ממש כמו מתקפת הביפרים בלבנון 68 שנים לאחר מכן, אבל זה כבר נושא לסיפור אחר…
