תאמל״ק לי
נפוליאון בונפרטה, האיש שהפך מקצין צעיר באי קורסיקה לקיסר אדיר אשר טלטל את אירופה כולה, נחשב עד היום לאחת הדמויות המסקרנות ביותר בהיסטוריה. הוא שילב גאונות צבאית עם שאפתנות חסרת גבולות, ידע לייצב מדינה שסועה אחרי מהפכה אך גם הוביל אותה לקרבות מדממים ששינו את פני העולם. דרכו רוויה בעליות חדות לצד נפילות כואבות – מסיפוחי שטחים וניצחונות מפוארים ועד גלות נידחת בסוף חייו. זהו סיפורו של האיש שהעיז לחלום על אימפריה שאין לה מתחרים.
נפוליאון בונפרטה: הקיסר הצרפתי
נפוליאון בונפרטה (1769-1821), הידוע גם כנפוליאון הראשון, היה מפקד צבאי וקיסר צרפתי שכבש חלק גדול מאירופה בתחילת המאה ה-19, נפוליאון של אז היה כמו היטלר של היום, למרות שרבים מסרבים להאמין בכך. הוא נולד באי קורסיקה, עלה במהרה בסולם הדרגות הצבאיות במהלך המהפכה הצרפתית (1789-1799). לאחר שהשתלט על השלטון בצרפת בהפיכה בשנת 1799, הכתיר את עצמו לקיסר ב-1804. חכם, שאפתן ובעל כישורי אסטרטגיה צבאית יוצאי דופן, נפוליאון ניהל בהצלחה מלחמות מול קואליציות שונות של מדינות אירופה והרחיב את האימפריה שלו. עם זאת, לאחר פלישה כושלת לרוסיה ב-1812, ויתר על הכס ב-1814 והוגלה לאי אלבה. ב-1815 חזר לזמן קצר לשלטון במהלך מסע "מאה הימים", אך לאחר תבוסה נוספת, מוחצת יותר, בקרב ווטרלו, ויתר שוב על הכס והוגלה לאי המרוחק סנט הלנה, שם מת בגיל 51.
חינוכו ותחילת הקריירה הצבאית
נפוליאון נולד ב-15 באוגוסט 1769 בעיר אז'אקסיו שבאי קורסיקה בים התיכון. הוא היה הילד השני מתוך שמונה ילדים ששרדו, להורים קרלו בונפרטה (1746-1785), עורך דין, וללטיציה רומלינו בונפרטה (1750-1836). אף על פי שהוריו היו בעלי מעמד אצולה נמוך בקורסיקה, המשפחה לא הייתה עשירה במיוחד. שנה לפני לידתו, צרפת רכשה את קורסיקה מעיר המדינה גנואה שבאיטליה. מאוחר יותר אימץ נפוליאון גרסה צרפתית לשם משפחתו.
ב-1799 השתלט נפוליאון על ממשלת צרפת בתוך ימים ספורים. בילדותו למד נפוליאון בבית ספר בצרפת היבשתית, שם רכש את השפה הצרפתית, ולאחר מכן סיים את לימודיו בבית ספר צבאי צרפתי ב-1785. לאחר מכן מונה לסגן משנה ברגימנט ארטילריה בצבא הצרפתי. המהפכה הצרפתית החלה ב-1789, ובתוך שלוש שנים הפילו המהפכנים את המלוכה והכריזו על כינון רפובליקה צרפתית. בשנים הראשונות של המהפכה, נפוליאון היה ברוב הזמן בהיעדרות מהצבא בביתו בקורסיקה, שם הצטרף ליאקובינים, קבוצה פוליטית תומכת דמוקרטיה. ב-1793, בעקבות עימות עם מושל קורסיקה הלאומני, פסקוואלה פאולי (1725-1807), ברחה משפחת בונפרטה מהאי לצרפת גופא, שם שב נפוליאון לשירות צבאי.
בצרפת, הצטרף נפוליאון לאוגוסטין רובספייר (1763-1794), אחיו של המנהיג המהפכני מקסימיליאן רובספייר (1758-1794), יאקוביני שהיה לכוח מרכזי בתקופת שלטון הטרור (1793-1794), תקופה של אלימות נגד אויבי המהפכה. בתקופה זו קודם נפוליאון לדרגת בריגדיר גנרל בצבא. עם זאת, לאחר נפילת רובספייר והוצאתו להורג יחד עם אוגוסטין ביולי 1794, הושם נפוליאון לזמן קצר במעצר בית עקב קשריו עם האחים. ב-1795 סייע נפוליאון לדכא מרד מלוכני נגד הממשלה המהפכנית בפריז והוא קודם לדרגת מייג'ור גנרל.
עלייתו לשלטון
מאז 1792 ניהלה ממשלת צרפת המהפכנית מלחמות מול מדינות אירופה השונות. ב-1796 פיקד נפוליאון על צבא צרפתי שניצח את צבאות אוסטריה, אחת האומות המתנגדות לארצו, בסדרת קרבות באיטליה. ב-1797 חתמו צרפת ואוסטריה על חוזה קאמפו פורמיו, שהביא להישגים טריטוריאליים לצרפת.
בשנה הבאה הציעה הדירקטואר – קבוצה של חמישה אנשים ששלטה בצרפת מאז 1795 – לנפוליאון להוביל פלישה לאנגליה. נפוליאון העריך שכוחות הצי הצרפתי אינם מוכנים עדיין להתמודד מול הצי המלכותי הבריטי, והציע במקום זאת פלישה למצרים במטרה לחסום את דרכי המסחר הבריטיות עם הודו. צבאו של נפוליאון השיג ניצחון מול הממלוכים, שליטי מצרים, בקרב הפירמידות ביולי 1798; אולם, כוחותיו נלכדו במהרה לאחר שהצי הבריטי כמעט חיסל את הצי המצרי בקרב הנילוס באוגוסט 1798. בתחילת 1799 פלש צבאו של נפוליאון לסוריה שבשליטת האימפריה העות'מאנית, שהסתיים בכישלון המצור על עכו. בקיץ ההוא, במצב פוליטי מתוח בצרפת, החליט נפוליאון, השאפתן והמוכשר, לעזוב את צבאו במצרים ולחזור לצרפת.
בנובמבר 1799, בהפיכה הידועה כ"הפיכת 18 ברומייר", השתתף נפוליאון בהפלת הדירקטואר הצרפתי. הדירקטואר הוחלף בקונסולאט תלת-חברי, ונפוליאון מונה לקונסול הראשון והפך לדמות הפוליטית הבכירה בצרפת. ביוני 1800, בקרב מרנגו, ניצחו כוחותיו של נפוליאון את האוסטרים, אחד האויבים המרים של צרפת, והסיגו אותם מאיטליה. ניצחון זה חיזק את מעמדו כקונסול ראשון. בנוסף, בחוזה אמיין ב-1802, הסכימו הבריטים, מותשים ממלחמות, לשלום עם הצרפתים (אם כי יש לציין שהשלום החזיק רק שנה אחת).
נפוליאון פעל לייצב את צרפת לאחר המהפכה. הוא ריכז את השלטון, ערך רפורמות בבנקאות ובחינוך, תמך במדע ובאמנויות, ושיפר את יחסיו עם האפיפיור, שנפגעו במהלך המהפכה. אחד ההישגים המרכזיים שלו היה קוד נפוליאון, שפישט את מערכת המשפט הצרפתית ומשמש עד היום בסיס לחוק האזרחי בצרפת. ב-1802 נחקק תיקון חוקתי שהפך את נפוליאון לקונסול לכל החיים. שנתיים לאחר מכן, ב-1804, הכתיר עצמו לקיסר צרפת בטקס מפואר בקתדרלת נוטרדאם בפריז.
גאונותו הייחודית של נפוליאון באסטרטגיה אפשרה לו לנווט כוחות רוסיים ואוסטריים שנעו ברחבי אירופה מול צבאו. בין 1803 ל-1815 ניהלה צרפת את המלחמות הנפוליאוניות, סדרת עימותים משמעותיים עם קואליציות של מדינות אירופה. ב-1803, בניסיון לממן מלחמות עתידיות, מכר נפוליאון שטח שהיה בידי צרפת: מדינת לואיזיאנה בארצות הברית החדשה, תמורת 15 מיליון דולר. עסקה שהפכה למוכרת כ"רכישת לואיזיאנה".
באוקטובר 1805, חיסל הצי הבריטי את צי נפוליאון בקרב טרפלגר. אולם, בדצמבר אותה שנה, השיג נפוליאון את אחת מניצחונותיו הגדולים בקרב אוסטרליץ, בו הביס את האוסטרים והרוסים. ניצחון זה הביא לפירוק האימפריה הרומית הקדושה וליצירת קונפדרציית הריין. משנת 1806 פעל נפוליאון במערכה כלכלית רחבת היקף נגד בריטניה באמצעות הקמת מערכת יבשתית של חסימות נמלים באירופה נגד סחר בריטי. ב-1807, לאחר ניצחון נפוליאון על הרוסים בפרידלנד שבפרוסיה, נאלץ הקיסר הרוסי אלכסנדר הראשון לחתום על חוזה שלום בטילזיט ועל חוזה ארפורט. ב-1809, הביסו הצרפתים את האוסטרים בקרב ווגרם והרחיבו עוד יותר את גבולות האימפריה של נפוליאון. במהלך שנים אלה, הקים נפוליאון מחדש את האצולה הצרפתית ובידל תארים לאצילים נאמנים וחברי משפחה, תוך כדי שהאימפריה שלו התרחבה במערב ומרכז אירופה.
פלישתו לרוסיה
ב-1810 פרשה רוסיה מהמערכה היבשתית. מתוך נקמה, פיקד נפוליאון על צבא עצום לפלוש לרוסיה בקיץ 1812. הרוסים נמנעו מקרב רחב ונקטו באסטרטגיית נסיגה מתמדת, מה שהכריח את הצבא הצרפתי להתקדם עמוק יותר לתוך רוסיה ללא הכנה ראויה. בספטמבר סבלו שני הצדדים אבדות כבדות בקרב בורודינו שלא הוכרע. כוחות נפוליאון הגיעו למוסקבה וגילו שכמעט כל האוכלוסייה ברחה. הרוסים שרפו את העיר כדי למנוע אספקה מהצבא הצרפתי. לאחר חודש של המתנה ללא כניעה, הורה נפוליאון לצבאו הרעב והמוכה לסגת ממוסקבה. במהלך הנסיגה האסטרטגית סבל הצבא מהתקפות מתמשכות מצד הצבא הרוסי אכזרי. מתוך 600,000 חיילים שהיו בתחילת הפלישה, רק כ-100,000 שרדו.
במקביל לפלישה לרוסיה, השתתפו כוחות צרפת במלחמת חצי האי (1808-1814), שבסיומה הרוסים, הספרדים והפורטוגזים, בעזרת הבריטים, הביסו את הצרפתים בחצי האי האיברי. לאחר מכן, ב-1813, הובסו כוחותיו של נפוליאון בקרב לייפציג, בקרב שנודע גם כ"קרב האומות", מול קואליציה של צבאות אוסטריים, פרוסים, רוסים ושוודים. נפוליאון נסוג לצרפת, ובמרץ 1814 כבשו כוחות הקואליציה את פריז. ב-6 באפריל 1814, בגיל 44 לערך, נאלץ נפוליאון לוותר על הכס. לפי חוזה פונטנבלו, הוגלה לאי אלבה שבים התיכון ליד חופי איטליה, ושלט על האי הקטן בעוד אשתו ובנו נשלחו לאוסטריה.
נישואיו וילדיו
ב-1796 נשא נפוליאון את ג'וזפין דה בוהרנה (1763-1814), אלמנה סטייליסטית שהייתה בשש שנים גדולה ממנו, ואם לשני ילדים מתבגרים. יותר מעשור לאחר מכן, ב-1809, לאחר שלא הוליד ילדים מג'וזפין, ביקש לבטל את נישואיו כדי למצוא אשה חדשה וללדת יורש. ב-1810 נשא את מארי לואיז (1791-1847), בתו של קיסר אוסטריה, ובשנה שלאחר מכן נולד להם בן, נפוליאון פרנסואה ג'וזף שארל בונפרטה (1811-1832), שנודע כנפוליאון השני וזכה בתואר מלך רומא. בנוסף לבנו ממארי לואיז, היו לנפוליאון מספר ילדים לא חוקיים.
מסע מאה הימים וקרב ווטרלו
ב-26 בפברואר 1815, פחות משנה לאחר גלותו, נמלט נפוליאון מאלבה ושייט לצרפת היבשתית עם יותר מאלף תומכים. ב-20 במרץ שב לפריז, בה התקבל בשמחה על ידי ההמון. המלך החדש, לואי ה-18, נמלט, ונפוליאון החל במסע "מאה הימים". עם חזרתו של נפוליאון, החלו ההכנות למלחמה מצד קואליציה של אוסטרים, בריטים, פרוסים ורוסים, שעוד ראו בו אויב. נפוליאון הקים צבא חדש ותכנן להכות את הכוחות הבריטים אחד אחד לפני שיוכלו להתאחד. ביוני 1815 פלשו כוחותיו לבלגיה, שם הוצבו צבאות בריטים ופרוסים. ב-16 ביוני הביסו כוחותיו את הפרוסים בקרב ליני, אך יומיים לאחר מכן, ב-18 ביוני, בקרב ווטרלו סמוך לבריסל, הובסו הצרפתים בידי הבריטים בסיוע הפרוסים. ב-22 ביוני 1815 נאלץ נפוליאון שוב לוותר על הכס.
באוקטובר 1815 הוגלה נפוליאון לאי המרוחק סנט הלנה שבאוקיינוס האטלנטי הדרומי, שנשלט על ידי הבריטים. הוא מת שם ב-5 במאי 1821 בגיל 51. במהלך שלטונו נהג לתפוס עמדה בעת ציורים כשהוא מחביא ידו במעילו, מה שגרם לאחר מותו להשערות שהוא סבל מכאבי בטן שנים רבות. נפוליאון נקבר באי, למרות בקשתו להיקבר "על גדות הסן, בין העם הצרפתי שאהבתי כל כך". ב-1840 הוחזרו עצמותיו לצרפת ונקברו במערת קבר באוֹטֶל דֶז אֶנְוָולִיד בפריז, שם קבורים גם מפקדים צבאיים צרפתיים נוספים.
סיפורו של נפוליאון אינו רק פרק דרמטי בספר ההיסטוריה – הוא מראה כיצד כוח, שאיפות והחלטות הרות גורל יכולים לשנות יבשות שלמות. מסעו של הקיסר הצרפתי נותר עדות לכך שגם הדמויות הגדולות ביותר יכולות ליפול, אך גם להותיר חותם בלתי נשכח. רוצים להעמיק עוד בהיסטוריה שמעצבת את חיינו עד היום? המשיכו לקרוא באתר שלנו, וגלו סיפורים נוספים שירחיבו את האופקים ויחשפו אתכם לעולם העבר המרתק.
חומר מעשיר לקריאה
- סטיבן אינגלנד, נפוליאון: חיים פוליטיים, ספרית מעריב, תשס"ט 2009.
- בן ג’ונס, נפוליון האיש והמיתוס, הוצאת הדר, 1978.
- וינסנט קרונין, נפוליאון, קרני, 1991.
- חזי שלח, נפוליאון 1813: מלחמת העולם הראשונה, כתר, 1996.
- ולטר גראב, נפוליאון ותקופתו, משרד הביטחון (אוניברסיטה משודרת), 1992.
- McLynn, Frank (1998). Napoleon. Pimlico
- Kagan, Frederick W. (2006) End of the Old Order: Napoleon and Europe, 1801–1805 (Da Capo)
- Dwyer, Philip (2008). Napoleon:The Path to Power 1769–1799. Bloomsbury
חומר מעשיר לצפייה
נפוליאון הראשון, קיסר צרפת, היה לאייקון תרבותי עולמי המקושר בדרך כלל לגאונות טקטית, שאיפות וכוח פוליטי. תווי פניו הייחודיים ותלבושתו הפכו אותו לדמות מוכרת מאוד בתרבות הפופולרית. מעטים האנשים בהיסטוריה האנושית שעוררו שנאה והערצה כה רבה, וחילקו דעות כה רבות. סיפור עלייתו והפילתו הפך את הדמות המרכזית הזו בהיסטוריה של צרפת ואירופה לדמות אגדית.
הוא הוצג ביצירות ספרותיות רבות, כאשר תיאורו משתנה מאוד בהתאם לתפיסת הדמות ההיסטורית של המחבר. מצד אחד, נפוליאון הפך לאייקון תרבותי עולמי המסמל גאונות צבאית וכוח פוליטי. לדוגמה, בסרט "נפוליאון" משנת 1927, הגנרל הצעיר בונפרטה מתואר כבעל חזון הרואי, כמו בסרט מ-2003, ״אדון נ׳״, סרט המתאר את שנותיו האחרונות של הקיסר במקום גלותו באי סנט הלנה.
מצד שני, הוא צומצם לעתים קרובות לדמות רגילה ותואר לעתים קרובות כ״רודן קטנוני" נמוך קומה, לעיתים באופן קומי, כמו בסרט הצרפתי משנת 2002, ״נפוליאון ואני״.
דמותו הופיעה בסדרת הטלוויזיה הצרפתית מ-2002, ״נפוליאון״, המגוללת את קורות חייו, אם כי אחת ההפקות הבולטות היא הסרט ״נפוליאון״, בבימויו של רידלי סקוט, שלא עושה חסד עם הדמות או ההיסטוריה, אך הסרט מהנה בזכות עצמו. את נפוליאון גילם חואקין פיניקס.
