הבמאי ג'ון טרלטלאוב הגיע לפילדלפיה לסוף השבוע הראשון המוקדש ל"אוצר לאומי", עם הכרזה מפתיעה. הסרט השלישי של הזיכיון על חיפוש אוצרות בכיכובו של ניקולס קייג' אושר סוף סוף.
טרלטלאוב אישר ש"זה יקרה" בשיחה עם אוברי פאריס ואמילי בלאק, מנחות ההסכת (פודקאסט) National Treasure Hunt. ההצהרה נמסרה במהלך הקלטת פרק חדש של הפודקאסט מול קהל במרכז המבקרים של פילדלפיה. בהתחלה הנוכחים היו המומים, אך הבמאי הבהיר שהם "האנשים הראשונים שלהם אמרתי את זה בקול רם."
למה "אוצר לאומי 3" מתעכב כל כך?
טרלטלאוב גם ביים את הסרטים "ג'מייקה מתחת לאפס", "בזמן שישנת" ו"אימה במצולות". לדבריו, התסריט מוצא חן בעיניו ובעיני דיסני ו"עד כמה שזה אפשרי, כל השחקנים חזרו", כולל ניקולס קייג'.
הסרט הראשון של הזיכיון יצא בשנת 2004, ומספר סצנות אייקוניות צולמו בפילדלפיה. לכן אירוע ההכרזה התקיים בעיר. סרט ההמשך יצא בשנת 2007, ולאחר מכן היו מספר ניסיונות לצלם סרט המשך. הבמאי אמר שאחת הסיבות שבגללה נדרשו כמעט שני עשורים כדי לצלם חלק חדש, היא האקלים הפוליטי השורר בארצות הברית. הוא סיפר סיפור על איך שיושב ראש בית הנבחרים לשעבר קווין מקארתי התקשר אליו במפתיע כדי לבקש הקרנה פרטית של "אוצר לאומי" עבור הקונגרס.
"אוצר לאומי": כשהיסטוריה פוגשת את הוליווד
עבור חובבי היסטוריה ואנשים המחפשים להעמיק בסיפורים שעיצבו את האנושות, זיכיון הסרטים "אוצר לאומי" (National Treasure) מהווה מקרה מבחן מרתק. למרות שלא מדובר בסרטים תיעודיים, היצירות מדגימות כיצד ניתן למנף עובדות היסטוריות אמיתיות, מסמכים מכוננים וסודות עתיקים כדי לייצר נרטיב שובה לב שמעורר סקרנות לחקור את האמת שמאחורי התסריט.
כדי לייצר מאגר מידע היסטורי מוביל וסוחף, כדאי לבחון כיצד הסרטים הללו מצליחים להפוך את ההיסטוריה היבשה למסע הרפתקאות. בסרט ״אוצר לאומי״ (2004) הונח דגש על פענוח הצופן של האבות המייסדים. בנג'מין פרנקלין גייטס (בגילומו של ניקולס קייג'), הוא קריפטולוג והיסטוריון חובב שמגיע משושלת של ציידי אוצרות והעלילה נסובה סביב האגדה על אוצר עצום שהוסתר על ידי הבונים החופשיים, אבירי ההיכל (הטמפלרים) והאבות המייסדים של ארצות הברית.
לב הסרט הוא הכרזת העצמאות של ארצות הברית. הסרט הופך את המסמך החשוב ביותר בהיסטוריה האמריקאית ממגילת קלף ששמורה בארכיון הלאומי, למפת אוצר סודית הכתובה בדיו סמויה. הסרט משתמש באתרי מורשת אמיתיים כמו פעמון החירות בפילדלפיה, היכל העצמאות וכנסיית טריניטי בניו יורק. הוא מעלה שאלות מרתקות על אגודות סתרים (הבונים החופשיים) ועל השפעתם של אנשים כמו ג'ורג' וושינגטון, תומאס ג'פרסון ובנג'מין פרנקלין. היכולת של הסרט לטוות קונספירציה בדיונית סביב עובדות מוצקות (כמו העין הרואה-כל על שטר הדולר) היא דרך מצוינת למשוך קוראים צעירים או קהל רחב ללמוד על ההיסטוריה האמיתית של התקופה.
בסרט ״אוצר לאומי: ספר הסודות״ (2007), ההתמקדות היא בין התנקשות פוליטית למיתוס נשיאותי. כאן, ההימור ההיסטורי עולה שלב. בנג'מין גייטס יוצא לטהר את שם סבא-רבא שלו, שמואשם בסרט כמי שהיה שותף לקשר לרצח הנשיא אברהם לינקולן, בעקבות חשיפת דף חסר מיומנו האישי של המתנקש, ג'ון ווילקס בות'. הסרט מתמקד ברצח לינקולן שהתרחש ב-1865 ותעלומת הדפים החסרים ביומנו של בות' (שיא עובדה היסטורית אמיתית, כי אכן חסרים דפים ביומן שנמצא עליו). בנוסף, הסרט עוסק במיתוס "ספר הסודות של הנשיא", במעין אגדה אורבנית על ספר העובר מנשיא לנשיא ומכיל את האמת על כל התיקים השמורים ביותר (ממשפט מכשפות סיילם, דרך רוזוול ועד רצח קנדי).
אולי יעניין אותך
הסרט מרחיב את היריעה הגיאוגרפית וההיסטורית: מפריז ועד להר ראשמור. עבור חובבי היסטוריה, הסרט מספק השראה לאופן שבו ניתן לחקור "חורים שחורים" בהיסטוריה (כמו הדפים החסרים של בות') ולמלא אותם בפרשנויות. הר ראשמור משמש לא רק כמונומנט לאומי אלא כזירת התרחשות עשירה בסמליות. הסרט מראה כיצד היסטוריה אינה תמיד אבסולוטית, וכיצד משפחות ואומות נאבקות על הדרך שבה יזכרו אותן.
סרטי "אוצר לאומי" אינם מתיימרים להיות שיעור היסטוריה מדויק, אך גדולתם טמונה ביכולתם לתפקד כ"זרז קוגניטיבי". הם גורמים לצופה לגשת לאחר הצפייה למקורות מידע ולבדוק: "האם באמת יש דיו סמויה מאחורי הכרזת העצמאות?", "האם באמת חסרים דפים ביומן של בות'?".
אוצר לאומי: קצה ההיסטוריה – הרחבת היריעה אל ההיסטוריה הפאן-אמריקאית
ב-2022, סדרת הספין-אוף "אוצר לאומי: קצה ההיסטוריה" (National Treasure: Edge of History), שעלתה בשירות הסטרימינג דיסני+, מציגה גישה שונה לחלוטין מזו של סרטי הקולנוע המקוריים. במקום להתמקד באבות המייסדים של ארצות הברית ובנרטיב המערבי, העלילה עוקבת אחר ג'ס ולנצואלה, צעירה המגלה סוד משפחתי עתיק ויוצאת למסע בעקבות אוצר אבוד של תרבויות מרכז ודרום אמריקה. השינוי הזה מעביר את זרקור החקירה מהמאה ה-18 בארצות הברית, אל עבר תקופת הקולוניאליזם הספרדי ורשתות ההתנגדות של ילידי יבשת אמריקה.
הסדרה נשענת על ההיסטוריה של האימפריות הגדולות של אמריקה הקדם-קולומביאנית – האינקה, המאיה והאצטקים. היא בוחנת את המפגש האלים עם הקונקיסטדורים הספרדים (כמו הרנאן קורטס), ושואבת השראה מדמויות היסטוריות אמיתיות דוגמת מלינצ'ה (La Malinche), אישה ילידית ששימשה כמתורגמנית עבור הספרדים ודמותה נותרה שנויה במחלוקת עד היום (האם הייתה בוגדת בעמה או שורדת כפויה?).
הסדרה בונה מיתוס על קבוצת נשים סודית שהבריחה והסתירה את אוצרות התרבויות הללו מפני הכובשים. כך, המעבר מנרטיב של "ציידי אוצרות" קלאסיים לגישה ביקורתית יותר, מספק כר פורה לדיונים היסטוריים מודרניים. העלילה מעלה שאלות אתיות חשובות על ארכיאולוגיה מול שוד עתיקות, למי באמת שייכת ההיסטוריה, וכיצד אומות וילידים משמרים את המורשת שלהם תחת כיבוש מאסיבי.
למרות שהסדרה בוטלה לאחר עונה אחת, הנושאים שהיא מציפה הם אוצר בלום של תוכן היסטורי מעמיק, ביקורתי ומרתק כשהיא נסובה סביב האוצרות האבודים באמריקה הלטינית והכלכלה הענפה של האימפריות הקדומות טרם הגעת האירופאים ומעלה תהיות באשר לאחת הדמויות המרתקות והמורכבות ביותר בהיסטוריה של כיבוש מקסיקו, תוך בחינת תפקידן של נשים בעיצוב אירועים היסטוריים הרי גורל.
אחרי הכל השאלה שנותרת בעינה היא "למי שייך העבר?", האם חשוב להחזיר חפצי אמנות ועתיקות למדינות המקור שלהם (בנושא שזוכה כיום להד ציבורי נרחב בעולם הארכיאולוגיה והמוזיאונים)? או שזהו נכס תרבותי?
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
