הקרב המוזר בהיסטוריה: כשפרשים צרפתים הביסו צי ימי שלם

בשלהי המאה ה־18, בעיצומן של מלחמות המהפכה הצרפתית, התרחש אחד האירועים המוזרים והבלתי־נתפסים בהיסטוריה הצבאית: כיבוש צי ימי שלם על ידי פרשים רכובים. זה קרה בחורף 1795, כשהמפרץ הקפוא של דן הלדר בהולנד הפך לשדה קרב יוצא דופן – שבו סוסים דהרו על פני קרח עבה לעבר אוניות מלחמה תקועות. התוצאה: ניצחון צרפתי חסר תקדים, ללא ירייה אחת ורגע ששינה את תפיסת הגבולות בין הים והיבשה. המקרה, שהתרחש ליד הכפר דן הלדר, הפך לסמל של תעוזה צבאית וגם לנושא לוויכוח היסטורי: האם היה זה ניצחון מזהיר או מיתוס מוגזם?

בחורף הקפוא של שנת 1795, התרחש אירוע כמעט בלתי נתפס בתולדות הלחימה – תקרית שאין לה אח ורע באף זירת מלחמה מוכרת. מפרץ דן הלדר שבהולנד, קפא כליל. אל תוך הקיפאון הזה דהרו פרשים צרפתים, כשהם מנצלים את הקרח שכיסה את המפרץ בכדי להגיע למטרה יוצאת דופן: צי ימי שלם של הרפובליקה ההולנדית שנלכד ללא יכולת תמרון.

בסוף המאה ה־18, הולנד נחלשה מבפנים והייתה שקועה במאבקים פנימיים. הרפובליקה ההולנדית הייתה מפולגת פוליטית בין תומכי בית אוראנז', הפטריוטים הרפובליקנים והאוליגרכיה העירונית ועמדה למעשה בפני כיבוש שקט מצרפת. ב-18 בינואר 1795, בעקבות התפרקות ההתנגדות, נמלט הנסיך וילם החמישי לבריטניה. הכוחות הצרפתיים, בהנהגת הגנרל פישגרו, המשיכו בהתקדמותם וכבשו את המדינה כמעט ללא התנגדות. גנרל פישגרו היה מפקד הכוחות הצרפתיים באזור, שפעל לייצוב שליטה צרפתית. במקביל נשלח גנרל יאן וילם דה וינטר להשתלט על הצי ההולנדי. גנרל דה וינטר הוביל רגימנט של הוסארים צרפתיים ובליל 23 בינואר 1795 הגיעו לאזור. למחרת בבוקר, רכבו פרשים על הקרח אל האונייה "אדמירל פיט היין", עליה פיקד הקצין הוותיק הרמנוס ריינטייס.

במהלך פעולה שהשפיעה על ההיסטוריה לא פחות משהדהימה את ההיגיון הצבאי, הסתערו כוחות הפרשים של הצבא המהפכני הצרפתי – לא על שדה קרב, לא על מבצר יבשתי, אלא על אוניות מלחמה תקועות בקרח. בהנהגתו של הגנרל הצרפתי יאן וילם דה וינטר, הכוחות הגיעו במהירות אל האוניות, כשהמלחים ההולנדים, לכודים וחסרי אונים, נכנעים כמעט ללא התנגדות. לא תועד כל קרב ממשי. קצינים הולנדים נדהמו למראה החיילים על הקרח, והוסכם (ככל הנראה בעל פה) לשמור על סטטוס קיים עד לקבלת הוראות. חמישה ימים לאחר מכן, קציני הצי נשבעו לפעול לפי הוראות הצרפתים, לשמור על משמעת ולא לשוט בלי אישור והצי נשאר תחת דגל הולנדי אך בפיקוח צרפתי.

השלל היה עצום: 14 אוניות מלחמה, 850 תותחים ושליטה זמנית באזור אסטרטגי. אך מה שהפך את האירוע הזה לאגדה היסטורית הוא לא עוצמת הניצחון, אלא ייחודו: זהו המקרה המתועד היחיד בהיסטוריה שבו צי ימי נפל לידי פרשים באמצעות הסתערות רכובה על גבי קרח.

עדויות וספקות

בספרו של ההיסטוריון ההולנדי יוהנס קורנליוס דה יונגה (Johannes Cornelis de Jonge), מההיסטוריונים ההולנדים הבולטים של המאה ה־19, נטען שהסיפור הפך למיתוס לא מדויק – תעמולה זרה שמטילה דופי בכבוד הלאומי ההולנדי. לדבריו, לא הייתה התנגדות, לא הופעלה ארטילריה, והחורף לא היה קשה עד כדי כך שיאפשר תנועה צבאית מסיבית על הקרח. ברם, מקורות אחרים (בהם הגנרל הצרפתי להור) טוענים שהייתה חדירה ממשית ודרמטית. להור כתב כי רכב עם כוחותיו על פני הקרח, תפס עמדות בדיונות והאוניות נכנעו לו "ברצון טוב".

הגנרל יאן וילם דה וינטר (קצין הולנדי לשעבר, בשירות צרפתי מאז 1787) נשלח בראש רגימנט פרשי הוסארים צרפתי, במטרה למנוע את נפילת דן הלדר לידי הבריטים ולמנוע מהאוניות העוגנות לברוח לבריטניה או למחוז זילנד ההולנדי שנשאר בידי תומכי בית אורנז'.

כוחותיו של דה וינטר הגיעו לדן הלדר בליל ה־23 בינואר. למחרת בבוקר (כך תועד ביומן הספינה "Dolfijn"), מספר פרשים צרפתים רכבו על הקרח אל אוניית הקרב "אדמירל פיט היין", שקפטן ריינטייס, הקצין הוותיק ביותר בצי, עמד בראשה. מנתח על הספינה "Snelheid" כתב מאוחר יותר: "בשבת בבוקר, המשרת שלי הודיע לי שפרש צרפתי עומד ליד האונייה. הצצתי מבעד לחלון – ואכן, שם עמד פרש".

דה יונגה סבור כי אותם פרשים הניחו את היסודות למיתוס שנוצר מאוחר יותר. לא תועד מה דובר ביניהם לבין קפטן ריינטייס, אך סביר כי הושג הסכם בעל-פה לשמור על הסטטוס-קוו. עוד קודם לכן, ב־21 בינואר, יומיים לפני הגעת הצרפתים, קיבל ריינטייס פקודה מהמועצה המדינית ההולנדית שלא להתנגד לצבא הצרפתי. ההנחיה קיבלה חיזוק בהמשך על ידי החלטה רשמית של הפרלמנט ההולנדי.

בפברואר 1846 פרסם הגנרל הצרפתי להור מכתב בעיתון צרפתי ובו טען כי היה הראשון להגיע לחזית ליד אלקמאר, לאחר ששמע על הצי התקוע: "יצאתי מיד עם פלוגת יריֵי רגלים ועשרות פרשים. לפני עלות השחר לקחתי עמדה בדיונות. כשהאוניות ראו אותנו, הן החלו בהכנות הגנתיות. שלחתי חיילים לפנים ונכנסתי בעקבותיהם. הצי נכנע. הימאים קיבלו אותנו בחן… זוהי האמת על כיבוש הצי ההולנדי, שאותו ביצעתי כקצין צעיר בן 23".

דה יונגה מודה שלהור אולי ניפח את תפקידו (הוא גם טען, שלא לפי הרשומות, כי כבש לבדו את העיר הארלם), אך מסכים כי דבריו אינם סותרים את גרסתו: לא היו קרבות, לא הוזכרו תותחים, והקבלה הלבבית של הצרפתים מצביעה על העדר כוונה עוינת מצד ההולנדים.

דה יונגה מסיק שאין עדויות ראשוניות לאיבה או ללחימה בפועל, החורף היה קשה אך לא מספיק כדי להעביר חיילים במסה על הקרח, רוב הסיפורים נבעו מהגרסה של ז'ומיני, שמקורם אינו ידוע אך ככל הנראה נוצר על ידי אחד הפרשים המעורבים – במתכוון או לא. ובנוסף, שלושה קצינים הולנדים שהיו נוכחים מעידים שלא התבצעו לחימה או עימות.

כך או כך, מעבר לערכו הצבאי, האירוע שיקף את עוצמתה של צרפת המהפכנית ואת שבריריותה של הרפובליקה ההולנדית באותם ימים. אבל יותר מכל – הוא מוכיח שלפעמים, בהיסטוריה, הבלתי ייאמן קורה באמת.

חומר מעשיר לקריאה

• J.C. de Jonge, "Geschiedenis van het Nederlandse zeewezen"
• A.G.M. Macdonell, "Napoleon and his Marshals"
• Adolphe Thiers, Antoine Jomini, F.A.M. Mignet – כתבים מהמאה ה־19
• Echo de la Frontière, פברואר 1846