נבוכדנצר: המלך שהגלה את בני ישראל

נבוכדנצר השני, דמות היסטורית אמיתית, מתואר בתנ״ך כמלך בבל חסר רחמים, שנבחר להגשים את התוכנית האוניברסלית הגדולה יותר של האל וכמי שהגלה את היהודים מארץ ישראל.

המלך נְבוּכַדְנֶאצַּר השני היה המלך השני הנודע של האימפריה הבבלית החדשה. הוא דמות היסטורית ששלט בשנים 605-562 לפנה"ס אך מופיע גם בסיפורי התנ"ך. בנו הבכור של נבופלאסר, נבוכדנצר הוביל את צבא בבל לכמה ניצחונות חשובים תוך שיקום גדולתה של העיר בבל. לפי התנ"ך, בעוד נבוכדנצר היה עובד אלילים, הוא הבין ואף קיבל את כוחו של אלוהי בני ישראל באמצעות דניאל. אבל גאוותנותו הביאה אותו להאמין שיש לעבוד אותו כמו אל. מסיבה זו, אלוהי ישראל השפיל אותו בכך שגרם לו לחיות כחיה במשך 7 שנים, מה שגרם לו להפוך למלכּם של בני אדם וחיות לפני שחזר למעמדו הקודם.

נבוכדנצר השני: המלך הלוחם וכובש האומות

נבוכדנצר הוא דמות אגדית המופיעה בתנ"ך וכן במקורות יווניים ולטיניים, אך היותו מלך היסטורי של בבל אושש בכרוניקה הבבלית ועוד מספר כתובות בכתב יתדות. שלטונו בן 43 השנים הפך אותו למלך בעל השלטון הארוך ביותר מבין שליטי האימפריה הבבלית החדשה. השושלת שלו נקראת לפעמים האימפריה הכלדית מאחר שאביו אולי היה ממוצא כלדי.

בתור נסיך הכתר תחת אביו, נבופלאסר, פיקד נבוכדנצר על הצבא עם אביו בהרים שמצפון לאשור. הוא גם שירת כמפקד צבאי בארמון המלוכה של אביו והביס את הצבא המצרי והבטיח את השליטה הבבלית בסוריה. בסך הכל, הוא מילא תפקיד מרכזי בשחרור בבל עצמה מהאימפריה האשורית.

לאחר מות אביו באוגוסט 605, הוכתר נבוכדנצר למלך. הוא המשיך לכבוש מדינות ולהעביר חלק גדול מהאזור לשליטת בבל. נבוכדנצר כבש את אשור, מצרים ויהודה, אך הכיבוש המפורסם ביותר שלו היה זה של ירושלים, המתועד בהרחבה בתנ"ך. יש המתייחסים אליו כמלך חסר רחמים ואכזר שהחריב את ירושלים ואילץ את העם היהודי לצאת לגלות. מדווח כי הרס הערים היהודיות על ידי נבוכדנצר היה כה עז עד שהשריפות הפכו את מבני הגיר לסיד. הוא ייצא חלק גדול מאוכלוסיית יהודה במה שהיה ידוע כ״גלות בבל״. למרות שנחשב מעשה מזעזע, במסורת היהודית, נבוכדנצר השני מתואר ככלי למימוש רצונותיו של האל.

האימפריה הבבלית תחת נבוכדנצר: אדריכלות ודת

על אף שנבוכדנצר היה איש צבא חזק, הוא התרכז גם ביוזמות לבניית האומה. אכזריות התקיימה מחוץ לחומות בבל, בעוד בבל עצמה חוותה שלום והתפתחות תחת ניהולו של המלך נבוכדנצר. הוא קידם אמנות ואדריכלות. בתקופת שלטונו, נבנו חומות בבל הבלתי חדירות המפורסמות בגובה 40 רגל. לפי ההיסטוריון היווני הרודוטוס, הקירות היו כה עבים שהבבלים יכלו לקיים מעליהם מרוצי מרכבות.

בבל הייתה גם ביתם של הגנים התלויים המפורסמים, אחד משבעת פלאי העולם העתיק. ההיסטוריון היווני דיודורוס סיקולוס מתאר בהרחבה את הגנים התלויים. הוא מציין כי הטרסות השתפלו כלפי מעלה כמו תיאטרון עתיק והגיעו לגובה כולל של 20 מטר (65 רגל). הם נבנו על עמודים מצופים בקנים ולבנים. הם היו תענוג אדריכלי.

כתובות מתעדות גם עבודות בנייה על מקדשים רבים, כולל שחזור מקדש אסאגילה, שהוקדש לאל הבבלי עצמו מרדוך והשלמת מקדש אדמנאנקי, שהוקדש גם הוא למרדוך.

הוא גם פיקח על העבודה על שער אישתר, הכניסה הטקסית הצפונית של העיר, שהיה מעוטר בלבנים כחולות וצהובות מזוגגות עם תיאורי שוורים ודרקונים, שהיו סמל של מרדוך. זה היה סמל לעושר הרב ולחוזקה של בבל, אבל הם היו חשובים גם לדת הבבלית ולחגיגה של האלים המסופוטמיים.

נבוכדנצר במקרא

לפי המקרא, למלך נבוכדנצר היו אמונות דתיות חזקות. בספר דניאל, ​​נאמר שלמלך נבוכדנצר היו קוסמים, מכשפים ומגדי עתידות שעבדו אצלו. וכך נכתב בדניאל ב': ב׳: "…וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לַחַרְטֻמִּים וְלָאַשָּׁפִים, וְלַמְכַשְּׁפִים וְלַכַּשְׂדִּים, לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ, חֲלֹמֹתָיו; וַיָּבֹאוּ, וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ…."

אנשים אלה נחשבו מיומנים באמנויות טבעיות ועל-טבעיות כאחד והמלך נבוכדנצר היה מטכס עמם עצה בקביעות. הוא האמין שהאלים יכולים לעזור לו לשלוט טוב יותר. עם זאת, היה אדם אחד, גולה עברי בשם דניאל, שעלה על כל מכשפי המלך.

לדניאל הייתה השפעה חזקה על אמונותיו הדתיות של המלך נבוכדנצר. בגרסה של המקרא לאירועים, האל האמיתי של דניאל מוכיח בסופו של דבר שהוא האל העליון, מעל לכל האלים העתיקים. נבוכדנצר החל לסמוך על אלוהי ישראל, אלוהיו של דניאל, לאחר שדרש מהמכשפים לספר לו על מה הוא חלם ואת פשר חלומו. בסיפור המקראי, הם לא מצליחים לעשות זאת, אבל הוא מתרשם מהפירוש של דניאל לחלומו (דניאל ב': כ״ד-מ״ט).

על פי המקורות המקראיים, לנבוכדנצר היו יותר חזיונות מאלוהים מאשר לכל אחד משאר המלכים הגויים הקדמונים. הוא אפילו ראה שליחים (מלאכי אלוהים), ומלכותו הייתה מלאה בחזיונות והדגמות של כוחותיו המופלאים של האל.

בסיפור אחד, המלך נבוכדנצר יוצר פסל זהב בדמותו של 60 אמות על 60 אמות שלו לצורך פולחן. שלושה נערים עבריים, חנניה, מישאל ועזריה, מושלכים לכבשן בשל סירובם לעבוד את הפסל. נבוכדנצר רואה את הגאולה של שלושת הנערים העבריים — ולמרות שהוא מצווה לחמם את הכבשן חם פי שבעה מהרגיל — הוא רואה מלאך בכבשן עם הבנים שמצילם.

ברם, המפגש הגדול ביותר שיש למלך נבוכדנצר הוא עם האל העברי כאשר הוא מתפאר בכוחו האדיר, ומשווה את עצמו לאל. בת קול מהשמיים מודיעה לו שהאל שלל ממנו את סמכותו המלכותית. או־אז האל עובר מלדבר אליו דרך חלומות ומתקשר איתו באמצעות בת קול שמיימית.

וְלִקְצָת יוֹמַיָּא אֲנָה נְבוּכַדְנֶצַּר עַיְנַי לִשְׁמַיָּא נִטְלֵת, וּמַנְדְּעִי עֲלַי יְתוּב, ולעליא (וּלְעִלָּאָה) בָּרְכֵת, וּלְחַי עָלְמָא שַׁבְּחֵת וְהַדְּרֵת:  דִּי שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם, וּמַלְכוּתֵהּ עִם-דָּר וְדָר… וְכָל-דארי (דָּיְרֵי) אַרְעָא, כְּלָה חֲשִׁיבִין, וּכְמִצְבְּיֵהּ עָבֵד בְּחֵיל שְׁמַיָּא, ודארי (וְדָיְרֵי) אַרְעָא; וְלָא אִיתַי דִּי-יְמַחֵא בִידֵהּ, וְיֵאמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ. // וּלְקֵץ הַיָּמִים, אֲנִי נְבוּכַדְנֶצַּר, עֵינַי לַשָּׁמַיִם נָשָׂאתִי, וְדַעְתִּי עָלַי תָּשׁוּב, וְאֶת הָעֶלְיוֹן בֵּרַכְתִּי, וְאֶת חַי הָעוֹלָם שִׁבַּחְתִּי וּפֵאַרְתִּי: אֲשֶׁר שִׁלְטוֹנוֹ – שִׁלְטוֹן עוֹלָם, וּמַלְכוּתוֹ עִם דּוֹר וָדוֹר… וְכָל דָּרֵי הָאָרֶץ כְּאַיִן חֲשׁוּבִים, וְכִרְצוֹנוֹ עוֹשֶׂה בְּחֵיל הַשָּׁמַיִם וְדָרֵי הָאָרֶץ; וְאֵין אֲשֶׁר יְמַחֶה בְיָדוֹ, וְיֹאמַר לוֹ: "מָה עָשִׂיתָ?" (דניאל ד׳: ל״א-ל״ב)

כשהוציא את נבוכדנצר מממלכתו, אלוהים השפיל אותו בכך שגרם לו לחיות כחיה במשך שבע שנים. שלא כמו כל מלך אחר שחי על פני כדור הארץ, הוא שלט בבני אדם ובבהמות, חווה את דרכי החיים של ממלכת האדם והחיות כאחד. לאחר שבע שנים, נבוכדנצר הרים את מבטו לשמים ושפיותו של המלך הוחזרה לו. מפגש או חוויה זו הייתה זו שהותירה עליו רושם עמוק והוא הכיר באלוהים העברי כאל עליון. בתנ"ך הוא כותב לאומות ולעמים מכל שפה ברחבי הארץ: ״עונג לי לספר לכם על האותות והמופלאים שעשה לי האל העליון. מה גדולים אותותיו, מה אדירים נפלאותיו! מלכותו היא מלכות נצחית; שלטונו מתקיים מדור לדור" (מעובד מתוך דניאל ד' ב׳-ג׳)

נבוכדנצר הלך לעולמו בבבל ממחלה בשנת 562 לפנה"ס, ואחד מבניו הצעירים, אויל מרדוך או אָמֵל מְרדוך, ירש אותו. היסטוריונים מודרניים מסכימים שסיפור שיגעונו של נבוכדנצר נוצר כנראה בהשראת נבונידוס (נבונאיד), המלך האחרון של האימפריה הבבלית החדשה (556-539 לפנה"ס), שמתועד במסורת היהודית וההלניסטית כמי שהיה משוגע.

סמכותו המלכותית של נבוכדנצר הייתה כה גדולה עד שבתנ"ך, אפילו השמיים מכירים בגדולתו. לנבוכדנצר יש חזון של עץ (דניאל ד': א-כ״ז), אבל הוא לומד שהעץ מסמל אותו. גדולתו וכוחו של נבוכדנצר גדלו עד כדי כך שהגיעו לשמיים. שלטונו השתרע לחלקים מרוחקים של כדור הארץ והוא כמעט הפך למלך העולם.

לפי הנביא דניאל, אלוהי השמים העניק למלך נבוכדנצר סמכות על בני אדם ובעלי חיים. "הוד מלכותך, אתה מלך המלכים. אלהי השמים נתן לך שלטון וכוח ועוצמה ותפארת; בידך הניח את כל בני האדם ואת חיות השדה ואת הציפורים שבשמים. בכל מקום שבו הם גרים, הוא קבע אותך לשליט על כולם." (מעובד מתוך דניאל ב' ל״ז-ל״ח)