תאמל״ק לי
מה שהתחיל כחסימה זמנית של פלטפורמות כמו וואטסאפ, אינסטגרם ופייסבוק הפך בתוך ימים ספורים למהפכה של ממש. עשרות אלפי צעירים, בעיקר דור ה-Z, יצאו לרחובות נפאל עם מסר ברור: די עם השחיתות וההבטחות הריקות. בירת המדינה, קטמנדו, הפכה לשדה קרב – עשרות הרוגים, מאות פצועים וראש ממשלה שנאלץ להתפטר.
ראש ממשלת נפאל, קאדגה פרסאד אולִי, בן 73, הודיע על התפטרותו לאחר שבוע סוער במיוחד שבו התנהלו הפגנות חסרות תקדים בכל רחבי המדינה. המחאה פרצה בעקבות הרג 22 מפגינים בעימותים עם המשטרה, שהשתמשה בגז מדמיע, כדורי גומי ואפילו תחמושת חיה כדי לפזר את ההמון. לדברי לשכת ראש הממשלה, ההתפטרות נועדה "לפתוח פתח לפתרון חוקתי שיבטיח שקט במדינה". אולם, נכון לעכשיו, נפאל נמצאת בחוסר יציבות מוחלט ולא ברור מי ייקח פיקוד על המדינה או כיצד המשבר יסתיים.
על רקע הכאוס חסר התקדים 900 אסירים ברחו משני בתי כלא, במה שמתואר בנפאל כאחת התקופות הסוערות בתולדות המדינה. מה שהתחיל כחסימה זמנית של רשתות חברתיות הפך למחאה עצומה של דור ה-Z, עם קריאות לשים סוף לשחיתות ולהחזיר את המדינה למסלול. הפרלמנט בבירה קטמנדו הועלה באש במסגרת מחאה שיצאה נגד השחיתות הפושה בממשלה. ראש הממשלה אולִי, כיהן ארבע פעמים כראש ממשלה ובמכתבו לנשיא רמצ'נדרה פאודל הודיע כי הוא מתפטר "כדי לפנות דרך לפתרון חוקתי ומשפטי למשבר".
השריפה בבית הפרלמנט התרחשה לאחר שאלפים פרצו לפרלמנט בבירה קטמנדו, שברו חלונות, כתבו כתובות גרפיטי, ורקדו סביב מדורות שהדליקו בכניסה למבנה. בתוך שעות, הפרלמנט בער כולו, עשן שחור היתמר מעל ארמון סינגה דורבר, שבו יושבים מוסדות השלטון. במקביל, משרדי מפלגת הקונגרס הנפאלית הוצתו, כמו גם בתיהם של פוליטיקאים בכירים – כולל ראש הממשלה לשעבר שר בהאדור דאובה וביתו של אולי עצמו.
הניצוץ שהצית את המהפכה – איסור על רשתות חברתיות
בשבוע שעבר החליטה הממשלה לחסום 26 פלטפורמות, בהן וואטסאפ, פייסבוק ואינסטגרם, בטענה שהן לא נרשמו כנדרש במשרד התקשורת והטכנולוגיה. הצעד הזה התקבל בזעם עצום מצד הציבור, בעיקר בקרב הצעירים, שהשתמשו ברשתות כדי לארגן מחאות ולחשוף שחיתויות. תוך ימים ספורים יצאו אלפים לרחובות. תחת שלטים עם הכיתוב "Gen Z", הם קראו קריאות נגד הממשלה ודרשו חופש ביטוי אמיתי. בעקבות הלחץ הציבורי, האיסור הוסר, אך זה כבר היה מאוחר מדי והמחאה הפכה לתנועה עממית רחבה נגד השחיתות הפוליטית.
ביום שני, 8 בספטמבר, ההפגנות הגיעו לשיא. עשרות אלפים הקיפו את בניין הפרלמנט בקטמנדו, חלקם פרצו פנימה, הציתו חלקים מהבניין ואף הציתו את ביתו של ראש ממשלה לשעבר, שר בהאדור דאובה. ב-9 בספטמבר המצב הסלים עוד יותר – הפרלמנט בער כולו, בנייני ממשלה נוספים הותקפו, ואפילו בתיהם של פוליטיקאים בכירים נשרפו או ניזוקו. עשרות בני אדם נהרגו וכמעט 200 נפצעו. בתי החולים בקטמנדו התמלאו בפצועים עם פגיעות מירי חי, כדורי גומי ומכות אלות.
בניגוד למחאות פוליטיות רגילות, כאן אין מנהיג ברור. כל המחאה הזו התחילה מהודעה ויראלית ברשתות החברתיות. דור ה-Z לקח פיקוד והצעירים ארגנו את עצמם דרך קבוצות טלגרם, אינסטגרם וטיקטוק. העיריות הגדולות, כמו קטמנדו ופוקרה, הפכו למוקדי התארגנות. אפילו ראש עיריית קטמנדו, בלן שאה, הביע תמיכה במחאה וקרא לשמור על איפוק – אבל הדגיש שהממשלה חייבת להקשיב לזעקת הצעירים.
#NepoKids
אחד הסמלים המרכזיים של המחאה הוא הטרנד #NepoKids ו-#NepoBaby. במהלך השבועות האחרונים הופצו ברשתות סרטונים שהציגו את חיי הפאר של הפוליטיקאים ובני משפחותיהם עם בגדים ממותגים, חופשות יוקרה ורכבי על, זאת בזמן שאזרחים רגילים נאבקים על פרנסה בסיסית. השילוב בין הפערים החברתיים לבין השחיתות הפוליטית הדליק אש של ממש. דור ה-Z דורש שינוי מהיסוד, לא רק ביטול של חסימת הרשתות החברתיות. כעת, כשהפרלמנט הרוס וראש הממשלה בחוץ, אין גורם ברור שמנהל את המדינה. ישנם דיווחים שחלק מהשרים והבכירים נמלטו לבסיסים צבאיים כדי להגן על עצמם.
הרמטכ"ל, הגנרל אשוק רג' סיגדל, האשים את המפגינים ב"ניצול המצב כדי לשדוד, לשרוף ולהרוס רכוש ציבורי ופרטי" והזהיר כי הצבא יפעל אם המצב ימשיך להידרדר ואף הזמין את המפגינים לדו-שיח משותף. אבל כרגע לא ברור מי ייצג את המוחים, שכן אין הנהגה מסודרת למחאה והפרשנים מזהירים שאם הממשלה לא תבצע רפורמות עמוקות ולא תתמודד עם דרישות הציבור, נפאל עלולה להידרדר לעימותים חמורים עוד יותר.
נפאל נמצאת בנקודת רתיחה שלא נראתה בה זה עשרות שנים. מה שהתחיל כמאבק על חופש הביטוי הפך למאבק על עתיד המדינה כולה. האם דור ה-Z יצליח לשנות את פני הממשל, או שהכוחות הישנים יחזירו את הסדר הישן? ימים יגידו.
