ניו זילנד, אי רחוק בדרום האוקיינוס השקט, חבוי בין נופים עוצרי נשימה לסיפורים מרתקים של תרבויות ומאבקים. מהמאורים הראשונים ועד להתיישבות האירופית והשפעתה על חיי היום-יום, ההיסטוריה של ניו זילנד טווה מסע של חידושים, אתגרים וזהות לאומית שממשיכה לעצב את המדינה גם היום.
המתיישבים הפולינזים הראשונים קראו למדינה אאוטארואה, שמשמעותה ארץ הענן הלבן הארוך. זהו שם שבו ניו זילנד ידועה לעתים קרובות. בהיותה קרובה ליבשת אוסטרליה, ניו זילנד חולקת חלק ניכר מההיסטוריה והתרבות שלה עם אוסטרליה. קפטן ג'יימס קוק הפליג סביב ניו זילנד בספינתו אנדוור (Endeavour) בשנת 1769 במסע שבו הוא גילה את אוסטרליה. בשלושת מסעותיו סביב חופי ניו זילנד, הוא לא רק מיפה את האזור אלא גם סיפק שמות למקומות, שרבים מהם עדיין קיימים כיום. עם זאת, היה זה דווקא החוקר ההולנדי אבל ואן טסמן, שהפליג סביב אוסטרליה מבאטביה (כיום ג'קרטה, אינדונזיה) בשנת 1642 וקרא למדינה ניו זילנד, על שם מחוז זילנד בהולנד… אז מה אנו יודעים על ההיסטוריה של ניו זילנד?
הגעתם של המאורים
המאורים היו התושבים הראשונים של אאוטארואה, כפי שנקראת ניו זילנד בשפתם, בהדרכתו של קופה, הנווט הגדול. לדברי אנשי נגאפוהי (שבט הצפון הרחוק), החוקר הראשון שהגיע לניו זילנד היה האב הקדמון האמיץ, קופה. תוך שימוש בכוכבים ובזרמי האוקיינוס כמדריכי ניווט, הוא העז לחצות את האוקיינוס השקט בוואקה הורואה (קאנו מסע) ממולדתו הפולינזית, הוואייקי. נאמר שקופה נחת בנמל הוקיאנגה בנורת'לנד, לפני כ-1000 שנה.
כיום לא תמצאו את הוואייקי על מפה, אך מאמינים שהמאורים הגיעו מאי או קבוצת איים בפולינזיה בדרום האוקיינוס השקט. יש קווי דמיון ברורים בין השפה והתרבות המאורית לבין אחרים בפולינזיה, כולל איי קוק, הוואי וטהיטי. שבטים מאורים נוספים הגיעו במהלך מאות השנים הבאות ונחתו בחלקים שונים של ניו זילנד. ההגירה הפולינזית הייתה מתוכננת ומכוונת, כאשר רבים מהם עשו מסעות חזרה להוואיקי. כיום, המאורים הם חלק משבטי איווי (iwi), קבוצת אנשים שהם צאצאים של אב קדמון משותף ומזוהים עם אזור מסוים בניו זילנד. לכל איווי יש את תתי-השבטים שלהם (hapū).
כלכלה וביטחון
המאורים היו ציידים, לקטים ומגדלים מומחים. הם ארגו רשתות דיג מהאראקקה (פשתן) וגילפו קרסי דיג מעצם ואבן. הם צדו ציפורים מקומיות, כולל מואה, הציפור הגדולה בעולם, בעזרת מגוון מלכודות מתוחכמות. המאורים עיבדו אדמות והביאו ירקות מפולינזיה, כולל הקוּמארה (בטטה) ולעתים קרובות בישלו האנגי (תנור אדמה). הם גם אכלו ירקות מקומיים, שורשים ופירות יער. סלים ארוגים שימשו לנשיאת מזון, שלעתים קרובות אוחסן בפאטאקה – מעין מחסן שהונח על כלונסאות.
כדי להגן על עצמם מפני התקפה על ידי אחרים, המאורים היו בונים פא (כפר מבוצר). הפא השונים, שנבנו במקומות אסטרטגיים, נבנו בחוכמה עם סדרה של גדרות ומחפרות המגנות על התושבים מפני פולשים. כיום, ניתן למצוא אתרי פא היסטוריים רבים ברחבי ניו זילנד שמהווים גם אטרקציות תיירותיות. הלוחמים המאורים היו חזקים וחסרי פחד, יכלו להשתמש במיומנות במגוון כלי נשק מסורתיים, כולל הטאיאהה דמוית החנית והמרה דמוית האלה. כיום, ניתן לראות כלי נשק אלה בטקסים מאורים, כגון הוורו (אתגר). ניתן למצוא כלי נשק מסורתיים אלה גם במוזיאונים שונים.
הגעת האירופאים
האירופי הראשון שראה את ניו זילנד היה החוקר ההולנדי אבל טסמן, שהיה במשלחת לגילוי יבשת שכונתה בשם "ארץ הדרום הגדולה", שנחשבה כעשירה במינרלים. בשנת 1642, בעת חיפוש אחר יבשת זו, טסמן ראה "ארץ גדולה וגבוהה" מול החוף המערבי של האי הדרומי. אבל טסמן סיפח את המדינה להולנד תחת השם "שטטן לנדט" (ששונה מאוחר יותר ל"ניו זילנד" על ידי יוצרי מפות הולנדים). טסמן, ששט במעלה החוף המערבי של המדינה, הגיע לראשונה למפגש עם המאורים בראש האי הדרומי, במה שנקרא כיום מפרץ הזהב. שני וואקה (קאנו) מלאים בגברים מאורים ראו את סירתו של טסמן. טסמן שלח את אנשיו בסירה קטנה, אך אי הבנות שונות גרמו להתנגשות אלימה. בהתכתשות שנגרמה, נהרגו ארבעה מאנשיו של טסמן. בפועל, טסמן מעולם לא דרך על אדמת ניו זילנד, ולאחר ששט במעלה החוף המערבי, המשיך לכמה איי האוקיינוס השקט, ומשם חזר לבטביה (כיום ג'קרטה) באיי הודו המזרחיים ההולנדיים (כיום אינדונזיה). משימתו לניו זילנד הוגדרה ככושלת על ידי שולחיו ומעסיקיו, חברת הודו המזרחית ההולנדית, לאחר שטסמן לא מצא "אוצרות או עניינים בעלי רווח רב".
לבסוף, קפטן ג'יימס קוק, שנשלח לטהיטי כדי לצפות במעבר נוגה, היה זה שיישב את הארץ. נער החביון של קוק, יאנג ניק, ראה פיסת אדמה (מזוהה כיום כראש יאנג ניק) ליד גיזבורן בשנת 1769. קוק הקיף בהצלחה את המדינה ומיפה אותה והוביל שתי משלחות נוספות לניו זילנד לפני שנהרג בהוואי בשנת 1779.
לפני 1840, היו אלה בעיקר ציידי לווייתנים, כלבי ים ומיסיונרים שהגיעו לניו זילנד. למתיישבים אלה היה קשר רב עם המאורים, במיוחד באזורי החוף. המאורים והפאקהה (אירופאים) סחרו רבות, וכמה אירופאים חיו בקרב המאורים. תרומתם של כלי נשק ללוחמה הבין-שבטית המאורית, יחד עם מחלות אירופאיות, הובילו לירידה חדה באוכלוסיית המאורים באותה תקופה.
אמנת וואיטנגי
אמנת וואיטנגי שנחתמה בשנת 1840 היתה הסכם בין הכתר הבריטי למספר רב של ראשי שבטים מאורים, שנחשב כיום למסמך חוקתי המבסס ומנחה את היחסים בין הכתר בניו זילנד לבין המאורים. בסביבות תקופה זו היו 125,000 מאורים וכאלפיים מתיישבים בניו זילנד. ציידי כלבי ים ולווייתנים היו המתיישבים האירופיים הראשונים ואחריהם מיסיונרים. סוחרים הגיעו גם כדי לסחור במשאבי טבע כמו פשתן ועץ מהמאורים בתמורה לבגדים, רובים ומוצרים אחרים.
ככל שיותר מהגרים הגיעו להתיישב בניו זילנד, הם לא תמיד היו הוגנים ביחסיהם עם המאורים על אדמות. מספר ראשי שבטים מאורים ביקשו הגנה מהמלך האנגלי ויליאם הרביעי וביקשו הכרה בקשרים המסחריים והמיסיונריים המיוחדים שלהם עם בריטניה. הם חששו מהשתלטות על ידי מדינות כמו צרפת, ורצו לעצור את הפקרות החוק. ככל שההתיישבות הבריטית בניו זילנד גברה, החליטה ממשלת בריטניה לנהל משא ומתן על הסכם רשמי עם ראשי שבטים מאורים כדי להפוך את הארץ למושבה בריטית. ההסכם גובש באנגלית ותורגם למאורית.
חוזה וואיטנגי נחתם ב-6 בפברואר 1840, בוואיטנגי במפרץ האיים. 43 ראשי שבטים מצפון האי חתמו על האמנה באותו יום. למעלה מ-500 ראשי שבטים מאורים חתמו עליה כשהיא נחתמה ברחבי המדינה במהלך שמונת החודשים הבאים. עם זאת למרות החתימה עליה, רבות מהזכויות שהובטחו למאורים באמנת וואיטנגי זכו להתעלמות ובכדי לסייע בתיקון מצב זה, הוקם בית הדין של וואיטנגי בשנת 1975. בית הדין פסק במספר תביעות שהגישו שבטים מאוריים, ובמקרים רבים הוענקו להם פיצויים.
בעוד שחילוקי דעות לגבי תנאי האמנה נמשכים עד היום, הוא עדיין נחשב למסמך המייסד של ניו זילנד. השטח והמבנים שבהם נחתמה האמנה מוגנים בחוק שימור וכיום, שטחי אמנת וואיטנגי הם אטרקציה פופולרית במדינה.
אגדת המאורים
אגדה מאורית טוענת שניו זילנד נמשתה מהים על ידי חצי האל הנועז מאווי. על פי מיתוסים ואגדות מאוריים ופולינזיים, מאווי היה חצי האל המוכשר והפיקח שזכה בחיבתם של הוריו העל-טבעיים לאחר לידה וחינוך מופלאים. הוא היה נועז וחד מוח ולימד אומנויות שימושיות לאנושות, למרות שלא תמיד היה אהוב. הוא אילף את השמש והביא אש לעולם, אך אחד ממעלותיו המפורסמות ביותר היה יצירת האיים אאוטארואה, הלא הם ניו זילנד.
המאורים מאמינים שבלילה אחד ארבעת אחיו של מאווי תכננו לצאת לדוג ולהשאיר אותו מאחור. לאחר ששמע את תוכניותיהם ולא רצה להישאר בחוץ, מאווי התחבא מתחת לרצפת הקאנו של אחיו וחיכה עד שיהיו רחוקים מהחוף לפני שיחשוף את עצמו. הוא גילף קרס דיג קסום מעצם לסת של אבות קדמונים והשליך אותו עמוק לתוך הים, תוך שהוא מזמר מילים עוצמתיות. עד מהרה, מאווי הבין שהוא תפס משהו. משהו ענק! בעזרת אחיו, השלל הושלך אל פני המים. להפתעתם הרבה, הדג שתפסו היה למעשה חלקת אדמה ענקית והם שמחו לגלות שגילו את 'טה איקה א מאווי' (דג מאווי), שהוא האי הצפוני בני זילנד.
לפני שמאווי הספיק להודות לטנגרואה (אל הים) על מתנת הארץ הזו, אחיו של מאווי החלו לגלף חתיכות מהדג העצום ויצרו את העמקים, ההרים והאגמים הרבים שהרכיבו את האי הצפוני. 'טה ווקה א מאווי' (הקאנו של מאווי) או מה שמרכיב את האי הדרומי, נאמר שהוא הוואקה או הקאנו שממנו דגו מאווי ואחיו. מאמינים שחצי האי קאיקורה בחוף המזרחי של האי הדרומי הוא המקום בו שכן מושב הקאנו, שם עמד מאווי כדי לגרור את שללו הענק.
ניו זילנד במאה ה-20 ובמאה ה-21
בתחילת המאה ה-20, ניו זילנד הייתה מושבה בריטית עם כלכלה מבוססת חקלאות. תחושת זהות לאומית התחילה להתגבש, בעיקר בעקבות השתתפות המדינה במלחמות העולם. ניו זילנד שלחה חיילים לקרבות במסגרת אימפריה בריטית, במיוחד במלחמת העולם הראשונה. המלחמה חיזקה את תחושת הגאווה הלאומית והעצמאות הפוליטית, אם כי היא גם גרמה לאבדות כבדות בקרב האוכלוסייה הצעירה. העשורים שלאחר מלחמת העולם הראשונה היו תקופה של שגשוג ראשון והתרחבות כלכלית, אך בסוף שנות ה-20 חוותה ניו זילנד את השפעות השפל הכלכלי הגדול. שיעורי אבטלה גבוהים והפגיעה בענף החקלאות גרמו למתח חברתי ולשינויים פוליטיים משמעותיים. בתקופה זו נולדו תנועות פוליטיות חברתיות שמטרתן להגן על העובדים ולהגדיל את רמת הרווחה במדינה. ניו זילנד השתתפה שוב במלחמה לצד בריטניה והחזיקה כוחות בארץ ישראל ובפסיפיק. חוויות המלחמה חיזקו את הקשר עם בריטניה אך גם הגבירה את המודעות העצמאית. לאחר המלחמה החלה מדיניות של רווחה חברתית מתקדמת, שכללה שירותי בריאות ציבוריים, חינוך חינם ותמיכה באזרחים.
שנות ה-50 וה-60 אופיינו בצמיחה כלכלית, עלייה ברמת החיים ותחילת הגירה מסיבית של אירופאים למדינה. היישוב העירוני גדל, ונוצרה תרבות מודרנית חדשה, עם מוזיקה, ספורט ואמנות. במקביל, האוכלוסייה המאורית החלה לדרוש הכרה בזכויותיה והגברת ההגנה על תרבותה ושפתה. במהלך שנות ה-70 וה-80, ניו זילנד התמודדה עם אתגרים פוליטיים וכלכליים, כולל משברים כלכליים בעקבות עליית מחירי הנפט. במקביל, חלו מהלכים חשובים במאבק למען זכויות המאוריים, שהובילו להקמת ועדות ציבוריות ולתיקוני חוקים בנוגע לאדמות ולזהות תרבותית. בין האירועים המרכזיים ניתן למנות את הקמת הוועדה המלכותית למאבק על זכויות המאורים (Waitangi Tribunal) בשנת 1975 כדי לבחון הפרות של אמנת ווייטנגי, ושינוי ממשלתי משמעותי בשנת 1984 שהוביל לרפורמות כלכליות מקיפות להקטנת מעורבות המדינה בכלכלה. בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 חוותה ניו זילנד גלובליזציה ושינויים משמעותיים בכלכלה, בחברה ובתרבות. הממשלה פתחה את השוק, צמצמה סובסידיות ממשלתיות, והחברה חוותה שינויים במבנה המשפחתי ובתרבות העירונית. במקביל, המאבק למען זכויות המאוריים התגבר, כולל החזרת אדמות מסורתיות ותמיכה בלימוד השפה המאורית בבתי ספר.
בתחילת המאה ה-21, ניו זילנד הפכה לחברה רב-תרבותית יותר, עם הגירה ניכרת מאסיה ומאירופה. מדיניות הממשלה כללה חיזוק זכויות המאוריים, שוויון מגדרי ותמיכה בקהילות מיעוטים. ניו זילנד הפכה למובילה בזכויות אדם ובהגנה על סביבה טבעית.
עשר השנים האחרונות של העשור השני אופיינו בהתמודדות עם אירועים טבעיים ואתגרים גלובליים, כולל רעידות אדמה קשות במיוחד בקנטברי וכרייסטצ'רץ', משבר הסביבה והתחממות עולמית – ניו זילנד לקחה חלק פעיל במאבק לשימור הסביבה ושימור מגוון ביולוגי ומאבקי זהות תרבותית עם התעצמות של תוכניות חינוך במאורית ושילוב התרבות המקומית במדיניות המדינה. בתחום הפוליטי, מדיניות הממשלה התמקדה בשלום עולמי, זכויות אדם ושילוב כלכלי גלובלי. ניו זילנד התבלטה גם בזירה הבינלאומית בזכות ניהול חכם של משברים, כגון מגפת הקורונה.
במהלך מגפת הקורונה (2020–2022), תחת ממשלתה של ג׳סינדה ארדרן, ניו זילנד נחשבה למודל לניהול משבר בריאותי, עם הטלת סגר מוקדם ובקרה אפקטיבית שהפחיתה תחלואה ומוות. המדינה המשיכה לקדם זכויות מאורים ושוויון חברתי, חיזקה את החדשנות, תעשיות דיגיטליות והשקעה בחינוך וטכנולוגיה והפכה ליעד עולמי בזכות נופים טבעיים ואירועי תרבות ייחודיים.
כך הפכה ניו זילנד ממושבה חקלאית עם קשר חזק לבריטניה, למדינה מודרנית עם זהות עצמאית, חברה רב-תרבותית ותודעה סביבתית וחברתית גבוהה. המאבק למען זכויות המאורים והתחזקות החברה האזרחית מסמנים את המעבר הזה, לצד עמידה באתגרים גלובליים וכלכליים.
