בליל שבין יום שלישי לרביעי תפתח עונה חדשה בליגת ההוקי הלאומית (NHL), ליגת ההוקי קרח המרכזית והפופולרית בעולם. בעוד שכיום, ה-NHL הוא חלום שמור של מיליוני שחקני הוקי ועסק רווחי למדי, שמבוסס על תחרות גבוהה בין קבוצות-זכייניות שמורכבות מהשחקנים הטובים ביותר בעולם. כיצד התפתחה הליגה עד למצבה כיטם?
הופעת הענף
הוקי הוא ענף ספורט יחסית צעיר. אבותיו נחשבים למשחקים שונים עם מקלות מאירופה (כמו בנדי, הירלינג ושינטי) וללקרוס הצפון-אמריקאי (שנוצר בעצמו ממשחקי הילידים האמריקאים). אך בצורתו המודרנית, ההוקי נולד בקנדה במאה ה-19. המשחק הראשון בהוקי קרח התקיים בשנת 1875 במונטריאול. בתחילה, המשחקים נערכו לפי כללי ההתאחדות האנגלית להוקי הדשא, ושינוי הכללים כדי להתאימם לקרח בוצע רק אחרי שנתיים. ככל שמספר הקבוצות גדל, התאפשר קיום טורנירים, הראשון שבהם התקיים במסגרת קרנבל החורף של מונטריאול בשנת 1883.
במהלך עריכת טורניר דומה בשנת 1889, נחשף למשחק הקרח החדש והתפעל ממנו פרדריק ארתור סטנלי, הבריטי שמונה שנה קודם לכן למושל הכללי של קנדה. כדי להעניק פרס לקבוצה הטובה ביותר בקנדה, רכש לורד סטנלי בלונדון גביע דקורטיבי בעלות של 10 גיני, שהפך לאחד הגביעים האגדיים ביותר בספורט. באותם ימים, הרכישה עלתה בערך $48.67, עם התאמה לאינפלציה כיום הייתה שווה יותר מ-1,700 דולר. ההענקה הראשונה של הגביע התקיימה בשנת 1893. כיום השחקנים מקבלים עותק שהוכן בשנת 1964.
ההוקי צבר במהרה פופולריות, מספר הקבוצות והטורנירים גדל ובשנת 1893 רק במונטריאול לבדה היו יותר ממאה קבוצות. עד 1898 כבר הוקמו ליגת ההוקי החובבנית של ניו יורק, התאחדות ההוקי החובבנית של קנדה והתאחדות ההוקי של אונטריו. באותו זמן התחילה גם התפתחות ההוקי בארצות הברית. לאחר זמן קצר, ההוקי הקנדי צבר מעריצים גם מעבר לאוקיינוס האטלנטי, וב-1908 התקבלה החלטה בקונגרס בפריז על הקמת ליגת ההוקי הקרח הבינלאומית. באותה שנה נערכו המשחקים הראשונים שאורגנו על ידי הליגה ומ-1910 החלה להתקיים אליפות אירופה. בשנת 1920 ההוקי נכנס לתוכנית המשחקים האולימפיים.
הליגה המקצוענית הראשונה בשם ליגת ההוקי המקצוענית הבינלאומית נוסדה ב-1904 במדינת מישיגן בארצות הברית, כאתגר לטורנירים קיימים שהתנגדו לשלם לשחקנים ואף הסירו קבוצות מהתחרות. הליגה החדשה משכה את השחקנים הטובים ביותר באמצעות תמריצים כספיים, ועוררה מלחמות ספורטיביות, אך התקיימה זמן קצר בלבד והפסידה בתחרות לטורנירים הגדולים יותר שבהם שיחקו גם מקצוענים וגם חובבים.
עקב קיומן במקביל של קבוצות חובבניות, קבוצות מקצועניות וקבוצות חצי מקצועניות, מעבר השחקנים בין הקבוצות היה גמיש. כתוצאה מכך, קבוצות רבות נאלצו לחפש כל הזמן שחקנים חדשים ואם לא הצליחו להשלים סגל, נאלצו להכריז על פירוק. גורל דומה חיכה לליגות, שהיו חייבות להתמזג עם ליגות אחרות או להתפרק בשל חוסר יציבות בסגל המשתתפים והופעת טורנירים מתחרים חדשים.
החלוקה הסופית בין חובבים למקצוענים התרחשה ב-1908, מה שאיפשר לליגות מקצועניות חדשות להיות יציבות יותר. בתנאים אלה, ההקמה המוצלחת ביותר הייתה של ההתאחדות הלאומית להוקי (NHA), ליגה שפעלה בשנים 1910-1918. במקביל, בין 1912 ל-1924 פעלה חוף הפסיפיק, שהייתה הליגה הקנדית הראשונה ששילבה קבוצות אמריקאיות. מאז 1914, המנצחים בטורנירים אלה התמודדו ביניהן על גביע סטנלי.
הקמת NHL והשנים הראשונות
בשנת 1917, בעקבות סכסוכים אישיים עם בעל קבוצת טורונטו, החליטו בעלי יתר הזכיינויות של ליגת NHA להקים ליגה משלהם. ההחלטה על הקמת ליגת ההוקי הלאומית התקבלה במלון "וינדזור" במונטריאול ב-26 בנובמבר 1917 והקבוצות הראשונות להשתתף בה היו מונטריאול קנדיינס ומונטריאול וונדררס, אוטווה סנאטורס וקוויבק בולדוגס. מעט לאחר מכן נוספה קבוצה חדשה מטורונטו. למען ההגינות, המייסדים תכננו שה-NHL תשמש כליגה זמנית עד שחצליחו להחליף את ליווינגסטון השנוא, אך, כמו שאומרים, אין דבר קבוע יותר מהזמני.
בשנים הראשונות, הליגה סבלה מחוסר יציבות בהרכב המשתתפים. למרות הבעיות, ניצחונות קבועים על הקבוצות המובילות במערב בסדרת הפלייאוף של גביע סטנלי הביאו לליגה תהילה, והרחבה ל-6 קבוצות, כולל קבוצת אחת אמריקאית (בוסטון ברואינס), חיזקה את מעמדה בתור הליגה החזקה ביותר.
עידן "שש המקוריות"
ב-1930, ברקע השפל הכלכלי הגדול ומאוחר יותר מלחמת העולם השנייה, קבוצות רבות חוו קשיים כספיים והליגה קבעה לראשונה תקרת שכר של $62,500 לכל קבוצה ו-$7,000 לכל שחקן. עם זאת, כמה קבוצות חדלו להתקיים, וב-1942 נותרו בליגה 6 קבוצות, שנקראו "שש המקוריות": מונטריאול קנדיינס, טורונטו מייפל ליפס, בוסטון ברואינס, דטרויט רד וינגס, שיקגו בלאק הוקס (מאוחר יותר, ב-1986, נקראו בלאקהוקס) וניו יורק ריינג'רס, ששיחקו ביניהן על גביע סטנלי ב-25 השנים הבאות.
סגל מצומצם זה איפשר יציבות חסרת תקדים לליגה, אך הגביל את האפשרויות להתפתח. הכנסות הליגה בתקופה זו היו נמוכות משמעותית ביחס לליגות ספורט אחרות בצפון אמריקה. בשלב זה, חצי מהקבוצות היו אמריקאיות, אך ההוקי היה פופולרי בעיקר בשוק הקטן יחסית בקנדה, מה שהגביל את ההכנסות מהתקשרויות עם חברות מדיה. שידורי רדיו של ההוקי התקיימו בקנדה מאז 1931 והשידור הראשון בטלוויזיה התקיים ב-1952. רכישת הזכויות הראשונית לשידורים בארצות הברית נעשתה רק ב-1959, והחוזה היה נמוך מאוד (2 מיליון דולר), עם רייטינג נמוך.
בשנות ה-60, בעקבות חילופי דור בבעלות הקבוצות, ניסיון מליגות ספורט אחרות והגברת התחרות מהליגה המערבית, נשיא ריינג'רס ויליאם ג'נינגס הציע כבר ב-1963 להוסיף שתי קבוצות מהחוף המערבי לליגה. ההרחבה התרחשה ב-1967, והמספר הכולל של הקבוצות הוכפל. בהמשך, נוספו עוד 2 קבוצות ב-1970 ו-1975, מתוכן רק אחת קנדית.
הופעת מתחרה בדמות ה-WHA (הליגה העולמית להוקי) ב-1972, שניסתה לשדל שחקנים כוכבים, עודדה את ה-NHL לבצע שינויים. ה-WHA נעלמה ב-1979 וארבעה מהקבוצות שלה הצטרפו ל-NHL, שהגיעה ל-18 משתתפות.
תקופה זו נחשבת ל"תור הזהב" של ה-NHL. ההרחבות איפשרו להוקי להפוך לפופולרי יותר במקומות חדשים ולהגדיל את הכנסות הליגה, הקבוצות והשחקנים. בשנות ה-80 הגיע השיא, במקביל לפריחת הקריירה של וויין גרצקי, שהיה ממלכי השערים של הליגה. ההגעת אירופאים תרמה רבות לרמה המקצועית ומעקב אחר שחקני הגוש הקומוניסטי נעשתה בדרך לא חוקית עוד בתחילת שנות ה-80.
הפסקות ושביתות
עם עליית ההכנסות, התגברו המחלוקות על חלוקת הכספים. ב-1991 נאלץ ראש הסתדרות השחקנים להתפטר בשל חוסר שביעות רצון מהקשר שלו עם בעלי הליגה. ניסיון חדש להגיע להסכם קבוצתי נכשל, מה שהוביל לשביתה של 10 ימים בלבד. ב-1994 התקיימה שביתה נוספת למשך 3 חודשים. הסכסוכים נבעו מצמיחה מהירה של שכר השחקנים, תלות גבוהה בקבוצות, פערי הכנסות גדולים וחוסר יציבות מסוימת בליגה. לאחר מכן הוחלט על מס על פאר ומגבלת שכר, שינוי מערכת הדראפט והפיכת שחקנים לגורמים חופשיים לאחר גיל 31.
לאחר מכן החלה תקופת "הדסקית המתה", כשממוצע התוצאה ירד בשל הטכניקה המתקדמת של השוערים והטקטיקה של "מלכודת האזור האמצעי". הליגה חוותה השבתה ב-2004, שביטל לראשונה עונה שלמה. הוסכם על חוזה קבוצתי חדש עם תקרת שכר, חלוקת 54% מההכנסות לשכר שחקנים, גיל חופשי להשגת סטטוס סוכן חופשי אחרי 27 שנה או 7 שנות השתתפות בליגת NHL, והוכנסו שינויים בחוקים להעלאת כמות השערים עם אכיפה קפדנית יותר, הגבלת אזור השוער, ומעבר מאזור אל הקו המרכזי. גם הוכנסו בעיטות הכרעה לאחר המשחק.
התקופה המודרנית
שינויים אלו יצרו שוויון בין הקבוצות, הגדילו את העניין והקושי בשוק התחרותי. הופעת שחקנים כמו אלכסנדר אובצ'קין וסידני קרוסבי אחרי ההשבתה ב-2005 הפכו אותם לפנים של הליגה בעשרים השנים הבאות. למרות זאת, ה-NHL סבלה מהשבתה נוספת בעונת 2012/2013, שנמשך 3 חודשים. בעקבותיו הוצבו כללים חדשים: תקרת שכר מחמירה יותר, חלוקת הכנסות 50-50, וקיצור חוזים ל-8 שנים. נוסדה מערכת חדשה לפלייאוף, עם 3 קבוצות מכל דיווידיזה ושתי ״כרטיסים חופשיים״ לכל קונפרנס.
לאחר השבתה זו, הליגה הרחיבה את מספר הקבוצות ל-32 והמשיכה להגדיל הכנסות, כשכרטיסים מהווים כ-40% מסך ההכנסות. משבר הקורונה פגע בליגה, אך כיום הוא מאחוריה, ותקרת השכר צפויה לעלות משמעותית. הסכם קיבוצי חדש צפוי להיכנס לתוקף בעונת 2026/2027, עם הגבלת חוזים, הארכת העונה ל-84 משחקים, וייסוד חלקי בונוסים ותקרה גם במהלך משחקי הפלייאוף.
במהלך ההיסטוריה הארוכה שלה, ה-NHL התפתחה מטורניר מקומי זמני לאחת הליגות הגדולות ביותר בספורט. למרות קשיים פיננסיים, ניהול חכם איפשר הרחבה פורמלית והתפשטות העניין בהוקי לאזורים חדשים, ויצירת סביבה מושלמת לכל שחקן. עונת 2025/26 צפויה להיות אולי העונה האחרונה של אלכסנדר אובצ'קין בליגה, מסע חדש של קונור מקדייוויד לגביע סטנלי, עונה מלאה ראשונה לשחקן המבטיח איוואן דמידוב וניסיון של פלורידה לזכות שלוש פעמים ברציפות לראשונה מאז שנות ה-80. מה שלא יהיה העונה יוצאת לדרך ב-8 באוקטובר…
