נייג'ל פאראג' – האיש שינהיג את בריטניה?

נייג'ל פול פאראג' הוא אחת הדמויות המשפיעות והמעוררות מחלוקת בפוליטיקה הבריטית המודרנית. מראשי מחנה הברקזיט ועד לכהונתו כחבר פרלמנט, סיפורו הוא מסע רצוף מאבקים פוליטיים, הצלחות מרשימות וכישלונות כואבים ובעיקר, חזון ברור לעתיד בריטניה של אחרי סטארמר.

ילדות בצל פרידה משפחתית

נייג'ל פול פאראג' נולד ב-3 באפריל 1964 בעיר דאון, שבדרום-מערב לונדון רבתי. אמו, ברברה פרג', גידלה אותו לבדה מגיל חמש לאחר שאביו, גאי יוסטוס אוסקר פאראג', סוכן מניות ואלכוהוליסט, עזב את המשפחה. אחד מאבותיו של נייג'ל היה הוגנוטי שנמלט מצרפת הקתולית בימי לואי ה-14 ומצא מקלט באנגליה. נייג'ל סיים לימודי תיכון בלבד ולא המשיך לאקדמיה, אם כי כבר בגיל צעיר הצטרף למפלגה השמרנית ועסק בפעילות פוליטית.

בשנות נעוריו חייג׳ל פאראג' העריץ את אינוק פאוול, שהיה פוליטיקאי מהמחנה שמרני שהיה ידוע בעמדותיו החריפות נגד הגירה לבריטניה ואף עורר סערה רבתי עם "נאום נהרות הדם" משנת 1968, שבו הזהיר מהשלכות קצב ההגירה הגדול ממדינות חבר העמים הבריטי אל בריטניה עצמה. במידה רבה, נייג׳ל עצמו מהדהד את אותן אזהרות בנאומיו השונים.

הוא החל בגיל 18 לעבוד כסוכן מניות, בעקבות אביו, בעיקר בבורסת הסחורות בלונדון. בגיל 22 הוא נדרס ונפצע קשה כשיצא מפאב שבו שהה והיה חשש שיאבד את רגלו, אבל הוא החלים. אגב, ב-1988 הוא נישא לאחות שטיפלה בו אז, אישתו הראשונה: גריין הייז, ממנה יש לו 2 ילדים. ב-1999 היה נשוי לקריסטין מאהר, גרמנייה, שממנה יש לו 2 בנות נוספות. אבל גם יחסיו עמה עלו על שרטון. כיום הוא מנהל מערכת יחסים עם הפוליטיקאית הצרפתייה לור פררי.

בתחילת שנות ה-80, בזמן לימודיו, פרג' היה חבר פעיל במפלגה השמרנית. ב-1992, בעקבות חתימת ממשלת ג'ון מייג'ור על אמנת מאסטריכט, שכוננה את האיחוד האירופי הוא פרש מהמפלגה במחאה. שנה לאחר מכן היה בין מקימי מפלגת העצמאות הבריטית (UKIP), שנולדה משילוב בין פורשים מהשמרנים לבין "הליגה האנטי-פדרלית" שהקים פרופסור אלן סקד והייתה למפלגה לאומנית. הוא התמודד לראשונה בבחירות לפרלמנט האירופי ב-1994, אך קיבל רק כ-5% מהקולות ולא קיבל מושב בפרלמנט. באותה שנה הפסיד גם בבחירות לפרלמנט הבריטי, שם זכה בפחות משני אחוזים מהקולות. הוא ניסה שוב בבחירות 1997, אך הגיע למקום הרביעי עם מעט פחות מ-6%.

ב-1999 השתנתה שיטת הבחירות בבריטניה לפרלמנט האירופי לשיטה יחסית, מה שאיפשר למפלגות קטנות כמו UKIP להשיג ייצוג. באותן בחירות זכתה המפלגה בכ-7% מהקולות ושלחה שלושה נציגים, בהם פאראג' עצמו, שהצליח לשמור על מקומו בפרלמנט האירופי בשתי העשורים הבאים. במאי 2010 הוא נפצע קשה בהתרסקות מטוס קל שבו הוא טס כחלק מקמפיין בחירות.

ב-2014 הגיעה המפלגה לשיא כוחה, משהפכה למפלגה הבריטית הגדולה ביותר בפרלמנט האירופי עם 24 מושבים מתוך 73 וזאת למרות שבכל מערכות הבחירות שנערכו לפרלמנט הבריטי פאראג' נכשל להיבחר בשל שיטת הבחירות הרובנית שהיטיבה עם המפלגות הגדולות. לבסוף, ב-2015, מפלגת UKIP הגיעה לשיא כוחה בבחירות הכלליות באנגליה כשהשיגה יותר מ-12% מהקולות, אך קיבלה מושב אחד בלבד בפרלמנט, כאשר פאראג' עצמו הגיע למקום השני במחוז הבחירה שלו.

להפוך את בריטניה לגדולה שוב

פאראג' הוביל את קמפיין הברקזיט, בעד יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי במשאל העם שנערך ב-23 ביוני 2016. במהלך הקמפיין פאראג׳ הואשם בגזענות ובהפחדת הציבור מפני הגירה המונית, אך המסר שלו התחבר לרגשות של חלק גדול מהציבור הבריטי שחשש מהשתלטות המהגרים הבלתי חוקיים על משרות מפתח במדינה. תוצאות אותו משאל היו היסטוריות: 52% היו בעד עזיבת האיחוד וב-4 ביולי 2016, לאחר שהשיג את מטרתו, פרש מתפקידו כיו"ר מפלגת UKIP וטען שהמפלגה הפכה לקיצונית ולאומנית מדי.

בדצמבר 2018, הוא הצטרף למפלגה חדשה בשם מפלגת הברקזיט, שהוקמה על ידי קתרין בלייקלוק ובמרץ 2019 מונה ליו"ר המפלגה והוביל אותה לקריאה לממש את הברקזיט באופן מלא. בבחירות לפרלמנט הבריטי שנערכו בשנת 2019 מרבית מצביעי UKIP עברו למפלגתו החדשה, בעוד UKIP נעלמה כמעט לחלוטין מהמפה הפוליטית. לאחר שבריטניה עזבה רשמית את האיחוד ב-31 בינואר 2020, פאראג' סיים את כהונתו בפרלמנט האירופי וב-2021 שינתה המפלגה את שמה ל-Reform UK, בעוד פאראג' שומר על עמדת מפתח במפלגה. בעקבות האכזבה הציבורית מראש הממשלה, ב-2024 חזר להנהגת המפלגה ונבחר לראשונה לפרלמנט הבריטי, מטעם מחוז קלקטון.

עם זאת, אין זה מפתיע שהסקרים בממלכה חוזים לו ולמפלגתו, Reform UK, ניצחון היסטורי בבחירות הבאות: ואם אכן ינצח בבחירות הוא עשוי לשבור רצף של מאה שנה במהלכן שלטו בבריטניה רק שתי המפלגות גדולות, מפלגת הלייבור או המפלגה השמרנית. ואומנם הבחירות לא ייערכו לפני 2029, אבל אם חוסר האמון בקיר סטארמר יגבר אין ספק שהבחירות עשויות להיות מוקדמות. פאראג׳ מכונה לעתים ״טראמפ הבריטי״, לאחר שהביע דעות דומות לנשיא האמריקני וידוע כתומך הדוק שלו, מה גם שבכנס המפלגה שהתקיים בבירמינגהם בספטמבר 2025, הבטיח פאראג׳ להפוך את בריטניה לגדולה שוב, ממש כמו ססמת הבחירות של טראמפ עצמו: להפוך את אמריקה לגדולה שוב. פאראג׳ לא מהסס לתקוף את ההגירה המונית, במיוחד ממזרח אירופה ומהעולם המוסלמי ומאמין שיש להבחין בין פליטים אמיתיים לבין מהגרים שמנצלים את מערכות הרווחה באנגליה. לא אחת התבטאויותיו בנוגע לרומנים, בולגרים ופולנים עוררו סערה רבה ואף האשמות בגזענות. עם זאת הוא גם הביע דעות פרו-ישראליות והתנגד להשעיית הסכמי הסחר עם ישראל ולהעברת כספים לרשות הפלסטינית. יחד עם זאת, במפלגתו UKIP התקיימו גם תופעות אנטישמיות, אף שפאראג' עצמו גינה אותן והיה מהבודדים לתמוך בישראל גם לאחר טבח ה-7 באוקטובר.

כך או כך, המצע שלו מבטיח לענות על רבות מהחששות של הבריטי הממוצע. חלק מההתחייבויות שמפלגת Reform UK מוכנה לקחת על עצמה כוללות הקפאת הגירה לא חיונית; הגעה ל"אפס הגירה נטו"; תוך גירוש מיידי של פושעים זרים והפסקת מעבר של סירות קטנות, יציאה מהאמנה האירופית לזכויות אדם (ECHR); קיצוץ סיוע חוץ ב-50% והעלאת סף המינימום למס עסקים ל-100,000 ליש"ט; זאת לצד העלאת סף מס ההכנסה ל-20,000 ליש"ט; המפלגה גם הציעהה לבטל מס ירושה על עיזבונות בשווי של פחות מ-2 מיליון ליש"ט; לבטל "תקנות מיותרות" ופישוט מערכת המס, הוא גם הבטיח להגדיל את מספר השוטרים ולבנות 10,000 מקומות כליאה חדשים. כמה מזה מעשי בפועל? רק ימים יגידו.