חוקת 1947 אוסרת על יפן להחזיק בכוחות צבא כלשהם בים, ביבשה ובאוויר. עד כה, בענייני ביטחון הגבולות, יפן מסתמכת על סיוע אמריקאי – בדרום המדינה, באוקינאווה, נמצאים הבסיסים הצבאיים האמריקאים הגדולים ביותר. ממשלת יפן שואפת כבר שנים רבות להשיב את עצמאות צבאה, אך האם זה יצליח לה?
כוחות ההגנה העצמית נקראים ביפנית בצורה תמציתית 自衛隊, גִ'יאֶייטָאי, שמשמעותו המילולית היא "צבא ההגנה העצמית". הסלוגן שלהם 国家の独立、平和と安全を守る, קוֹקָּאִי-נוֹ טוֹקוּרִיצוּ, הֵייוָוה-טוֹ אַנְדְזֶן-אוֹ מָאמוֹרוּ שמשמעותו "מגנים על העצמאות הלאומית, השלום והביטחון".
אך מה בדיוק נאמר בחוקה בנוגע לאיסור על יפן להחזיק בכוחות צבא בים, ביבשה ובאוויר? בסעיף הנוגע לכוחות צבא נאמר "בשאיפה כנה לשלום בינלאומי המבוסס על צדק וסדר, העם היפני מוותר לעולמי עד על המלחמה כזכות ריבונית של האומה וכן על איום או שימוש בכוח מזוין כאמצעי ליישוב סכסוכים בינלאומיים. כדי להשיג את המטרה המצוינת בפסקה הקודמת, לעולם לא יוקמו כוחות יבשה, ים ואוויר וכן אמצעי לחימה אחרים. זכות המדינה לנהל מלחמה אינה מוכרת".
סעיף זה נכלל בחוקת 1947, שנוסחה על ידי כוחות הכיבוש האמריקאים ונכנסה לתוקף ב-3 במאי 1947. הכוחות המזוינים היפנים, המכונים כעת כוחות ההגנה העצמית, הוקמו בשנת 1954 משאריות המשטרה הלאומית, במטרה להגן על גבולות יפן. מבחינה משפטית, כוחות ההגנה העצמית שונים כמובן מהכוחות המזוינים של מדינות אחרות, שכן אסור להם להשתתף בקרבות מעבר לים או בפעילויות אחרות שעלולות להוביל למלחמה כלשהי.
בסיסים אמריקאים: אמריקה הקטנה ביפן
יהיה זה מחדל שלא להזכיר את הסיוע הצבאי האמריקאי ליפן ואת המצב שנוצר במדינה הודות לנוכחות החיילים האמריקאים בה. המטה של הכוחות המזוינים האמריקאים נמצא בבסיס חיל האוויר יוקוטה במחוז אאומורי.
אוקינאווה הייתה כבושה על ידי כוחות אמריקאים עד 1972, ולכן אזור זה עדיין נמצא תחת השפעה רצינית של בסיסי הצבא האמריקאי שנותרו שם. לדוגמה, קיים רובע שלם שנבנה סביב הבסיס האמריקאי המכונה "כפר אמריקאי" (American Village) בעיר צ'טאן. הוא נבנה בשנות ה-80 במימון הממשל האמריקאי, כדי לספק מרחב בילוי לחיילים השוהים ביפן. ב"כפר האמריקאי" יש מרכז קניות, מתקני שעשועים ומסעדות. ואף על פי שנבנה עבור אמריקאים, גם תושבי אוקינאווה התאהבו במקום, ועם השנים הוא הפך למעין דיסנילנד שבו אפשר לשקוע בתרבות האמריקאית מבלי לעזוב את יפן. מלבד חיילים, מתחם הבילוי הזה פופולרי גם בקרב תיירים מאמריקה ועבורם אתרי תיירות רבים מזהירים: אל תתנהגו ברעש ובפראות, אל תחשבו שכל המקומות שייכים לאמריקאים ואל תשכחו כסף מזומן.
תיירים אמריקאים יכולים גם ללון מספר לילות בבסיס הצבאי. לשם כך נדרשת הרשמה ישירות בבסיס שבו האזרח האמריקאי מעוניין ללון, אבל זה בהחלט אפשרי. וכן אפשר לקנות שם מוצרים אמריקאים, המסופקים גם במיוחד לחיילים, לכמה מהקומיסריאטים (כך נקראות החנויות בבסיסים) מותר להיכנס אפילו ליפנים, והם מרבים להתפאר ב"מוצרים אמריקאים אמיתיים" שרכשו שם.
הנוכחות הצבאית של ארצות הברית ביפן היא נושא שנידון בלהט הן בציבור והן בחוגי הממשלה. דעתם של היפנים בנושא זה מחולקת, איפוא, לשני מחנות עיקריים: מצד אחד נמצאים אנשים הסבורים שנוכחות כוחות של מדינה אחרת מהווה הפרה של ריבונות יפן, ללא קשר להסכמים שנחתמו. המחנה השני והגדול משמעותית, הוא אלה הסבור שיפן נמצאת בברית צבאית עם ארה"ב, ולכן קיומם של בסיסים צבאיים אמריקאים בה הוא טבעי ואינו נתון לדיון. טענה זו נתמכת במיוחד על ידי האיום מצפון קוריאה, בתנאים של הפגזות תקופתיות, קיומה של תמיכת בעלות הברית גורם ליפנים להרגיש בטוחים יותר משמעותית.
צבא ללא צבא
אבל מה לגבי הצבא של יפן עצמה? האם הוא מסוגל לעצור איומים כה גדולים, במיוחד כאלו שמגיעים מכוחות גרעיניים?
רבים עשויים לחשוב שהצבא היפני חלש למדי, אך זה רחוק מהמציאות. על פי הדירוג השנתי של Global Firepower לשנת 2023, הצבא היפני מדורג במקום השמיני מתוך 145 ברשימת הצבאות החזקים בעולם. לשם השוואה, דרום קוריאה, שנמצאת מבחינה טכנית במצב מלחמה כבר 70 שנה, ממוקמת במקום הששי וצרפת במקום התשיעי. איך קרה שמדינה שאין לה זכות להחזיק צבא נכנסת לעשר המדינות החזקות ביותר בעולם מבחינה צבאית?
בשנות ה-50 של המאה הקודמת, ארצות הברית הייתה עסוקה במלחמה הקרה ונאלצה להעביר כמות גדולה של כוחות ליבשת אסיה מיפן כדי להשתתף במלחמת קוריאה. להשאיר את יפן ללא הגנה לא היה נבון, ולכן שתי המדינות הגיעו להסכם לפיו סעיף 9 של החוקה יפורש כך: יפן אינה יכולה לשמור על יכולת התקפית, אך יש לה זכות להגנה עצמית. וזו בדיוק המטרה שלשמה הוקמו כוחות ההגנה העצמית של יפן בשנת 1954.
למן ההתחלה, כוחות ההגנה העצמית היו מוגבלים מאוד בכמות הציוד וכלי הנשק שהורשו להחזיק. זה נעשה כדי לוודא שיפן לא תוכל לתקוף מדינות אחרות. פרשנות זו עדיין רשמית וכמה הגבלות על כלי הנשק שמותר למדינה להחזיק נותרו בתוקף. במהלך כמה עשורים, הגבלות אלה הוחלשו בהדרגה: ככל שיחסי ארצות הברית ויפן התחממו, כך גדל הצורך של האמריקאים בבעלות ברית אזוריות נגד ברית המועצות, ולאחר מכן נגד ההתפשטות הסינית באוקיינוס השקט. זה מה שאפשר ליפן להגדיל את ארסנל הנשק שלה ולבנות מחדש את צבאה. למעשה, הממשלה הנוכחית אפילו לא צריכה לשכתב את החוקה כדי להרחיב את סמכויות הצבא בחוק – די לשנות מעט את הפרשנות של סעיף 9.
במה לעסוק כשלא צריך להגן?
אז במה עוסקים חיילי כוחות ההגנה העצמית? למעשה, הפעילויות שבהן הם יכולים להשתתף באופן חוקי הן מגוונות מאוד. כוחות ההגנה העצמית יכולים לעשות כל מה שמותר לצבאות מלאים אחרים, למעט, כמובן, עימותים צבאיים.
בחוקה של יפן מופיע המשפט "אנו רוצים לתפוס מקום מכובד בקהילה הבינלאומית, השואפת לשמור על השלום ולגרש מן הארץ עריצות ועבדות, דיכוי וחוסר סובלנות לנצח נצחים".
ולעתים קרובות פוליטיקאים יפנים אומרים שקיום הבטחה זו ידרוש מהם את מה שממשלתו של ראש הממשלה שינזו אבה כינתה "תרומה אקטיבית לכינון שלום". כלומר, השתתפות בסכסוכים, לפחות ככוח שמירת שלום. ואכן, כוחות ההגנה העצמית משתתפים במבצעי שמירת שלום בינלאומיים בחסות ארגון האומות המאוחדות, במיוחד במזרח התיכון, במקומות כמו עיראק ואפגניסטן. כוחות ההגנה העצמית עוסקים גם בארגון ואספקת פעילות הומניטרית ובשנות ה-2000 יפן נודעה כ"כוח שמירת השלום העיקרי" במזרח התיכון ובנקודות סכסוך פעילות אחרות.
"הצבא הלא-צבאי" היפני פועל באופן פעיל גם בתוך המדינה עצמה. כוחות ההגנה העצמית האווירית של יפן אחראים על הגנת המדינה מהאוויר ואף על פעולות בחלל ומבצע תמרונים ותרגילים שונים. הצי היפני משתתף לעתים קרובות בתרגילים משותפים עם הצי האמריקאי והצי הדרום קוריאני ומסייר בגבולות הימיים של המדינה. בסך הכל, כוחות ההגנה העצמית, אף שאינם צבא של ממש, מבצעים את כל התפקידים הסטנדרטיים של צבא.
שאלת הדגל
דגל השמש העולה הקיסרי, הידוע לשמצה, ששימש את הצבא היפני עדיין מעורר חלחלה בקרב האסייתים. מדינות אסיה שנלחמו נגד יפן במלחמת העולם השנייה רואות בדגל זה סמל דומה לנאציזם, בדומה לצלב הקרס באירופה. כיום, כוחות ההגנה העצמית משתמשים בדגל הינומארו עם השמש האדומה כדגל לאומי, בעוד כוחות ההגנה העצמית הימית עדיין משתמשים בדגל עם קרני השמש העולה.
על פי הצהרות ממשלת יפן, דגל השמש העולה אינו הצהרה פוליטית או סמל של מיליטריזם והטענות לפיהן הוא מהווה ביטוי להצהרות פוליטיות או מפלות אינן נכונות. הממשלה הסבירה פעמים רבות שהדגל הוא חלק מהתרבות היפנית והיה בשימוש נרחב במדינה במשך שנים רבות. דייגים השתמשו בו, הניפו את סמל השמש העולה לכבוד שלל גדול. הוא שימש גם בחגיגות לידת ילדים ובחגים עונתיים. הממשלה הצהירה עוד כי בכל הזדמנות תמשיך להסביר את עמדתה לפיה הצגת דגל השמש העולה אינה תעמולה פוליטית ולהפגין אותו בפני הקהילה הבינלאומית.
להפוך את יפן לגדולה שוב
בשנים האחרונות סוגיית שינוי או ביטול סעיף 9 בחוקת יפן עולה יותר ויותר לדיון בפרלמנט ובשיח הפוליטי היפני. למעשה, זו אינה מגמה חדשה: לדוגמה, לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001, התקיים דיון ער בממשלת יפן בנוגע לתיקון סעיף 9 במטרה להרחיב את סמכויות כוחות ההגנה העצמית ולהבטיח את הביטחון בגבולות יפן.
מה גם שממשלת יפן מנצלת כבר שנים רבות את הרחבת הפרשנות של סעיף 9 להגדלת הפוטנציאל הצבאי שלה אז מדוע אם כן לשכתב אותו בכלל? אחד הטיעונים לתיקון סעיף 9 הוא שמאז הופעת החוקה החדשה, המסמך העיקרי של המדינה לא עובד מחדש אפילו פעם אחת. כמה פוליטיקאים מצהירים שמכיוון שחוקת 1947 "הוצעה" על ידי האמריקאים, היא אינה יכולה לשקף את רצון העם היפני במלואו. טיעון נוסף הוא שאפילו ההגבלה המוחלשת על ניהול פעולות צבאיות עשויה להיות לא מספקת להבטחת הביטחון באסיה. ממשלת יפן מצהירה שבמקרה של מלחמה באזור האוקיינוס השקט, בשל הגבלה זו היא לא תוכל לשלוח כוחות לקוריאה או לטייוואן כדי לתמוך בבעלות בריתה.
ומתחת לרדאר, יפן מגדילה את תקציבה הצבאי מדי שנה. עד 2027, הממשלה מתכננת להוציא כ-43 טריליון ין (כ-2% מהתמ"ג של המדינה) על הרחבת הפוטנציאל הצבאי שלה, מה שיהפוך את יפן למדינה השלישית בעולם בהיקף ההוצאות הצבאיות. בדצמבר 2022, הממשלה גם אימצה אסטרטגיה חדשה לביטחון לאומי, לפיה יפן תוכל לבצע "מהלומות נגד" על מנת להקדים התקפות של כוחות צבא עוינים. ואם בחירתה של סנאה טאקאיצ׳י בעלת הדעות הנציות, לראשות ממשלת יפן, נראה שהמגמה הזו צפויה להתרחב.
אז האם יפן תצליח להשיב לעצמה את הצבא במלואו? אפשר לשער שזה כבר קרה. החלק המעשי של השאלה נפתר בעוד החלק המשפטי "יצטרף" אם יפן תהפוך לחלק מסכסוך צבאי כלשהו באזור האוקיינוס השקט. וזה כבר רק עניין של זמן.
