תאמל״ק לי
קצין לבן צעיר שהפך לגנרל בגיל 26, נעלם בנסיבות מסתוריות והותיר אחריו מורשת מורכבת של אומץ, נאמנות ושאלות בלתי פתורות.
ברגע אחד, תחת אש כבדה של רובים, מקלעים ותותחים, הוביל ניקולאי סְקוֹבְּלִין הסתערות כידונים נועזת וכבש עמדות אויב אוסטריות. זה היה רק אחד הרגעים שעיצבו את דמותו כקצין אמיץ, אך גם כזה שגורלו ייקח אותו הרחק משדות הקרב אל פרשיות מסתוריות של ריגול והיעלמות.
סקובלין היה קצין רוסי, משתתף במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת האזרחים ברוסיה, מראשוני הלוחמים בצבא הלבן, ומאוחר יותר גנרל-מאיור. בשנת 1937 נעלם, והואשם לאחר מכן בשיתוף פעולה עם שירותי הביטחון הסובייטיים.
ראשית דרכו
ניקולאי ולדימירוביץ' סקובלין נולד ב-9 ביוני 1893 בעיר נז'ין שבפלך צ'רניגוב למשפחה אצילית. אביו, ולדימיר סקובלין, תואר על ידי ההיסטוריון וולקוב כ"קולג'סקי אססור", אך תצלום שבו נראה האב במדי צבא עם דרגות תת-אלוף מצביע על כך שהיה איש צבא בדרגה גבוהה יותר מהמצוין, בדרגת מחלקה שביעית ולא שמינית.
סְקוֹבְּלִין למד בבית הספר הצבאי בצ'וגייב. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, סיים את לימודיו מוקדם וקיבל דרגת פראפורשצ'יק. במרץ 1915 שירת בגדוד הרגלים ה-126 רילסקי כקצין זוטר בפלוגה השלישית, ובנובמבר אותה שנה כבר מונה למפקד פלוגה.
ב-30 בדצמבר 1915, בדרגת תת-לויטננט, קיבל את עיטור גיאורגי הקדוש מדרגה רביעית על מעשה גבורה שביצע ב-7 ביוני 1915, בקרבות מול האוסטרים ליד סנובידוב וקוסמרז'ין. תחת אש כבדה, הוביל את חייליו קדימה, כבש שני מקלעים וסייע בשבי של גדוד אוסטרי שלם עם קציניו.
הידעת?
סקובלין נפצע פעמיים במהלך מלחמת העולם הראשונה וקיבל גם נשק גיאורגי מוזהב על אומץ ליבו בשנת 1916.
בשנת 1917 כבר היה בדרגת שטאבס-קפטן, פיקד על פלוגה 12 והצטרף מרצונו ליחידת ההלם הראשונה, שלימים נקראה על שמו של הגנרל לאבר קורנילוב.
מלחמת האזרחים ברוסיה
עם הקמת צבא המתנדבים, הצטרף סְקוֹבְּלִין לשורותיו מראשיתו. בין סוף 1917 לתחילת 1918 שירת בדרגת קפטן והמשיך בגדוד ההלם של קורנילוב. הוא השתתף במסע הראשון לחבל קובאן, הידוע כ"מסע הקרח". במהלך הקרבות התקדם בסולם הפיקוד: ממפקד פלוגה, דרך מפקד גדוד ועד סגן מפקד גדוד. בנובמבר 1918, במהלך המסע השני לקובאן, הועלה לדרגת קולונל ומונה למפקד הגדוד.
באוקטובר 1919, במהלך ההתקפה על מוסקבה, מונה למפקד חטיבת ההלם של קורנילוב, ובהמשך לאחר כיבוש אורל, למפקד הדיוויזיה שהוקמה על בסיסה. כשהצבא האדום פתח במתקפת נגד, הציע סְקוֹבְּלִין לאחד את כוחות הדיוויזיה למתקפת נגד מכריעה, אך ההצעה נדחתה. למרות הנסיגה, המשיך לפקד על הדיוויזיה תוך הפגנת התנגדות עיקשת עד נובורוסייסק.
הידעת?
בגיל 26 בלבד הפך סְקוֹבְּלִין למפקד הדיוויזיה הצעיר ביותר בצבא הלבן, הישג יוצא דופן גם ביחס לתקופה.
ב-26 במרץ 1920 הועלה לדרגת גנרל-מאיור "על הצטיינות מיוחדת". למרות שלא קיבל השכלה צבאית מלאה, נודע בכישרון טקטי, במיוחד בקרבות הגנה. הגנרל סלצ'וב תיאר אותו כקצין מוכשר ומפקד גדוד טוב, אך לא מעבר לכך.
באביב 1920, במהלך שהותו בקרים, הכיר את הזמרת נדייז'דה פלביצקאיה. במהלך מבצע בצפון טאבריה שבחצי האי קרים נפצע פעמיים בעת שהוביל התקפת נגד רכובה נגד פרשי הצבא האדום, מה שאפשר לכוחותיו להיחלץ מהמרדף. לאחר מכן אושפז ולא השתתף בהגנת פרקופ. ב-29 באוקטובר מונה לאחראי על העלאת הכוחות לספינות בסבסטופול, ולאחר מכן עזב את רוסיה עם יחידותיו.
החיים בגלות
לאחר הגלות, שהה במחנה גליפולי ושימש מפקד גדוד ההלם של קורנילוב. בהמשך עבר לבולגריה. בשנת 1927 הודח מתפקידו על ידי הברון פיוטר ורנגל, לאחר שהקדיש זמן רב למסעות הופעות עם אשתו הזמרת, כולל בארצות הברית, על חשבון תפקידו הצבאי.
בשנת 1929, לאחר מותו של ורנגל, הוחזר לתפקידו בפריז על ידי הגנרל קוטפוב. בשנת 1936 תמך בפרסום ספר על גדוד קורנילוב, שהוקדש לזכר הנופלים ונועד למלא חובה מוסרית כלפי ההיסטוריה.
האשמות בריגול ופרשת טוחצ'בסקי
לפי גרסה אחת, שלא נתמכה במסמכים, גויס סְקוֹבְּלִין לשירותי קומיסריון הפנים העממי (נ.ק.ו.ו.ד) בתחילת שנות ה-30 וקיבל את הכינוי "איכר". תהליך הגיוס כלל פנייה רגשית על הצלת רוסיה והצגת הצבא האדום כממשיך דרכם של קציני המטה.
בשנת 1935 נפצע בתאונת דרכים ליד פריז. במסגרת "פרשת טוחצ'בסקי", נטען כי היה מעורב בהעברת מסמכים מזויפים על קשר בין הצבא הגרמני לצבא האדום. עם זאת, גרסאות אחרות דחו טענות אלו לחלוטין.
נ.ק.ו.ו.ד. | НКВД СССР
נ.ק.ו.ו.ד. (או אֶן-קָה-וֶה-דֶּה) הוא ראשי התיבות של "נַרוֹדְנִי קוֹמִיסַרְיַאט וְנוּטְרֶנִיח דֵל", דהיינו קומיסריון הפנים העממי של ברית המועצות, שהיה אחד הגופים החזקים והחשובים ביותר בשלטון הסובייטי, ששילב בתוכו משטרה, מודיעין, ביטחון פנים ואף ניהול מערכת מחנות העבודה (הגולאג). הארגון פעל במיוחד בתקופת שלטונו של יוסיף סטלין והיה מעורב בריגול, במעצרים פוליטיים, בחקירות, דיכויים, הגליות ובמבצעי חיסול הן בתוככי ברית המועצות והן מחוצה לה. הלכה למעשה, זו הייתה המשטרה החשאית הסובייטית בתקופת מלחמת העולם השנייה ומעט לפניה.
בספטמבר 1937 היה מעורב, לפי מקורות מסוימים, בחטיפת הגנרל יבגני מילר. במכתב שנמצא מאוחר יותר, כתב כי הוא נאמן לחלוטין לברית המועצות ולסטלין, והביע גאווה בכך. לאחר חשיפתו, נמלט או הוברח, ייתכן לשגרירות הסובייטית בפריז.
גורלו נותר לא ברור. לפי גרסה אחת נהרג בהפצצה בברצלונה במהלך מלחמת האזרחים בספרד. לפי גרסה אחרת נרצח במהלך טיסה על ידי סוכני נ.ק.ו.ו.ד. וגופתו הושלכה לים. קיימת גם גרסה כי מת בשנת 1938.
משפחה וזיכרון
אשתו, הזמרת נדייז'דה פלביצקאיה, נעצרה בצרפת והואשמה בשיתוף פעולה עם המשטרה החשאית הסובייטית. היא מתה בשנת 1940 בכלא בעיר רן. דמותו של סקובלין הופיעה ביצירות ספרות וקולנוע, כולל טרילוגיית "ילדי ארבט" והסרט "סוכן משולש".
סיפורו של ניקולאי סקובלין משלב קריירה צבאית יוצאת דופן עם פרשיות ריגול והיעלמות מסתורית. דמותו נותרה מורכבת ומעוררת מחלוקת, בין גיבור מלחמה לבין חשוד בבגידה. זהו סיפור שממחיש את הטלטלות של רוסיה בראשית המאה ה-20 ואת המחירים האישיים של נאמנות, אידיאולוגיה והישרדות.
