אלפרד נובל, יוצר פרסי נובל המפורסמים, היה פרדוקס – סוחר נשק בחייו, שהחליט במותו להשתמש בהונו העצום שהרוויח ממכירת דינמיט כדי לממן קרן שלום.
במשך כמעט אלף שנה, אבק השריפה שלט כחומר הנפץ המוביל בעולם. יציב ובטוח, הוא היה אידיאלי לשימוש בתחמושת. אך לאחר המהפכה התעשייתית במאה ה-19, פעילויות כמו כרייה דרשו כוח נפיץ רב בהרבה.
בשנת 1847 הושגה פריצת דרך עם פיתוח הניטרוגליצרין – תרכובת חזקה במיוחד, אך מסוכנת ביותר. התנודתיות שלה העניקה לה עוצמה, אך גם גרמה לתאונות קטלניות. האתגר לממציאים היה לשלב את עוצמת הניטרוגליצרין עם היציבות של אבק השריפה. האיש שהצליח לעשות זאת היה אָלְפְרֶד נוֹבֶּל. זה היה הישג שהפך אותו לא רק לעשיר, אלא גם לאדם מיוסר. תערובת מורכבת של גאונות, תבונה עסקית ומצפון הובילה ליצירת הפרסים הידועים בעולם להוקרה על תרומות חיוביות לאנושות.
מסעות וטרגדיה
אביו של אלפרד, עמנואל נובל, היה איש עסקים וממציא שוודי שהתבסס ברוסיה הצארית. המפעל שלו סיפק נשק לצבא הרוסי הקיסרי במהלך מלחמת קרים בשנות ה-50 של המאה ה-19. אך בשנת 1859, כמה שנים לאחר סיום המלחמה וצניחת הביקוש לנשק, העסק פשט רגל. אלפרד, שחי אז עם הוריו בסנקט פטרבורג והחל שם את לימודיו בכימיה, חזר כעת לשטוקהולם, שם המשיך לחקור חומרים נפיצים, ובכללם עבודה עם ניטרוגליצרין. משפחת נובל חוותה את עוצמת ההרס של הניטרוגליצרין בשנת 1864. פיצוץ במפעל נובל בשטוקהולם הרג כמה אנשים, בהם את אחיו הצעיר של אלפרד, אמיל. במקום להרתיע אותו, הטרגדיה דווקא חיזקה את נחישותו למצוא תחליף בטוח יותר.
שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1867, נתקל נובל במקרה בגילוי שהפך אותו לשם מוכר בכל בית. הוא במקרה גילה כי סלע משקע נקבובי הידוע בשם אדמת דיאטום (diatomaceous earth) מסוגל לספוג ניטרוגליצרין. בבדיקת התערובת שהתקבלה גילה בהתרגשות שהיא חומר נפץ יעיל, אך יציב בהרבה מהניטרוגליצרין הטהור. נובל כינה את התרכובת "דינמיט", מהמילה היוונית "דינאמיס" שפירושה "כוח".
הגילוי הביא לו עושר מיידי והכרה עולמית. בעוד אחרים נחו על זרי הדפנה, נובל המשיך לחקור אמצעי לחימה יעילים יותר. בשנת 1875 המציא תערובת של ניטרוגליצרין וניטרוצלולוזה שהייתה עמידה יותר במים ואף עוצמתית יותר מהנוסחה המקורית של הדינמיט. אלפרד נובל היה בן 63 בלבד כאשר מת בוילה שבסן רמו, איטליה, בשנת 1896. כשצוואתו נקראה בפני קרוביו, רבים תהו מי יירש את הונו. לתדהמתם וזעמם, נותר בידיהם רק חלק קטן מסך כל הונו. נובל הוריש את רוב רכושו להקמת קרן חדשה שתעניק מדי שנה פרסים לאישים בולטים בפיזיקה, כימיה, פיזיולוגיה או רפואה, ספרות ושלום.
פציפיסט בלתי צפוי
מה הניע את אלפרד נובל ליצור את הקרן ואת הפרסים היוקרתיים? ייתכן שהתשובה נעוצה במקרה של טעות בזיהוי. בשנת 1888 מת אחיו לודוויג. עיתונאי צרפתי חשב בטעות כי היה זה אלפרד שמת ופרסם כותרת: "Le marchand de la mort est mort", דהיינו ״סוחר המוות מת״. נטען כי האירוע הזה השפיע עמוקות על נובל וגרם לו להרהר במורשת שיותיר אחריו.
חייו של מתבודד
צילום: Hulton-Deutsch Collection, Corbis, Getty.
אחד משמונה ילדים, אלפרד נובל היה אדם בודד בבגרותו. הוא בחר בחיים פשוטים ומרוחקים מהחברה. הוא מעולם לא נישא והיו לו מעט קשרים עם נשים. נסיעותיו המרובות הרחיקו אותו מקרוביו. נטען כי תיאר את עצמו כ"נזיר", והוא כתב פעם: "אני מיזנתרופ אך גם נדיב לחלוטין, יש לי יותר מבורג אחד רופף ובכל זאת אני אידיאליסט-על, שמעכל פילוסופיה טוב יותר ממזון." יום אחד חלה אנושות והאדם היחיד שבא לבקרו היה עובד, אחד האירועים שגרמו לו להרהר בחייו, במורשתו ובאופן שבו ייזכר.
לקשרי משפחת נובל עם סחר הנשק לא ניתן היה להתכחש. זמן קצר לפני מותו רכש נובל את בית היציקה בופורס (Bofors), שלימים הפך לחברת ביטחונית שוודית גדולה. גם דעותיו לא נחשבו מתקדמות במיוחד כי התנגד לזכות ההצבעה לנשים ונהג בגישה פטרנליסטית כלפי עובדיו. עם זאת, תמיד השתדל לתמוך במדע ולתרום למגוון מטרות. הפרסים שהותיר אחריו בצוואתו משקפים את רוח התקופה. נראה כי הושפע מהוגים כמו ידידתו הברונית ברטה פון זוטנר – שלימים זכתה בפרס נובל לשלום – שהרומן הפציפיסטי שלה מ-1889, "הניחו את הנשק", היה לרב מכר.
ישנן עדויות לכך שנובל האמין כי הדינמיט יתרום לקידום שלום עולמי. הוא כתב לפון זוטנר: "אולי המפעלים שלי יביאו לסוף המלחמות מהר יותר מהקונגרסים שלך – ביום שבו שני צבאות יוכלו להשמיד זה את זה בשנייה אחת, כל האומות המתורבתות יזדעזעו ותפרקנה את צבאותיהן."
פרסים ומחלוקות
צוואתו של נובל קבעה שורה של מוסדות שיהיו אחראים על הענקת הפרסים בשמו. האקדמיה המלכותית השוודית למדעים הייתה אמונה על פרסי הפיזיקה והכימיה, מכון קרולינסקה על פרס הרפואה, האקדמיה השוודית על פרס הספרות ופרס השלום היה אמור להיקבע על ידי הסטורטינג (הפרלמנט של נורווגיה).
ההחלטה להפקיד את פרס השלום בידי נורווגיה התבררה כשנויה במחלוקת. באותה תקופה הייתה נורווגיה תחת שלטון שוודי, אף שתנועת העצמאות גברה ובסופו של דבר הביאה לעצמאותה בשנת 1905. זה, יחד עם גורמים נוספים, עורר מחלוקות סביב תוכניתו של נובל. המלך השוודי אוסקר השני ראה בפרסים בזבוז שיגרום לזרימת כספים משמעותית מחוץ למדינה מדי שנה.
קרוביו של נובל, שכמעט ולא נותר להם דבר, היו גם הם מאוכזבים. אף שלא חסרו להם משאבים כלכליים – בבעלותם היו בין היתר בארות נפט רווחיות בקווקז – הקשרים העסקיים ההדוקים בינם לבין עסקיו של אלפרד איפשרו להם לטעון כי פירוק נכסיו של המנוח עלול לסכן גם אותם. התנגדויות ולחצים אלה יכלו בקלות להכשיל את מורשתו המכובדת אך המורכבת של נובל. די היה בכך שאחד מהמוסדות שנקבעו בצוואה היה מסרב לכבוד שהוענק לו וכל המיזם היה מתמוטט. לא הצוואה ולא המסמכים הנלווים אליה פירטו כיצד יש להקים את הקרן החדשה או כיצד יופעלו הכספים.
בסופו של דבר הפך חזונו של נובל למציאות הודות לרגנאר סוהלמן, מהנדס צעיר שנובל מינה בצוואתו להקים את קרן נובל. יחד עם עמיתו רודולף ליליקוויסט, סוהלמן נסע ברחבי אירופה כדי לאתר ולאבטח את נכסיו של נובל – מניות, אג"ח, מזומנים ומסמכים – ולהעבירם בהדרגה לשוודיה לפני שיוחרמו. סוהלמן חשש במיוחד שהרשויות הצרפתיות ינסו למנוע את הוצאת הכספים מהמדינה, ולכן ארז את המסמכים בקופסאות ושלח אותם לשוודיה בדואר רשום כדי להבטיח את שלמותם.
מחלום למציאות
אלפרד נובל סיפק את המימון, אך רגנאר סוהלמן היה זה שהפך את פרסי נובל למציאות. כמהנדס כימי במקצועו וכמנהל עזבונו של נובל, הוא דאג לאבטחת נכסיו ושיתף פעולה עם המוסדות המעניקים את הפרסים. בין השנים 1929 ל-1946 כיהן כנשיא קרן נובל וסייע להפוך את הפרסים לתופעה עולמית. בשנת 1901, לאחר חמש שנות תכנון, הוענקו לראשונה פרסי נובל. מאז הייתה השפעתם עצומה. ומדי סתיו מחכים בקוצר רוח להכרזות, מנתחים אותן לעומק ומהללים או מבקרים את הבחירות.
פרס נובל לשלום עורר פעמים רבות מחלוקות מיוחדות. בין המועמדים בשנת 1939, למשל, היה אדולף היטלר, אך בשל פרוץ מלחמת העולם השנייה לא הוענק פרס באותה שנה. זוכים אחרים – כמו מרטין לותר קינג, האם תרזה ונסים מנדלה – זכו להערכה רבה. הם, כמו זוכי יתר הפרסים, מימשו את כוונתו הנעלה של נובל שהפרסים יוענקו ל"אלה אשר במהלך השנה הקודמת העניקו את התועלת הרבה ביותר לאנושות."
