אחד הפרסים היוקרתיים בעולם – פרס נובל – נושא היסטוריה מורכבת. ולא בכדי.
פרס נובל מעורר דימויים של מדענים מעוררי השראה, מחוללי שלום וסופרים מהורהרים. אף שהפרסים נחשבים מאוד, נוצרה סביבם רשת עשירה של סיפורים ואגדות מאז הוענקו לראשונה בשנת 1901 – בין היתר בגלל הסודיות הטבועה בתהליך בחירת המועמדים לפרסים.
הפרסים נועדו להוקיר מדענים, אמנים ודיפלומטים שעבודתם בשנה החולפת "תרמה את התרומה הגדולה ביותר לאנושות". כל פרס כולל סכום של 11 מיליון קרונות שוודיות (כ-1.1 מיליון דולר אמריקאי) והם נוסדו בשנת 1895 על פי צוואתו של הממציא ואיש העסקים השוודי אָלְפְרֶד נוֹבֶּל. למרות שנובל לקח עמו אל הקבר את הנימוקים לכל קטגוריה, בחייו היה לו עניין עמוק בפיזיקה, כימיה, רפואה וספרות – מארבע הקטגוריות המקוריות של הפרס. הקטגוריה החמישית – פרס נובל לשלום – נחשבת למושפעת מחברותו הקרובה עם הפציפיסטית האוסטרית ברתה פון זוטנר. הקטגוריה הששית, בתחום הכלכלה, נוצרה על ידי הבנק הלאומי של שוודיה בשנת 1968 ונקרא על שמו של אלפרד נובל.
מבין הזוכים המפורסמים ביותר ניתן למנות את מארי קירי ומלאלה יוספזאי, שהייתה רק בת 17 כשזכתה בפרס נובל לשלום. מהזוכים שסירבו לפרס ועד להתנגדויות ממשלתיות – הנה ההיסטוריה המפתיעה של פרס נובל.
קטגוריות פרס נובל ותהליך הבחירה
כמה מוסדות אחראים על בחירת הזוכים. האקדמיה המלכותית השוודית למדעים מעניקה את הפרסים בפיזיקה, כימיה וכלכלה. מכון קרולינסקה בוחר את הזוכים בתחום הפיזיולוגיה או הרפואה. האקדמיה השוודית בוחרת את הזוכה בספרות, ואילו ועדה הנבחרת על ידי הפרלמנט הנורווגי בוחרת את מקבל פרס נובל לשלום.
הוועדות האחראיות על בחירת הזוכים פועלות תחת כללים קפדניים של סודיות. במקור נועדו הדיונים להישאר חסויים לנצח וכיום, פרטי כל סבב בחירה נשמרים בסוד למשך 50 שנה בלבד. הציות הקפדני לכללים גרם עם השנים למספר מצבים מורכבים. לדוגמה, למרות הדרישה של קרן נובל שהפרס יוענק רק למקבלים חיים, האימונולוג הקנדי ראלף מ. שטיינמן קיבל לאחר מותו את פרס נובל לרפואה לשנת 2011. ועדת הבחירה ידעה שהוא גוסס מסרטן הלבלב, אך מאחר שהדיונים חייבים להישמר בסוד, הם לא יכלו להמשיך להתקשר כדי לברר מה מצבו. ההכרזה על הפרס נעשתה ביום שלישי; מבלי שידעה הוועדה, ששטיינמן נפטר שלושה ימים קודם לכן. אך מכיוון שהיה בחיים בעת שהוחלט על הפרס, ההחלטה נותרה בתוקף.
היסטוריה מסובכת
גרמניה הנאצית יצרה אף היא בעיות לזוכים ואף הובילה למועמדות של היטלר לפרס נובל לשלום. בשנת 1939 הוצע ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין כמועמד לפרס נובל לשלום על חלקו במשא ומתן להסכם מינכן, שהעניק חלק מצ'כוסלובקיה לגרמניה. כמחאה, 12 חברי פרלמנט שוודים הציעו את היטלר כמועמד, בטענה שאם ניתן להציע את צ'מברלין על כך ששכנע את היטלר להימנע ממלחמה, הרי שיש להציע את היטלר על כך שלא פתח בה.
רוב האנשים לא הבינו את האירוניה המועמדות הוסרה. כמובן, המלחמה לא נמנעה והיטלר אילץ שלושה מדענים גרמנים לסרב לקבלת הפרסים במהלך מלחמת העולם השנייה. ריצ'רד קון, אדולף בוטנאנד וגרהרד דומאגק שקיבלו בסופו של דבר את המדליות והתעודות, אך לא את הכסף, שניתן לתבוע רק במשך שנה אחת. דומאגק אף שלח מברק לוועדת נובל כדי להודות על ההוקרה. אך המשטרה החשאית הגרמנית תפסה אותו, כלאה אותו למשך שבוע ואילצה אותו לשלוח הודעה שנייה שבה הוא מסרב לפרס.
גם זוכים קודמים לא חשו בטוחים באותה תקופה. מאחר שהיה אסור להבריח זהב מגרמניה, המדליות של הפיזיקאים מקס פון לאואה וג'יימס פראנק, שעליהן חרוטים שמותיהם ונשמרו במעבדתו של נילס בוהר בקופנהגן, היו הוכחה לפשע. כאשר חיילים גרמנים צעדו ברחובות קופנהגן, הכימאי ג'ורג' דה הבסי החביא את המדליות בתמיסת aqua regia, חומצה חזקה המסוגלת להמיס זהב. באופן מדהים, הן נותרו ללא הפרעה לאורך המלחמה. לאחר מכן שוקע הזהב מחדש מהתמיסה ונוצק למדליות חדשות עבור פון לאואה ופראנק.
בעבר ניסו ועדות נובל לשכנע ממשלות שלא משתפות פעולה לאשר יציאה של זוכים. כאשר סין סירבה לאפשר למתנגד המשטר והסופר ליו שיאובו לעזוב את המדינה כדי לקבל את פרס נובל לשלום בשנת 2010, המארגנים הציבו כיסא ריק בטקס כדי להדגיש ששיאובו לא הורשה להשתתף.
סירוב לפרס נובל
ברגע שהוחלט על הענקת פרס – אי אפשר לבטל אותה, כשמתקשרים, הם לא מציעים את הפרס – הם מודיעים על הזוכה. הסירוב לא משנה. כך היה במקרה של ז'אן-פול סארטר, שסירב לפרס נובל לספרות בשנת 1964, ושל לה דוק טו, שסירב לפרס נובל לשלום לשנת 1973 שחלק עם מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר.
טקס הענקת הפרסים
השבוע הראשון של אוקטובר, שבו מוכרזים הזוכים בשוודיה, פותח עונה עמוסה שמגיעה לשיאה בארוחת ערב מפוארת באולם העירייה של שטוקהולם ב-10 בדצמבר – אירוע שמשודר גם בשידור חי. סיום עונת הפרסים אינו באמת סיום. לאחר חופשת חג המולד, ועדות נובל חוזרות מיד לעבודה כשהן מסננות בין 2,000 ל-3,000 מועמדויות כדי לבחור את דור הזוכים הבא שייכנס להיסטוריה. בדרך כלל מדי שנה הוועדה בוחרת מועמדים בחודש ינואר.
