הקרן האמריקאית Noble Capital הגישה תביעה נגד רוסיה בסכום של 225.8 מיליארד דולר, בדרישה לפרוע התחייבויות חוב ריבוניות של האימפריה הרוסית משנת 1916. כך עולה ממסמכים שהוגשו לבית המשפט המחוזי הפדרלי במחוז קולומביה בארצות הברית, יוני 2025.

Noble Capital טוענת כי היא היורשת החוקית והבעלים של איגרות חוב שהונפקו על ידי האימפריה הרוסית לפני למעלה ממאה שנה. "הפדרציה הרוסית, תוך הפרת דוקטרינת המשכיות המדינה, סירבה וממשיכה לסרב לפרוע התחייבויות חוב ריבוניות מסוימות שירשה מקודמתה, האימפריה הרוסית", נכתב במסמכים שצוטטו על ידי סוכנות הידיעות הרוסית RIA Novosti.

הקרן מבקשת בנוסף אישור לבצע את התשלומים בגין התביעה על חשבון נכסים רוסיים קפואים. הנתבעים בתיק הם רוסיה, קרן העושר הלאומית, משרד האוצר הרוסי והבנק המרכזי של רוסיה. בנובמבר 2025 קבע בית המשפט כי יש להגיש תגובה לתביעה לא יאוחר מ-29 בינואר 2026. הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין כינה בעבר את הרעיון של החרמת נכסים רוסיים "שוד" והזהיר מפני השלכות על המערכת הפיננסית העולמית. בנק רוסיה כבר הגיש תביעה נגד מסלקת Euroclear בסכום של למעלה מ-18 טריליון רובל בשל חוסר היכולת לנהל את נכסיו. Euroclear היא מסלקה אירופית שבה תקועים רוב הנכסים הרוסיים

הרקע וההשלכות

התביעה היא אירוע המשלב היסטוריה, משפט בינלאומי ופוליטיקה עכשווית סוערת.

בשנת 1916, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, האימפריה הרוסית בראשות הצאר ניקולאי השני הנפיקה איגרות חוב במיליארדי דולרים ופרנקים כדי לממן את המאמץ המלחמתי.

אולי יעניין אתכם גם

פרשת המסמכים הקיסריים: גניבות מארכיוני רוסיה ומכירות פומביות באירופה

צ'אק נוריס: האיש והאגדה

איליה רֵמֶסלוֹ — מנאמנות לפוטין לאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי

בין אמסטרדם לדטרויט: גל של טרור אנטישמי שוטף את הקהילות היהודיות

בצל הק.ג.ב.: האם פוטין הקים יחידת חיסולים פרטית?

מבצע ״שאגת הארי״: על המתקפה המשותפת שזעזעה את המזרח התיכון

ב-1918, לאחר המהפכה הבולשביקית, לנין והממשלה הסובייטית הכריזו כי הם מתנערים מכל חובות העבר של משטר הצאר. הם טענו כי המהפכה יצרה ישות מדינית חדשה שאינה מחויבת להסכמים של "הרודנות הישנה". כך, מיליוני משקיעים קטנים (בעיקר בצרפת ובארה"ב) נותרו עם ניירות ערך חסרי ערך, שהפכו עם השנים לפריטי אספנות היסטוריים.

קרן Noble Capital היא לא בהכרח גוף שקיים מ-1916. קיימות קרנות גידור המתמחות בקניית "חובות אבודים" (Vulture Funds). הקרנות קונות את ניירות הערך הישנים מאנשים פרטיים או אספנים בפרוטות (למשל, ב-1% מהערך הנקוב), ואז תובעות את המדינה על הערך המלא בתוספת ריבית דריבית של מאה שנה. 225 מיליארדי הדולרים הם ברובם **ריבית**. סכום הקרן המקורי מ-1916 היה נמוך משמעותית, אך הצמדה למדד וריבית לאורך 110 שנים הופכת אותו למפלצתי.

ישנה תיאוריה היסטורית (שחלק מהתובעים מסתמכים עליה) הטוענת כי חלק ניכר מהזהב של האימפריה הרוסית הופקד בבנקים במערב (כמו בנק אנגליה או בארה"ב) כערבויות לאותן איגרות חוב. התובעים מנסים לטעון שאם רוסיה לא משלמת את החוב, יש להם זכות ישירה על "הזהב האבוד" או על נכסים חלופיים שמחזיקה המדינה כיום.

אפשר להשוות את המקרה לסיפור המפורסם של פול סינגר וארגנטינה: קרן הגידור של סינגר קנתה חובות של ארגנטינה אחרי הקריסה שלה ב-2001. הם רדפו אחרי המדינה במשך שנים בבתי משפט אמריקאים ואפילו הצליחו לעקל ספינת מלחמה ארגנטינאית שעגנה בגאנה. בסוף, ארגנטינה נאלצה לשלם מיליארדים. Noble Capital מנסה לשחזר את ההצלחה הזו מול רוסיה, תוך ניצול העובדה שרוסיה נמצאת כרגע בבידוד בינלאומי. טענת הקרן היא כל עוד שרוסיה המודרנית טוענת שהיא היורשת של האימפריה הרוסית (למשל, כדי לשמור על המושב במועצת הביטחון של האו"ם או על נכסי נדל"ן דיפלומטיים בעולם), היא חייבת לקבל על עצמה גם את החובות ("אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה").

רוסיה מאיימת שאם ארה"ב תאשר לקרנות פרטיות לקחת כסף מהנכסים הקפואים, רוסיה תלאים בתגובה כל נכס של חברות מערביות שעדיין פועלות בתוך רוסיה, כ"מאזן אימה" פיננסי. עד היום, איגרות חוב של הצאר נמכרות ב-eBay ובמכירות פומביות בדולרים בודדים כ"מזכרת היסטורית" יפה עם עיטורים. התביעה הזו, אם תתקדם, עשויה להקפיץ את הערך של הניירות הללו למחירי עתק, שכן כל פיסת נייר כזו הופכת ל"כרטיס הגרלה" מול הקרמלין.

דוקטרינת "המשכיות המדינה"

הטיעון המרכזי של קרן Noble Capital נשען על עקרון במשפט הבינלאומי הקובע כי שינוי משטר (אפילו מהפכה) אינו מבטל את חובות המדינה.

רוסיה המודרנית (הפדרציה הרוסית) הכריזה על עצמה כיורשת החוקית של ברית המועצות, ובמידה רבה גם של האימפריה הרוסית. למעשה, בשנות ה-90, רוסיה הגיעה להסדרים חלקיים עם צרפת ובריטניה לגבי "חובות הצאר" כדי שתוכל לחזור לשוקי ההון העולמיים. הקרן האמריקאית טוענת שמאחר שרוסיה הכירה בחלק מהחובות, היא חייבת לשלם גם להם – בתוספת ריבית דריבית של למעלה מ-100 שנה.

הסיבה שהתביעה הזו צצה דווקא עכשיו קשורה ישירות למלחמה באוקראינה, במערב מוקפאים כיום כ-300 מיליארד דולר של נכסי הבנק המרכזי הרוסי. קרנות השקעה כמו Noble Capital רואות בכך "הזדמנות פז"' הן מנסות להשיג פסק דין שיאפשר להן לשים יד על הכסף הזה לפני שהוא יועבר לשיקום אוקראינה או יוחזר לרוסיה.

אם בית משפט בארה"ב יאשר שימוש בנכסים ריבוניים קפואים לטובת חובות היסטוריים, זה עלול לפתוח תיבת פנדורה של תביעות נגד מדינות רבות בעולם.

אבל הסיכויים המשפטיים נחשבים למורכבים מאוד: רוסיה תטען בוודאי כי עבר יותר מדי זמן (למעלה מ-100 שנה). מה גם שלמדינות יש חסינות מפני תביעות בבתי משפט זרים, למעט מקרים חריגים הקשורים לפעילות מסחרית ורוסיה עשויה לטעון כי כל נושא חובות הצאר נסגר בהסכמים בילטרליים בין מדינות בשנות ה-90.

בעיני הממשל הרוסי, המהלך הוא חלק מ"מלחמה כלכלית" של המערב. רוסיה כבר הגישה תביעות נגד גופים אירופיים (כמו Euroclear) בטענה שגניבת הנכסים שלהם אינה חוקית והקרמלין מזהיר כי צעד כזה יגרום למדינות אחרות (כמו סין או מדינות המפרץ) להוציא את כספיהן מהמערב מחשש שגם הן יוחרמו ביום מן הימים.