עשור חלף מאז אותו ליל אימה ששטף את פריז, בנובמבר 2015, עם סדרה של מתקפות טרור אכזריות שזעזעו את היבשת.
זה היה יום שישי רגיל בפריז, ה-13 בנובמבר 2015. הערב ירד על עיר האורות, ורבבות יצאו לבלות בבתי קפה, במסעדות ובמופעי רוק. האווירה הייתה חגיגית, אך מתחת לפני השטח ריחפה דריכות מתמדת מאז מתקפת הטרור על משרדי "שרלי הבדו" וסופרמרקט כשר בינואר באותה שנה, שגבתה 17 קורבנות. איש לא שיער שהרגעים הקרובים יהפכו לאחד מלילות האימה הקשים ביותר שידעה אירופה המודרנית. בשורה של פיגועי טרור מתואמים של קיצונים אסלאמיסטים, פריז והפרבר הצפוני שלה, סן-דני, הפכו לזירת קרב רב-מוקדי, שבסיומו נהרגו 130 בני אדם, מתוכם 90 בתיאטרון הבטקלאן, ונפצעו 416, כמעט 100 מהם באורח קשה. המתקפות היו הקטלניות ביותר בתולדות האיחוד האירופי מאז פיגועי הרכבת במדריד ב-2004 והתרחשו יום לאחר פיגועים דומים בביירות ו-13 יום לאחר הפלת המטוס הרוסי בסיני.
ציר הזמן של הכאוס
המתקפה תוכננה בסוריה ואורגנה על ידי תא טרור של ארגון המדינה האסלאמית (דאעש) שהתבסס בבלגיה, ובו השתתפו שלוש חוליות בנות שלושה גברים כל אחת. שבעה מהתוקפים נהרגו במקום, ושניים נוספים נהרגו מאוחר יותר בפשיטה משטרתית. רוב התוקפים נולדו בצרפת או בבלגיה, וחלקם אף לחמו בסוריה.
האירועים החלו בשעה 21:16 בסן-דני, מחוץ לאצטדיון סטאד דה פראנס, שם התקיים משחק ידיות בין נבחרות צרפת וגרמניה. נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, נכח במקום. שלושה מחבלים מתאבדים פגעו מחוץ לאצטדיון לאחר שככל הנראה נכשלו בניסיונות להיכנס פנימה. מהמחבל הראשון נמנעה כניסה לאצטדיון על ידי מאבטח שזיהה את חגורת הנפץ, אז המחבל פוצץ אותה מחוץ לשער האבטחה, הרג את עצמו ואזרח נוסף. שני מחבלים נוספים פוצצו את עצמם בקרבת מקום (ב-21:19 וב-21:53). הולנד פונה מהאצטדיון במחצית המשחק, אך הוחלט כי המשחק יימשך ללא הודעה פומבית כדי למנוע היסטריה בקרב הקהל. כתוצאה מהפיצוצים באצטדיון ובסביבתו נהרג אדם אחד נוסף, מלבד שלושת המחבלים.
חוליה נוספת, שיצאה מרכב מסוג SEAT ליאון שכור, פתחה באש על בתי קפה ומסעדות הומי אדם בפריז, כולל החשוד המרכזי עבדאלחמיד עבאעוד וברהים עבדסלאם: כך ב-21:25, נשמעו יריות ברחוב בישה ורחוב אליבר, כנגד בית הקפה לה קאריון והמסעדה לה פטי קמבוז'. 13 בני אדם נהרגו. ב-21:32 נורו יריות ברחוב לה פונטן-או-רואה על קפה בון בייר ולה קאזה נוסטרה. חמישה בני אדם נהרגו. ב-21:36: יריות נוספות נורו ברחוב שרון על המסעדה לה בל אקיפ. 21 בני אדם נהרגו. לבסוף בשעה 21:40 פוצץ המחבל ברהים עבדסלאם את חגורת הנפץ שלו בתוך בית הקפה קומפטואר וולטייר, הרג את עצמו ופצע 15 נוספים.
הטבח בבטקלאן
המטרה המרכזית והקטלנית ביותר הייתה תיאטרון הבטקלאן שבבולוואר וולטייר. בשעה 21:40 פרצו שלושה חמושים נוספים לתיאטרון, שם צפו כ-1,500 איש בהופעה של להקת הרוק האמריקאית "איגלס אוף דת' מטאל". התוקפים, שזוהו כצרפתים ממוצא אלג'יראי (פואד מוחמד-עגאד, איסמעיל עומר מוסטפאיי וסמי עמימור), פתחו באש ללא הבחנה, צעקו "אללה אכבר", והודיעו כי הפיגוע הוא נקמה על התקיפות האוויריות של צרפתי נגד דאעש בסוריה. המחבלים ירו במשך דקות ארוכות על הקהל הנמלט, ובסביבות השעה 22:00 לקחו בני ערובה והתבצרו עמם.
בשעה 22:15 הגיעה למקום יחידת התערבות משטרתית BRI ובעקבותיה יחידת העילית RAID. היתקלות ראשונה עם עמימור הובילה למותו, אך שני המחבלים הנותרים השתמשו בבני ערובה כמגנים אנושיים וניהלו משא ומתן עם המשטרה, בדרישה להפסיק את התקיפות הצרפתיות. הפשיטה המשטרתית החלה בשעה 00:20 ונמשכה שלוש דקות. במהלך ההסתערות, אחד המחבלים פוצץ את חגורת הנפץ שלו והשני נורה למוות על ידי שוטרי המשטרה הלאומית. כל בני הערובה ניצלו ללא פגע, אך 90 איש נהרגו באולם, רובם המכריע ב-20 הדקות הראשונות של המתקפה.
המדינה האסלאמית (דאעש) קיבלה אחריות על המתקפות, יום לאחר הפיגועים, וטענה כי זו הייתה נקמה על התקיפות האוויריות הצרפתיות על יעדיה בסוריה ובעיראק. הנשיא הולנד הכריז כי המתקפות הן "אקט של מלחמה" והורה על מצב חירום (état d'urgence) למשך שלושה חודשים. יומיים לאחר המתקפה, ב-15 בנובמבר, חיל האוויר הצרפתי יצא למתקפה האווירית הגדולה ביותר במסגרת מבצע שמאל נגד דאעש בעיר א-רקה, סוריה.
מצוד, מעצרים וחיסולים
עבדאלחמיד עבאעוד, החשוד המרכזי בתכנון המתקפה, נהרג בפשיטה משטרתית ב-18 בנובמבר בדירה בסן-דני, יחד עם שניים נוספים, כולל שאקיב עכרוח, אחד מהמחבלים במסעדות, שפוצץ חגורת נפץ. חשוד נוסף בשם סלאח עבדסלאם, שהסיע את המחבלים לסטאד דה פראנס, נמלט ונלכד לבסוף ב-18 במרץ 2016 במולנבק שבבריסל. חלק מהמחבלים ניצלו את משבר ההגירה האירופי כדי להיכנס ליבשת, ומומחים צרפתיים לטרור ציינו כי מדובר בשינוי פרדיגמה, בו אזרחים אירופאים שחזרו מסוריה הפכו למפגעים.
לאחר המתקפה בפריז, הדריכות באירופה הגיעה לשיא, וחלק מהמבצעים נתפסו כחלק מגל גדול יותר של פעילות דאעש נגד היבשת.
ימים ספורים לאחר המתקפה, ב-17 בנובמבר, בוטל משחק כדורגל ידידותי שתוכנן להתקיים באצטדיון HDI בהאנובר בין גרמניה להולנד. המשחק, שיועד להיות "סמל לחופש", פונה ואלפי אוהדים פונו בעקבות איום בפצצה, על רקע חשש לתוכנית לביצוע פיגוע מתואם. במקביל, בלגיה חיזקה מיד את האבטחה בגבול שלה עם צרפת. ב-21 בנובמבר 2015, הוטל מצור ביטחוני על בריסל, שכלל סגירת חנויות, בתי ספר ותחבורה ציבורית, בעקבות מידע על מתקפות טרור אפשריות. רמת הכוננות הועלתה לרמה הגבוהה ביותר (ארבע), מתוך חשש שסלאח עבדסלאם, המחבל ששרד, מסתתר בעיר. לבסוף, לאחר מצוד ממושך ופשיטות נרחבות במולנבק, עבדסלאם נעצר ב-18 במרץ 2016 ובכך הסתיים המצוד אחר החשוד העיקרי.
שינויים במערך הביטחון הצרפתי
המתקפות עוררו דיון אירופי סוער על מדיניות ההגירה. בעוד נשיא הנציבות האירופית דחה קריאות לבחינה מחודשת, מדינות כמו פולין והונגריה הודיעו כי לא יאמצו את מכסות קליטת הפליטים. בצרפת עצמה, מרין לה פן מהימין הקיצוני זכתה לתשומת לב תקשורתית רבה על רקע עמדותיה הנוקשות נגד הגירה. בשיאה של הבהלה, השתמשו הפריזאים בהאשטאג #portesouvertes ("דלתות פתוחות") כדי להציע מחסה למי שנמלט ברחובות. כיכר הרפובליקה הפכה למוקד אבל. למרות זאת, הזיכרון החזק ביותר נותר כשאחד מבתי הקפה שבהם בוצע ירי, "בון בייר", נפתח מחדש עם הכרזה המכריזה בגאווה: "אני על המרפסת" ("Je suis en terrasse"), סמל לעקשנות הפריזאית מול הטרור.
ב-8 בספטמבר 2021, נפתח בפריז משפטם של 20 גברים שהואשמו בתכנון ובביצוע המתקפות. המשפט, שנערך באולם שנבנה במיוחד בארמון המשפט, נמשך כתשעה חודשים וכלל עדויות של מעל 300 קורבנות. ב-29 ביוני 2022, הורשעו כל 20 הנאשמים. סלאח עבדסלאם, המחבל היחיד ששרד את המתקפות, נידון למאסר עולם ללא אפשרות לשחרור, גזר דין נדיר בחומרתו.
כתגובה לפיגועים, הכריז נשיא צרפת פרנסואה הולנד על הקמת משמר לאומי חדש וזה הוקם רשמית ב-12 באוקטובר 2016, כזרוע חמישית בכוחות המזוינים הצרפתיים. המשמר נועד לחזק את הז'נדרמריה והמשטרה הלאומית באבטחת אירועים גדולים, תוך תפקוד ככוח מילואים צבאי ומשטרתי. זה לא שלא היה בצרפת משמר לאומי בעבר, אלא שהמשמר הלאומי ההיסטורי ששימש את המלך פורק ב-1871 על ידי הרפובליקנים בצרפת.
מתקפת נובמבר 2015 הייתה מכה אכזרית לצרפת ולקונספציה ששררה במערך ביטחון הפנים האירופי. המתקפות חשפו את הפגיעות ואת האתגר הטמון בחזרתם של לוחמי ג'יהאד מוסלמים מאירופה, ואת הצורך בשיתוף פעולה מודיעיני מוגבר בין מדינות היבשת. אותו לילה לא רק שינה את נהלי הביטחון ואת המדיניות הפוליטית בצרפת ובאירופה, אלא גם הותיר צלקות עמוקות בנפש הניצולים ובזיכרון הקולקטיבי. פריז עמדה איתנה, כפי שהוכח עם פתיחת בתי הקפה מחדש, אך הזיכרון נשאר חי. אי אפשר לומר שאירופה לא הוזהרה, אבל השאלה שנותרת בעינה היא האם אירופאים אי פעם יתעוררו?
חומר מעשיר לקריאה
האירועים הטרגיים הותירו חותם עמוק לא רק על הפוליטיקה והביטחון, אלא גם על עולם האמנות והתרבות, כאשר יוצרים ביקשו לעבד את הטראומה דרך מדיומים שונים. האמן הצרפתי פרד דוילד, שהיה נוכח בבטקלאן ושרד את הטבח, פרסם באוקטובר 2016 את הרומן הגרפי שלו, "הבטקלאן שלי" (Mon Bataclan), בו תיאר את חווייתו האישית ואת הטראומה שנותרה בו. באופן טרגי, דוילד שם קץ לחייו במאי 2024, תשע שנים לאחר המתקפה, לאחר שתיאר את הקשיים הנפשיים בספריו.
חומר מעשיר להאזנה
להקת הרוק האמריקאית "פירס דה וייל" (Pierce the Veil) הוציאה באפריל 2016 את השיר "מעגלים" (Circles), שנכתב בהשראת מתקפות הטרור בפריז.
חומר מעשיר לצפייה
ארועי המתקפות עובדו למספר יצירות קולנועיות, כולל סרט הקולנוע הצרפתי "נובמבר" (Novembre) מ-2022, בבימויו של סדריק חימנז ובכיכובו של ז׳אן דוז׳ארדן, שמתאר את חמשת ימי החקירות וההתערבות של כוחות המשטרה הצרפתיים לאחר הפיגועים.
הסרט "זיכרונות פריז" (Revoir Paris) של אליס וינוקור מ-2022 התמקד בהשפעות המתקפות על קבוצת ניצולים שנלכדו בביסטרו סמוך.
ב-2024 שודרה מיני-סדרה בשם "מרגלים של הטרור" (Les Espions de la Terreur), שסוקרת את ההשלכות דרך עיני השירות החשאי הצרפתי.
סדרת הדרמה התיעודית "13 בנובמבר: המתקפה על פריז" (November 13: Attack on Paris) שיצאה ב-2018 על ידי גדעון וז'ול נאודי, מציגה עדויות של ניצולים.
