אוליבר קרומוול. הרודן של אנגליה

אוליבר קרומוול הוא אחת מהדמויות המרתקות ביותר בתולדות אנגליה. הוא הצליח להפיל שושלת ולהקים מערכת שלטונית חדשה שמעולם לא נראתה קודם באנגליה.

שושלת טיודור הסתיימה עם מותה של אליזבת הראשונה בשנת 1603, והכתר האנגלי עבר לשושלת הסקוטית של סטיוארט. המלך החדש של אנגליה, ג'יימס הראשון סטיוארט (1603–1625), היה כבר מלך סקוטלנד, ולכן אנגליה וסקוטלנד התאחדו. מיד עם עלייתו לשלטון, נתקל ג'יימס בבעיות דתיות וכספיות סבוכות. בעיות דתיות גרמו לסכסוכים רבים באנגליה, שכן זו הייתה אחת המדינות באירופה שבהן התגברו הרגשות הדתיים במאה ה-17. המתחים הדתיים מילאו תפקיד מרכזי במלחמת האזרחים האנגלית ובעלייתו של אוליבר קרומוול.

ג'יימס הכריז במהירות כי ישלוט כמלך אבסולוטי, האחראי רק בפני אלוהים. כאשר הפרלמנט החל להתנגד לכל צעד של המלך, החריף ג'יימס את המצב כשהתעקש שכל התושבים יקבלו את סמכות הכנסייה האנגליקנית. רבים, ובפרט הפוריטנים, היגרו לאמריקה בשל רדיפות דתיות, ובכך החלה לידתה של האימפריה הבריטית.

לפני קרומוול: הסכסוך עם הפרלמנט

בנו של ג'יימס, צ'ארלס הראשון (1625–1649), לא היה שונה בהרבה מאביו והמשיך במדיניות האבסולוטית. תחילת שלטונו התאפיינה בכשלונות חמורים במדיניות החוץ ובמהלכים לא פופולריים בתוך המדינה, שהובילו להתרחקות הפרלמנט ממנו.

הפרלמנט פגע במלך במקום הכואב ביותר – הוא דחה את בקשתו להעלות תקציב נוסף לצרכים צבאיים, בעת שהוא נלחם נגד הסקוטים הבוגדניים. הסכסוך בין הפרלמנט למלך החריף עד כדי כך שהם הפכו ליריבים מרים במאבק על השלטון. מלחמת האזרחים האנגלית פרצה וחילקה כמעט את כל האי לשני מחנות מנוגדים. גם המלך וגם הפרלמנט הכריזו על גיוס צבאותיהם. ב-22 באוגוסט 1642 הכריז המלך מלחמה על הפרלמנט.

מלחמת האזרחים האנגלית מחלקת את המדינה

המלחמה האנגלית הראשונה נמשכה ארבע שנים וגרמה למותם של כמעט 50,000 איש. המלך נתמך על ידי נאמנים מהשכבות הפיאודליות והפטריארכליות הישנות וכן מאזורי ספר בצפון ובמערב אנגליה. לעומת זאת, כל האזורים הצפופים והעשירים יותר, ובייחוד ערי נמל עם מסחר ער, תמכו בפרלמנט. לונדון, כמרכז הכלכלי של המדינה, עמדה לצדו של הפרלמנט – וזה הקנה יתרון כלכלי משמעותי למחנה הפרלמנטרי.

עם זאת, בתחילת המלחמה היה יתרון בידי הרויאליסטים (תומכי המלך), שכן אצילים וקצינים מנוסים צבאית הצטרפו אליו. בשל כך, המלך זכה להצלחות ראשונות בשדה הקרב.

אוליבר קרומוול משנה את מהלך המלחמה

המצב השתנה כשפיקוד הצבא הופקד בידי אוליבר קרומוול. לפני המלחמה, קרומוול היה בעל אדמות ממעמד בינוני, אך במהלך שנות המהפכה הוכיח את כישוריו הצבאיים והפך למנהיג הצבא ולאחד הגנרלים המרכזיים. הצלחותיו במאבק מול הרויאליסטים הקנו לו פופולריות רבה.

קרומוול היה פוריטן אדוק ולוחם נלהב למען הפרלמנט. בשנת 1645, כשמונה לארגון וחיזוק הצבא, החל להקים את "הצבא החדש" (New Model Army). את מה שהשיג ביחידה שלו ביקש להעביר לכלל הצבא. חייליו, שכונו "Ironsides", נודעו במורל גבוה ובכוח מכריע. קרומוול היה גם הראשון שהבין את חשיבותו של אופיו המוסרי של הלוחם.

לאחר ניצחון גדול בקרב נאזבי, פרץ סכסוך בין הצבא לפרלמנט. מנהיגי הפרלמנט ניסו לפרק את הצבא – אך ללא הצלחה. בתחילת 1647 הסקוטים מסרו את המלך צ'ארלס לידי הפרלמנט, שלא ידע כיצד לנהוג בו.

הכרזת הרפובליקה האנגלית

בתחילת 1648 החלה מלחמת אזרחים חדשה, קצרה יחסית. בקיץ דיכא קרומוול את המרידות של הרויאליסטים והסקוטים. כוחותיו נכנסו ללונדון, והוא החליט כי יש לסלק את המלך. הפרלמנט לא היה מוכן לכך, ולכן בדצמבר 1648 התייצבה יחידת חיילים מול בניין הפרלמנט והכניסה רק מיעוט של צירים. מתוך שישים, חצי תמכו בהעמדת המלך לדין. הוקם בית משפט גבוה, שדן את המלך למוות באשמת בגידה, עריצות ורצח. פסק הדין נחתם על ידי ג'ון בראדשו, תומאס גריי ואוליבר קרומוול. המלך הוצא להורג בפני קהל רב ב-30 בינואר 1649.

אנגליה הוכרזה כרפובליקה – ה"קומונוולת'", אך החלטות הפרלמנט לא הצליחו לפתור את הקשיים הפוליטיים. הוצאתו להורג של המלך גרמה לזעזוע באירופה, ובעוד הרויאליסטים, הפרסביטריאנים, הסקוטים והאיריים המרדו בכל רחבי הממלכה, קרומוול נאלץ להתמודד עמם, משוכנע שהוא פועל בשליחות אלוהית.

הנהגת הדיקטטורה

בנסיבות אלו, נכנסה אנגליה מחדש לעימות מול הקתולים באירלנד והרויאליסטים. באוגוסט 1649 יצא קרומוול בראש צבא שדיכא כל התנגדות והפך את הלחימה באירלנד ללוחמת גרילה בלבד – הישג צבאי נוסף שחיזק את מעמדו הפוליטי.

מיד לאחר סיום הקמפיין באירלנד, התמודד קרומוול עם סקוטלנד, שהכריזה על צ'ארלס השני – בנו של המלך המוצא להורג – כמלך סקוטלנד, בתנאי שיקבל את הדת הפרסביטריאנית. קרומוול ראה בכך איום גדול על הרפובליקה, ויצא לדכא את הסקוטים. הוא ניצח ניצחונות מרשימים בדנבר (ספטמבר 1650) ובווסטר שנה לאחר מכן.

בעקבות גידול הבעיות במדינה, קרומוול פיזר את הפרלמנט לחלוטין. מ-1653 שלט קרומוול בתור "לורד פרוטקטור", תוך הסתמכות על הצבא. כך הפכה אנגליה מדמוקרטיה או מונרכיה – למשטר דיקטטורי.

הפוריטניות משתלטת על חיי היומיום

תחת שלטונו של קרומוול הונהגו נורמות פוריטניות ציבוריות שדרשו הקפדה מוחלטת על עקרונות התנ"ך. כל התנהגות חילול קודש נאסרה. אנגליה הפכה למדינה נטולת בידור – תיאטראות נסגרו, כל חגיגה נאסרה, בעיקר אם כללה שתייה. יום ראשון הפך ליום קודש, שהוקדש לכנסייה ולקריאה משפחתית של התנ"ך.

כל מי שמעל גיל 14 ונתפס עובר על הכללים ביום ראשון – היה נענש. היה אף קוד לבוש מחמיר – בגדים כהים, פשוטים ולא אופנתיים. עם זאת, הפוריטניות הביאה גם יתרונות: כדי להפיץ את הדת, עודדו חינוך חובה ושליחת ילדים לבית ספר.

בנוסף, קרומוול הנהיג רפורמות מנהליות חשובות, כולל רישום לידות, נישואין אזרחיים וזכויות הצבעה לבורגנים שלא היו זכאים להן קודם. הוא גם גילה עניין רב בחינוך. למרות המלחמות והמהומות, אנגליה ידעה תקופת שגשוג תחת שלטונו.

מורשתו של קרומוול

אוליבר קרומוול היה דמות יוצאת דופן בהיסטוריה האנגלית. הוא ידע להנהיג ולחם בכישרון, אך לא היה לו חזון פוליטי ברור. הוא פעל בצורה פרגמטית, מתוך אמונה עמוקה שהוא מבצע את רצון האל. הוא האמין שאלוהים שלח אותו לעמו.

בחייו הפרטיים היה אדם נעים הליכות ורגוע, אך כפוליטיקאי – היה אוטוקרט שלא כיבד את סמכות הפרלמנט. עם זאת, גילה סובלנות דתית יחסית – אפשר חופש דת לכל צורות הפרוטסטנטיות, והתיר ליהודים – שגורשו על ידי אדוארד הראשון – לשוב לאנגליה. גם הסקוטים נהנו מזכויות אזרחיות שוות.

קרומוול מת בשנת 1658. בנו ריצ'רד ירש את מקומו, אך לא הצליח להמשיך בדרכו. לאחר מותו לא הושגה רגיעה פוליטית, והצבא נותר בשלטון חרף מחאה ציבורית. עד שנת 1660 התחזקו הכוחות שתמכו בהחזרת בית סטיוארט לשלטון – וצ'ארלס השני הוכתר למלך.