עומר ח'יאם: משורר ומתמטיקאי פרסי

עומר ח'יאם היה אחד המוחות המבריקים ביותר שצמחו בתור הזהב של האסלאם. בלב נישאפור של המאה ה-11, צמח איש אשכולות שפיצח משוואות מתמטיות מורכבות, מיפה את הכוכבים בדיוק שטרם נראה כמותו, ובו בזמן תמצת את המורכבות של הקיום האנושי לתוך בתים מרובעים ונוקבים. • סיפורו של ח'יאם הוא מסע בין מדע מדויק לפילוסופיה קיומית, מורשת שחצתה גבולות ושפות והפכה לנכס צאן ברזל של התרבות העולמית.

בשנת 1048 לספירה, בעיר המלומדים נישאפור שבצפון-מזרח איראן, צמח הוגה דעות שתרומותיו למתמטיקה, לאסטרונומיה, לפילוסופיה ולשירה מהדהדות לאורך מאות שנים. עומר ח'יאם (שמו המלא: ע'יאת' א-דין אבו אל-פתח עומר אבן אברהים נישאפורי) היה איש של מספרים וחרוזים. הוא היה פילוסוף המעוגן בהיגיון, מדען המחויב לתצפית אמפירית ומשורר שבתיו ממשיכים להדהד ברחבי העולם. מורשתו מייצגת את השיא האינטלקטואלי של התקופה הסלג'וקית ואת השפעתה ארוכת השנים של איראן על המחשבה והתרבות העולמית.

ח'יאם נח באותה עיר שאהב עמוקות. הוא נולד שם, גדל שם, וגם כשעזב בהזמנת השליט הסלג'וקי מאלכ-שאה לצורכי עבודה, הוא שב אליה בסופו של דבר. העיר ההיא היא נישאפור, מקום מסתורי שבו ההיסטוריה מעמיקה מתחת לאדמה בדיוק כפי שהיא מתנשאת מעליה.

הו אדמה, לו היו מבקעים את חזך,
היו מוצאים פנינים נדירות חבויות בלבך.

עומר ח׳יאם

אולי יעניין אתכם גם

אלברטו פוג'ימורי: צל בלתי נמנע על פרו

איראן על סף פיצוץ: כשהכלכלה פוגשת את זעם הרחוב

סר איאן מקלן: תיאטרון, קולנוע ואקטיביזם של אייקון תרבות בריטי

המאוזוליאום של ח'יאם שוכן בגן יפהפה בחלק הדרום-מזרחי של נישאפור. הוא נמצא במרחק של כקילומטר אחד מקבריהם של עטאר וכמאל אל-מולכ, ובסמוך לאתר הארכיאולוגי שאדיאח.

איראן במאה ה-11

במהלך ימי חייו של ח'יאם, איראן הייתה חלק מהאימפריה הסלג'וקית המשגשגת, שהשתרעה על פני חלקים נרחבים ממרכז אסיה והמזרח התיכון. תחת שלטונו של הסולטאן מאלכ-שאה, ובתמיכת הווזיר הגדול שלו ניזאם אל-מולכ, המדע והפילוסופיה זכו לעידוד רב. נישאפור, עיר הולדתו של ח'יאם, הייתה מרכז תרבותי שהתחרה בבגדאד, ובו התאספו מלומדים לדון בגיאומטריה, רפואה, אסטרונומיה ומטאפיזיקה.

למרות שמשמעות שמו היא "יצרן אוהלים" (כנראה רמז למקצועו של אביו), השכלתו של ח'יאם רוממה אותו הרבה מעבר למקורותיו. הוא למד מתמטיקה, אסטרונומיה, ספרות ופילוסופיה. התקופה שבה חי, שהתאפיינה הן בתהפוכות פוליטיות והן ברנסנס אינטלקטואלי, שאיפשרה לאנשי אשכולות כמו ח'יאם להטביע חותם מתמשך על פני תחומים מרובים.

תרומות מהפכניות למתמטיקה

עבודתו של ח'יאם במתמטיקה הפגינה רמת תחכום שחזתה את הגות הרנסנס בכמה מאות שנים. חיבורו "ריסאלה פי אל-בַּרַאהין עַלַא מַסַאאִ'ל אל-גַ'בְּר וַאל-מֻקַאבַּלַה" (מאמר על הוכחות לבעיות אלגברה) הציג שיטות לפתרון משוואות מעוקבות (מדרגה שלישית) באמצעות טכניקות גיאומטריות. על ידי שימוש בחתכי חרוט, הוא ניגש לאלגברה בדייקנות חזותית שלא תעבור שיטתיות רשמית באירופה עד המאה ה-17.

הוא גם חקר מקדמים בינומיים והיה בין הראשונים להציג באופן שיטתי את מה שנודע באירופה כ"משולש פסקל", המוכר בעולם האסלאמי כבר זמן רב כ"משולש ח'יאם". חיבורו האבוד על אריתמטיקה הכיל ככל הנראה את זרעי תורת הקומבינטוריקה שהעניקו השראה לדורות של מתמטיקאים. אולי באופן העמוק ביותר, ח'יאם חלק על הפוסטולט החמישי של אוקלידס, אקסיומת המקבילים. חיבורו "ריסאלה פי שַרְח מַא אַשְכַּל מִן מֻסַאדַרַאת כִּתַאב אֻקְלידס" (מאמר על הקשיים בפוסטולטים של אוקלידס) הציג צעדים ראשונים לקראת מה שמתמטיקאים מודרניים יגדירו בסופו של דבר כגיאומטריה לא-אוקלידית.

דיוק באסטרונומיה: הלוח הג'לאלי

בשנת 1079, ח'יאם הוביל צוות אסטרונומים שהוזמן על ידי הסולטאן מאלכ-שאה לרפורמה בלוח השנה הפרסי. התוצאה הייתה הלוח הג'לאלי, מערכת מבוססת שמש שנותרה מדויקת ביותר עד היום. עם סטייה של יום אחד בלבד בערך בכל 5,000 שנה, הוא עולה בדיוקו על הלוח הגרגוריאני. בעבודתו במצפה הכוכבים באספהאן, הפיק ח'יאם את "מאלכ-שאה הראשון", קבוצה של טבלאות אסטרונומיות שהנחו הכל, החל ממדידת זמן יומיומית ועד למחזורים חקלאיים. בניגוד לרבים מבני דורו, הוא דחה את האסטרולוגיה והתמקד בתצפית אמפירית. חיבורו "ריסאלה פי אל-אִקְתִסַאד פי אל-זַמַאן" (על חיסכון בזמן) מדגים את גישתו הרציונלית למדע גרמי השמיים. דיוק הלוח לא רק שירת מטרות מדעיות, אלא גם תמך בקיום מצוות דתיות ובתכנון מנהלי ברחבי הממלכה הפרסית.

״מרובעים״

מורשתו המוכרת ביותר של ח'יאם היא ״מרובעים״ (הרֻבַּאעִיַּ֫את), אוסף של בתים מרובעים המהרהרים על גורל, תמותה והחיפוש אחר משמעות. למרות שרק חלק קטן מהבתים המיוחסים לו ניתן לקשור אליו בוודאות — צאדק הדאיאת זיהה 57 כאותנטיים — השירה נושאת עומק פילוסופי נדיר בספרות ימי הביניים.

תרגומו לאנגלית של אדוארד פיצג'רלד משנת 1859 הציג את ח'יאם לקהל עולמי ועיצב אותו כקול של חוכמה חילונית. "האצבע הכותבת כותבת; ומשכתבה, נעה הלאה…" נותרה אחת השורות המצוטטות ביותר מהספרות הפרסית בעולם.

שירתו של ח'יאם סטתה מהנטיות המיסטיות של רומי או מהדידקטיות המוסרית של סעדי. במקום זאת, היא בחנה את אי-הוודאות של החיים באירוניה ובהשלמה. כפי שציין החוקר האיראני עבד אל-רזא מודרסזאדה, המרובעים שלו לעיתים קרובות "מצליפים בסיגופים מזויפים", מכוונים לצביעות ומפצירים בקוראים למצוא משמעות ברגע ההווה.

הוגה, פילוסוף, מוזיקאי

מעבר לתרומותיו בתחום השירה והמדע, ח'יאם כתב רבות בתחום הפילוסופיה. חיבוריו, כולל ״פי אל-ווג'וד" (על הקיום) ו"ריסאלה דַר עִלְם כֻּלִיַאת ווג'וד" (על המדע האוניברסלי של ההוויה), עסקו בלוגיקה אריסטוטלית ובמטאפיזיקה אסלאמית. הוא המשיך את המורשת האינטלקטואלית של אבן סינא וטען לקיומה של "הוויה הכרחית" — אלוהים — דרך הוכחה רציונלית ולא דרך חוויה מיסטית. הוא גם חיבר מאמרים על תורת המוזיקה, הבולט שבהם הוא "אל-קַאוְול עַלַא אג'נאס אל-לד'י בּאל-אראבעה", שבחן את הבסיס המתמטי של סולמות המוזיקה הפרסית. גישה רב-תחומית זו מגלמת את הרוח האינטלקטואלית של איראן בימי הביניים, שבה פילוסופיה, מדע ואמנויות היו שזורים זה בזה עמוקות.

אנקדוטות ומורשת אישית

שנינותו ואנושיותו של ח'יאם נשמרות באנקדוטות שעברו מדור לדור. סיפור פופולרי אחד עוסק בחמור המסרב להיכנס לבית ספר, מה שהוביל את ח'יאם להציע בהומור שמדובר בגלגול נשמות של סטודנט החושש לחזור ללימודים.

אולי הסיפור המפורסם ביותר מציב אותו בברית נעורים עם ניזאם אל-מולכ וחסן-י סבאח. למרות שמבחינה היסטורית הסיפור מוטל בספק, הנרטיב הזה מתאר את ח'יאם כמי שבחר בחופש אינטלקטואלי על פני כוח פוליטי. לאחר מותו של הסולטאן מאלכ-שאה ודעיכת החסות הסלג'וקית, ח'יאם פרש מהחיים הציבוריים והתמקד בלימוד וכתיבה. הוא מת בין השנים 1131 ל-1135 בנישאפור, שם המאוזוליאום שלו, שעוצב מחדש על ידי האדריכל הושאנג סייהון ב-1963, ממשיך למשוך מבקרים.

באיראן המודרנית, ח'יאם מסמל את העבר האינטלקטואלי העשיר של המדינה ואת הגאווה התרבותית המתמשכת שלה. המאוזוליאום שלו בנישאפור שוכן בגן שליו, כשמרכזים חינוכיים סמוכים כמו פלנטריום ח'יאם ובית המתמטיקה חוגגים את מורשתו. שמו של ח'יאם הולך לפניו הרחק מעבר לגבולות איראן. בתי השיר שלו השפיעו על ענקי ספרות מערביים כמו מארק טוויין וט.ס. אליוט. אישי ציבור ממרטין לותר קינג הבן ועד ביל קלינטון ציטטו מתוך שירתו. שמו מעטר ציוני דרך מדעיים כמו מכתש על הירח והאסטרואיד 3095 עומר ח'יאם.

בשנת 2009, איראן העניקה פסל של ח'יאם למשרדי האו"ם בווינה. דמותו ניצבת כעת לצד מלומדים פרסיים אחרים, ומסמלת את תרומתה ההיסטורית של איראן לידע העולמי. בשנת 2016 הוצב פסל שלו באוניברסיטת אוקלהומה, מה שמדגיש את התהודה הבינלאומית שלו ופרשנויות מודרניות ממשיכות לשגשג. מאופרת הבובות של בהזאד ע'ריבפור ועד לרומן "סמרקנד" של אמין מעלוף, אמנים וחוקרים חוקרים את מורשתו של ח'יאם במגוון אמצעי תקשורת בתרבות הפופולרית.

פרשנות על האדם שמאחורי המיתוסים

מורשתו של ח'יאם עוררה ויכוחים במשך מאות שנים. חלק מהמבקרים תייגו אותו כספקן או ככופר, תוך ציטוט בתים המבקרים את הפורמליזם הדתי. אחרים טוענים ששורות אלו משקפות סגנון ספרותי ולא אמת ביוגרפית.

חוקרים מודרניים רואים בח'יאם רציונליסט העוסק עמוקות בשאלות מטאפיזיות, ולא נהנתן (הדוניסט). עבודתו המכוננת של צאדק הדאיאת "תראנהא-יה ח'יאם" (1934) ניפתה את הבתים האותנטיים מתוך תוספות מאוחרות יותר, בניסיון להבהיר את קולו של ח'יאם בתוך ים של זיופים. ויכוחים אלו משקפים לא רק את מורכבות דמותו של ח'יאם אלא גם את הדינמיות האינטלקטואלית של הספרות הפרסית עצמה, המאמצת עמימות ומזמינה פרשנות מחודשת מתמדת.

היה שמח ברגע זה. הרגע הזה הוא חייך.

עומר ח׳יאם

המאוזוליאום של ח'יאם

הקבר המקורי של עומר ח'יאם, שנפתח בנישאפור ב-1934, נחשב בעיני רבים כלא ראוי למורשתו. בשנת 1954, פנו אנשי תרבות מקומיים לאגודה למורשת לאומית ולמשרד התרבות בבקשה להקים מונומנט הולם יותר. ב-1956 אושרה הבקשה והאדריכל הושאנג סייהון מונה לעצב מאוזוליאום חדש עבור ח'יאם ועבור הצייר כמאל אל-מולכ. סייהון והמהנדס חוסיין ג'ודאת המליצו לבנות את המבנה בפינה הצפון-מזרחית של גן אימאמזאדה מוחמד מהרוק, בכדי להעניק לו בולטות ועצמאות רבה יותר.

בשנת 1958 אושר עיצובו של סייהון על ידי הפקולטה לאמנויות יפות של אוניברסיטת טהראן. המבנה שילב אדריכלות איראנית מסורתית עם חומרים מודרניים: שלד פלדה, קליפת בטון, גרניט וטרברטין, אריחים תוססים וזכוכית צבעונית עבה. חוזה רשמי נחתם בתחילת 1959, והטיל על סייהון לפקח על הפרויקט, שבוצע על ידי אותה חברה שבנתה את קבר נאדר שאה. גובה הקבר הועלה ל-22 מטרים כדי להעצים את הודו, והוא הושלם בדייקנות ובמיומנות בזמן לחנוכת המונומנט הסמוך.

עומר ח'יאם נותר אחת הדמויות המשפיעות ביותר באיראן כמתמטיקאי שפיצח משוואות, אסטרונום שמיפה את הזמן, ומשורר שהעז להטיל ספק בקוסמוס. עבודתו ממשיכה לעצב את הדרך שבה אנו חושבים על מדע, פילוסופיה ואמנות.

חומר מעשיר לקריאה

פיצג'רלד, א. (1859). ה"רובאעיאת" של עומר ח'יאם. הופק מ-archive.org

חומר מעשיר לצפייה

עומר ח'יאם, המשורר, המתמטיקאי והאסטרונום הפרסי האגדי, העניק השראה ליוצרי קולנוע וטלוויזיה ברחבי העולם. המרובעים הפילוסופיים שלו מה"רובאעיאת" הדהדו לאורך זמן והקולנוע מפיח בהם חיים.

״השומר: האגדה על עומר ח'יאם״ (2005) הוא סרט שביים קייבאן משאייח' ומגולל את סיפורו של נער מודרני לומד שהוא קרוב משפחה של עומר ח'יאם. דרך פלאשבקים, אנו עוקבים אחר חייו של ח'יאם ומאבקיו באהבה, אמונה ורציונליות.

״עומר אל-ח'יאם״, סדרת טלוויזיה סורית מ-2002, שביימו בסאם קטאיפאן, שאוקי מג'רי, פאדי זגייב והפק בשפה הערבית.

״עומר ח'יאם״, סרט מ-1957, שהופק כספיישל טלוויזיוני של CBS, שהביא את ה"רובאעיאת" של ח'יאם לקהל האמריקאי. כולל קריאות דרמטיות ופרשנויות ויזואליות יצירתיות למרובעים המפורסמים ביותר שלו. צלילה עמוקה לתוך חייו, המדע והשירה של ח'יאם. סרט תיעודי איראני זה מציג את תרומותיו האינטלקטואליות ומסעותיו לערים ההיסטוריות שעיצבו את עבודתו.

״הגאונות של עומר ח'יאם״ (2015), סרט תיעודי בהפקת BBC Four החוקר את הברק של המשורר הפרסי כמתמטיקאי, אסטרונום ופילוסוף, ומתחקה אחר השפעתו המתמשכת על המדע, השירה והזהות האיראנית המודרנית.