אז כולנו יודעים שכסף הוא דבר שכולנו המצאנו כדי שהחברה תוכל לתפקד קצת יותר בקלות, אבל אז אנחנו נותנים לאחוז אחד מהעולם להיות בעלים על רוב הנכסים… בהזדמנות זו שווה לתהות האם שמעתם על בחור שקנה את כל הבצל ושבר את שוק החוזים העתידיים? אז מיהו בעצם מלך הבצלים?

רקע

במקרה האפשרי מאוד שאינכם מודעים לכך, יש נוהג בריא של השקעה בעתיד של סחורות, במיוחד בקרב חקלאים. לסחורות, שיכולות להיות כל דבר, החל מנפט ועד תירס וסוכר, יש מחירים משתנים יחד עם מוצרים ספקולטיביים יותר. ככזה, אתם יכולים גם להשקיע בעתיד שלהם. לדוגמה, הימור על התרסקות קרובה במחיר הקפה. חקלאים משתמשים בזה לעתים קרובות כסוג של תכנית לעת צרה, כך שבמקרה שהמחיר של כל מה שהם מגדלים יקפוץ, הם ייחסכו מההשקעה הצדדית שלהם במחיר של קריסת שוק כזו.

עם זאת, בארצות הברית יש רק סחורה אחת שנאסרה למסחר בחוזים עתידיים: בצל. עד היום, אם תרצו לסחור בחוזים עתידיים על בצל, זה נחשב למעשה לא חוקי. כל זה בשל תוכנית אב של חקלאי בודד בשם וינסנט קוסוגה.

חקלאות ועתיד

הסיפור שלנו מתחיל עם בחור בשם וינסנט קוסוגה והחווה שלו בגודל 5,000 דונם בניו יורק. הוא גידל בעיקר בצל, סלרי וחסה; הלקוחות העיקריים שלו היו הצבא וחברת קמפבל'ס (יצרני מרקים).

קוסוגה עסק גם במסחר בסחורות, אבל הוא לא התחיל עם בצל. הוא התחיל לסחור בחוזים עתידיים על חיטה. זה לא הלך טוב (הוא כמעט פשט את הרגל) ואשתו התחננה בפניו שיחזור רק לחקלאות. אולי אתם תוהים מהו "עתיד חיטה", שאלה הוגנת כי זה אחד מאותם דברים בשוק שאם אתם לא מעורבים בהם, לא מקבלים מושג.

ברמה הבסיסית חוזים עתידיים הם הסכם שעושים עם מישהו כעת כדי לקנות משהו מאוחר יותר — במחיר שקובעים עכשיו. זה כמו שאנחנו אומרים "בסדר, נקנה ממך את התפוח הזה בשקל אחד בעוד שישה חודשים בדיוק." עכשיו ברור שזה דבר פשוט תמורת תפוח בודד. אבל כשמתמודדים עם עסקאות גדולות יותר, צריך להיות תהיה מודעים לשינויים במחיר. ובכן,  כנראה צריך להיות מודעים לשינויים במחירים כשהמחיר של מצרכים בסיסיים מרקיע שחקים מהר יותר ממה שהשכר יכול לעמוד בקצב.

בכל מקרה, חוזים עתידיים משמשים לספקולציות על מחירים, שכן אם חושבים שהתפוח מהדוגמה הקודמת עומד להיות שווה שקל בעוד שישה חודשים, קנייה של אותו תפוח באותו מחיר פירושה למעשה שהרווחת שקל. זו ההגדרה. חקלאי שכמעט פושט רגל בכך שהוא נכנס לשוק המניות. זה כנראה סיפור מעניין יותר מרוב סיפורי המקור על נבלי העל.

כמו כל עלילה של סרט שמערב גיבור ושוק המניות, קוסוגה לא יכל להתרחק ממסחר. הפעם, הוא עבר ממסחר בחוזים עתידיים על חיטה לחוזים עתידיים על בצל, שהם שונים מבחינה חוקית. זה חשוב מכיוון ש-20% מהעסקאות בבורסת הסחורות של שיקגו היו חוזים עתידיים על בצל ב-1955.

מקרים שונים השפיעו על אמון המשקיעים ועל רגולציית השוק במסחר בסחורות לאורך ההיסטוריה. דוגמה מעניינת אחת, תקרית המניפולציה של מניות הבצלים, כללה את וינסנט קוסוגה, מלך הבצלים. קוסוגה יזם תוכנית מניפולטיבית שהשפיעה על שוק החוזים העתידיים על הבצל בשנות ה-50.

וינסנט קוסוגה: מלך הבצלים של שיקגו

הוא נולד ב־17 בינואר 1915 בניו יורק. כבנו של יהודי רוסי שהמיר את דתו לקתולית, קוסוגה היה קתולי אדוק. הוא תרם סכום משמעותי מהונו לכנסייה. הוא נטה לשאת עמו אקדח בקוטר 38 ואלה בכל עת. הוא נהג במכוניות מלאות בזמנו הפנוי והיה טייס מורשה. פעם הוא שרד מהתרסקות מטוס ליד אוסוגו, ניו יורק, כאשר הדלק אזל באמצע הטיסה. הוא נותר בגבס לאחר ההתרסקות, אך התאושש במהרה.

קוסוגה היה חקלאי והיתה לו חווה בפיין איילנד, ניו יורק, בשטח של 5,000 דונם בה גידל בצל וירקות אחרים. לקוחותיו כללו את צבא ארה"ב ואת מפעל המרקים של קמפבל. תחילה הסתבך בשוקי הסחורות כשהחל לסחור בחוזים עתידיים על חיטה. לאחר סחר לא מוצלח בו הפסיד את כל הונו והובא לסף פשיטת רגל, פרש קוסוגה ממסחר בסחורות ובהתעקשותה של אשתו התמקד בחקלאות במשרה מלאה והבטיח לאשתו שלא יסחור שוב אלא שהוא נכנס לסחור במה שהוא מכיר: בצל.

בצל היתה הסחורה הנסחרת ביותר בבורסת הסחורות של שיקגו באותה תקופה. זה היה בגלל שלבצל יש יכולת אחסון מוגבלת ולכן המחיר שלהם היה משתנה יותר מרוב הסחורות. תנודתיות גדולה יותר פירושה פוטנציאל רווח גדול יותר.

ב־1955, קוסוגה היה מיודד עם סם סיגל, שגם סחר בבצל והיתה לו חברה תוצרת חקלאית. הם חשבו שעל ידי איחוד כוחות הם יוכלו לנצל את השוק בחוזים עתידיים בבצל. קוסוגה קנה הרבה בצל וחוזים עתידיים על בצל — מספיק שיהיה לשניהם 98% מהבצל בשיקגו. כמה עשרות מיליוני בצלים. קוסוגה וסיגל הצליחו לעשות זאת בעיקר בגלל שהם כבר היו סוחרי בצל ולקוסוגה כבר היה ניסיון במניפולציות בשוק החוזים העתידיים.

עם שליטה על מלאי הבצל של שיקגו, קוסוגה וסיגל הצליחו לאיים על חקלאי הבצל האחרים תחת איום להציף את שוק הבצל עם עשרות מיליוני הבצלים שהיו להם (פעולה כזו תגביל את מחיר הבצל על ידי הגדלת הביקוש בחדות, ולמעשה יהפוך אותם לחסרי ערך). ברגע שהדומינו הוצבו במקום, השניים קיבל חוזים על מחירי הבצל ב-1956. במונחים של ספקולציות מחירים, הם ציפו שמחירי הבצל יירדו בצורה דרמטית ויביאו אותם לרווח אם המחירים הללו ירדו. אלא שהם לא ממש ציפו, מכיוון שהם שלטו ב-98% מהבצלים. זה מה שמנהלי קרנות גידור ניסו לעשות למניות GameStop ב-2021, אז זה לא הסתדר להם והם הפסידו הרבה כסף בזמן שהמרוויחים האמיתיים צחקו בטירוף.

לקראת סוף עונת החקלאות במרץ 1956 השניים הציפו את השוק בבצל וגרמו למצוקה משמעותית לחקלאים. קוסוגה וסיגל הציפו אז את שוק הבצל והביאו לכך שהמחירים ירדו מ-$2.75 ל-10 סנט לשקית שמשקלהּ 50 פאונד. זה בסופו של דבר גרם למחסור בבצל בחלקים אחרים בארצות הברית, אבל קוסוגה וסיגל הרוויחו מיליונים. כשהמחירים עלו, וינסנט וסם קנו כמויות גדולות של חוזי בצל. הם נהגו לשלוח את הבצלים לניקוי ואריזה מחדש כדי למנוע מהם להתקלקל. כשהמשלוחים העצומים חזרו לשיקגו, זה נתן לסוחרים רושם שווא של אספקה ​​נוספת, מה שגרם לירידת מחיר מלאכותית. זה גם הביא הרבה מחקלאי בצל לפשיטת רגל, מכיוון שהמלאי שלהם הפך חסר ערך. הבצלים היו כל כך חסרי ערך שהם היו שווים פחות מהשקיות שבהן הם הגיעו ובצל פשוט נזרק בכמויות. חלקם הושלכו לנהר שיקגו, מה שהפך אותו למרק הכי פחות מעורר תיאבון אי פעם.

מניפולציית המסחר הזו שיבשה לא רק את שוק הבצל, אלא גם את כל שוק הסחורות וכלכלת החקלאות המקומית. לבסוף, הממשלה, שנענתה לבקשותיהם של מגדלי הבצל, אסרה על קוסוגה לסחור בסחורות.

השלכות

קוסוגה וסיגל הובאו בפני הוועדה למסחר בחוזים עתידיים על סחורות. רישומו של קוסוגה כמתווך סחורות בוטל וכל שוקי החוזים חויבו לסרב לו להרשאות מסחר למשך עשרה חודשים.

המקרה של וינסנט קוסוגה גרם לממשלה הפדרלית להעביר ב־1958 את חוק חוזי הבצל העתידיים, למרות מחאות הסוחרים. החוק קובע כי:

"(א) לא ייערך חוזה למכירת בצל למסירה עתידית על או בכפוף לכללים של כל מועצת הסחר של ארצות הברית. למונחים המשמשים בחוק זה תהיה אותה משמעות כמו בשימוש בחוק החלפת הסחורות.

(ב) כל אדם שיפר את הוראות סעיף זה ייחשב אשם בעבירה ועם הרשעתה, ייקנס בסכום של לא יותר מ-5,000$…חוק זה ייכנס לתוקף שלושים יום לאחר חקיקתו."

ואכן עד היום לא חוקי לסחור בחוזים עתידיים על בצל.

תוכנית המניפולציה של וינסנט קוסוגה השפיעה על עתיד שוק הבצל, והובילה להעברת חוק חוזי הבצל העתידיים משנת 1958 על ידי הממשלה. בעד שלא חסרו. מקרים של סוחרים בודדים הנחושים לתמרן את השוק, המקרה חידד את החשיבות שברגולציית שוק וההשלכות שעלולות להיות מנסיונות הונאה כאלה.

ומה עם קוסוגה עצמו?

ובכן, לאחר הרפורמה בשוק החוזים העתידיים, קוסוגה חזר לניו יורק והתמקד בתחומי העניין והפילנתרופיה העסקיים המקומיים שלו. הוא פתח מסעדה ליד החווה שלו בשם The Jolly Onion Inn, שם שימש כשף. מסעדת The Jolly Onion Inn (שנודעה מאוחר יותר בשם Ye Jolly Onion Inn) הפכה לאחת המסעדות הפופולריות ביותר במחוז אורנג'.

הוא זכה להערכה רבה בשל הפילנתרופיה שלו ובשנת 1987 זכה בתואר אזרח השנה בפיין איילנד על ידי לשכת המסחר של פיין איילנד. הלשכה לא הזכירה את המניפולציה של קוסוגה על שוק הבצל בהכרזתם על הפרס שלו וגם לא את שאר חקלאי הבצלים שנפגעו ממנו. לשכת המסחר של פיין איילנד נועדה להגדיל את הרווחים לעסקים בקהילה והיא אינה ארגון צדקה או ארגון פילנתרופי.

לאחר מותו של קוסוגה, ב־19 בינואר 2001 בגיל 86, המשיכה אלמנתו, פולי קוסוגה (1915–2009), בפילנתרופיה שלו.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספר תמיד קישור לחומר המקור.