תאמל״ק לימבצע אייקונאל היה שיתוף פעולה מודיעיני מתמשך בין ארצות הברית לגרמניה, שבמסגרתו נאספו כמויות עצומות של נתוני טלפוניה ואינטרנט ממרכזי תקשורת בגרמניה, תוך חריגה מהחוק הגרמני ופגיעה באינטרסים אירופיים.
בשנים שלאחר מתקפות הטרור של 11 בספטמבר 2001, נרקם מאחורי הקלעים של היחסים הבין-מדינתיים באירופה מנגנון מעקב ואיסוף מודיעין רחב היקף, שפעל בשקט כמעט מוחלט, הרחק מעיני הציבור, הפרלמנט ואפילו חלק מגורמי הפיקוח הרשמיים, שאסף מאות מיליוני נתוני תקשורת מדי חודש, ישירות מתשתיות גרמניות. מי היו הגופים שעקבו אחריהם, כיצד הופרו הסכמים בין-מדינתיים ואיך נחשפה אחת מפרשות המעקב המשמעותיות ביותר בהיסטוריה האירופית?
מבצע אייקונאל (Eikonal), שנוהל משטח גרמניה ובשיתוף פעולה בין שירותי הביון של ארצות הברית וגרמניה, הפך עם השנים לאחד המקרים הבולטים ביותר של מעקב המוני אחר תקשורת אירופית, תוך טשטוש גבולות בין ביטחון, ריבונות וזכויות יסוד. זה התחיל כמבצע שיתוף פעולה בין הסוכנות לביטחון לאומי של ארצות הברית, ה-NSA, לבין שירות הביון הפדרלי של גרמניה, ה-Bundesnachrichtendienst או בקיצור BND. המבצע התבסס על הסכם שנחתם בשנת 2002, החל לפעול בפועל החל משנת 2003 וכלל איסוף נתוני טלפוניה משנת 2004 ואיסוף מלא של תעבורת אינטרנט החל משנת 2005 ממרכז מיתוג של חברת Deutsche Telekom בפרנקפורט. חשיבותו של המבצע נבעה מהיקף הנתונים שנאספו, מהמיקום הגיאוגרפי שממנו נאספו, ומהעובדה שחלק מהמידע נאסף בניגוד לחוקה הגרמנית.
הרקע להסכם והשתלבותו במערך המודיעין האמריקאי
המבצע היה חלק ממערך רחב יותר של פעולות מודיעיניות של ה-NSA, שהופעלו תחת שם הקוד RAMPART-A. מדובר במערכת של נקודות איסוף מודיעין הפזורות מחוץ לשטח ארצות הברית, אשר איפשרו לסוכנות האמריקאית גישה ישירה לתעבורת תקשורת בינלאומית. הבסיס המשפטי והמדיני היה הסכם שיתוף פעולה שנחתם בשנת 2002 בין ארצות הברית לגרמניה, זמן קצר לאחר מתקפות הטרור של 11 בספטמבר. ההסכם נועד לאפשר שיתוף מודיעיני הדוק יותר במאבק בטרור הבינלאומי, אך עם השנים התברר כי יישומו חרג מהכוונות המוצהרות שלו.
המעקב החל בשנת 2003. בשלב זה החל שיתוף הפעולה המעשי בין ה-NSA ל-BND, אך היקף האיסוף היה עדיין מוגבל יחסית. החל משנת 2004 החלו הצדדים לאסוף נתוני טלפוניה, ובשנת 2005 חל שינוי משמעותי בהיקף הפעילות. מאותה שנה, כל תעבורת האינטרנט שעברה דרך מרכז המיתוג של Deutsche Telekom בפרנקפורט הועתקה ונאספה. מרכז זה שימש כנקודת מעבר מרכזית לתקשורת בינלאומית, ולכן איסוף הנתונים ממנו סיפק גישה לכמויות עצומות של מידע תקשורתי. Deutsche Telekom, אחת מחברות התקשורת הגדולות בגרמניה, הייתה מעורבת באופן ישיר במבצע, ולא רק כצד פסיבי שמידע נאסף מתשתיותיו.
לצורך השגת הנתונים, פעלו אנשי ה-BND וה-NSA בשיתוף פעולה עם Deutsche Telekom. במסגרת זו שכרו סוכני הביון שני חדרים בתוך מרכז הנתונים של החברה בפרנקפורט. בחדרים אלה בוצעה פעולה טכנית קריטית: כבל הסיבים האופטיים של Deutsche Telekom פוצל, כך שניתן היה להעתיק את זרם הנתונים שעבר בו. העתק הנתונים שיורט הועבר לידי מערכות העיבוד של המבצע. עבור מתן הגישה לתשתיות ולמרכז הנתונים, קיבלה Deutsche Telekom תשלום חודשי קבוע בסך 6000 אירו.
היבט זה של המבצע מדגיש כי לא מדובר היה רק בפעילות מודיעינית חשאית, אלא במנגנון מוסדר שכלל תשתיות אזרחיות, חוזים ותשלומים קבועים. כדי למנוע איסוף מידע על אזרחים גרמנים, הוטמעה במבצע מערכת סינון בשם Dafis. מטרתה הייתה להפריד ולחסום נתונים שמקורם בתקשורת של אזרחים גרמנים, בהתאם לדרישות חוקת גרמניה, ה-Grundgesetz. הערכה ראשונית העלתה כי מערכת Dafis הייתה יעילה בשיעור של כ-95 אחוזים. משמעות הדבר הייתה כי כ-5 אחוזים מהנתונים שנאספו כללו מידע על אזרחים גרמנים, בניגוד לחוקה.
מאוחר יותר, במהלך דיונים פרלמנטריים שנערכו ב-6 בנובמבר 2014, טען אחד העדים כי שיעור ה-95 אחוזים היה נכון רק לשלב הבדיקות הראשוני, וכי במהלך הפעילות השוטפת סוננו בפועל 99 אחוזים מהנתונים של אזרחים גרמנים.
בתחילת שנת 2006 התרחש רגע מכריע בהתפתחות מבצע אייקונאל. סניף Bad Aibling של ה-BND, אחד מאתרי ההאזנה המרכזיים של שירות הביון הגרמני, דיווח למטה הראשי של הארגון בעיר פולאך על בעיה חמורה שהתגלתה בשימוש במונחי סינון, מונח מקצועי המתאר מילות חיפוש, פרמטרים או מזהים שבהם נעשה שימוש לצורך סינון ואיתור תקשורת רלוונטית מתוך זרם הנתונים העצום.
על פי הדיווח, חלק ממונחי הסינון שבהם השתמשה ה-NSA במסגרת המבצע כוונו כלפי מטרות שלא תאמו את מטרות ההסכם שנחתם בשנת 2002. בין המטרות שזוהו היו European Aeronautic Defence and Space Company, תאגיד אירופי גדול בתחום התעופה והביטחון, וכן פרויקט Eurocopter. בנוסף לכך, התגלו מונחי סינון שכוונו כלפי המינהל הציבורי בצרפת. ממצאים אלה לא הופיעו לראשונה בשנת 2006. לפי המידע שנמסר, עובדים ב-BND הבחינו בחלק ממונחי הסינון הבעייתיים כבר בשנת 2005. בהמשך התברר כי לא מדובר היה במקרה נקודתי או בטעות חד-פעמית.
הרחבת רשימת היעדים והפגיעה באינטרסים אירופיים
הבדיקות שבוצעו העלו כי מונחי סינון נוספים כוונו גם כלפי המינהל הציבורי של אוסטריה. המשמעות הייתה ברורה: מבצע Operation Eikonal, שנועד לכאורה לשיתוף פעולה מודיעיני במאבק בטרור, שימש גם לאיסוף מידע על מדינות אירופיות ידידותיות ועל גופים אזרחיים ותעשייתיים מרכזיים.
לאחר החשיפות שפרסם חושף השחיתויות אדוארד סנואודן, החליט ה-BND לפתוח בבדיקה פנימית מקיפה. באוקטובר 2013 הושלמה הבדיקה, ומסקנותיה היו חד-משמעיות: לפחות 2,000 מונחי סינון כוונו כלפי אינטרסים מערב אירופיים, ובמקרים מסוימים אף כלפי אינטרסים גרמניים מובהקים. מסקנות אלה הצביעו על הפרה ברורה של מזכר ההבנות שנחתם בין ארצות הברית לגרמניה בשנת 2002, מזכר שנחתם בהקשר ישיר למתקפות הטרור של 11 בספטמבר.
בשנת 2014, לאחר שפורסמו דיווחים שלפיהם EADS ו-Eurocopter היו מטרות למעקב, הגיבו גורמים פוליטיים בגרמניה. מפלגת השמאל ומפלגת הירוקים הגישו בקשה רשמית לקבלת ראיות שיאשרו את הפרות ההסכם ואת הפגיעה באינטרסים האירופיים. דרישה זו סימנה את תחילתו של שלב חדש בפרשה, שבו מבצע אייקונאל חדל מלהיות סוגיה מודיעינית פנימית והפך לנושא ציבורי ופוליטי רחב, שדרש התייחסות של הפרלמנט הגרמני.
ועדת החקירה והיקף החריגות שנחשפו
באביב 2014 הקים ה-BND קבוצת פרויקט ייעודית שתפקידה היה לתמוך בוועדת החקירה של הפרלמנט הגרמני, ועדה שהוקמה כדי לבחון את פעילות ה-NSA ואת שיתוף הפעולה עמו. הקבוצה בחנה את רשימת מונחי הסינון שבהם נעשה שימוש במסגרת המבצע. מסקנות הבדיקה היו מרחיקות לכת. הקבוצה זיהתה כ-40,000 פרמטרים חשודים, שכללו מטרות ריגול בממשלות מערב אירופה ובחברות רבות. מעבר לכך, הקבוצה אישרה את החשד שה-NSA הפר באופן שיטתי אינטרסים גרמניים.
הבדיקה העלתה גם מסקנה חמורה במיוחד: האמריקאים יכלו לבצע ריגול כלכלי באופן ישיר, תוך שהם פועלים מתחת לאפם של הגרמנים ובאמצעות תשתיות גרמניות.
ועדת החקירה הפרלמנטרית ביקשה לקבל גישה ישירה לרשימת מונחי הסינון של ה-NSA. בקשה זו נתקלה בהתנגדות, והערעור שהובילו פוליטיקאים מהאופוזיציה נדחה בבית המשפט העליון של גרמניה. במקום זאת, מינתה הקואליציה השלטת שופט מינהלי בשם קורט גראוליך, ששימש כ"איש אמון". גראוליך קיבל גישה מלאה לרשימת ה-selectors וניתח את 40,000 הפרמטרים שנמצאו, ולאחר מכן תדרך את ועדת החקירה על ממצאיו.
לאחר קבלת הגישה לרשימת מונחי הסינון של ה-NSA, החל השופט המינהלי קורט גראוליך בעבודת ניתוח מקיפה. תפקידו כאיש אמון מטעם הקואליציה השלטת חייב אותו לבחון את המידע הרגיש ביותר בפרשה, מידע שלא הועמד לרשות ועדת החקירה הפרלמנטרית עצמה. גראוליך סיכם את ממצאיו בדוח מקיף בהיקף של כמעט 300 עמודים. בדו״ח זה קבע באופן חד-משמעי כי סוכנויות ממשלתיות אירופיות היו יעד למעקב בהיקף רחב. מסקנתו המרכזית הייתה כי האמריקאים הפרו הסכמים חוזיים שנחתמו בין ארצות הברית לגרמניה, וכי מדובר היה בפעילות שחרגה מהמסגרת שהוגדרה במפורש במזכר ההבנות משנת 2002.
פגיעה בגופים גרמניים המוגנים על פי החוקה
אחד הממצאים החמורים ביותר בדו״ח גראוליך נגע לפגיעה ישירה בגופים גרמניים. לפי הדוח, מטרות גרמניות שקיבלו הגנה מיוחדת מפני מעקב של שירותי מודיעין פנימיים מכוח חוקת גרמניה, ה-Grundgesetz, הופיעו ברשימת היעדים של ה-NSA במספרים מפתיעים. בין הגופים הללו נכללו חברות וארגונים רבים שמקום מושבם בגרמניה. עצם הכללתם ברשימת היעדים עמדה בניגוד לרוח החוק ואף ללשונו, והצביעה על כשל חמור במנגנוני הפיקוח והבקרה על שיתוף הפעולה המודיעיני.
מעבר לפעילות ה-NSA, נחשפה גם בעיה פנימית בתוך ה-BND עצמו. על פי הממצאים, היו מונחי סינון בעייתיים שהוגדרו והופעלו על ידי שירות הביון הפדרלי העצמו ולא רק על ידי הצד האמריקאי. למרות שהיקף הבעיה היה קטן יותר בהשוואה לפעילות ה-NSA, הוא עדיין היה משמעותי. עד סוף שנת 2013 נעשה שימוש במונחי סינון פנימיים כאלה, כאשר כשלושה רבעים מתוך כ-3300 מטרות היו קשורות למדינות האיחוד האירופי ולמדינות החברות בנאט"ו.
על רקע הממצאים החמורים, החלו גם גורמים מהתחום האזרחי והכלכלי להביע עמדה. קלאוס לנדפלד, חבר הנהלת ארגון תעשיית האינטרנט Eco International, נפגש עם גורמי מודיעין ועם מחוקקים כדי להציג הצעות לשיפור המערכת. בין ההצעות שהועלו הייתה ייעול מנגנון מונחי הסינון, במטרה לצמצם חריגות ולהבטיח שהשימוש בפרמטרי חיפוש ייעשה בהתאם לחוק ולהסכמים הבין-מדינתיים.
המידע על מבצע אייקונאל נחשף לראשונה לציבור ב-3 באוקטובר 2014. את החשיפה ביצעו כלי התקשורת Süddeutsche Zeitung, Norddeutscher Rundfunk ו-Westdeutscher Rundfunk. פרסומים אלה סימנו את נקודת המפנה שבה המבצע הפך מנושא מודיעיני פנימי לפרשה ציבורית רחבת היקף. בעקבות הפרסומים החלו להתפרסם מסמכים שהצביעו על כך שהמבצע הסתיים לכאורה בשנת 2008. אולם מידע נוסף שנחשף מאוחר יותר הציג תמונה שונה ומורכבת יותר.
המשך פעילות המבצע והיקפי הנתונים שנחשפו
למרות שמסמכים מסוימים הצביעו על כך שמבצע אייקונאל הסתיים בשנת 2008, פרטים שנחשפו מאוחר יותר ערערו קביעה זו. בדצמבר 2012, כך התברר, עדיין התקיימו העברות נתונים במסגרת המבצע. באותו שלב הועברו כ-500 מיליון פריטי מטא-דאטה מדי חודש. מדובר בנתוני תקשורת שאינם כוללים בהכרח את תוכן השיחה או ההודעה עצמה, אך מספקים מידע רחב על זהות המשתתפים, זמני התקשורת, מיקומים ודפוסי קשר. מתוך אותם 500 מיליון מערכי נתונים חודשיים, כ-180 מיליון נאספו באמצעות מערכת XKeyscore, אחת ממערכות הניתוח והאחזור המרכזיות של ה-NSA, אשר שימשה לניתוח מתקדם של נתוני תקשורת בהיקפים עצומים.
היקף הפעילות והשלכותיה לא נותרו בגדר דיון טכני בלבד. פטר פילץ, חבר הפרלמנט האוסטרי, הגדיר את המבצע כניסיון מוצלח ראשון למעקב המוני אחר תקשורת אירופית. תיאור זה שיקף לא רק את היקף הנתונים שנאספו, אלא גם את עצם העובדה שהמעקב בוצע מתוך תשתיות אירופיות, תוך שיתוף פעולה עם שירותי ביון מקומיים ותוך פגיעה בריבונות, בזכויות יסוד ובאמון הציבור.
"הניסיון המוצלח הראשון למעקב המוני אחר תקשורת אירופית"
פטר פילץ, חבר הפרלמנט האוסטרי
מבצע אייקונאל מדגים כיצד שיתוף פעולה מודיעיני שנולד מתוך צורך ביטחוני דחוף לאחר מתקפות הטרור של 11 בספטמבר, התפתח למנגנון מעקב רחב היקף שפגע באינטרסים אירופיים, בגופים כלכליים ובזכויות המוגנות בחוקה הגרמנית. הפרשה חושפת את המתח המתמיד בין ביטחון לאומי לבין שמירה על חוק, ריבונות וזכויות אזרח, ואת הקושי לפקח על מערכות מודיעין הפועלות בהיקפים חוצי גבולות. הזיכרון ההיסטורי של מבצע זה ממשיך להשפיע על הדיון הציבורי והפרלמנטרי באירופה בנוגע למעקב, שקיפות ואחריות. מי שמבקש להבין כיצד נראית בפועל מדיניות מעקב מודרנית, וכיצד החלטות שנעשו הרחק מאור הזרקורים מעצבות מציאות אזרחית, ימצא במבצע אייקונאל מקרה מבחן מרכזי.
אם משתמשים בחומר כלשהו HistoryIsTold.com, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
