המהפכה הכתומה של אוקראינה הייתה סדרה של הפגנות, שנערכו בעיקר בקייב, שנמשכו מנובמבר 2004 עד ינואר 2005 כתגובה להונאת בחירות והביאו לכינון ממשלה פרו-מערבית, הראשונה מסוגה באוקראינה.
לאחר דיווחים לפיהם תוצאות סיבוב הבחירות לנשיאות ב-21 בנובמבר 2004 בין ראש הממשלה לשעבר ויקטור יושצ'נקו לראש הממשלה דאז ויקטור ינוקוביץ' זויפו, לטובת האחרון, הפגנות המוניות גברו בכיכר העצמאות במרכז העיר קייב וכן בערים אחרות ברחבי המדינה. בתוך ימים, על פי הערכות, כ-500,000 מפגינים התאספו במרכז העיר קייב, הניפו דגלים כתומים ולבשו בגדים כתומים, הצבע של קמפיין הבחירות של יושצ'נקו והמהפכה שלאחר מכן.
זמן קצר לאחר תחילת המהפכה, הופיעה עיר אוהלים בכיכר העצמאות, המכונה מאידן. מוזיקאים אוקראינים הופיעו וסלבריטאים הופיעו הקהל, בעוד שוטרי משטרת המהומות נפרסו ברחובות המרכזיים של קייב, אך ההפגנות היו ברובן שליו והמשטרה לא השתמשה בכוח.
בתחילת דצמבר קבע בית המשפט העליון של אוקראינה כי רמת ההונאה הפכה את תוצאות הבחירות למבוטלות ולא ניתן לקבוע את המנצח, ובכך אילץ לערוך בחירות חדשות. לבסוף, הניצחון האולטימטיבי של יושצ'נקו וההשבעה בינואר 2005, לאחר מכן, סיימו את המהפכה.
ההונאה בבחירות עוררה הפגנות המוניות בכל רחבי אוקראינה. לפי הסקרים, המועמד הפרו-מערבי יושצ'נקו קיבל 52% מהקולות בעוד ינוקוביץ', הנתמך על ידי מוסקבה, קיבל רק 43%. אבל כשהגיעו התוצאות הרשמיות, פורסם שינוקוביץ' זכה בהצבעה ברוב 2.5%.
במזרח אוקראינה, אזור דונבאס שממנו הגיע ינוקוביץ', אחוז ההצבעה קפץ לפתע, שונה באופן דרסטי ממה שרשמו הסקרים. פקחי בחירות עצמאיים החלו להשמיע טענות על הונאת בחירות נרחבת והתעסקות בקולות הבוחרים. אבל כמו בכל מהפכה, הונאת הבחירות הייתה פשוט הקש האחרון ששבר את גב הגמל: הקשרים של ינוקוביץ' ומקורביו עם ארגוני פשע וקבוצות פוליטיות ברוסיה היו ידועים זה מכבר. בתחילת הקמפיין התברר שהנשיא דאז ליאוניד קוצ'מה ויורשו המועדף, ראש הממשלה דאז ינוקוביץ', ניסו לחבל בבחירות.
יושצ'נקו, אשר נתפס כמגדלור של תקווה על ידי אוקראינים רבים, התמודד עם הטרדות פוליטיות מתמידות. הקמפיין שלו היה קורבן של מטח עיתונות שלילית בטלוויזיה הנשלטת על ידי הממשלה ויושצ'נקו כמעט נהרג ב-6 בספטמבר 2004, כאשר חלה במחלה קשה וסבל מצלקות בפניו. מאוחר יותר התברר כי הוא סבל מהרעלת דיוקסין והוא לא חדל להטיל את האשמה על הקרמלין וסוכניו.
כאשר זויפו הבחירות, הציבור היה בשל להגיב, לאחר שהיה עד לניסיונות האליטה הפוליטית המושחתת לעצור את הקמפיין יושצ'נקו במשך חודשים. האנשים רצו שינוי, והתמיכה הרחבה והברורה ביושצ'נקו איפשרה לעצור את המהפכה ללא שימוש בכוח, כאשר הנשיא קוצ'מה החליט להימנע מכך.
רבים באוקראינה חשו חסרי סבלנות כלפי השחיתות הנרחבת והצמיחה הכלכלית האיטית. קבוצות בחברה האזרחית החלו לצמוח במהירות ולהתארגן בכל רחבי אוקראינה. ההתנקשות בגיאורגי גונגאדזה, עיתונאי אוקראיני ומייסד העיתון אוקראינסקה פרבדה, בשנת 2000 עורר זעם ציבורי נרחב. פורסמה קלטת שמע שבה אדם, שנטען כי הוא הנשיא קוצ'מה, הורה לבעלי בריתו "להוריד" את העיתונאי.
המוניטין של קוצ'מה הוכתם, בעוד שלקבוצות החברה האזרחית שהתאחדו בין השאר סביב ההתנגדות לנשיאות קוצ'מה היו הרשתות ליצור את הבסיס להתנגדות ציבורית רחבה למשטר המכהן.
המהפכה הכתומה של אוקראינה ייצגה גם חזונות ויעדים פוליטיים שחרגו מעבר לבחירות חופשיות והוגנות. אחד החזונות המרכזיים היה לעתיד טוב יותר לאוקראינה ואחת הססמאות במהפכה הייתה "הבחירה האירופית" של אוקראינה, שבאה לידי ביטוי בסיסמאות במהלך המהפכה ובכתביהם של סופרים מובילים ואינטלקטואלים ציבוריים באותה תקופה.
צעירים באוקראינה, שנולדו בשנות ה-80 וגדלו בשנות ה-90, פנו מערבה לתרבות, מוזיקה וחופש, כולל חופש אינטלקטואלי. הצעירים הללו נסעו למערב כתיירים וסטודנטים שהיו להם השקפה שלילית על השלטונות, בשל הנטייה לקשרים הדוקים יותר עם רוסיה האוטוקרטית יותר ויותר. הנוער בעל המוטיבציה הפוליטית והמערבית הוא שסיפק את החיילים של המהפכה והנטיות הפרו-אירופיות.
אווירת הנעורים בקרב החברה האזרחית והנוכחים במהפכה הכתומה ללא ספק הייתה גם הצעה אטרקטיבית יותר עבור רבים שביקשו להתרחק מחיבוק הדוב הרוסי. ינוקוביץ', עם קשריו עם רוסיה והיה האנטיתזה להצעות אלו.
למרות שאומרים לעתים קרובות כי מהפכת יברומאידן ב-2014 הייתה הרגע ששם את אוקראינה על המפה, גופי החדשות הגדולים בעולם עקבו מקרוב אחר ההתפתחויות של המהפכה הכתומה. זה היה אירוע פוליטי מרכזי בהיסטוריה הפוסט-קומוניסטית והפוסט-סובייטית והעולם נדהם מהמחאות במדינה הידועה כמושחתת ובעמידה האזרחית מול השלטונות.
לדיווחים בתקשורת על המהפכה הכתומה, לעומת זאת, הייתה נטייה להגדיר את המהפכה כקרב בין אוקראינים דוברי אוקראינה ופרו-אירופיים לבין מזרח אוקראינים דוברי רוסית. הסופרת והפרשנית החברתית אוקסנה זאבוז'קו ציינה ב-2004 במאמר דעה כיצד "העיתונות המערבית קונה בשקיקה את הניתוח הפוליטי המיוצר ברוסיה של המצב האוקראיני הנוכחי, הגרסה שאומרת שאוקראינה 'מפוצלת למזרח ומערב'."
ואכן, אלה בתוך ומחוץ לאוקראינה שהעדיפו את ינוקוביץ' היו בעיקר דוברי רוסית. מפלגתו של ינוקוביץ' הייתה ממזרח דונייצק והקשרים הפוליטיים והכלכליים שהיו למפלגה עם רוסיה, אפילו עם פוטין עצמו לא היו סוד. אבל העיבוד הזה של האירועים הסתיר במידה רבה את המטרות הגדולות יותר של המהפכה הכתומה שהיו לבנות אוקראינה חופשית, הוגנת ואירופית יותר.
ברם, ינוקוביץ' נתפס לא כל כך כ'פרו-רוסי', אלא בתור, בראש ובראשונה, כ'תומך- פושע' ומעין אל קאפונה האוקראיני, עם 2 עונשי מאסר על שוד ותקיפה. ההצבעה ליושצ'נקו לא הייתה רק הבחירה האירופית של אוקראינה, אלא הסיכוי שלה להרוג את החלק האוקראיני של הדרקון הישן והמושחת מהתקופה הסובייטית. הערכים בקרב השלטונות דאז, שהיו אישים אוטוריטריים ופושעים, היו בדיוק ההיפוך ממה שדרשה המהפכה הכתומה: דמוקרטיה, חופש וכבוד לאזרחים ולזכויותיהם ושני החזונות הללו להווה ולעתיד הם שהתנגשו בכיכר העצמאות.
בסופו של דבר הניצחון הסופי של יושצ'נקו היה "גם ניצחון של אירופה כמערכת ערכית אתית". מיד לאחר המהפכה נראה היה ששינוי אמיתי באופק, לא רק באוקראינה, אלא במרחב הפוסט-סובייטי הגדול יותר. זמן קצר לאחר השבעתו בינואר 2005, חתם יושצ'נקו על הצהרה משותפת עם נשיא גאורגיה דאז מיכאיל סאאקשווילי ואמר בזמנו ששתי המדינות "מעצבות את גל החירות החדש באירופה".
אף על פי כן, המהפכה הכתומה נחשבת במידה רבה ככזו שלא הצליחה להביא לשינוי משמעותי ורפורמות בחברה. נשיאותו של יושצ'נקו ספגה שערוריות ופיטורים פוליטיים רבים ולבסוף בבחירות 2010, הוא לא הצליח לגייס מספיק תמיכה ויריבו הפוליטי לשעבר ויקטור ינוקוביץ' ניצל את כישלונותיו של יושצ'נקו וחוסר שביעות הרצון של האנשים מהיעדר התוצאות לאחר המהפכה הכתומה כדי לזכות בנשיאות. הם שניצני אותה הפיכה הביאו עליה את המהפכה הבאה: זו שכונתה "יברומאידן".
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
