8 בנובמבר 1658. כאשר שוודיה תקפה את דנמרק, וכבשה את שני צדי אֶרֵסוּנְד, היא הביאה לעצירת הסחר הבלטי ההולנדי. ההולנדים היו מחויבים להגיב וכך החל קרב אֶרֵסוּנְד.
ההולנדים שלחו צי לאי הבלטי בפיקודו של לוטננט-אדמירל יאן ואן ואסנאר כדי להגן על נתיבי הסחר שלהם מפני השוודים, שצרו על קופנהגן. הניצחון ההולנדי בקרב האינטנסיבי על אֶרֵסוּנְד אילץ את הצי השוודי לסגת מקופנהגן והמצור על העיר הוסר.
הקרב הימי על אֶרֵסוּנְד התרחש ב־8 בנובמבר 1658 (או 29 באוקטובר בלוח הישן) במהלך המלחמה הצפונית השנייה, ליד אֶרֵסוּנְד, מעט צפונית לבירת דנמרק, קופנהגן. שוודיה ניצחה את דנמרק כשצבאו של קארל העשירי מטיל מצור על קופנהגן עצמה. הצי ההולנדי נשלח למנוע משוודיה להשיג שליטה על שני צידי אֶרֵסוּנְד ובכך לשלוט על הגישה לים הבלטי וכן על הסחר בה.
להולנדים, בפיקודו של לוטננט-אדמירל יאקוב ואן ואסנאר אוֹבּדאם עם קברט ברתולומיאוש קורטנאר כקברניט הדגל שלו, שהפליג לחוף הים הבלטי לתמיכה בדנמרק, היו 41 ספינות עם 1,413 תותחים ואילו לשוודים, תחת האדמירל העליון קרל גוסטב וראנגל היו 45 ספינות עם ,1838 תותחים. ההולנדים קובצו לשלוש שייטות, בעוד השוודים הפרידו את ספינותיהם לארבע. שבע הספינות הדניות עם כ־280 תותחים לא הצליחו לסייע לבעלי בריתם ההולנדים בגלל רוחות צפוניות שליליות ויכלו רק לצפות. אובדאם, שקיבל תחילה הנחיות כתובות מסובכות מאוד יוהאן דה וויט, והרחיק לכת וביקש אותן שוב "בשלוש מילים", סיכם את משימתו במשפט אחד: "הצילו את קופנהגן והכו כל אחד בפנים שמנסה למנוע את זה". זו הייתה התייחסות ישירה לאנגלים, שהצי החזק שלהם הביס לאחרונה את ההולנדים במלחמה האנגלו-הולנדית הראשונה; אולם במקרה זה, האנגלים לא התערבו. השוודים תקפו באגרסיביות, אך לא הצליחו להשיג עליונות, בעיקר בשל העובדה שלהולנדים המתקרבים היה מד מזג אוויר. ההולנדים אילצו את הצי השוודי לסיים את המצור על בירת דנמרק, מה שאיפשר אספקה מחודשת על ידי ספינות תובלה חמושות הולנדיות, מה שבסופו של דבר אילץ את קארל לנטוש את המצור לחלוטין.
השוודים איבדו חמש ספינות בקרב בהשוואה לספינה הולנדית אחת, אולם שאר הספינות של בעלות הברית נפגעו יותר. בנוסף, בהתחשב במעט פחות אבדות של גברים בצבא השוודי; 1,200 לעומת 1,400 (439 הרוגים, 269 שבויים וקצת יותר מ-650 בני ברית פצועים), הקרב נחשב לתיקו טקטי. אף שמבחינה אסטרטגית, זה היה ניצחון גדול של בעלות הברית.
מהי המלחמה הצפונית השנייה?
המלחמה הצפונית השנייה (1655–1660, או המלחמה הצפונית הקטנה) התנהלה בין שוודיה ליריביה חבר העמים הפולני–ליטאי (1655–1660), רוסיה (1656–1658), ברנדנבורג–פרוסיה (1657–1660), המלוכה ההבסבורגית (1657–1660) ודנמרק–נורווגיה (1657–1658 ו-1658–1660), בעוד שהרפובליקה ההולנדית התערבה לעתים קרובות נגד שוודיה.
בשפה האנגלית, בהיסטוריוגרפיה הגרמנית, הרוסית והסקנדינבית, הסכסוך כונה באופן מסורתי בשם המלחמה הצפונית הראשונה. המונח "מלחמה צפונית שנייה", שנטבע בהיסטוריוגרפיה הפולנית (Druga Wojna Północna), אומץ באחרונה יותר ויותר על ידי ההיסטוריוגרפים הגרמנים והאנגלים. מונח דו-משמעי נוסף המתייחס למלחמה הצפונית השנייה הוא המלחמה הצפונית הקטנה, אשר עם זאת עשוי להתייחס גם למלחמת 1741–1743. גם בפולין המונח "המבול" אינו חד משמעי, שכן הוא משמש לעתים לסדרה רחבה יותר של מלחמות נגד שוודיה, ברנדנבורג, רוסיה, טרנסילבניה והקוזקים, אך זה השם שהשתרש.
בשנת 1655 פלש קארל גוסטב העשירי משוודיה וכבש את מערב פולין-ליטא, שמחציתה המזרחית כבר נכבשה על ידי נסיכות מוסקבה. ההתקדמות השוודית המהירה נודעה בפולין בתור המבול השוודי. הדוכסות הגדולה של ליטא הפכה למחנה שוודי, הצבאות הפולניים-ליטאים הסדירים נכנעו והמלך הפולני יוהאן השני קזימיר ברח לאוסטרו־הונגריה. פרידריך ויליאם הראשון, רוזן ברנדנבורג ודוכס פרוסיה תמך בו תחילה, אך חבר לשוודיה בתמורה לקבלת דוכסות פרוסיה כמדינת חסות שוודית. תוך ניצול הרגשות הדתיים הפגועים של האוכלוסיה הקתולית תחת הכיבוש הפרוטסטנטי וארגון מנהיגי צבא פולנים-ליטאים בקונפדרציה של טישובצה, הצליח יוהאן השני קזימיר להחזיר לעצמו את השטח ב-1656.
רוסיה ניצלה את הנסיגה השוודית, הכריזה מלחמה על שוודיה ופלשה לליטא וליבוניה השוודית. קארל גוסטב העשירי העניק אז לפרידריך ויליאם הראשון ריבונות מלאה בדוכסות פרוסיה בתמורה לסיוע צבאי ובחוזה רדנוט חבר לנסיך טרנסילבניה גאורג השני ראקוצי שפלש לפולין-ליטא מדרום מזרח. יוהאן השני מצא בעל ברית בדמות ליאופולד הראשון מבית הבסבורג, שצבאותיו חצו לפולין-ליטא מדרום מערב. זה הוביל בתורו לפלישה של פרידריך השלישי מדנמרק לשוודיה באביב 1657, בניסיון ליישב נקודות ישנות ממלחמת טורסטנסון בזמן ששוודיה הייתה עסוקה במקומות אחרים. ברנדנבורג עזב את הברית עם שוודיה כאשר קיבל ריבונות מלאה בדוכסות פרוסיה מהמלך הפולני בהסכמי ווהלאו וברומברג.
מלחמתו של פרידריך השלישי בשוודיה נתנה לקארל גוסטב העשירי סיבה לנטוש את המבוי הסתום הפולני-ליטאי ולהילחם בדנמרק במקום. לאחר שהצעיד את צבאו מערבה ועשה חצייה מסוכנת של המיצרים הקפואים בחורף 1657/1658, הוא הפתיע את פרידריך השלישי שלא היה מוכן באיים הדנים ואילץ אותו להיכנע. בהסכם רוסקילדה, דנמרק נאלצה לנטוש את כל המחוזות הדנים במה שהוא כיום דרום שוודיה. בעלות הברית האנטי-שוודיות ניטרלו בינתיים את צבא טרנסילבניה והכוחות הפולניים הרסו את פומרניה השוודית.
בשנת 1658 החליט קארל גוסטב העשירי שבמקום לחזור למעוזי השוודים הנותרים בפולין-ליטא, הוא יעדיף לתקוף שוב את דנמרק. הפעם, דנמרק עמדה במתקפה ובעלות הברית האנטי-שוודיות רדפו אחרי קארל גוסטב העשירי ליוטלנד ולפומרניה השוודית. לאורך שנת 1659, שוודיה הגנה על מעוזיה בדנמרק ובחוף הבלטי הדרומי, בעוד שמעט מאוד הושג על ידי בעלות הברית בעת סבב משא ומתן שנועד להגיע לחוזה שלום.
כאשר מת קארל גוסטב העשירי בפברואר 1660, יורשו הסתפק בהסכם אוליבה עם פולין-ליטא, הבסבורג וברנדנבורג באפריל ובחוזה קופנהגן עם דנמרק במאי. שוודיה הייתה אמורה לשמור על רוב הישגיה מרוסקילדה, דוכסות פרוסיה הפכה למדינה ריבונית, והצדדים חזרו במידה רבה לסטטוס קוו שלפני המלחמה.
שוודיה סיכמה הפסקת אש עם רוסיה ב־1658, אשר פינתה את מקומה להסדר סופי בהסכם קרדיס ב־1661. אבל כל זה רק עיכב את המלחמה הגדולה בין שתי המעצמות, שפרצה תוך כמה שנים ונמשכה 21 שנים ונודעה בשם ״המלחמה הצפונית הגדולה״, שתוצאותיה הפכו את רוסיה לאימפריה חזקה ומדינה שיש להתחשב בה, אך זה כבר סיפור אחר.
אם משתמשים בחומר כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
