כאשר ארצות הברית עמדה על סף מלחמת העולם השנייה, הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט זיהה את הצורך הדחוף באסטרטגיות צבאיות חדשניות כדי להתמודד ביעילות עם הסכסוך העולמי הממשמש ובא. מתוך התבוננות באירועים המתרחשים באירופה, הוא הבין שהבסת מעצמות הציר תדרוש גישות חלוציות ללוחמה. רוזוולט פנה לוויליאם ג'. דונובן, יועץ מהימן ושליח בלתי רשמי לשעבר, כדי שיפתח תוכנית חזונית לסוכנות איסוף מודיעין גלובלית.
דונובן, שהיה ותיק מלחמת העולם הראשונה, ניסח את "הקמת שירות המידע האסטרטגי" (Establishment of Service of Strategic Information), מסמך מפורט שתיאר מסגרת פורצת דרך לארגון מודיעין מרכזי שיתאם את כל פעילויות הממשלה בענייני מודיעין ויאסוף נתונים חיוניים לתכנון אסטרטגי. בתוכניתו הדגיש דונובן כי "אסטרטגיה, ללא מידע אמין, היא חסרת אונים. באותה מידה, מידע חסר תועלת אלא אם הוא מכוון בתבונה למטרות אסטרטגיות".
רוזוולט, שהתרשם מהתובנות של דונובן, הקים את מתאם המידע (Coordinator of Information, COI), סוכנות הביון הלאומית הראשונה של ארצות הברית. זה סימן רגע מכריע בהיסטוריה האמריקאית, שכן ראיית הנולד של רוזוולט והתבונה האסטרטגית של דונובן הניחו את היסודות ליצירת גוף שיחולל מהפכה באופן שבו ארצות הברית ניהלה סכסוכים בעת שלום ומלחמה. ה־COI פעל תחת המשרד המבצעי של הנשיא ואסף וניתח מידע שהיה קריטי לביטחון הלאומי.
פורצים גבולות: המעבר ל־OSS
שנה לאחר מכן, הציג דונובן הצעה מהפכנית לארגן מחדש את ה־COI לגוף שיכלול פעולות חשאיות וסמויות בנוסף לאיסוף מודיעין. בחזונו הוא ראה ארגון היברידי חדש שיעביר את הלוחמה מטקטיקות צבאיות מסורתיות לגישות לא קונבנציונליות באמצעות חבלה, ריגול, לוחמת גרילה ומבצעים פסיכולוגיים. הנשיא רוזוולט, שהאמין במומחיות האסטרטגית של דונובן, אישר את ההצעה ובכך יצר את המשרד לשירותים אסטרטגיים (Office of Strategic Services, OSS) ב־13 ביוני 1942. ה־OSS יפעל תחת המטות המשולבים, ועדה של מפקדים צבאיים בכירים שהוקמה במהלך מלחמת העולם השנייה כדי לייעץ לנשיא ולתאם את המאמצים הצבאיים.
תחת הנהגתו של דונובן, ה־OSS גישר בין תחומי הדיפלומטיה, המודיעין והצבא. הוא גייס מומחי טכנולוגיה, כלכלה, פסיכולוגיה ופיננסים כדי לספק ידע מיוחד למבצעים צבאיים. דונובן האמין אמונה שלמה באסטרטגיה דו-כיוונית: תקיפה פיזית של הכוחות הצבאיים של האויב ופגיעה במורל וברוח החיילים שבשורות האויב. OSS הפך במהירות לכר פורה לחדשנות והעסיק מומחים מגוונים, כולל אנליסטים, בלשנים ולוחמי שטח.
בהשראת מנהלת המבצעים המיוחדים הבריטית (Special Operations Executive, SOE), פיתח דונובן שיטת אימונים ייחודית. הוא העניק עדיפות להכשרה מיוחדת למגויסים כדי לפעול מאחורי קווי האויב ולביצוע משימות חבלה. הם עברו הכשרה קפדנית בארגון ותמיכה בכוחות גרילה והתנגדות פרטיזנית. בלב ה־OSS עמדו מבצעי השירותים האסטרטגיים (Strategic Services Operations – SSO), שהורכבו משש יחידות, שלכל אחת מהן תחומי מומחיות ואחריות מיוחדים משלה. יש לציין כי יחידות כמו מבצעים מיוחדים (Special Operations, SO) וקבוצה מבצעית (Operational Group, OG) הובילו בסופו של דבר להקמת היחידה המבצעית אלפא המונה 12 איש, יחידה שהתפתחה מאז ומוכרת כיום בשם "הכומתות הירוקות" (Green Berets).
מהצללים אל קו המים
במהלך מבצע לפיד (Operation Torch), פלישת בעלות הברית לאזורי השליטה הצרפתיים בצפון אפריקה, ה־OSS הפגין את כושרו האסטרטגי. חברי ה־OSS הסתננו לשטח צפון-מערב אפריקה שנשלט על ידי צרפת של וישי ואספו מידע חיוני על כוחות האויב והגנותיו, והשפיעו ישירות על תכנון הפלישה. ה־OSS גם יצר ושמר על קשרים איתנים עם קבוצות התנגדות מקומיות ועם כוחות "צרפת החופשית", ובכך ערער משמעותית את מעוז הציר באזור. יתרה מכך, באמצעות לוחמה לא קונבנציונלית, ה־OSS שיבש בהצלחה את פעילות האויב והפנה משאבים, ומנע מכוחות הציר להקים הגנה יעילה כנגד הפלישה העיקרית.
עם זאת, מבצע לפיד חשף גם חלק מהליקויים של ה־OSS. הם העריכו בחסר את ההתנגדות של כוחות צרפת של וישי, מה שהוביל ליומיים של לחימה עזה ובלתי צפויה. בנוסף, הם העריכו יתר על המידה את פוטנציאל השיבוש של ההתנגדות הצרפתית כנגד כוחות הציר, מה שהוביל לטעויות אסטרטגיות. חלק מהמודיעין שסופק על ידי ה־OSS גם התגלה כלא נכון או לא אמין, וגרם לסיבוכים נוספים בתכנון ובביצוע המבצע. למרות כישלונות אלה, הניסיון שנרכש במבצע לפיד סיפק לקחים רבי ערך למבצעים עתידיים, כולל מבצע ג'דבורו (Operation Jedburgh).
במהלך מבצע ג'דבורו, מבצע סמוי שכלל פעילויות חשאיות, סיפק ה־OSS כוח אדם, ציוד והכשרה לצוותים בני שלושה אנשים. צוותים אלה הוצנחו למקומות שונים באירופה הכבושה, בעיקר בצרפת, במטרה לשבש את הפעולות הצבאיות הגרמניות, לאסוף מודיעין ולתמוך במערכה הגדולה יותר של בעלות הברית. הצוותים, שהורכבו ממפקד, קצין מבצעים ומפעיל רדיו, מילאו תפקיד מרכזי בהנהגת תנועות התנגדות מקומיות נגד הגרמנים ובביצוע מעשי חבלה ולוחמת גרילה. ראוי לציין כי אחד מחברי הצוות תמיד שלט בשפה המקומית, מה שהבטיח תקשורת ותיאום יעילים עם בעלי הברית האזוריים.
בנוסף לאספקת כוח אדם והכשרה, ה־OSS טיפל בלוגיסטיקה, בפריסת הצוותים ובאספקת ציוד שוטפת באמצעות הצנחות. בדומה למבצע לפיד, יעילות הצוותים במבצע ג'דבורו השתנתה. הם שיבשו בהצלחה את התקשורת והלוגיסטיקה הגרמנית באזורים מסוימים, ובכך ערערו משמעותית את התגובה הגרמנית לפלישת בעלות הברית. עם זאת, התקפות הנגד הגרמניות, תנאי השטח והתנאים המקומיים הפכו את מאמציהם לפחות יעילים באזורים אחרים. אף על פי כן, מבצע ג'דבורו הציג את הפוטנציאל של לוחמה לא קונבנציונלית וסימן שיתוף פעולה מוצלח בין ה־OSS, ה־SOE ו"צרפת החופשית".
יכולת ההסתגלות של ה־OSS אפשרה להם לפעול בשטחים שונים לחלוטין. במהלך מבצע גרינאפ (Operation Greenup), סוכני ה־OSS יצאו למשימה מסוכנת להסתנן לקווי האויב בשטח המסוכן של האלפים האוסטריים. לוחמים ניווטו במעברי הרים בוגדניים והתחמקו מגילוי אויב כדי לאסוף מודיעין על מבצר אלפיני נאצי סודי. מבצע נועז זה הציג את האומץ ואת כושר העמידה של סוכני ה־OSS כשהם פעלו עמוק בתוך שטח האויב ואספו מידע קריטי לתמיכה בבעלות הברית. באופן דומה, בג'ונגלים הסבוכים של בורמה, יחידת המשנה 101 של ה־OSS ניהלה מלחמת גרילה בלתי פוסקת נגד הכיבוש היפני. בעבודה צמודה עם קבוצות התנגדות מקומיות, הם שיבשו את קווי האספקה של האויב וביצעו התקפות "פגע וברח" הרסניות. במקביל, הם אספו מודיעין חיוני שקידם את מטרת בעלות הברית.
השראה למבצעים פסיכולוגיים
מעבר להצלחות המבצעיות, ה־OSS היווה השראה ומודל ליחידות מיוחדות שונות במהלך מלחמת העולם השנייה. במרץ 1942, גנרל ג'ורג' מרשל, ראש מטה צבא ארה"ב, אישר את פרויקט מחרשה (Project Plough), מבצע להצנחת קומנדו לנורווגיה הכבושה על ידי הנאצים כדי לבצע פעולות חשאיות. לאחר מכן, ב־9 ביולי 1942, הוקם רשמית כוח השירות המיוחד הראשון (First Special Services Forces, FSSF), שאיחד יחידות מארצות הברית ומקנדה. האימונים והפעולות שלהם היו דומים לאלה של ה־OSS, והם השתמשו בכישורים ובטקטיקות דומים. לאחר הערכה מדוקדקת, קבעו מנהיגים צבאיים כי היתרונות הצפויים של המשימה אינם עולים על הסכנות הפוטנציאליות, מה שהוביל לביטולה. במקום זאת, כוח השירות המיוחד הראשון נפרס במערכת האיים האלאוטיים וחיילי הכוח לחמו נגד הכוחות היפנים שכבשו את האיים.
לאחר מעורבותם במערכת האיים האלאוטיים, נשלח הכוח לאיטליה, והשתתף באופן פעיל בכמה מערכות צבאיות מכריעות למאמצי בעלות הברית. אומץ לבם ויעילות הלחימה שלהם הקנו להם את הכינוי 'חטיבת השטן'. ה־FSSF תרמו תרומה משמעותית לשחרור דרום צרפת, והפגינו את יכולתם לבצע מבצעים מורכבים ולתמוך במאמצי בעלות הברית הכוללים.
גנרל דווייט ד. אייזנהאואר הכיר בתפקיד המרכזי של לוחמה פסיכולוגית במערכה האירופית ומינה את בריגדיר גנרל רוברט אלקסיס מקלור להוביל את חטיבת המידע והצנזורה (Information and Censorship Section, INC) בתוך מפקדת בעלות הברית כשהמלחמה הגיעה לשלב קריטי. תפקידו היה לתאם יותר את ענפי התכנון האנליטי והאסטרטגי של ה־OSS, שאספו ועיבדו מודיעין כדי לתמוך בקבלת החלטות אסטרטגיות. מקלור השתמש באנשי צבא ואזרחים מה־OSS וממנהלת הלוחמה הפוליטית הבריטית כדי להפעיל תעמולה, מידע מוטעה וטכניקות פסיכולוגיות אחרות על מנת לתמרן את התפיסות והעמדות של לוחמי האויב והאוכלוסייה האזרחית. בשנת 1944 הטיל אייזנהאואר על מקלור להקים את חטיבת הלוחמה הפסיכולוגית של המטה העליון של חיל המשלוח של בעלות הברית (Psychological Warfare Division of the Supreme Headquarters, Allied Expeditionary Force, PWD/SHAEF), כדי ללמוד על הצרכים המתפתחים של פיקודי הזירה בנוף הדינמי והבלתי יציב של המלחמה.
פירוק ה־OSS לקראת הקמת ה־CIA
בינואר 1945, במהלך הקרב על הבליטה וכשכוחות בעלות הברית התקדמו באגף המזרחי, החליטו גורמים רשמיים בכירים לפרק את כוח השירות המיוחד הראשון בדרום צרפת. כוח השירות המיוחד הראשון מילא תפקיד ראוי לשבח בזירות שונות, אך מנהיגים כבר לא ראו בשירותים המיוחדים שלהם נחוצים כשהמלחמה התקרבה לשלביה הסופיים. כניעת גרמניה הנאצית ב־7 במאי 1945 סימנה את סופה של מלחמת העולם השנייה בזירה האירופית. לאורך כל הסכסוך, ה־OSS הסתגל בצורה יוצאת דופן כדי לעמוד בדרישות המתפתחות של פיקודי הזירה.
לאחר המלחמה, ה־OSS פורק כדי לייעל ולמטב את פעולות המודיעין בעידן שלאחר המלחמה והתפצל כדי להקים את סוכנות הביון המרכזית (Central Intelligence Agency) ואת הלשכה למודיעין ומחקר של מחלקת המדינה (Department of State's Bureau of Intelligence and Research).
בשנים שלאחר מכן, מקלור דגל בהקמת משרד ראש הלוחמה הפסיכולוגית (Office of the Chief of Psychological Warfare ,OCPW) כדי להמשיך בלוחמה לא קונבנציונלית כשאיום של פלישה סובייטית לאירופה ריחף באוויר. הוא מינה את קולונל אהרון בנק, חבר לשעבר ב־OSS, לראש ענף המבצעים של ה־OCPW בפנטגון. בנק, שהלך בדרכו של דונובן, המשיך והקים את הכוחות המיוחדים. הוא גייס ותיקים מלוחמי הגרילה הפיליפינים, כוח השירות המיוחד הראשון וקבוצת המבצעים של המשרד לשירותים אסטרטגיים. אישים כגון מפקדי גרילה פיליפינים לשעבר, קולונל וונדל פרטיג וסגן אלוף ראסל ו. וולקמן, מילאו תפקידים מרכזיים בפיתוח דוקטרינת הלוחמה הלא קונבנציונלית, שהפכה לאבן הפינה של הכוחות המיוחדים האמריקאים.
ה־OSS של דונובן הותיר מורשת מתמשכת בקהילות המבצעים המיוחדים והמודיעין. כיום, גופים כגון המבצעים הפסיכולוגיים (Psyops), הכומתות הירוקות ולוחמי ה־CIA יכולים כולם לייחס את שורשיהם ל־OSS. הגישות החדשניות של ה־OSS ללוחמה פסיכולוגית, איסוף מודיעין וטקטיקות לא אורתודוקסיות במהלך מלחמת העולם השנייה הניחו את המסגרת הבסיסית למבצעים המיוחדים המודרניים של ארצות הברית.
