פבלו אסקובר: עלייתו ונפילתו של מלך הקוקאין

״כסף או עופרת״: סיפורו של המנהיג האגדי של קרטל מדיין, שהפך מאדם דל אמצעים לאחד הפושעים העשירים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה המודרנית.

השם פבלו אמיליו אסקובר גביריה מהדהד עד היום כסמל לעוצמה חסרת מעצורים, עושר אגדי ואלימות ברוטאלית שזעזעה מדינה שלמה. אסקובר היה ברון סמים קולומביאני, נרקו-טרוריסט ופוליטיקאי, שייסד והנהיג את קרטל מדיין הידוע לשמצה.

שורשים עמוקים במדיין: הילדות והשנים המעצבות

פבלו אמיליו אסקובר גביריה נולד ב-1 בדצמבר 1949 בריונגרו, במחוז אנטיוכיה שבקולומביה. הוא השתייך לתת-קבוצה אתנית המכונה "פאיסה". למשפחתו היו שורשים ספרדיים, במיוחד מחבל הבאסקים, לצד שורשים איטלקיים. פבלו היה הילד השלישי מתוך שבעה אחים, וגדל בתנאי עוני בעיר השכנה מדיין. אביו היה חקלאי קטן ואמו עבדה כמורה.

המסע של פבלו בעולם הפשע החל מוקדם יחסית. בשנת 1966, רגע לפני יום הולדתו ה-17, הוא עזב את התיכון, אך חזר אליו כעבור שנתיים יחד עם בן דודו גוסטבו גביריה. החיים הקשוחים ברחובות מדיין עיצבו את אישיותם, והמורים בבית הספר תפסו אותם כבריונים. למרות שהשניים נשרו מהלימודים לאחר יותר משנה, אסקובר לא ויתר על שאיפותיו להשכלה. הוא זייף תעודת בגרות ולמד זמן קצר בקולג' במטרה להפוך לעורך דין פלילי, פוליטיקאי, ובסופו של דבר נשיא המדינה. חוסר במשאבים כלכליים אילץ אותו לנטוש את הלימודים האקדמיים.

לאחר הנשירה מהלימודים, אסקובר הצטרף לכנופיות שעסקו בגניבת מכוניות. במהרה הוא עבר לפשעים אלימים יותר והעסיק פושעים שחטפו אנשים שחבו לו כסף. הוא דרש כופר עבור שחרורם, ולעתים נהג לקרוע את פתקי הכופר גם לאחר שקיבל את התשלום. קורבן החטיפה המפורסם ביותר שלו בשנים ההן היה איש העסקים דייגו אצ'וואריה, שנחטף ונרצח בקיץ 1971. משפחתו של אצ'וואריה שילמה כופר בסך 50,000 דולר, ואירוע זה הפך את הכנופיה של אסקובר למוכרת ומטילת אימה באזור כולו.

באמצע שנות ה-70, כאשר סחר הקוקאין החל להתפשט בקולומביה, אסקובר כבר היה מעורב בפשע מאורגן במשך עשור. העלייה המטאורית שלו משכה את תשומת הלב של שירות הביטחון הקולומביאני, שנקרא מחלקת הביטחון המינהלי (DAS), שסוכניה עצרו אותו במאי 1976 כשחזר מהברחת סמים באקוודור. הסוכנים מצאו 39 קילוגרם של קוקאין בגלגל הרזרבי של מכוניתו. אסקובר, כבר אז בעל השפעה, הצליח להביא להחלפת השופט הראשון בתיק ושיחד את השופט השני, מה שהוביל לשחרורו. שנה לאחר מכן, הסוכן שעצר אותו נרצח.

הקמת קרטל מדיין והשתלטות על השוק האמריקאי

בשנת 1976 ייסד אסקובר את קרטל מדיין, שעסק בהפצת קוקאין באבקה. הוא הקים את נתיבי ההברחה הראשונים מפרו, בוליביה ואקוודור, דרך קולומביה ועד לארצות הברית. חדירתו של אסקובר לשוק האמריקאי יצרה דרישה אדירה לקוקאין. בשנות ה-80 הוערך כי אסקובר הוביל משלוחים חודשיים של 70 עד 80 טון של קוקאין מקולומביה לארה"ב.

ההתרחבות המשמעותית של הקרטל התרחשה לאחר פגישה של אסקובר עם מספר ברוני סמים בחווה באפריל 1978. עד סוף אותה שנה, הם כבר העבירו כ-19,000 קילוגרם של קוקאין לארצות הברית. כדי לייעל את המשלוחים, אסקובר ושותפו קרלוס להדר פיתחו נקודת מעבר חדשה בבהאמה, באי בשם נורמנ'ס קיי. הם רכשו את רוב הקרקעות באי, שכללו מסלול נחיתה באורך קילומטר, נמל, מלון, בתים וכלי טיס, ובנו מחסן מקורר לאחסון הקוקאין. למרות שאחיו של פבלו טען כי מדובר ביוזמה בלעדית של להדר, האי שימש כנתיב הברחה מרכזי בין השנים 1978 ל-1982.

הרווחים העצומים אפשרו לאסקובר לרכוש שטח של 20 קילומטרים רבועים באנטיוכיה תמורת מיליוני דולרים, עליו הקים את "הסיאנדה נאפולס" (Hacienda Nápoles). האחוזה המפוארת כללה גן חיות, אגם, גן פסלים, זירת שוורים פרטית ומתקנים נוספים עבור משפחתו ואנשי הקרטל.

אסקובר השתמש באסטרטגיה הידועה לשמצה "Plata o Plomo" (כסף או עופרת), שוחד לפקידי ציבור או רצח של אלו שסירבו לקבלו. בשיטה זו, אסקובר וברוני סמים אחרים הצליחו למשוך בחוטים בכל דרגי הממשל הקולומביאני, כשהם תומכים כלכלית במועמדים מהמפלגה השמרנית והמפלגה הליברלית.

בשנת 1982 נבחר אסקובר כחבר חלופי בבית הנבחרים של קולומביה כחלק מהמפלגה הליברלית. התפקיד העניק לו חסינות פרלמנטרית וזכות לדרכון דיפלומטי. באותה תקופה הוא הפך לדמות ציבורית מוכרת בזכות פעילותו הפילנתרופית. הוא בנה מתחמי מגורים, פארקים, אצטדיוני כדורגל, בתי חולים, בתי ספר וכנסיות בשכונות העוני של מדין. בשל כך, הוא זכה לכינוי "רובין הוד של הפאיסה". בראיון מסוים טען כי הונו הגיע מחברת השכרת אופניים שהקים בגיל 16.

עם זאת, שאיפותיו הפוליטיות נתקלו בהתנגדות עזה. שר המשפטים החדש, רודריגו לארה-בונייה, האשים את אסקובר בפעילות פלילית כבר מיומו הראשון בקונגרס. מנהיג המפלגה הליברלית, לואיס קרלוס גלאן, גירש את אסקובר מהמפלגה. בינואר 1984 הודיע אסקובר על פרישתו מפוליטיקה, ושלושה חודשים לאחר מכן נרצח לארה-בונייה בהוראתו.

מלחמה מול המדינה וטרור ללא גבולות

באמצע שנות ה-80 הפכה המערכת המשפטית למטרה מרכזית של אסקובר. הוא הקים ותמך בארגון "המוסגרים" (Los Extraditables), שמטרתו הייתה להילחם במדיניות ההסגרה לארצות הברית. הארגון הואשם בניסיון למנוע מבית המשפט העליון לבחון את חוקתיות הסכם ההסגרה. ב-6 בנובמבר 1985, תמך אסקובר בתקיפת תנועת הגרילה M-19 על בניין המשפט בקולומביה, אירוע בו נרצחו מחצית משופטי בית המשפט העליון.

האלימות רק הלכה והחריפה. ב-18 באוגוסט 1989 נרצח לואיס קרלוס גלאן בהוראת אסקובר. לאחר מכן, הורה אסקובר על הטמנת פצצה בטיסת אוויאנקה 203 בניסיון לחסל את יורשו של גלאן, סזאר גביריה טרוחיו. גביריה לא עלה על הטיסה וניצל, אך כל 107 הנוסעים נהרגו בפיצוץ. כיוון שבין ההרוגים היו שני אזרחים אמריקאים, ממשלת ארה"ב החלה להתערב ישירות במצוד. אסקובר נחשב גם למי שעמד מאחורי הפיצוץ בבניין שירות הביטחון הקולומביאני DAS.

לאחר רצח גלאן, ממשל סזאר גביריה פעל בנחישות נגד הקרטלים. בסופו של דבר, הממשלה ניהלה משא ומתן עם אסקובר ושכנעה אותו להסגיר את עצמו בתמורה לעונש מופחת ויחס מועדף. לפני הסגרתו ב-1991, החוקה החדשה של קולומביה אסרה על הסגרת אזרחים לארה"ב, צעד שנחשד כתוצאה מהשפעתו של אסקובר על האספה המכוננת.

אסקובר נכלא ב"לה קתדרל", כלא פרטי ומפואר שבנה בעצמו. הכלא כלל מגרש כדורגל, בית בובות ענק, בר, ג'קוזי ומפל מים. כשהתפרסמו דיווחים על כך שאסקובר ממשיך לנהל את פעילותו הפלילית מתוך הכלא, ניסתה הממשלה להעבירו למתקן כליאה סטנדרטי ביולי 1992. אסקובר, שגילה על התוכנית מראש, נמלט ועבר לחיות במסתור, מה שהוביל למצוד ארצי נרחב.

סופו של עידן: המצוד והמוות במדיין

במהלך המצוד, קרטל מדין החל להתפרק. אסקובר עמד בפני איומים מצד המשטרה הקולומביאנית, ממשלת ארה"ב ויריביו מקרטל קאלי. ב-2 בדצמבר 1993, יום לאחר יום הולדתו ה-44, אותר אסקובר בבית בשכונת מגורים של מעמד הביניים במדיין. כוחות מיוחדים קולומביאניים השתמשו בטכנולוגיה אמריקאית כדי לאתר את מיקומו לאחר שביצע שיחה למשפחתו.

במהלך ניסיון המעצר התפתח חילופי ירי. אסקובר נורה ונהרג בעודו מנסה להימלט דרך הגג, יחד עם שומר ראשו. הוא נפגע בגבו, ברגליו, וקליע קטלני פגע בראשו. מותו עורר ויכוח האם התאבד או נורה על ידי הכוחות הקולומביאנים. הלווייתו של אסקובר נערכה בנוכחות למעלה מ-25,000 איש, ורבים מעניי העיר התאבלו עליו ואף ראוֹ בו קדוש והתפללו לעזרתו. הוא נקבר בבית העלמין מונטה סקרו.

לאחר מותו, שוק הקוקאין עבר לשליטת קרטל קאלי עד אמצע שנות ה-90. משפחתו של אסקובר שכללה את אלמנתו מריה הנאו (כיום מריה איזבל סנטוס קביירו), בנו חואן פבלו (כיום סבסטיאן מרוקין) ובתו מנואלה, נמלטו מקולומביה ב-1995. לאחר ניסיונות כושלים למצוא מקלט במדינות שונות, הם התיישבו לבסוף בארגנטינה תחת שמות בדויים.

סבסטיאן מרוקין הפך למבקר חריף של מעשי אביו ופעל למען פיוס עם משפחות קורבנותיו, כפי שתועד בסרט "חטאי אבי" (2009). אחותו של פבלו, לוז מריה אסקובר, ביצעה אף היא מחוות פיוס רבות. אחוזתו "הסיאנדה נאפולס" הועברה לידי משפחות דלות אמצעים ובסופו של דבר הפכה לפארק שעשועים הכולל בתי מלון וגן חיות. דיירי גן החיות המקוריים, ביניהם היפופוטמים, התרבו פרא בנהר מגדלנה והפכו לבעיה סביבתית המכונה "היפופוטמי הקוקאין". כך או כך דמותו של אסקובר המשיכה להעסיק את עולם התרבות והבידור, עם אינספור ספרים, סרטים וסדרות טלוויזיה המבוססים על חייו, ביניהם הסדרה "נרקוס" והסרט "לאהוב את פבלו".

פבלו אסקובר נותר דמות שנויה במחלוקת עמוקה. עבור חלק הוא היה פושע אכזרי שהמיט אסון על קולומביה, ועבור אחרים הוא היה מיטיב שסייע לעניים כשאיש אחר לא עשה זאת. ההיסטוריה של אסקובר היא תזכורת לכוחם ההרסני של הסמים והשחיתות, אך גם למורכבות החברתית של קולומביה במאה ה-20.

חומר מעשיר לצפייה

אחת ההפקות הידועות ביותר על חייו של פבלו אסקובר היא סדרת הטלוויזיה ״נרקוס״ (2015-2016), סדרת מקור של נטפליקס בכיכובו של ואגנר מורה כאסקובר.

בקולומביה עצמה נעשו כמה סדרות על אסקובר, בהם הסדרה ״פבלו אסקובר: אדון הרשע״ (Pablo Escobar: El Patrón del Mal) בהפקת Caracol TV, שעונתה הראשונה עלתה ב-2012. נוסף לה, הופקה גם סדרת הטלוויזיה ״הגנרל נאראנחו״ (El General Naranjo), המתמקדת בסיפורו של אוסקר נאראנחו, גנרל קולומביאני ששיחק תפקיד מפתח בהבסת קרטל מדיין וחיסולו של אסקובר.