קנה המידה של אישיותו של הדוב הפרוותי חובב המרמלדה הוא כה גדול, שבמשך יותר מ-60 שנה הוא נשאר אחד מסמליה של בריטניה ומגיבורי הילדים המוכרים ביותר בעולם. אז איך דוב נאיבי ומנומס הפך לגיבור התרבות הפופולרית?
אביו של פדינגטון הוא הסופר והתסריטאי האנגלי מייקל בונד. נכון, לפני שיצר את הדוב המפורסם, הוא עבד כצלם ב-BBC ופרסם מעט. פגישה מקרית אחת שינתה הכל. כשחזר מהעבודה בערב חג המולד ב-1956, ראה מייקל דובון קטן שוכב על המדף של אחת מחנויות הכלבו סלפרידג'ס בלונדון. בונד התרגש וקנה את הצעצוע כמתנה לאשתו ברנדה. הם קראו לדוב פדינגטון פשוט כי הם גרו ליד התחנה בעלת אותו השם. "ואז כתבתי כמה סיפורים בלי שום מחשבה על פרסום. עם זאת, אחרי 10 ימים היו מספיק מהם כדי למלא ספר שלם", נזכר מייקל. "לא יצרתי אותם במיוחד לילדים, אלא פשוט כתבתי דברים שהייתי רוצה לקרוא בעצמי כילד".
באוקטובר 1958 יצא לאור האוסף הראשון, A Little Bear Called Paddington, בהוצאת ויליאם קולינס ובניו (כיום הארפר קולינס) ואויר על ידי האמנית פגי פורטנום. יחד איתה החליט בונד לחלוק כבוד לאביו ולהלביש את דמותו בכובע אדום. "אבי היה איש מנומס מאוד ותמיד חבש כובע", אמר הסופר. "נסענו לחופשה באי וייט והוא נהג ללכת לים עם מכנסיו מופשלים והכובע שלו למקרה שהוא יתקל במישהו שהוא מכיר וצריך להגיד שלום".
לאחר מכן, המראה של הגיבור השתנה בהתאם למאייר. לדוגמה, פרד בנברי הציג את הדוב כגבוה יותר, ללא הלבשה עליונה וחובש כובע ירוק, בעוד שאיבור ווד, להיפך, ראה בפדינגטון גוץ, שמנמן ולובש מעיל כחול. הדוב הולבש לגמרי על ידי דייוויד מקי, יוצרו של גיבור ילדים מפורסם אחר, אלמר הפיל. הוא הוסיף מגפי גומי אדומים למעיל ולכובע שלו. לשינוי הזה יש היסטוריה מסחרית מעניינת. הדוב החל לנעול נעליים לאחר שגרסת הקטיפה הראשונה שלו יצאה למכירה בשנת 1972. היה צורך שהצעצוע יעמוד באופן יציב ומגפי גומי גבוהים סיפקו תמיכה מצוינת. ואז המראה הזה היגר גם לספרים.
בנוסף לפדינגטון עצמו, על דפי הספרים פוגשים גם את משפחת בראון: הנרי ומרי, ילדיהם ג'ון וג'ודי, וכן את עוזרת הבית גברת בירד. בני הזוג בראון הם שגילו את התייר הפרוותי עומד לבדו על רציף התחנה. על צווארו היה תלוי תג שעליו נכתב, "בבקשה טפלו בדוב הקטן הזה. תודה לכם". זהו לא רק פרט עלילתי נוגע ללב, אלא גם התייחסות לסוף מלחמת העולם השנייה. ליתר דיוק, למבצע החילוץ קינדרטרנספורט, שאיפשר להוציא כמעט 10,000 ילדים יהודים שנידונו למוות, מגרמניה וממספר מדינות נוספות. הם קיבלו את אותם תגים שהיו לפדינגטון.
אמנם הדוב עצמו הגיע ללונדון לא מאירופה, אלא מיבשת אחרת. בתחילה, בונד תכנן להפוך את אפריקה השחורה למולדתו. עם זאת, הסוכן הספרותי הארווי אונה יעץ למחבר לשנות את מקום המוצא והסביר כי אין דובים באפריקה. הסופר הקשיב לעמיתו ובחר במיקום אחר: פרו, שם חיים דובים ממושקפים…
הצלחה מדהימה והופעה ראשונה בטלוויזיה
אחרי הספר הראשון המשיך מייקל בונד לעבוד על הסדרה, אותה לא נטש עד מותו – בסך הכל הצליח הבריטי להשלים 14 אוספים. בשנות ה-60 הוא כתב ספר בשנה והמשיך לראות בעבודתו ב-BBC את העבודה העיקרית שלו. הוא החליט לעזוב את הערוץ רק ב-1965; העבודה החלה להפריע ברצינות לכתיבת סיפורים. בהדרגה, הסיפורים על הדוב המדבר החלו להיות מתורגמים לשפות זרות וניתן היה להעריך את שנינות הפרוזה הבריטית במדינות אחרות; עם השנים, פדינגטון כבר הפך לתופעה תרבותית פופולרית וחרג מעבר לתחום הדפים המודפסים.
הניסיון הראשון להציג לצופי הטלוויזיה את האדון הקטיפתי היה מחזה שמע קצר בביצועה של השחקנית הבריטית ת'ורה הורד. הזוכה בשלושה פרסי BAFTA הקריאה את הרפתקאותיו של דוב פדינגטון בקול במשך חמישה ימים ב-1966, אבל אף פרק בן 15 דקות לא נשמר בארכיון. לכן, סדרת האנימציה של BBC משנת 1976 נחשבת להופעת הבכורה המלאה של הגיבור בטלוויזיה. יחד עם הבמאי והאנימטור אייבור ווד, בונד עיבד סצנות קומדיה מהספרים לצופים צעירים מאוד.
התכנית נראתה יוצאת דופן: פדינגטון עצמו היה בובת קטיפה שנעה על רקע עיטורי נייר שחור ולבן וכל שאר הדמויות דמו לאיורי ספרים מונפשים. למרות צורתה המוזרה, סדרת האנימציה הפכה ללהיט, שודרה במשך 17 שנים ואף הוצגה בארצות הברית, שם קיבלה מדליית כסף בפסטיבל הקולנוע והטלוויזיה בניו יורק.
"הרפתקאותיו של הדוב פדינגטון", סדרת טלוויזיה (1976–1993)
האמריקנים כל כך אהבו את הדוב ש-13 שנים מאוחר יותר הם צילמו סדרת אנימציה משלהם, בסגנון פשוט יותר, שבה פדינגטון פגש את קרוב משפחתם החדש של משפחת בראון – ילד אמריקאי בשם דייוויד. הפרויקט פותח על ידי אולפן האנה-ברברה, שנתן לעולם את טום וג'רי וסקובי-דו ושחקנים מפורסמים כמו צ'רלי אדלר וטים קארי הוזמנו לדבב. בסוף שנות ה-90 הופיעו בקנדה עיבודי טלוויזיה לספרי בונד.
כמובן, ילדים בכל העולם שראו את פדינגטון בטלוויזיה רצו מיד שדוב כזה יהיה אצלם בבית. בשנת 1971, המורה הבריטית שירלי גבריאל תפרה גרסה מפוארת של הגיבור. ילדיה היו הראשונים ששיחקו עם הבובה – ג'ואנה וג'רמי. הצעצוע הפך כל כך פופולרי בקרב בני הזוג קלארקסון וחבריהם, עד שהמשפחה פתחה במהרה עסק משלה וקיבלה רישיון לייצור המוני ממייקל בונד. עם השנים הוא עבר מהבית למפעל נפרד והביא לשירלי את הכסף שהיה צריך כדי לשלוח את ילדיה לבית ספר פרטי. כמה שנים לאחר מכן, דובונים החלו להימכר בכל רחבי העולם. כיום עלות העותקים מהמהדורות הראשונות מתחילה מ-150 פאונד לחתיכה.
טרילוגיית סרטי פדינגטון
ההכרזות הראשונות על עיבוד קולנועי באורך מלא החלו עוד ב-2007, אבל "הדוב פדינגטון" של פול קינג יצא לאקרנים רק ב-2014, ואיבד בדרך את קולין פירת' כדמות ראשית, אך עדיין כבש את ליבם של הצופים הרגילים וגם של המבקרים. עיתונאים ציינו את היחס האכפתי כלפי המקור המקורי, הטבע הטוב, ההומור האינטליגנטי והמשחק של בן ווישו, שנתן את הקול לדוב. באתר ״עגבניות רקובות״ (Rotten Tomatoes), הסרט קיבל דירוג של 97% על סמך 165 ביקורות.
סרט ההמשך, שיצא ב-2017, הצליח לשחזר את ההצלחה ואף להתעלות עליה. מצד אחד, המפיקים ופול קינג לא עשו מהלכים פתאומיים ובאופן כללי שיחזרו את היתרונות של המקור, מצד שני, הם השאירו מקום לניסויים יצירתיים. המחברים המשיכו לחקור נושאים של משפחה, חברות והגירה, אפילו גלשו לתחום דרמת מתח כלא. הקטעים בסרט, שמזכירים בחלקם את ״חומות של תקווה״, הפך גם להצהרה על מהגר בלתי חוקי שהורשע שלא בצדק וגם לפרודיה מצחיקה על יצירתו של ווס אנדרסון. איפה עוד אפשר לראות חיה פרואנית מכינה מרמלדה עם ברנדן גליסון במדי כלא ורודים? תוסיפו לזה את יו גרנט המקסים (שיכול להיות חתיך עז אפילו בגלימות של נזיר) בתור הנבל וקיבלתם את אחד הסרטים המוערכים ביותר בהיסטוריה הקולנועית.
הסרט שבר את שיא מספר הביקורות החיוביות באתר ״עגבניות רקובות״ וגבר על ״האזרח קיין״ ו״צעצוע של סיפור 2״ (164 ביקורות חיוביות לעומת 163). העיתונות לא חסכה במילות שבח. למשל, ג'ו מורגנשטרן מהוול סטריט ג'ורנל השווה אותו ל"סנדק" מבין סרטים על דובים חומים ולסלי פלפרין מ"הוליווד ריפורטר" אמרה שההמשך הופך את המציאות שמסביב ל"קצת יותר טובה ונסבלת". בין המעריצים של הדוב נמנים ניקולס קייג' והידאו קוג'ימה. מעצב המשחק אמר ברשתות החברתיות שלו שסרטו של פול קינג הוא אחד ממאה הסרטים האהובים עליו בכל הזמנים. הבמאי כל כך החמיא שהוא שלח ליפני צלמית פדינגטון ייחודית חתומה.
גם ההסרט השלישי, ״פדינגטון בג'ונגל״, לא איבד מקסמו ומצא חן בעיני המבקרים. החלק החדש נחות מהשניים הראשונים (הדירוג ב-Rotten Tomatoes הוא 93%), הוא נעשה קצת יותר פשוט. הבמאי פול קינג לא היה שותף הפעם ונתן את מקומו לבמאי דוגאל ווילסון. אבל אל דאגה, זה עדיין סרט נוגע ללב, אדיב וסנטימנטלי שמותאם לכל המשפחה.
טוב לב, פתיחות והומניזם
כנראה אחד ההבדלים העיקריים בין פדינגטון לדובי תרבות פופ מפורסמים אחרים – פו הדוב, יוגי, באלו ובאמסי – הוא הרבגוניות שלו. הדוב המקסים מזכיר לקוראים הקטנים את עצמם. הוא סקרן ופשוט אופקים באותה מידה; אדם עם שן מתוקה שמנסה לעזור למבוגרים, להראות עצמאות ולחוות את החיים על כל גווניהם.
מעריצים מבוגרים יותר מרותקים לנושא הזרות. במהלך 66 שנים, הדוב בכובע הפך לדימוי קולקטיבי של מהגר. בשנת 2024, במקום החיה, קל לדמיין כל אדם שמוצא את עצמו בתרבות חדשה שבה אינו יכול להפוך לאחד ממנה. במובן זה, כל טרילוגיית הסרטים היא אמירה הומניסטית על הגירה, כולל הגירה בלתי חוקית. הסרטים מלמדים אותנו לא לפחד משינויים, אבל במקביל מזכירים לנו את הצורך לזכור את השורשים שלנו. בעיניו הפקוחות לרווחה, הזר הפרואני רואה את הטוב ביותר באנושות ומדגים בבירור שאהבה וחסד יכולים לנצח אם אנשים פותחים את לבם ומוחותיהם זה לזה.
בין היתר, פדינגטון הוא סמל לכל דבר בריטי ואקסצנטרי אנגלי למופת. בגמלוניותו הוא דומה למיסטר בין ובחשיבותו, נימוסיו ותמימותו, הוא דומה למר פיקוויק מיצירותיו של דיקנס. בקריאה על הרפתקאותיו של הדוב, הילדים מתוודעים לקנונים הקלאסיים של הספרות האנגלית ומתכוננים באופן לא רצוני לשליטה בספרים מורכבים יותר – יצירותיהם של ג'רום או ודהאוס.
כדי להבין עד כמה פדינגטון חשוב לבריטים, מספיק לדעת שב-1994 בחרו הבריטים בדובון כפריט הראשון שנשלח לחוף הצרפתי דרך המנהרה הטרייה שנחפרה מתחת לתעלת למאנש. תוכלו גם לצפות בסרטון קצר בו גור הדובים שותה תה עם אליזבת השנייה בארמון בקינגהאם. במהלך פגישתם, המלכה מגלה שהיא, כמו בן שיחה, תמיד מחזיקה כריך עם ריבה לכל מקרה…
הסרטון הנוגע ללב היתה אחת ההופעות הפומביות האחרונות של אליזבת השנייה לפני מותה, אז פדינגטון הפך לסמל של אבל. תצלום של הדוב והמלכה צועדים יד ביד זכה לתפוצה רחבה והודפס מחדש בתקשורת והבריטים שבאו להיפרד השאירו באנדרטה דובונים וכריכים. ביום הלווייתה של אליזבת השנייה, ה-BBC שידר את שני החלקים של "פדינגטון".
…וכמובן, ממים
שום תופעה של תרבות פופ אינה שלמה בלי ממים, ופדינגטון אינו יוצא מן הכלל. באינטרנט אפשר למצוא טיקטוקים עם ה"מראה החמור" המפורסם או סלילים עם גזרות של פרקי כלא מסרט ההמשך. עם זאת, X (לשעבר טוויטר) הפך למקלט האינטרנט העיקרי של הדוב. לפדינגטון יש חשבון משלו, שמתוחזק בקביעות: הוא מספר למנויים איך הוא בילה את סוף השבוע, מה אכל לארוחת בוקר ואיזה חבילות קיבל מהדודה לוסי. פעם הוא הסתכסך עם ריאן ריינולדס, ובשנת 2021 הוא פנה למנויים דוברי רוסית במשפט "בבקשה, אפשר כריך עם ריבת תפוזים? תודה". המעריצים לא נדהמו והזמינו את האדון לביקור, ואולפני בובל הציעו שווארמה עם ריבה במקום כריך.
יש גם שפע של יצירתיות של מעריצים ב-X. רק תסתכלו על החשבון @jaythechou, שמנוהל על ידי חובב שמציב את פדינגטון בסצנות הכי לא צפויות מסרטי פולחן וסדרות טלוויזיה: בתחילת הצעקה הראשון או, נגיד, בפרק עם מגרשי השדים מהסרט ״מגרש השדים״. הסטודנט בן ה-28 מלוס אנג'לס מפרסם תמונות מהחדשות מדי יום מאז 2021. במהלך הזמן הזה, הדוב הצליח להופיע בפריים עם ד"ר ברנד מ״בין כוכבים״ ומאות דמויות נוספות… עדות למעמדו הפולחני של הדוב הפרוותי.
