תאמל״ק לי
שלטון של מעל 40 שנה זה זמן מכובד. מכובד מאוד. זה בערך הזמן שבו רובנו הספקנו להחליף קריירה, אולי מדינה, ואפילו טלפון נייד כמה עשרות פעמים. אבל עבור פול בייה, נשיא קמרון, הזמן הוא כנראה קונספט יחסי.
כשאתה שולט מאז שהאבטיח נמכר בפינת הרחוב בזול וכשהתחלת לכהן כראש ממשלה לפני שהאינטרנט הומצא, אתה יכול להרשות לעצמך קצת שקט נפשי. או לפחות לטוס לז'נבה ל"שהיות קצרות" של שלושה חודשים. אבל רגע, מי מנהל את המדינה בינתיים? אל דאגה, הבן אדם שולט כל כך הרבה זמן, שהפקידים כבר יודעים בעל פה מה הוא יחליט…
קורות חייו ועלייתו לשלטון
פול בייה מכהן כנשיאה השני של קמרון מאז שנת 1982. קודם לכן כיהן כראש הממשלה החמישי תחת הנשיא אחמדו אהידג'ו, בין השנים 1975 ל-1982 ונכון לשנת 2025, הוא הנשיא השולט השני בוותק הגבוה ביותר באפריקה (אחרי תיאודורו אוביאנג נגמה מבסוגו בגינאה המשוונית), המנהיג הלא-מלכותי המכהן ברצף הארוך ביותר בעולם וראש המדינה המבוגר ביותר בעולם כיום. הוא בן 92.
בייה, יליד דרום קמרון, שנולד ב-13 בפברואר 1933, התקדם במהירות כבירוקרט תחת הנשיא אחמדו אהידג'ו בשנות ה-60, כיהן כמזכיר הכללי של לשכת הנשיאות מ-1968 עד 1975, ולאחר מכן כראש הממשלה. הוא ירש את אהידג'ו בתפקיד הנשיא עם התפטרותו המפתיעה של האחרון ב-1982, וביסס את כוחו ב-1983–1984 לאחר ניסיון הפיכה מבויים שבו חיסל את כל יריביו העיקריים.
שלטון, רפורמות וטענות על הונאה
בייה הנהיג רפורמות פוליטיות במסגרת מערכת חד-מפלגתית בשנות ה-80, ומאוחר יותר, תחת לחץ כבד, קיבל את הכנסת הפוליטיקה הרב-מפלגתית בראשית שנות ה-90. עם זאת, הוא עדיין מוביל משטר סמכותני בקמרון. הוא ניצח בבחירות הנשיאותיות השנויות במחלוקת בשנת 1992 עם רוב של 40% מהקולות (בשיטת הרוב היחסי בסיבוב יחיד), ונבחר מחדש ביתרונות גדולים ב-1997, 2004, 2011, 2018, ו-2025.
פוליטיקאים מהאופוזיציה וממשלות מערביות טוענים לאי-סדרים והונאה בהצבעה בכל אחת ממערכות הבחירות הללו. ישנה אמונה נרחבת כי הבחירות ב-1992 זויפו לטובתו ומשקיפים מקומיים ובינלאומיים תיעדו עדויות להונאת בחירות שיטתית בבחירות לפרלמנט ולנשיאות תחת ממשלו. כך או כך, זה לא הפריע לו להיבחר לנשיאות לקדנציה שמינית (!).
לאחר שנבחר מחדש ב-2004, בייה היה מנוע מלהתמודד שוב ב-2011 בשל הגבלת שתי קדנציות בחוקת 1996. עם זאת, הוא חתר לשנות זאת. באפריל 2008, הצביעה האספה הלאומית בעד שינוי החוקה והסרת הגבלת הקדנציות. השינוי אושר ברוב מוחץ (157 בעד, 5 נגד) והעניק לנשיא גם חסינות מהעמדה לדין על מעשיו כנשיא לאחר סיום כהונתו.
מדיניות ודיכוי
בתחום הכלכלי, תחת שלטונו, המדינה אימצה תוכנית התאמה מבנית של קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי, שכללה הפרטה, פתיחת המשק לתחרות וצמצום ההוצאות החברתיות. משכורות עובדי המדינה קוצצו ב-60%, והמגזר הלא-פורמלי גדל משמעותית.
בפברואר 2008 פרצו מהומות שקראו להורדת מחירים ולעזיבתו של בייה, אשר דוכאו בחומרה עם דיווחים על מאה הרוגים ואלפי מעצרים.
למעשה כבר בזמן ההפיכה ב-1984, בייה שרד ניסיון הפיכה צבאית ב-6 באפריל 1984. ההערכות על מניין ההרוגים נעו בין 71 (לפי הממשלה) לכ-1,000. ניסיון ההפיכה יוחס לאחמדו אהידג'ו ועיקר המשתתפים בהפגנות היו מוסלמים מצפון קמרון.
יחסים בינלאומיים
למרות היותו משטר סמכותני, הצליח פול היה לקבל תמיכה מסוימת ממדינות המערב. כך למשל, צרפת תומכת במשטר בייה, מספקת נשק ומאמנת את כוחות הצבא והיא המשקיעה הזרה המובילה בקמרון. קשר זה סופג ביקורת על חיזוק קשרים בעלי אופי ניאו-קולוניאליסטי.
עם סין בייה כונן יחסים ב-1971 וקמרון הייתה אחת מ-53 המדינות שתמכו בחוק הביטחון הלאומי בהונג קונג שעבר באו"ם ביוני 2020.
בהקשר הישראלי אולי תופתעו לשמוע, אבל קמרון הצביעה נגד מספר החלטות אנטי-ישראליות באו"ם והייתה המדינה היחידה שהצטרפה לישראל בהצבעה נגד ההחלטה למתן "סיוע לפליטים פלסטינים". קמרון חידשה את היחסים ב-1986 וצבא קמרון משתמש ברכבים משוריינים ישראליים. בנוסף, כוח התגובה המהירה (BIR) מאומן ומצויד על ידי ישראל ומתקיימים קשרים ביטחוניים הדוקים.
עם השכנות האפריקאיות, המצב מורכב יותר. כך למשל שורר סכסוך ארוך-שנים על חצי האי באקאסי, עם ניגריה. סכסוך שהגיע לבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ). בית הדין פסק לטובת קמרון ב-2002 וב-2006 נחתם הסכם גרינטרי שהסדיר את נסיגת ניגריה מחצי האי.
בהתחשב בהיסטוריה האמריקאית של תמיכה ברודנים, שמתיישרים עם מדינותיה, היחסים הכלכליים ב-1982 הגיעו לשיא, כאשר ארצות הברית עקפה את צרפת כיעד הייצוא העיקרי (בעיקר נפט) ומאז 2013, גובר שיתוף הפעולה במאבק בטרור (בעיקר נגד תנועת בוקו חראם). בין 2015 ל-2020, כ-300 אנשי צבא אמריקאים הוצבו בצפון קמרון למטרות מודיעין וסיור ונראה שאופיו הרודני של המשטר לא מפריע כהוא זה למדינות המערב הדמוקרטיות.
אופוזיציה וביקורת
בייה, שממעט להופיע בציבור, מתואר לעתים כמרוחק. הוא מתמודד עם התנגדות חזקה במיוחד מצד האוכלוסייה האנגלופונית (מפרובינציות דוברות האנגלית) במערב המדינה. משטרו שומר על מאפיינים סמכותניים ברורים והוא מחזיק סמכויות ביצוע וחקיקה גורפות, כולל סמכות משמעותית על הרשות השופטת (בתי המשפט יכולים לבחון חוקתיות רק לבקשתו).
בייה מבלה באופן קבוע תקופות ממושכות בשווייץ במלון אינטרקונטיננטל ז'נבה. החופשה שלו בצרפת ב-2009 עלתה ככל הנראה 40,000 דולר ליום שהוצאו על 43 חדרי מלון, הכל כמובן מכספי המסים.
בייה שונא ביקורת, עיתונאי אחד שפרסם ספר על אשתו של בייה נידון לשנתיים מאסר בגין "העלבת הנשיא". עיתונאים נוספים נעצרו על דיווחים שאינם נוחים לממשלה. נוסף לזה, לא אחת פרץ מה שמכונה משבר האנגלופונים (או המשבר האנגלופוני), כאשר בשנים 2016 ו-2017 פרצו הפגנות רחבות היקף בקרב האנגלופונים, שטענו להזנחה ואפליה. התנועה הבדלנית הכריזה על עצמאות חבל אמבזוניה ב-2017. אזרחים ופעילים האשימו את כוחות הממשלה בשריפת כפרים, אונס נשים והרג אזרחים ללא משפט, ואף בטענות לרצח עם. כוח התגובה המהירה (BIR), המדווח ישירות לנשיא, הואשם בהפרות חמורות. ב-2019 הודה בייה כי ניסיון הטמעת הקהילה האנגלופונית במערכת הצרפתית נכשל, ובכך גרם לסכסוך.
חיים אישיים ובריאות
פול בייה ויתר על אזרחותו הצרפתית, שרכש במהלך לימודיו בצרפת, כשחזר לכהן בממשלה. הוא נישא לז'אן-אירן בייה ב-1961 (שאימצה את פרנק בייה, בנו של פול ממערכת יחסים עם אחותה או אחייניתה). ז'אן-אירן נפטרה ב-1992. בייה נישא בשנית לשנטל ויגורו (הצעירה ממנו ב-36 שנים) ב-1994, ולהם שני ילדים נוספים. בנו פרנק בייה נתפס כמועמד אפשרי לרשת את אביו.
בייה היה חבר במספר אגודות סודיות אירופיות, ביניהן הבונים החופשיים. בייה הוא ראש המדינה הלא-מלכותי המכהן הוותיק ביותר. בשל גילו המתקדם, ישנה ספקולציה מתמשכת לגבי מצב בריאותו ויורשו הפוטנציאלי. באוקטובר 2024, הממשלה הכחישה שמועות על מותו, לאחר היעדרות מאירועים ציבוריים שהעלתה חששות. ב-9 באוקטובר אסר שר המנהל הטריטוריאלי על כלי תקשורת במדינה לדון בבריאותו של הנשיא וב-21 באוקטובר הוא הוצג בטלוויזיה הממלכתית כשהוא שב משווייץ.
הסוף עוד לא נראה באופק
פול בייה הוא תופעה פוליטית ייחודית: זקן השבט הפוליטי העולמי, ששולט ללא עוררין במשטר סמכותני, תוך שמירה על קשרים אסטרטגיים עם המעצמות (מצרפת ועד ישראל). סיפורו הוא שיעור על כוח, הישרדות וביסוס משטר לאורך עשורים.
הישארו איתנו באתר כדי לקבל את כל העדכונים החמים והניתוחים המעמיקים על הפוליטיקה העולמית ועל המנהיגים שמעצבים אותה. לחצו כאן כדי לצפות בכתבות נוספות בנושא!
