על פול דומר. הנשיא הצרפתי הראשון שנרצח

בשנת 1931, רק כשנה לאחר שנבחר לתפקיד, נשיא צרפת החדש נרצח בידי מתנקש רוסי אנרכיסט. פול דומר מונה לתפקיד ביוני 1930 והיה לנשיא הצרפתי הראשון להירצח בתפקיד, למרות שלא היה ראש המדינה הצרפתי הראשון לאבד את חייו (קדמו לו אנרי השלישי והרביעי).

פול דומר היה מדינאי צרפתי חשוב למדי בצרפת של שנות השלושים, הוא היה שר האוצר בשלוש קדנציות שונות, שלא נמשכו יותר משנה כל אחת והיה גם נשיא הסנאט ובית הנבחרים, בשנים הראשונות של המאה ה-20.

תחילת דרכו

הוא היה מתמטיקאי ומשפטן בהשכלתו ועבד כעורך עיתון ומורה בבית ספר יסודי בשנים שלפני כניסתו לפוליטיקה הצרפתית.

רק לאחר נישואיו ולאחר שנולדו לו שמונה ילדים, התחיל לעבוד בבית הנבחרים והיה חבר פרלמנט מטעם חבל אוסר. בנובמבר 1895, בימי הנשיא פליקס פור ותחת ממשלת ראש הממשלה לאון בּוּרז'וּאָה כיהן כשר האוצר, עם זאת בנובמבר אותה שנה נשלח למשול על הודו-סין (שטחים קולוניאליים צרפתיים שכללו בעיקר את וייטנאם וקמבודיה). בפרלמנט עמד בראש ועדת הכספים והיה יושב ראש בית הנבחרים הצרפתי.

דומר שימש כמושל הודו-סין הצרפתית עד 1902. הוא חזר לצרפת והתמודד לפרלמנט מטעם חבל לאון וזכה. בפרלמנט עמד בראש ועדת הכספים והיה יושב ראש בית הנבחרים הצרפתי. בשנת 1914 מונה לעמוד בראש המשרד לעניינים אזרחיים בלשכת המושל הצבאי של פריז, אך, מלחמת העולם הראשונה שפרצה אז המיטה עליו אסון אחר אסון: שלושה מבניו נהרגו בקרבות (בספטמבר 1914 בנו אנדרה נהרג בקרב, באפריל 1917 בנו רנה נהרג בקרב אווירי, כך גם בנו מרסל באפריל 1918, רגע לפני שהמלחמה הגיעה לקצה). בן אחד נוסף, ארמן, מת בשנת 1920 משאיפת גז.

בצר לו, דומר מצא מזור בעבודתו ובינואר 1921 מונה לקדנציה שנייה כשר האוצר ומונה גם לקדנציה שלישית בדצמבר 1925. שנתיים לאחר מכן שימש גם כנשיא הסנאט הצרפתי. בפרלמנט עמד בראש ועדת הכספים והיה יושב ראש בית הנבחרים הצרפתי.

ההתנקשות

ב-13 במאי 1931, פול דומר התמודד בבחירות לנשיאות צרפת והביס את אריסטיד בריאן. הוא נכנס לתפקידו חודש לאחר מכן, אך לא הותיר חותם משמעותי בתפקיד. פרסומו בא לו דווקא מההתנקשות בו, שבאה תוך פחות משנה לאחר מכן.

ב־6 במאי 1932, הרפובליקה הצרפתית כולה הייתה בהלם כאשר הנשיא פול דומר נורה בפריז על ידי מהגר רוסי. עוד יותר נחרדה קהילת המהגרים הרוסית בצרפת. הם היו בטוחים שהשלטונות הצרפתיים יענישו את כולם על מעשיו של משוגע אחד. במהלך ביקורו של הנשיא ביריד ספרים בפריז, ניגש אליו צעיר גבוה, הוציא אקדח מכיסו וירה בו פעמיים. הכדורים פגעו בדומר בבסיס הגולגולת ובבית השחי הימני. הנשיא פונה לבית החולים לניתוח דחוף. דומר חזר להכרה פעם אחת בלבד לפני שמת למחרת. באשר לרוצחו, הוא נתפס מיד לאחר הירי. ההמון הזועם היה מוכן לקרוע אותו והמשטרה לקחה את החשוד במהירות כדי לברר מי הוא ומה הניע אותו לבצע מעשה נורא שכזה.

בחקירה שלאחר מכן עלה כי רוצחו של נשיא צרפת פול דומר היה פאבל גורגולוב, רופא, סופר ומשורר שהיגר לצרפת מרוסיה לאחר מהפכת 1917. במהלך החקירה הכריז גורגולוב על עצמו כפשיסט רוסי שמתכנן לשים קץ לשלטון הבולשביקי ברוסיה.

מסמכים אחרים שהתגלו הזכירו אותו כנשיא "מפלגת הירוקים של האיכרים הרוסים". במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה אלה היו בעיקר איכרים שהתנגדו לשני הצדדים הלוחמים – האדומים (קומוניסטים) והלבנים (מונרכיסטים, רפובליקנים ואחרים). סביר להניח שגורגולוב היה החבר היחיד במפלגה זו.

הוא הצהיר שאין לו שום דבר אישי נגד דומר. הנשיא נבחר כמטרה משום שהוא היה מנהיג צרפת – מדינה שעצרה את המאבק בברית המועצות ובבולשביקים ולא סייעה להיאבק ב"אדומים". ברם, הוא לא נתמך על ידי הקהילה הרוסית בצרפת. להיפך, המהגרים הרוסים גינו בחריפות את מעשיו. מפחד מההשלכות האפשריות, ניסו המהגרים להפגין את נאמנותם לצרפת ושאין להם שום דבר במשותף עם המתנקש.

כל הדמויות הבולטות בקהילה הרוסית שלחו תנחומים לממשלה ולאלמנת הנשיא והשתתפו בטקס האזכרה. היו אפילו כמה מקרים אבסורדיים. כבר למחרת ההתנקשות, מלצר בבית קפה אחד בפריז, הקצין לשעבר סרגיי דמיטרייב, התאבד כדי לשטוף את הקלון. במכתב ההתאבדות שלו, הוא כתב: "אני מת למען צרפת!".

למרות ההצהרה האנטי-רוסית המוזרה בעיתונות ובפרלמנט הצרפתי, לא היו פעולות תגמול המוניות. בניטו מוסוליני גם הכריז על אי הזדהות עם "הפשיסט הרוסי". המנהיג האיטלקי לא שש להיכנס לסכסוך עם צרפת.

סנגורו של גורגולוב רצה להציג את מעשיו של מרשו כמעשים של משוגע וכך להציל את חייו. ואכן, מה שהמשטרה מצאה במסמכים של גורגולוב הצביע בבירור על מחלת נפש כלשהי. לגורגולוב הייתה תוכנית מפורטת להפיל את הבולשביקים ברוסיה באמצעות התקוממות של "האחים הירוקים" וראש "הרפובליקה הלאומנית הרוסית" העתידית היה אמור להיות גורגולוב עצמו – "הדיקטטור הירוק הגדול", כפי שכינה עצמו.

המסמכים תיארו בקפדנות את הממסד הפוליטי של רוסיה "החדשה", עם דגלים ואפילו מדי קציני הצבא. גורגולוב ציפה לתפוס את השלטון בעזרת "מכונות ניידות" מסוימות שהיו בעלות כוח הרס רב והומצאו כביכול על ידי "הדיקטטור" עצמו. כל זה הצביע בבירור על אי שפיות מסוימת.

ככל הנראה, לאחר רצח פול דומר, לגורגולוב היו תוכניות להתנקש בנשיא גרמניה פאול פון הינדנבורג ובנשיא צ'כוסלובקיה, תומס מסריק. הוא אף תכנן להתנקש בוולדימיר לנין, שלמעשה מת שמונה שנים קודם לכן. עם זאת, בית המשפט סירב להכיר בפאבל גורגולוב כחולה נפש וגזר עליו גזר דין מוות. ב-14 בספטמבר 1932 הוצא גורגולוב להורג בגליוטינה, בכלא לה סנטה בפריז.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.