ב-7 בדצמבר 1941, מלחמת העולם השנייה, שנראתה כה רחוקה מאמריקה, דפקה על דלתות הבתים של האמריקאים הפשוטים. ההכאה הקלה בזלזול, במינימום אבדות, של ספינות המלחמה האמריקאיות בנמל פרל הארבור על ידי הצי וחיל האוויר היפני, פגעה כל כך קשה בכבוד הלאומי, שעד היום תאריך זה מכונה לעתים קרובות בארצות הברית "יום הקלון"…
תשע ועדות מיוחדות של הממשל האמריקאי ניסו בתקופות שונות לברר את הסיבות לטרגדיה זו ולקבוע את האחראים לתבוסה. אירוע זה עדיין מעורר מחלוקת בקרב היסטוריונים ופוליטיקאים, שכן הוא שינה באופן מהותי את מהלך מלחמת העולם השנייה כולה.
הרקע למלחמה
בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20, מדיניות החוץ האמריקאית באוקיינוס השקט הייתה תלויה בתמיכה בסין, ולכן תוקפנות יפן נגד סין הייתה מובילה את יפן באופן בלתי נמנע לסכסוך עם האמריקאים. בשנת 1931, ממשלת טוקיו הרחיבה את שליטתה למחוז הסיני מנצ'וריה, ובשנה שלאחר מכן, היפנים חיזקו את שלטונם באזור על ידי הקמת מדינת הבובות מנצ'וקואו. ההתנגשות בגשר מרקו פולו ליד בייג'ינג ב-7 ביולי 1937 סימנה את תחילת המלחמה הגלויה בין יפן לחזית המאוחדת של הלאומנים הסינים והמפלגה הקומוניסטית של סין. בתגובה, הממשל בארצות הברית העניק את ההלוואה הראשונה לסין בשנת 1938.
ביולי 1939, ארה"ב הודיעה על ביטול הסכם המסחר והשיט עם יפן משנת 1911. החל מקיץ 1940, ארה"ב החלה להגביל את ייצוא החומרים המועילים למלחמה ליפן. בתקופה שבין יוני 1940 ועד למשבר הגורלי בדצמבר 1941, המתיחות עלתה בהתמדה. ביולי 1941, לאחר שהיפנים כבשו את כל הודו-סין וכרתו ברית עם מדינות הציר (גרמניה ואיטליה), הממשל האמריקאי ניתק את כל הקשרים המסחריים והפיננסיים עם יפן. נכסים יפניים הוקפאו והוכרז אמברגו על אספקת נפט וחומרי מלחמה חיוניים אחרים ליפן. המיליטריסטים צברו השפעה הולכת וגוברת בממשלת טוקיו; הם היו מאוד לא מרוצים מהסיוע האמריקאי לסין, שהלך וגדל באותה עת. הם ראו בפלישה הגרמנית לברית המועצות הזדמנות בלתי רגילה לנהל מדיניות תוקפנית במזרח הרחוק ללא סכנת תקיפה על עורפם על ידי כוחות הצבא האדום. אף על פי כן, המשא ומתן שמטרתו הייתה להגיע להבנה כלשהי בין ארצות הברית ליפן נמשך לאורך כל סתיו 1941 ורק לקראת סוף נובמבר התברר שהסכם אינו אפשרי.
על אף שיפן המשיכה לנהל משא ומתן עם ארצות הברית ממש עד יום ההתקפה על פרל הארבור, ממשלתו של ראש הממשלה הידקי טוג'ו קיבלה החלטה לפתוח במלחמה. אדמירל ימאמוטו איסורוקו, מפקד הצי המשולב של יפן, תכנן בקפידה רבה את המתקפה על הצי האמריקאי באוקיינוס השקט. מרגע שהצי האמריקאי יושבת, הדרך לכיבוש חופשי של כל דרום מזרח אסיה והארכיפלג האינדונזי על ידי יפן תהיה פתוחה. הפקודה לתקוף ניתנה ב-5 בנובמבר 1941 וקבוצת המשימה החלה את המפגש שלה באיים הקוריליים ב-16 בנובמבר.
פרל הארבור וההתקפה הפתאומית על חצי האי המלאי
ההתקפה על פרל הארבור הייתה מבצע חשאי ביותר. שייטת גדולה של שש נושאות מטוסים גדולות הפליגה מהאי איטורופ ומהאיים הקוריליים ובתנאי מזג אוויר גרועים, תוך איסור שימוש במכשירי קשר, יצאה בנתיב הצפוני כדי למנוע גילוי. לאחר 12 ימים, הצי הגיע לנקודה במרחק של כ-426 קילומטרים צפונית לאיי הוואי. מנושאת המטוסים, כוח התקיפה המשיך לעבר פרל הארבור.
בפרל הארבור עגנו 85 ספינות, כולל 8 ספינות קרב של הצי האמריקאי באוקיינוס השקט. כוח התקיפה היפני הטביע ארבע ספינות קרב באמצעות טילי טורפדו, גרם נזק כבד לספינות קרב וסיירות אחרות והשמיד לחלוטין 188 מטוסים. האמריקאים לא הצליחו לצאת למתקפת-נגד יעילה ומספר ההרוגים, כולל אזרחים, עלה ל-2,402. חייל אמריקאי אחד סיפר כי "נראה שלא יכולנו לעשות דבר. העור נשרף, העצמות נראו דרך הפצעים. לחלקם היה בשר נא תלוי על העצמות".
את המכה העיקרית הנחיתו מטוסי הסיפון, שהיו מצוידים ב-414 מטוסים משלושה סוגים: מפציצי טורפדו B5N "קייט", מפציצי צלילה D3A "ואל" ומטוסי הקרב המפורסמים "זירו" A6M. חלק ממפציצי הטורפדו מילאו תפקיד לא שגרתי של מפציצי גובה, כשהם חמושים בפצצות חודרות שריון במשקל 800 קילוגרם. היתר נשאו טילי טורפדו, אך עם התקני עץ מייצבים, שמנעו מטילי הטורפדו לשקוע בקרקעית כאשר שוחררו במפרץ רדוד המים. מפציצי הצלילה הטילו פצצות במשקל 250 קילוגרם, וה"זירו" ירו בתותחים ומקלעים לעבר המטוסים בעמדות חניה פתוחות ופגעו באנשי הצוות.
שעה לפני ההתקפה על פרל הארבור, צבא יפן נחת בחצי האי המלאי והחל להתקדם לעבר סינגפור, שם שהו כוחות בריטיים. יומיים לאחר מכן, כתוצאה מהתקפה אווירית, הצי הטביע שתיים מספינות הקרב הבריטיות המפורסמות ביותר – "פרינס אוף ויילס" ו"ריפאלס". אירוע זה ייכנס להיסטוריה בשם "הקרב ליד קואנטן". באותה תקופה בריטניה הייתה אימפריה עצומה עם מושבות רבות ברחבי העולם, והזעזוע מהתבוסה הזו היה עצום. ראש הממשלה וינסטון צ'רצ'יל נזכר כי "מעולם לא הייתי כה מזועזע (במהלך המלחמה)".
תגובת החברה היפנית
8 בדצמבר, יום שני בבוקר, כשכולם התכוננו ללכת לעבודה ולבית הספר, הודעה יוצאת דופן שודרה ברדיו. "הצבא והצי הקיסריים נכנסו לקרב עם הכוחות האמריקאים והבריטיים במערב האוקיינוס השקט". האווירה בחברה היפנית השתנתה באופן דרסטי. לאחר מכן הגיעו ידיעות על תוצאות הקרב. לפני תחילת הקרב שררה תחושת קיפאון בחברה. המלחמה עם סין נמשכה כבר למעלה מארבע שנים ולא נראה לה סוף, בתוך המדינה היה מחסור במזון ובמוצרי יסוד אחרים, ותסכול גובר כלפי ארצות הברית ובריטניה על תמיכתן בסין. המלחמה החדשה נתפסה כשינוי שנועד "לשחרר" את האווירה הכבדה.
עם זאת, היו גם כאלה שדאגו מההשלכות. אביו של הסופר האנדו קאזוטושי כעס ש"הם התחילו את המלחמה המטופשת הזו. על מה המדינה הזו חושבת לעזאזל?". אמירות והתנהגויות אנטי-מלחמתיות כאלה נענשו על פי חוק. החוק הזמני לבקרה על דיונים, פרסומים וכדומה אסר על הצהרות והתנהגויות ש"מטרידות את דעת הקהל".
לפני ההתקפה על פרל הארבור, יפן ניהלה משא ומתן עם ארה"ב כדי למנוע סכסוך. ארה"ב הייתה אמורה לקבל הודעה על הפסקת המשא ומתן 30 דקות לפני ההתקפה, אך בפועל המסמך נמסר רק לאחר התקיפה על הנמל. משערים כי הדבר נגרם עקב טעות בהכנת המסמך בשגרירות יפן, אך פרטי הנסיבות אינם ידועים. ואולם, ההתקפה על בריטניה בוצעה ללא משא ומתן מקדים. בהוואי ועל אדמת ארצות הברית שררו פחד ובלבול, מכיוון שאנשים חששו שהיפנים יתקפו שוב. במקומות רבים נשמעו צפירות אזעקה, פרצה בהלה, אנשים קנו את כל מוצרי המזון שהצליחו לשים עליהם יד.
יום לאחר ההתקפה, הנשיא רוזוולט הצהיר בפני הקונגרס כי בהודעה היפנית לא הייתה "שום אזהרה או רמז למלחמה או למתקפה מזוינת" וכי היפנים התכוננו בקפידה להתקפה. ההתקפה על פרל הארבור נתפסה על ידי הציבור האמריקאי כ"תחבולה" ועוררה זעם. מצד שני, הנשיא היה מודע לאיום המלחמה לאור המתיחות הגוברת ביחסי ארצות הברית-יפן. אבל מומחים רבים סבורים שרוזוולט לא ידע על מועד ומקום המתקפה.
ההתקפה על פרל הארבור פגעה קשות בהשפעתם של כוחות הצי וחיל האוויר האמריקאים באוקיינוס השקט. עם זאת, מתוך שמונה ספינות הקרב, כולן למעט "אריזונה" ו"אוקלהומה" תוקנו לבסוף והוחזרו לשירות, והיפנים לא הצליחו להשמיד את מאגרי הנפט החשובים באי. בינתיים, באירופה כבר פרצה מלחמה בין בנות בריתה של יפן – גרמניה ואיטליה נגד בריטניה וברית המועצות. לאחר ההתקפה על פרל הארבור, ארה"ב הצטרפה לבריטניה וברית המועצות לכוחות הברית, והמלחמה המקומית הפכה למלחמת עולם אמיתית שהתפשטה מאירופה לאסיה ולאזור האוקיינוס השקט.
תוצאות המתקפה
הצי האמריקאי איבד ארבע ספינות קרב, שלוש סיירות, שתי משחתות, מניחת מוקשים אחת, ומספר כלי שיט קלים, שכל אחד מהם השתייך לצי מיושן מתקופת מלחמת העולם הראשונה. הספינות האמריקאיות המודרניות והחזקות ביותר היו בנקודה אחרת באוקיינוס השקט ולא נפגעו מההתקפה על פרל הארבור. בנוסף לספינות, צי ארצות הברית איבד 188 מטוסים שהושמדו לחלוטין ו-159 כלי טיס שניזוקו קשות. אבדות בנפש: 2,403 הרוגים, 1,178 פצועים.
אבדות הצבא היפני הסתכמו ב-29 מטוסים, 5 צוללות זעירות, 64 הרוגים ואחד שנפל בשבי. השבוי היה סגן סקאמאקי קאזואו, שהתרסק בצוללת הזעירה שלו על שונית ונסחף לחוף על ידי גלי האוקיינוס. סקאמאקי תועד בהיסטוריה בתור היפני הראשון שנפל בשבי האמריקאי.
להתקפה היפנית המצליחה ביותר הייתה השפעה הפוכה, מכיוון שלאחר התבוסה הכואבת החלה בארצות הברית עלייה בפטריוטיות, והאליטה הפוליטית התגבשה היטב, ובהעדר ויכוחים ומחלוקות מיותרות תמכה בהצעתו של הנשיא רוזוולט להיכנס לפעולות צבאיות גלויות. על אף שכמה חודשים לפני אירועי דצמבר, רוזוולט הודה במכתב לעמיתו הבריטי וינסטון צ'רצ'יל כי למרות התוקפנות הגוברת של היריב הפוטנציאלי, הוא אינו יכול להכריז מלחמה, מכיוון שההחלטה פשוט תיתקע בסנאט. המתקפה העוינת בקנה מידה גדול שללה מהאופוזיציה את כוחה, הסירה את כל השאלות ואילצה את אמריקה לנטוש את מדיניות הבדלנות הצבאית שבה דגלה ולהיכנס למלחמת העולם השנייה לצד בעלות הברית.
לאחר ההצלחה, גם האדמירל ימאמוטו, שלקח חלק ישיר בהתקפה על פרל הארבור, לא שתק. "רק העַרְנוּ ענק ישן", הכריז ימאמוטו לאחר המתקפה.
ב-8 בדצמבר פנה פרנקלין רוזוולט לשני בתי הקונגרס בדרישה לאשר תגובה מיידית וחריפה ביותר ליום שהפך לחרפה של כוחות חיל האוויר האמריקאים. הקונגרס אימץ את החלטת הנשיא וארצות הברית נכנסה למלחמת העולם השנייה. כבר בחודשים הקרובים היפנים יחוו את זעמה של המכונה הצבאית האמריקאית ויבינו שהמתקפה על פרל הארבור היתה עבורם להתחלה של הסוף.
חומר מעשיר לצפייה
אחד הסרטים הנודעים על המתקפה הוא הסרט ״פרל הארבור״ משנת 2001, בכיכובם של בן אפלק, ג׳וש הארטנט וקייט בקינסייל.
