הפנתר הוורוד נולד כדמות שהופיעה בקצרה בכותרות של קומדיית פשע מ-1963, שנקראה בכלל על שם יהלום. ■ בתוך שנים ספורות הוא כבר קיבל סרטים משלו, פרס אוסקר, סדרות טלוויזיה, קומיקס, משחקי מחשב ואחת הנעימות המזוהות ביותר עם עולם הקולנוע והאנימציה.
במרכז הקומדיה הקולנועית "הפנתר הוורוד" של בְּלֵייק אֶדְוַורְדְס משנת 1963 עמד יהלום עצום ויקר להפליא שנשא את השם ״הפנתר הוורוד״ ולצדו הסתבך המפקח הצרפתי זַ'אק קְלוּזוֹ בחקירה קומית גדושה בגנבים, מחזרים ויחסים מפוקפקים. החתול הוורוד עצמו הגיח רק באנימציה שליוותה את כותרות הפתיחה והסיום. אלא שהופעה קצרה זו הספיקה כדי להסיט את תשומת הלב מהאבן היקרה אל יצור גבוה, שקט, אלגנטי ומעט חצוף, שעתיד היה לנהל חיים עצמאיים לחלוטין.
הסיפור שהתפתח מאותו רגע חיבר בין הקולנוע של קלוזו, סדרת סרטים מצוירים שהגיעה ל-124 סרטונים קצרים, המוזיקה של הֶנְרִי מַנְצִ'ינִי, הסגנון החזותי של פְרִיץ פְרֶלֶנְג ושותפיו, סדרות טלוויזיה מאוחרות, קומיקס, משחקי מחשב, פרסומות ואפילו ארגון פשיעה שאימץ את השם. לפנתר הוורוד היתה השפעה של ממש על התרבות הפופולרית.
לפני החתול היה יהלום
בתחילת שנות ה-60 החליט בְּלֵייק אֶדְוַורְדְס ליצור פארסה בלשית על המפקח קלוזו. ב-1962 הוא פנה אל האנימטור פְרִיץ פְרֶלֶנְג והציע לו לעבוד על דמות שתופיע בכותרות הסרט המתוכנן. נוצרו כ-150 גרסאות שונות לפני שהתגבש הפנתר המוכר, ולאחר מכן ביקש אדוארדס מפרלנג ליצור קטע אנימציה שלם בעל עלילה עצמאית שיקדים את כותרות הסרט. האנימציה זכתה לאחר הבכורה לתגובות עיתונאיות טובות אף יותר מאלה של הסרט עצמו, והדמות מצאה קהל גם בקרב מבוגרים, עד כדי כך שההומור של הסרטים המצוירים שבאו בעקבותיה תואר ככזה שקשה להגדירו כהומור לילדים בלבד.
הכותרות המצוירות של הסרט מ-1963 נוצרו באולפן דה-פאטי-פרלנג, שנקשר בשמותיהם של פרלנג ודֵיוִיד ה. דֶה-פָּאטִי. הוֹלִי פְּרַאט סייע לפרלנג בעיצוב הדמות ובהמשך השתתף ביצירת סרטים רבים עליה. פרלנג עצמו תואר כאנימטור שעבד במשך שנים במחלקת האנימציה של האחים וורנר, לאחר תקופה מוקדמת יותר הקשורה לוולט דיסני, וכי היה מעורב בסרטים מצוירים רבים של האחים וורנר בשנות ה-30 עד שנות ה-50.
אבל כדי להבין מדוע בכלל היה צורך בפנתר ורוד בכותרות, צריך לחזור ליהלום. בסרט "הפנתר הוורוד" משנת 1963, השליט של המדינה הבדיונית לוגאש מעניק לבתו דָאלָה, בגילומה של קְלָאוּדְיָה קַרְדִינָלֶה, אבן חן נדירה בשם "הפנתר הוורוד", היהלום הגדול בעולם או לפחות יהלום עצום בעל ערך אסטרונומי. שמו נבע מכתם או תכליל בתוכו, שכאשר התבוננו בו בזווית מסוימת הזכיר בצורתו פנתר.
בעקבות הפיכה שלטונית נאלצת דאלה להימלט לאירופה, והיהלום נוסע איתה. באתר סקי היא פוגשת את הפלייבוי צַ'רְלְס לִיטוֹן, שמחזר אחריה בעודו מתכוון לגנוב את האבן. אחיינו, ג'וֹרְג' לִיטוֹן, רוצה להשתתף במזימה ולהטיל את האשמה על גנב בינלאומי המכונה "רוח הרפאים", שהוא למעשה צ'רלס ליטון עצמו. אל תוך הסבך הזה נכנס המפקח ז'אק קלוזו, בגילומו של פִּיטֶר סֶלֶרְס, שגם הוא מגלה עניין בדאלה. לקלוזו יש בינתיים אישה יפה בשם סִימוֹן, שהיא מאהבתו של צ'רלס ומושא אהבתו של ג'ורג'. התוצאה היא קומדיית בילוש שבה שמו של הפנתר נמצא בכל מקום, בעוד הפנתר המצויר עצמו מופיע רק בכותרות.
מהכותרות אל סרטי אנימציה עצמאיים
התגובות לדמות המצוירת שינו במהירות את מעמדה. בשנת 1964 כבר החלו להופיע סרטים קצרים שבהם הפנתר היה הגיבור ולא קישוט לכותרות של סרט אחר. הסרט המצויר הראשון היה "הפינק פינק", שיצא ב-1964 וזכה באוסקר. הסרט הראשון היה "פיג'מה ורודה", ואילו הסרט שבא אחריו, "הפינק פינק", זכה בשנת 1965 בפרס האוסקר לסרט האנימציה הקצר הטוב ביותר. יש שמציינים את "פיג'מה ורודה" כסרט הראשון, אך מיוחס דווקא לו את הזכייה באוסקר.
לפי הגרסה המפורטת שבה "הפינק פינק" הוא הזוכה, העלילה מציגה את הפנתר המענה צבעי בכך שהוא מצליח לצבוע שוב ושוב משטחים מכחול לוורוד. הסרט לווה בנעימה המפורסמת של מנצ'יני בעיבוד של וִילְיַאם לָאוָה. פְרִיץ פְרֶלֶנְג ביים את הסרטים הראשונים ובמהלך הקריירה שלו יצר יותר מ-300 סרטי אנימציה קצרים, היה זה האוסקר היחיד שלו.
ההצלחה פתחה את הדרך לסדרה של סרטים שאורכם כשש דקות. בין 1964 ל-1980 הופקו 124 סרטים קצרים של הפנתר הוורוד. בשנת 1969 הם נכנסו לרצועת הילדים של שבת בבוקר ברשת NBC, שבה נמשכו השידורים עד 1979. לצד הסרטים הקצרים שודרו גם הפקות ארוכות יותר בשעות צפיית השיא, ובהן "חג מולד ורוד" מ-1978, "הפנתר הוורוד באולימפיקס" מ-1980 ו"ורוד ממבט ראשון" מ-1981. סרטים מצוירים של הפנתר המשיכו להופיע בין 1969 ל-1994.
גיבור שלא היה צריך לדבר
אחת התכונות החריגות ביותר של הפנתר הייתה השתיקה. הדמות היא זכר, אף שבשפות שבהן המילה "פנתר" מקבלת מין דקדוקי אחר נוצר לעיתים בלבול. הוא מתואר כגבוה, בעל גוף וגפיים מוארכים, פרווה ורודה שמפרידה אותו מיד משאר הדמויות ומראה מינימליסטי המשתלב בסביבה החזותית. באופיו הוא רגוע, מאופק, ידידותי, פיקח ושובב. לעיתים הוא נראה כמעט יהיר, אסתט בעל חוש הומור, ולעיתים הוא פשוט נסחף עם הנסיבות ומוצא את עצמו בצרות.
השקט לא הפך אותו לדמות חסרת הבעה. להפך, הוא מתקשר באמצעות תנועות, מחוות, הנהוני ראש והבעות פנים. רוב הסרטים הקלאסיים הסתמכו כמעט לחלוטין על שפת גוף, מוזיקה ופנטומימה. רק במקרים נדירים נשמע קולו. הסגנון הזה הושווה לפנטומימה של הקולנוע האילם במחצית הראשונה של המאה ה-20, ובמיוחד לעבודותיהם של צַ'רְלִי צַ'פְּלִין ובַּאסְטֶר קִיטוֹן. ההומור התבסס על אבסורד, משחקים חזותיים והפער בין התנהגותו האלגנטית של הגיבור לבין הכאוס שסביבו.
גם הפנתר עצמו אינו תמיד המנצח. לעיתים הוא מתפקד כמתחן שמסבך אחרים, ולעיתים הוא הופך למושא הבדיחה. המחקר החזותי שסופק מדגיש כי תכונה זו מסייעת לו להישאר דמות מעניינת: הוא אינו מכונת ניצחונות ורודה, אלא גיבור שנכשל, מוטעה ולעיתים משלם על השובבות שלו.
האיש בעל האף הגדול
היריב המזוהה ביותר עם הפנתר הוא "האיש בעל האף הגדול", המכונה גם האיש הקטן או האיש הלבן. הוא עוצב כקריקטורה של פריץ פרלנג עצמו. מבחינה חזותית הוא כמעט הפוך מהפנתר: גוף קטן, זרועות ורגליים קצרות, שפם, כמה שערות בודדות על הראש ואף גדול שמתחבר כמעט ישירות לפה. ממדיו הקטנים עומדים מול גופו הארוך והמתוח של הפנתר.
גם באופי הם מוצבים זה כנגד זה. האיש הקטן מתרגז במהירות, בעוד הפנתר שומר בדרך כלל על קור רוח. ב"תוכנית הוורודה" הוא אינו מצליח לבנות בית בגלל הפנתר. ב"רוק-א-ביי פינקי" משנת 1966 הוא מתקשה לישון. ב"צלחת הכחולה הוורודה" מ-1971 הוא אינו מצליח להשביע את פועלי הבניין. לא תמיד האיש בעל האף הגדול הוא הקורבן הראוי. ב"דה וינצ'י הוורוד" מ-1975 הפנתר מתערב בעבודת הציור שלו, ובסופו של דבר אף מנכס לעצמו את היצירה ומוסיף עליה חתימה בדמות כף רגל. כך הפנתר מסוגל להיות אכזרי למדי.
המספר שמדבר עם דמות אילמת
דמות חריגה נוספת היא המספר, קול שאין לו גוף הנראה על המסך. ב"פינקפינגר" מ-1965 הוא משוחח עם הפנתר ומייעץ לו כיצד לזהות פושעים, היכן נמצא המחבוא שלהם ומה הם מתכננים. הפנתר מגיב אליו בהנהונים ובמחוות.
אבל המספר אינו תמיד בעל ברית מועיל. ב"שוק ורוד" מ-1965 הוא מדרבן את הפנתר לפעולות לא מחושבות. בשלב מסוים נראה שהפנתר עומד לירות במטרידן הקולני, אך בסופו של דבר אינו יורה בו ונקלע בעצמו למצב מגוחך. ב"פינקפינגר" היחסים מסתיימים אחרת: הפנתר מותיר את המספר לחסדי התנינים. ב"פאנצר ורוד" מ-1965 המספר מסית הן את הפנתר והן את שכנו זה נגד זה, ובסיום מתברר שהוא למעשה שדון.
המפקח, הילדים והאויבים החדשים
דמות המפקח בעולם המצויר מתוארת כגיבור חיובי שהפנתר נוהג לסייע לו, והוא אף קיבל סדרת פרקים משלו: "קוק-א-דודל דו דו" מ-1966 בבימויו של רוֹבֶּרְט מַקְ׳קִימְסוֹן.
בשנים 1984 ו-1985 הופקה סדרת הספין-אוף "הפנתר הוורוד ובניו", ובה הופיעו החתלתולים פינקי ופאנקי. אחד מן החומרים החזותיים מציין את גְלֶן לֵיאוֹפּוֹלְד כתסריטאי של הפרק "חיית המחמד של פאנקי" מ-1984.
בשנת 1993 קיבל הפנתר סדרה חדשה, "הרפתקאות הפנתר הוורוד", ושם קרה דבר שנחשב כמעט כפירה בעיקר בעיני חלק מן המעורבים: הוא התחיל לדבר. רבים מאנשי ההפקה התנגדו לכך משום שסברו שהדיבור יפגע בקסם של הדמות המקורית. אפילו רִיצַ'רְד לִיטְל, שנתן לפנתר קול בכמה מהסרטים המקוריים, סירב להשתתף בפרויקט.
אולי יעניין אותך
בסדרה של שנות ה-90 קיבל הפנתר גם את השם פינקי. השם עצמו לא היה זר לחלוטין לעולם הקודם, שכן כבר ב-1966 הופיע בכותרת "רוק-א-ביי פינקי". לצד השם והקול הופיעו יריבים חדשים: שלישיית כלבים ובה פוג, לואי ו"אבי הכלבים", הנמוך בחבורה, וכן דוב נמלים כחול ושמאן מאי. בשנת 2010, בסדרה "הפנתר הוורוד וחברים", חזרו היוצרים לגרסה אילמת יותר. עיצוב הפנתר נעשה מעט חמוד יותר, אך האיש בעל האף הגדול והעיקרון הבסיסי של המפגשים ביניהם כמעט שלא השתנו.
למה העולם של הפנתר נראה כפי שהוא נראה?
המחקר החזותי שסופק מדגיש שלא רק הדמות עצמה עיצבה את זהות הסדרה. הרקעים נטו להיות נקיים, מינימליסטיים ולא עמוסים, והצבעוניות נשמרה נעימה ומדויקת. ה"מרחב" שנוצר ברקע אפשר, לפי אותו ניתוח, למוזיקה לתפוס מקום משמעותי יותר בחוויית הצפייה. הטקסטורות זכו אף הן לתשומת לב, ולעיתים צבע אחד תפס חלק גדול מהמסך.
הוא הופיע ב"פינקפינגר" של פריץ פרלנג והולי פראט מ-1965, "הארון הוורוד" שלהם מאותה שנה, "ויטמין ורוד" של הולי פראט מ-1966, "בריון בשביל ורוד" מ-1965, "הסליל הוורוד" מ-1965, "פאנץ' ורוד" מ-1966 ו"הצבא הוורוד" מ-1968. "ורדים ורודים" משנת 1967 מיוחס להולי פראט, ואילו "הפינק פלינק" מ-1964 מיוחס לפרלנג ולפראט.
הוא גם הופיע בסרטים "ורוד בכלא" משנת 1968 של זֶ'רְמֵן אַדולְף "גֶ'רִי" צִ'ינִיקִי, את "דה וינצ'י הוורוד" שלו מ-1975, את "שוק ורוד" של פרלנג ופראט מ-1965 ואת "פאנצר ורוד" של פראט מאותה שנה. ברקעים נבחנים "הזבוב הוורוד" מ-1965, "באור הוורוד של הלילה" מ-1969 בבימוי אַרְט דֵיוִויס, "פנתר לסינדרלה" מ-1969 ו"אנחנו נותנים בולים ורודים" מ-1965. מהעידן המאוחר יותר מופיעים "פינקסילייטד" משנת 2010 בבימויה של סֶסִילְיָה אַרָנוֹבִיץ' ו"הוורוד בדואר" מ-2010 בבימוי לִיאוֹנֶל אוֹרְדַז.
הסרטים מתאפיינים בהטעיית ציפיות, תפניות בלתי צפויות, הומור עדין, הומור פיזי, אמצעי אנימציה מוכרים כמו החלקה על קליפת בננה ואזכורים ליצירות אחרות. "סלינק פינק" משנת 1969 של הולי פראט ו"תוכנית הוורודה" הם דוגמאות לכך: העולם הוא לכאורה מציאות מוכרת, אך הוא פתוח מספיק כדי לאפשר לכל פרק להפתיע את הצופה מחדש. צפייה מחודשת בפרקים רבים עשויה לגרום לכם להתאהב בעולם הזה אף יותר. הדמויות, הרקעים, ההומור והמוזיקה פועלים יחד והופכים את הסדרה ליצירה מושכת במיוחד.
הנעימה שהפכה לחלק מהדמות
קשה להפריד בין הפנתר לבין המוזיקה של הֶנְרִי מַנְצִ'ינִי. הנעימה שלו ליוותה את הדמות כבר בכותרות הסרט מ-1963, ובהמשך נשמעה שוב ושוב בסרטים ובאנימציה. בכל סרט עם הפנתר נשמעת הנעימה שכתב והסרטים הבאים של קלוזו והסרטים המצוירים כמעט לא הסתדרו בלעדיה.
מנצ'יני עבד עם בלייק אדוארדס ב-26 פרויקטים, ובהם "ימים של יין ושושנים" מ-1962 ו"ויקטור/ויקטוריה" מ-1982. הוא השיג ארבע זכיות ומספר עצום של מועמדויות לאוסקר, יצירתו הקולנועית המפורסמת ביותר הייתה "מון ריבר" מתוך "ארוחת בוקר בטיפאני" משנת 1961, שגם אותו ביים אדוארדס.
המוזיקה של "הפנתר הוורוד" עצמה לא זכתה באוסקר שעליו התמודדה והפסידה למחזמר "מרי פופינס". הדבר לא מנע מהנעימה להפוך לחלק בלתי נפרד מזהות הדמות. בגרסת "הפינק פינק" היא נשמעה בעיבוד של ויליאם לאווה. ובסיום הפרק ה-19 של סדרת האנימציה אף ניתן לראות את מנצ'יני עצמו.
מהפנתר המצויר בחזרה אל המפקח קלוזו
לצד האנימציה המשיכה להתקיים סדרת סרטי הקולנוע. בְּלֵייק אֶדְוַרְדְס ביים שמונה מסרטי הזיכיון, ושישה מהם היו עם פִּיטֶר סֶלֶרְס. הסרט הראשון, "הפנתר הוורוד", יצא ב-1963. ב-1964 יצא "ירייה באפלה". "שובו של הפנתר הוורוד" הגיע ב-1975, "הפנתר הוורוד מכה שוב" ב-1976, "נקמת הפנתר הוורוד" ב-1978 ו"עקבות הפנתר הוורוד" ב-1982.
ב-1968 גילם אַלַן אַרְקִין את קלוזו בסרט "המפקח קלוזו". ב-1983 יצא "קללת הפנתר הוורוד", וב-1993 "בנו של הפנתר הוורוד", ששניהם מופיעים ברשימת הסרטים ללא קלוזו. היהלום עצמו הופיע שוב בסיפורי קלוזו מ-1976, 1978 ו-1982, בעוד "שובו של הפנתר הוורוד" מ-1975 מתואר כעלילה שבה שוב נעלם היהלום.
בשנת 2006 נעשה ניסיון לאתחל את סדרת הסרטים. שוֹן לֵוִי ביים את "הפנתר הוורוד" וסְטִיב מַרְטִין גילם את הבלש הצרפתי הכושל. הסרט הכניס 158 מיליון בקופות, נתון שאיפשר את הפקת "הפנתר הוורוד 2" ב-2009, בבימוי הָארוֹלְד צְוַוארְט. הסרט השני הצליח הרבה פחות, לא עזרה אפילו הופעתה של בֵּיוֹנְסֶה לצד סטיב מרטין במסגרת החזרת הזיכיון לבתי הקולנוע ב-2006 וב-2009, ניסיון האתחול כשל בניסיון להמציא מחדש את הזיכיון.
קומיקס, משחקי מחשב ופרסומת לנעלי כדורגל
כבר ב-1971 עבר הפנתר גם אל דפי הקומיקס. הקומיקס הראשון צויר בידי וָורֶן טַאפְטְס ויצא בהוצאת גולד קי קומיקס. במקביל הופיע קומיקס ספין-אוף על המפקח. שתי הסדרות הסתיימו ב-1984, כאשר גולד קי נסגרה.
בשנות ה-2000 נעשה ניסיון נוסף. חברת טריביון מדיה סרוויסס פרסמה סדרת "הפנתר הוורוד" בין 2005 ל-2009 בהשתתפות הקריקטוריסטים אֶרִיק ובִּיל טַיְיטֶלְבָּאוּם.
גם משחקי מחשב הצטרפו לרשימה. "הפנתר הוורוד: דרכון לסכנה" יצא ב-1997, "הפנתר הוורוד: הוקוס פוקוס" ב-1999 ו"הפנתר הוורוד: המרדף הפסיכדלי הוורוד" ב-2002. כך הדמות שכמעט לא נעה מעבר לכותרות הסרט הראשון קיבלה גם חיים אינטראקטיביים.
בשנת 2008 השתמשה נַיְיקִי בדמות בקמפיין לנעלי הכדורגל "מרקוריאל וייפור 4" הוורודות. פְרַאנְק רִיבֶּרִי, ששיחק בבאיירן מינכן ובנבחרת צרפת, הופיע בפרסומת שבה הדמות שלו מקבלת מהירות וסיבולת יוצאות דופן ברגע שהוא נועל את הנעליים. באותה תקופה דווקא הצבע הוורוד עצמו עורר שאלות רבות.
גם פושעים אימצו את השם
החיבור המוזר ביותר לשם "הפנתר הוורוד" התרחש הרחק מעולם האנימציה. קבוצת פשע המכונה "הפנתרים הוורודים", שחבריה מגיעים ממזרח אירופה ומתמחים בגניבת תכשיטים מחנויות יוקרה. פעילותם נמשכה כמעט 20 שנה, ומ-2003 ואילך יוחסו להם תכשיטים גנובים בשווי העולה על 500 מיליון דולר. השם קשור כנראה יותר ליהלום המקורי מאשר לחתול המצויר. על כל פנים, כך נסגר מעגל מוזר: דמות שנוצרה משום שיהלום קולנועי נקרא "הפנתר הוורוד" העניקה בתורה לשם חיים תרבותיים רחבים כל כך, עד שבסופו של דבר חזר השם אל עולם גניבת התכשיטים.
חג, פסטיבל ואזכורים במקומות בלתי צפויים
18 במאי מצוין כ"יום הפנתר הוורוד". החג נוסד רק ב-2015, כמעט שישה עשורים לאחר הופעת הדמות.
ההשפעה הגיעה גם אל יצירות אחרות. בסדרה הטייוואנית "שלום אהובי" (海派甜心), שמו של הגיבור דה לאן נגזר על פי העלילה מחיקוי צלילי של הנעימה המרכזית של הפנתר, שהייתה המנגינה האהובה עליו, והפנתר עצמו היה הצעצוע האהוב עליו. בסרט "המקועקע", בכיכובם של זַ'אן גַאבֶּן ולוּאִי דֶה פִינֶס, נשמעת מוזיקת "הפנתר הוורוד" בסצנה שבה מונטניאק ומיזרה תופסים שודדים בטירה שלהם.
דקה בכותרות שהפכה לעשרות שנים של חיים
ב-1963 היה הפנתר הוורוד רעיון חזותי שנועד ללוות סרט על יהלום ומפקח מגושם. ב-1964 הוא כבר עמד במרכז סרטים משלו. לאחר מכן באו 124 סרטים קצרים, שידורי טלוויזיה, סדרות המשך, ניסוי שנוי במחלוקת בהענקת קול לדמות, חזרה לשתיקה, קומיקס, משחקי מחשב, פרסומת של נייקי ותוכניות חוזרות להחזיר אותו אל הקולנוע.
אולי דווקא העובדה שכמעט לא אמר דבר אפשרה לו לעבור כל כך בקלות בין עשורים, ארצות ומדיומים. קסמה של הדמות נבנה על תנועה, קצב, צבע, מוזיקה והעימות החוזר בין שלוותו האלגנטית לבין עולם שנוטה להתפרק סביבו. היהלום שנתן לו את שמו נותר חלק מהזיכיון, והמפקח קלוזו המשיך את חייו בקולנוע, אבל החתול שנועד להיות תוספת לכותרות הצליח ליצור מסלול עצמאי שאיש מאותם 150 רישומים ראשוניים כנראה לא יכול היה להמחיש לבדו.
חומר מעשיר לצפייה
בסרט "הפנתר הוורוד" מ-1963 אפשר לראות את נקודת המוצא: יהלום, קלוזו והופעתו הקצרה של הפנתר בכותרות.
"פיג'מה ורודה" ו"הפינק פינק" מייצגים את המעבר אל הסרטים הקצרים העצמאיים.
"הפנתר הוורוד ובניו: חיית המחמד של פאנקי" מייצג את סדרת הספין-אוף של 1984 ואת פינקי ופאנקי. ב"הרפתקאות הפנתר הוורוד" מ-1993, הדמות קיבלה קול, בצעד שספג ביקורת רבה.
"הפנתר הוורוד וחברים" מיוצג בין היתר בקטע "פינק! פאו! קאבום!", וממחיש את הגרסה המאוחרת שבה הוחזרה לדמות השתיקה.
לצורך מסע קולנועי רחב יותר אפשר לעבור גם דרך "ירייה באפלה" מ-1964, "שובו של הפנתר הוורוד" מ-1975, "הפנתר הוורוד מכה שוב" מ-1976, "נקמת הפנתר הוורוד" מ-1978, "עקבות הפנתר הוורוד" מ-1982, "קללת הפנתר הוורוד" מ-1983, "בנו של הפנתר הוורוד" מ-1993 ושני הסרטים הלוא מוצלחים בכיכובו של סטיב מרטין מ-2006 ומ-2009.
הניסיונות להחזיר את הפנתר למסך הגדול
הפנתר לא חדל לעורר תוכניות להפקות חדשות. ב-1 באפריל 2014 דווח כי אולפני MGM מכינים סרט באורך מלא שיתמקד בדמות המצוירת עצמה. ג'וּלִי אַנְדְרוּז, אלמנתו של בלייק אדוארדס, ווֹלְטֶר מִירִיש, שעבד על סדרת האנימציה המקורית, יועדו להפיק את הסרט. דֵייוִיד סִילְבֶרְמַן, שהיה מעורב בהפקת "מפלצות בע"מ" וב"משפחת סימפסון: הסרט", נבחר לביים. באותו שלב עדיין לא היה ידוע אם הסרט ישמור על שלושת עקרונות הסדרה המקורית: היעדר דיאלוג, הומור פיזי ופנטומימה. שש שנים לאחר מכן, ב-20 בנובמבר 2020, פורסם דיווח שונה על גרסה באורך מלא. הפעם לתפקיד הבמאי נשכר גֶ'ף פָאוּלֶר, במאי סרטי "סוניק", כאשר כתיבת התסריט הוטלה על כְּרִיס בְּרֶמְנֶר, שכתב את "בחורים רעים לתמיד". הסרט תוכנן לשלב קולנוע מצולם עם אנימציה, כאשר אדי מרפי תוכנן לככב בתור המפקח קלוזו. אבל ההפקה לא התקדמה מאז.
אם החתול השקט הזה הצליח לעבור מיהלום בדיוני לסרטים, טלוויזיה, קומיקס, משחקים ואפילו נעלי כדורגל, יש סיכוי לא רע שמחכה לכם באתר עוד סיפור תרבותי שהתחיל במקום שולי לחלוטין. המשיכו לקרוא, ואם הכתבה עשתה לכם חשק לשמוע שוב את הנעימה של מנצ'יני, שתפו אותה עם מישהו שכבר התחיל לזמזם אותה בראש.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
שאלות ותשובות
איך נוצר הפנתר הוורוד?
איזה סרט של הפנתר הוורוד זכה באוסקר?
כמה סרטים קצרים של הפנתר הוורוד הופקו?
למה הפנתר הוורוד כמעט לא מדבר?
מי כתב את המוזיקה של הפנתר הוורוד?
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
