נשיא המדינה הוא ראש המדינה, אך התפקיד ברובו, אם כי לא לחלוטין, למעשה טקסי וייצוגי. הכוח הביצועי בפועל נתון בידי הממשלה, והעומד בראשה. אז מהי משרת נשיא מדינת ישראל?
תפקיד נשיא המדינה בישראל הוא אחד התפקידים הסמליים והמרכזיים ביותר במערכת השלטון – משרה שנועדה לאחד, לייצג ולהעניק למדינה פנים ממלכתיות מעל למחלוקות הפוליטיות. מאחורי המעמד הטקסי מסתתרת מערכת סבוכה של חוקים, סמכויות ואיזונים עדינים, שנולדו מתוך ניסיון לשמר את היציבות הדמוקרטית ואת אחדות העם מאז ימי המדינה הראשונים.
הנשיאים נבחרים על ידי הכנסת לכהונה בודדת של שבע שנים והוא נבחר על ידי רוב מוחלט בכנסת, באמצעות הצבעה חשאית. תהליך הבחירה נועד להבטיח קונצנזוס רחב ככל הניתן: אם אף מועמד לא זוכה לרוב מוחלט בסיבוב הראשון או השני של ההצבעה, המועמד שקיבל את מספר הקולות הנמוך ביותר מודח בכל סיבוב שלאחר מכן, עד שנותרים שני מועמדים בלבד (אם יש צורך בכך).
בין השנים 1949 ל-2000, נבחר הנשיא לכהונה של חמש שנים והיה רשאי לכהן עד שתי קדנציות. מאז שנת 2000, הנשיא מכהן במשך כהונה בודדת של שבע שנים.
כל אזרח ישראלי תושב ישראל זכאי להתמודד לנשיאות. מעניין לציין כי לא נקבע גיל מינימום מפורש להתמודדות, מה שמאפשר תיאורטית בחירתו של קטין. הצעה להגביל את הגיל ל-40 נשקלה אך נדחתה על ידי הכנסת כמיותרת.
המשרה מתפנה עם סיום כהונה, מוות, התפטרות, או החלטה של שלושת רבעי מחברי הכנסת להדיח את הנשיא מטעמים של התנהגות שאינה הולמת או אי-יכולת למלא את תפקידו. כהונת הנשיא אינה צמודה לכהונת הכנסת, מתוך מטרה להבטיח יציבות ממשלתית ואת אופיו הבלתי-מפלגתי של התפקיד.
אין סגן נשיא במערכת הממשל הישראלית. אם הנשיא נעדר זמנית או עוזב את תפקידו, יושב ראש הכנסת הופך לממלא מקום הנשיא.
הבחירות הראשונות לנשיאות התקיימו ב-16 בפברואר 1949, ובהן ניצח חיים ויצמן. הבחירות השניות נערכו ב-1951, כיוון שבאותה עת אורך כהונת הנשיא היה צמוד לאורך כהונת הכנסת (הכנסת הראשונה כיהנה שנתיים בלבד). בחירות נוספות נערכו בשנה שלאחר מכן בעקבות מותו של ויצמן.
מאז נערכו בחירות בשנים: 1957, 1962, 1963 (בחירות מוקדמות לאחר מותו של יצחק בן-צבי), 1968, 1973, 1978, 1983, 1988, 1993, 1998, 2000, 2007, 2014, ו-2021. שש בחירות (1951, 1957, 1962, 1968, 1978, ו-1988) התקיימו ללא מועמד נגדי, אף על פי שהתקיימה הצבעה רשמית.
יצחק הרצוג נבחר לנשיא ה-11 ב-2 ביוני 2021, וכהונתו החלה ב-9 ביולי.
תפקידו הבסיסי של הנשיא במנגנון כמוגדר בחוקי היסוד הוא "לעמוד בראש המדינה", לייצג את המדינה בחו"ל ולטפח אחדות לאומית מבית.
בתפקיד זה, הנשיא מגלם את מדינת ישראל, מאשר החלטות של רשויות לגיטימיות ומבטיח את הוצאת הרצון הציבור לפועל. במילים אחרות, הנשיאות משמשת כסמל לאומי המבקש לחזק את ערכי הליבה של המדינה ולתת קול למגוון המרכיבים של החברה הישראלית. סמכויות הנשיא שוות ערך באופן כללי לאלו של ראשי מדינות ברוב הדמוקרטיות הפרלמנטריות האחרות ומוגדרות בעיקר על ידי חוק יסוד: נשיא המדינה שאושר ב-1964, וכן חוק יסוד: הממשלה הנוגע להקמת הממשלה.
בניגוד לראשי מדינות ברוב הרפובליקות הפרלמנטריות האחרות, הנשיא אינו ראש הרשות המבצעת הנומינלי. חוק יסוד: הממשלה מעניק במפורש את הכוח הביצועי לממשלה כשראש הממשלה עומד בראשה. רוב פעולות הנשיא מצריכות חתימת נגד של ראש הממשלה או שר מטעמו כדי שיהיה להן תוקף חוקי.
משרת הנשיאות נהנית מחסינות מפני תביעות אזרחיות והליכים פליליים כאחד, חסינות מהותית שנועדה להבטיח את העצמאות המוסדית של הנשיא מהרשויות האחרות. סידור זה הופך את הנשיאות ל"רשות הרביעית" של הממשל בישראל (לצד המחוקקת, המבצעת והשופטת), ומאפשר להשפיע באופן בלתי מפלגתי על הפוליטיקאים, להבטיח יציבות ורציפות במוסדות המדינה ולקיים דיאלוג עם הציבור.
הנשיא מבצע מגוון רחב של תפקידים שגרתיים, הכוללים:
חתימה על חוקים שהתקבלו בכנסת (למעט חוקים הנוגעים לסמכויותיו).
אישור אמנות בינלאומיות או דו-צדדיות שאושרו על ידי הכנסת.
הסמכת שגרירי ישראל בחו"ל וקבלת כתבי האמנה של דיפלומטים זרים.
מינוי שורה רחבה של בכירים (בהתאם להמלצת הממשלה), כולל שופטים (על בסיס המלצות הוועדה לבחירת שופטים), נגיד בנק ישראל, נשיא מגן דוד אדום, נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, חברי המועצה להשכלה גבוהה, מועצת המדע הלאומית, תאגיד השידור, הרשות לשיקום האסיר, מועצת הרבנות הראשית וקרן וולף.
בנוסף לתפקידיו בשגרה, הנשיא נהנה משיקול דעת אישי בנושאים קריטיים המכונים סמכויות חלופיות, שהן החשובות ביותר בפועל:
הרכבת הממשלה: זו הסמכות המשמעותית ביותר. לאחר כל בחירות, הנשיא מקיים התייעצויות עם ראשי המפלגות כדי לקבוע מי המועמד הסביר ביותר שיוכל להרכיב קואליציה ולקבל את אמון הכנסת. אם המועמד נכשל, הנשיא מטיל את המשימה מחדש. אם לא מוקמת ממשלה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק יסוד: הממשלה, הנשיא רשאי לפזר את הכנסת ולהכריז על בחירות חדשות.
פיזור הכנסת: ראש הממשלה רשאי לבקש מהנשיא לפזר את הכנסת כשהממשלה איבדה את הרוב ואינה מסוגלת לתפקד. הנשיא יכול לסרב לבקשה כזו, ובכך למעשה לפטר את ראש הממשלה ולגרום להתפטרות הממשלה. סמכות זו מיועדת למנוע מראש ממשלה ניצול לרעה של כוחו – כלומר, הכרחת הכנסת להכנע באמצעות ריבוי בחירות בזק.
חנינה נשיאותית: לנשיא סמכות רחבה לחון, להפחית או להמיר עונשים של חיילים ואזרחים כאחד, כולל סמכות לסרב לבקשות כאלה. הנשיא מקבל החלטה בשיקול דעתו הבלעדי, לאחר קבלת מידע מהמבקשים והתייעצות עם שר המשפטים או שר הביטחון, לפי העניין.
הנשיא ממלא תפקידים ציבוריים וטקסיים נוספים:
הענקת התואר חסיד אומות העולם (על פי המלצת מוזיאון יד ושם).
הצגת פרס וולף (על פי המלצת קרן וולף).
הענקת עיטור הנשיא, קרן הנשיא לתלמידי דוקטורט מצטיינים ופרס הנשיא למתנדב, בשיקול דעת מוחלט.
השתתפות בטקס הענקת פרס ישראל (המתקיים מדי שנה ביום העצמאות).
נאום מרכזי בטקסי הפתיחה של מליאת הכנסת החצי-שנתית, וכן בטקסים הרשמיים השנתיים של יום הזיכרון ויום השואה.
רוב נשיאי המדינה היו מעורבים בפוליטיקה לאומית או בפעילות ציונית לפני כניסתם לתפקיד. חלקם הצטיינו גם בתחומים אחרים: חיים ויצמן היה כימאי מחקר מוביל ומייסד מכון ויצמן למדע; זלמן שזר היה סופר, משורר ועיתונאי; וחיים הרצוג היה מנהיג צבאי, עורך דין ודיפלומט.
הנשיאים הראשונים נולדו בתחומי האימפריה הרוסית לשעבר.
הנשיא הראשון יליד הארץ וכן הראשון ממוצא ספרדי היה יצחק נבון.
הראשון מרקע מערב-אירופי היה חיים הרצוג (יליד בלפסט, בריטניה).
הראשון מרקע מזרחי היה משה קצב (יליד איראן).
יצחק הרצוג הוא הנשיא הראשון שנולד במדינת ישראל המודרנית לאחר הכרזת העצמאות, והוא גם הנשיא הראשון שהוא בנו של נשיא קודם.
כל נשיאי המדינה מיצחק בן-צבי ועד עזר ויצמן היו חברים או קשורים למפלגת העבודה ולמפלגות שקדמו לה ונחשבו מתונים פוליטית. משה קצב היה הנשיא הראשון מטעם הליכוד. ניצחונו של קצב על שמעון פרס מהעבודה בשנת 2000 (בהצבעה חשאית) נחשב להפתעה.
דוגמה לאיזון: בחירתו של יצחק נבון באפריל 1978, לאחר כישלון הליכוד לבחור במועמד מטעמה, נתפסה כהענקת מנהיגות סמלית מאחדת בתקופה של מחלוקת פוליטית גדולה, כמשקל נגד למנהיגותו המקוטבת של ראש הממשלה מנחם בגין.
אלברט איינשטיין, שהיה יהודי אך לא אזרח ישראלי, הוצע למשרת הנשיאות ב-1952.
הוא דחה את ההצעה במילים: "אני מושפע עמוקות מההצעה של מדינתנו ישראל, ויחד עם זאת עצוב ומתבייש שאיני יכול לקבל אותה. כל חיי עסקתי בעניינים אובייקטיביים, ולכן חסרים לי הכישרון הטבעי והניסיון להתמודד כראוי עם אנשים ולמלא תפקידים רשמיים". גם אלי ויזל, שהוצע לו התפקיד על ידי אהוד אולמרט, סירב בנימוס.
הנשיאות בישראל אולי נתפסת לעיתים כתפקיד ייצוגי בלבד, אך בפועל היא לב ליבה של הזהות הלאומית. למן הקמתו מוסד הנשיאות עבר תמורות עמוקות שהפכו אותו לגורם מאזן בין רשויות, סמל לאומי המאחד את הציבור, ובמקרים רבים גם קול שפוי שמזכיר לכולנו את ערכיה הבסיסיים של המדינה. מהמעבדה של ויצמן ועד חדרי ההתייעצות של הרצוג, הנשיאות נותרה מוסד שמגלם את הרוח הישראלית באחריות, באיפוק ובתקווה.
התוכן בכתבה זו לא נכתב על ידי בינה מלאכותית. הכתבה נכתבה, נערכה ונבדקה על ידי צוות הכותבים של History Is Told. אנו מקפידים על מחקר מעמיק, מקורות אמינים ובקרת איכות קפדנית כדי להבטיח דיוק ואותנטיות מלאה.
© כל הזכויות שמורות למיזם HistoryIsTold.
