לאורך כל חייה שימשה "עלמת קפריסין" (שנולדה ב־1177 בקירוב) ככלי פוליטי ודיפלומטי בסכסוכי גברים. היא הייתה בתו של אִיסָאאקוּס קוֹמנֵנוּס, קיסר קפריסין. שמה מעולם לא נרשם, למרות שהיסטוריונים טענו ששמה היה אולי ביאטריס או מריה.
בעוד שלעתים קרובות הנסיכה הייתה חסרת אונים, קטעי הראיות הקטנים שיש לגביה מציגים את חייה של אישה צעירה עם הנחישות והעקשנות לשרוד ולשגשג. היא הייתה אחת מהנשים הרבות שחוו תנאי מאסר באירופה של ימי הביניים מהמאה ה־11 עד ה־13.
בילדותה, הנסיכה ואחיה שימשו כבני ערובה במלחמה שאביה היה מעורב בה. איסאאקוס נלכד בעת שנלחם בארמניה והועבר למשמורתו של בוהמונד השלישי, נסיך העיר היוונית אנטיוכיה (שהייתה במה שהיא כיום טורקיה). נקבע כופר של 60,000 מטבעות זהב. לאחר ששילם מחצית מהכופר, איסאאקוס שוחרר והוא נתן את ילדיו כבני ערובה למשמורתו של בוהמונד כערובה לתשלום הכופר שנותר.
הכופר נגנב אז על ידי שודדי ים. איסאאקוס טען שמדובר בתכסיס שהומצא על ידי בוהמונד וסירב לגמול לו. זה הותיר את ילדיו במעצר במשך שנתיים נוספות עד שבוהמונד, שהבין שאיסאאקוס לעולם לא ישיב את הכופר, שחרר אותם. הנסיכה הייתה בת 7 בזמן שחרורה. לאחר מות אחיה, היא הייתה היורשת היחידה של איסאאקוס.
בשנת 1191, הנסיכה שוב נלקחה בשבי כתוצאה מאחד הסכסוכים של אביה, הפעם על ידי ריצ'רד הראשון האנגלי. איסאאקוס ניסה ללכוד את ספינתו של ריצ'רד, שנשאה את אחותו של המלך, ג׳ואן מסיציליה ואשתו לעתיד, ברנגריה מנווארה. כנקמה, ריצ'רד הטיל מצור על קפריסין.
איסאאקוס נמלט בסופו של דבר מכוחותיו של ריצ'רד. על פי הכרוניקן האנגלי מהמאה ה־12, רוג'ר מהוֹבֶן, כשריצ'רד כבש את הטירה בה הסתתרה הנסיכה, היא יצאה לפגוש את המלך ונכנעה. צעד אמיץ של בחורה צעירה שהייתה רק בת 14 או 15 בערך.
איסאאקוס, שאהב מאוד את בתו, למרות שהציע אותה בעבר כבטחון כופר, נכנע עד מהרה ונכלא. ריצ'רד הפקיד את הנסיכה בחזקת אשתו ואחותו החדשים "כדי שיטפלו ויחנכוה במנהגיהם". למרות שהתייחסו אליה במקורות כאל בת חסותן של שתי המלכות, במציאות היא הייתה שבויה.
חירות או שבי: מסעות הנסיכה
פרק חדש בחייה של הנסיכה החל. היא נסעה עם שתי המלכות לעכו, רומא, פיזה, גנואה, מרסיי, אראגון שבחצי האי האיברי ופואטו שבמערב מרכז צרפת.
ההיסטוריונית אנט פארקס טענה שההסדר הזה הציע "סוג מוזר של חופש" לנסיכה, שנאלצה לנסוע רחוק יותר ממה שנאלצה אי פעם בעבר וייתכן שדרכיה הצטלבו עם אנשים כמו המלכה האם של אנגליה, אלינור מאקוויטניה. אך למרות ה"חופש" היחסי שזכתה לו בליווי שתי המלכות, מסעות אלה לא היו מטעמה של הנסיכה עצמה ותנועותיה היו מבוקרות.
לאחר שריצ'רד עצמו נפל בשבי קיסר רומא הקדושה, ההסכם לשחרורו כלל את הסכמתו לנישואין של הנסיכה ואלינור מבריטני (שהייתה גם היא תחת משמורת של ריצ'רד) עם בניו של ליאופולד החמישי מאוסטריה.
שתי הנשים נסעו יחד לאוסטריה בשנת 1193 רק כדי לסוב לאחור לאחר שעברו מחצית מהדרך, שכן מותו של ליאופולד הביא קץ להסכם. ייתכן שהנסיכה ליוותה את ג'ואנה מסיציליה במהלך נישואיה השניים לריימונד השישי מטולוז בשנת 1196.
עם מותו של ריצ'רד בשנת 1199, הנסיכה שוחררה לבסוף וניהלה לפחות שני נישואים מועילים. תחילה, נישאה לריימונד השישי, אותו אדם שהיה נשוי לג'ואנה מסיציליה עד מותה ב־1199. שנית, כשנישאה לתְיֶירי מפלנדריה לאחר ביטול נישואיה הראשונים. ריימונד דחה את הנסיכה לטובת ברית נישואים חזקה יותר עם ליאונור, בתו של אלפונסו השני מאראגון.
במהלך הנישואים השניים הללו הופכת הנסיכה לזמן קצר שוב לכזו שתזכה בתיעוד ההיסטורי. כך, בשנת 1204 ניסה תיירי לתבוע בחזרה את קפריסין באמצעות נישואיו. בשלב זה, הנסיבות הפוליטיות בקפריסין השתנו עם מלך חדש ששלט באי. הניסיון של תיירי והנסיכה לא צלח והשניים נאלצו לברוח ולאחר מכן הם נעלמו מהרשומות ההיסטוריות.
לעלמה מקפריסין כמעט ולא הייתה שליטה על חייה. אבל התיעוד מראה מקרים שבהם הכוח והעקשנות שלה הצליחו להפציע. מהתמודדות עם המלך ריצ'רד בכניעה ועד ליצירת נישואים מועילים כשלא היו לה רשתות משלה, היא ניווטה בנסיבות שהשבי הביא עליה ומצאה דרכים לשרוד ולשמור על מעמדה כבת לחברה הגבוהה בארצה. ייתכן אפילו שהניסיון להחזיר את קפריסין היה ביוזמתה של הנסיכה, במאמץ להשיב לידיה את ממלכתה.
כנערה צעירה שאין לה שליטה על חלק גדול מחייה, העלמה של קפריסין היא תזכורת לאופן שבו נשים מימי הביניים המשיכו למצוא דרכים להתגבר על המגבלות שהוטלו עליהן.
