תאמל״ק לי
פוארטו ריקו ידועה כאי קריבי ציורי, שמהווה גם מרחב שבו שכבות של היסטוריה, כוח וזהות נערמו זו על גבי זו במשך מאות שנים. מהתרבויות הילידיות של בוריקן, דרך הכיבוש הספרדי האלים, הכלכלה הקולוניאלית והמאבקים החברתיים ועד למעבר לשלטון אמריקאי והוויכוח המתמשך על עתידו הפוליטי של האי, סיפורה של פוארטו ריקו הוא סיפור של הישרדות, התנגדות והסתגלות בעולם שמשתנה ללא הרף.
טרום-היסטוריה: בּוֹרִיקֶן
האי, שנקרא במקור בּוֹרִיקֶן (Borikén), אוכלס בעבר על ידי שבטים ילידיים שלווים שמוצאם מהארוואקים (Arawaks) מדרום אמריקה. האי היה ביתם של בני הטאינו (Taíno), שהגיעו לשיאם בין המאות ה-13 וה-15. אף על פי שהתרבות שלהם לא התחרתה באימפריות גדולות כמו האינקה והאצטקים, הם פיתחו כתיבה פרוטו-טיפוסית, כלי קרמיקה וקדרות, מבנים פוליטיים, חקלאות בקנה מידה קטן ומסחר אזורי. כשהספרדים הגיעו לאזור שהם כינו בטעות איי הודו המערבית, פוארטו ריקו אוכלסה על ידי עשרות אלפי בני טאינו, והונהגה על ידי צ'יף (קסיק, cacique) בשם אַגְוֵייבָּנָה (Agüeybaná).
"הגילוי"
במהלך מסעו השני של כריסטופר קולומבוס בשנת 1493, הקונקיסטדורים הגיעו לבוריקן, ושינו את שמו לסן חואן בָּאוּטִיסְטָה (San Juan Bautista). הטאינו, שהיו עם שוחר שלום ברובו, קיבלו את פני החוקרים תחילה בברכה. מנהיגם, הקסיק, ידע מסיפורי המסע הראשון של קולומבוס על האכזריות הצפויה מהספרדים וביקש לקיים יחסי שיתוף פעולה כדי להבטיח את שלום אנשיו.
היחסים התדרדרו במהירות לאחר שהקונקיסטדור חואן פונסה דה ליאון (Juan Ponce de Leon), ששירת תחת קולומבוס, החליט להשתלט על האי לאחר ששמע על עושרה. ב-1508, הוא הקים את הבירה הראשונה, קאפּארה (Caparra), והחל לנשל את בני הטאינו מכוחם. עד מהרה הוקמה מערכת של עבודת כפייה.
מרד הטאינו
הטאינו נאבקו חזרה. בשנת 1511, תחת הנהגתו של אַגְוֵייבָּנָה השני, שיצא למתקפה נועזת יותר מאחיו המנוח, הכריזו הילידים מלחמה על הקולוניאליסטים. הספרדים, בראשות פונסה דה ליאון, השיקו מתקפות נגד, אסרו, שיעבדו וטבחו בבני המקום.
בסופו של דבר, עקב שיעבוד, הרג, ומחלות מהעולם הישן, הטאינו לא הצליחו לכבוש מחדש את האי. הם פנו ללוחמת גרילה, פתחו בהתקפות פתע מהים ואף נמלטו לאיים שכנים, כשהם ממשיכים לתקוף עד שנות ה-20 של המאה ה-16. אחרים נעלמו בג'ונגלים וניסו לשרוד בקהילות מבודדות מחוץ לתחום ההשפעה הספרדי.
החיים הקולוניאליים המוקדמים
אף על פי שמרבצי הזהב באי לא היו גדולים כמו במקומות אחרים באמריקות, הספרדים הקימו במהירות פעולות כרייה. בעשורים הראשונים של המאה ה-16, 2 מיליון פזוס זהב נשלחו לספרד מסן חואן לבדה. אולם, בשל האכזריות, המחלות ותנאי העבודה הנצלניים, חסר לקולוניאליסטים כוח אדם מספיק. עד שנת 1517, הם החלו לייבא עבדים אפריקאים, תחילה מספרד ולאחר מכן מאפריקה, ובכך יצרו חברה מרובדת: בראשה ספרדים ילידי אירופה, אחריהם ספרדים שנולדו ב"עולם החדש" (קריאולים), ואנשים ממוצא מעורב שונים, ובתחתיתם עבדים.
במאה הראשונה לקולוניזציה, פוארטו ריקו (שם ששימש תחילה לנמל סן חואן של היום, ואומץ מאוחר יותר על ידי האי כולו) התמודדה עם מרידות שבטיות ומרד עבדים, כמו גם התקפות מכוחות אירופיים שונים, כולל אנגליה, צרפת והולנד.
ממוקדי כרייה לכלכלת מטעים
כאשר הזהב התדלדל במהירות, פוארטו ריקו הפכה לבולטת כמוצב צבאי אסטרטגי, "המפתח להודו". בשל מיקומה הגיאוגרפי, היא שימשה כמעוז נגד פלישות ימיות זרות. תעשיות חדשות התפתחו באי במקום כריית הזהב, בעיקר חקלאות סוכר, טבק וקפה. ברם, הספרדים הטילו הגבלות מחמירות על המסחר, והאי לא הורשה לסחור עם מדינות זרות. כתוצאה מכך, נוצרה רשת סחר צללים (הברחות) שהפכה חיונית להישרדותם של הפוארטו-ריקנים במאות ה-17 וה-18.
אי-השוויון באי היה בולט. משפחות אירופאיות לבנות החזיקו בבעלות על האדמות והאחוזות הרווחיות, בעוד המעמדות הנמוכים יותר עשו את העבודה. עד המאה ה-19, האי-שוויון היה קשה, גם לאחר ביטול העבדות ב-1873.
האליטות באי, אף הן, לא היו מרוצות מכוחן הפוליטי המוגבל. תחת השלטון הספרדי, לתושבים הייתה מעט השפעה על אופן ניהול הממשלה. שתי מרידות למען עצמאות דוכאו על ידי ספרד ב-1868 וב-1897, אך בשנה האחרונה, אלה שדגלו באוטונומיה מוגברת זכו בוויתור משמעותי מספרד: הזכות לממשל עצמי.
הזכות הזו תהיה קצרת ימים…
מלחמת ספרד-ארצות הברית וההשתלטות האמריקאית
בסוף המאה ה-19, מלחמה נוספת ניצבה באופק עבור ספרד, הפעם מול ארצות הברית. לאחר שספינת הצי האמריקאית "מיין" התפוצצה בנמל הוואנה בתחילת 1898, האשמה הוטלה על ספרד. ארה"ב הכריזה מלחמה באפריל והשיקה מבצעים צבאיים בפיליפינים, קובה ופוארטו ריקו, והביסה את הספרדים בקלות, במיוחד בפוארטו ריקו, שם היא כמעט ולא נתקלה בהתנגדות.
עם החתימה על חוזה פריז בדצמבר 1898, פוארטו ריקו הפכה לשטח חסות של ארצות הברית. בשנת 1899, הוריקן סן סיריאקו הרס את האי, הרג 3,000 בני אדם והותיר כרבע מהאוכלוסייה חסרת בית. תנאים אלה לאחר ההוריקן הותירו את פוארטו ריקו תלויה כמעט לחלוטין בכוח השלטון החדש שלה.
הממשל האמריקאי
בשנת 1900, חוק פוראקר (Foraker Act) הקים ממשלה אזרחית בפוארטו ריקו, שבה נושאי התפקידים הבכירים מונו על ידי הממשל האמריקאי, אך לתושבים הורשה לבחור את בית הנבחרים שלהם. שנה לאחר מכן, "תיקי האיים" (Insular Cases) קבעו כי חוקת ארצות הברית אינה חלה במלואה על פוארטו ריקו, והיא תישאר טריטוריה לא מאוגדת (unincorporated territory).
ב-1917, תושבי האי קיבלו אזרחות אמריקאית (מתן האזרחות נועדה לאפשר לממשל לגייס אותם לשירות במלחמת העולם הראשונה). רק ב-1948 הורשו הפוארטו-ריקנים לבחור את המושל שלהם. לבסוף, ב-1952 הפכה פוארטו ריקו רשמית לקהילייה (Commonwealth) אמריקאית. ברם, לאי אין ייצוג בקונגרס האמריקאי, שעדיין מחזיק בסמכות אולטימטיבית עליו.
וב-2016 נחתם חוק הפיקוח, הניהול והיציבות הכלכלית של פוארטו ריקו (PROMESA) שהעניק לממשל הפדרלי בארצות הברית סמכות פיסקלית גורפת על האי בשל החובות הגדולים מאוד.
מדינה לעומת עצמאות
פוארטו-ריקנים ממשיכים לחוות יחס לא שוויוני וליהנות מהטבות אזרחות מוגבלות. אף על פי שהם רשאים לנוע בחופשיות בגבולות ארה"ב, אלה השוהים באי אינם רשאים להצביע בבחירות לנשיאות ארה"ב, והם מתמודדים עם גישה לא שוויונית להטבות פדרליות (כגון Medicare ו-Medicaid), למרות שהם משלמים את רוב המיסים הפדרליים. הם כפופים לחוקים פדרליים אך אין להם כוח הצבעה בקונגרס.
אין הסכמה רחבה באי לגבי הצורך לשנות את מעמדו. יש הדוגלים בעצמאות, אחרים תומכים במעמד של מדינה (Statehood) ויש שמרוצים מההסדר הנוכחי. הפוארטו-ריקנים השתתפו במספר משאלי עם לא מחייבים בנושא. אבל בסופו של דבר, רק הקונגרס האמריקאי יכול לשנות את מעמד האי.
סיפורה של פוארטו ריקו הוא מסע היסטורי מורכב של אי שנע שוב ושוב בין שליטים, מודלים כלכליים וזהויות פוליטיות, מבלי לזכות בריבונות מלאה על גורלם. מבני הטאינו של בוריקן, דרך הקולוניאליזם הספרדי והעבדות, ועד המעבר לשלטון אמריקאי והמציאות של אזרחות חלקית, האי עוצב על ידי כוחות חיצוניים לא פחות מאשר על ידי מאבק פנימי מתמשך. הוויכוח על עתידו, כמדינה בארצות הברית, ממשל עצמאי או המשך המעמד הנוכחי, מהווים שאלה פוליטית שמהווה ביטוי עמוק לשאלת זהות, צדק והזכות להגדרה עצמית. פוארטו ריקו היא תוצאה של עבר רצוף התנגדות והסתגלות ועדיין ניצבת בצומת דרכים היסטורי, שעתידו טרם הוכרע.
