קוראה כיהן כנשיא אקוודור בין השנים 2007 ל-2017. ממשלתו עודדה גידול משמעותי בהשקעות הציבוריות, שהוזנו מהכנסות נפט גבוהות ומהלוואות סיניות, שמימנו פרויקטים שאפתניים של תשתיות והרחיבו את הנגישות לשירותי בריאות וחינוך. עבור אזרחים רבים באקוודור, אלו היו שנים של יציבות ונוכחות ממשלתית חזקה. ברם, במהלך כהונתו של קוראה, הריכוז המוגבר של סמכויות בידי הרשות המבצעת, השחיקה באיזונים ובלמים מוסדיים וההתקפות החוזרות ונשנות על עיתונאים ומנהיגי אופוזיציה עוררו דאגות כבדות בנוגע לנסיגה בתהליך הדמוקרטי, במדינה שידעה משטרים צבאיים ושלטון לא יציב תקופה ארוכה.
רקע
ב-30 בספטמבר 2010, נשיא אקוודור דאז, רפאל קוראה, שכיהן מ-2007 ועד 2017, התעמת עם המון זועם של שוטרים מורדים. באמצעות וטו פרטני לחוק, קוראה שלל מהמשטרה הלאומית ומהצבא הטבות כלכליות מהן נהנו בעבר. החלטתו עוררה זעם בקרב השוטרים והם יצאו לרחובות במחאה. קוראה היה אדם שאינו סובל ביקורת. הוא כינה את התקשורת "אויבת העם" שנים לפני שעשה זאת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. כאשר עיתונאי דעה בעיתון "אל אוניברסו" – העיתון שבבעלות משפחת פרז כבר למעלה ממאה שנה – כינה את קוראה "הדיקטטור" במאמר דעה, תגובתו של קוראה הייתה חריפה.
צ'ה-צ'ה פרז – המו"ל ובעל-השותפות של "אל אוניברסו" – מצא את עצמו לפתע בלב מתקפה נשיאותית. קוראה היה נחוש לשלוח אותו ואת בני המשפחה לכלא על מאמר שהם כלל לא כתבו. הוא אף ניסה להביא לפשיטת רגל של "אל אוניברסו", עיתון שנוסד בשנת 1921. באקוודור אין תיקון ראשון לחוקה כמו בארצות הברית. העיתון והעיתונאי שכתב את המאמר – לא היו מוגנים על פי חוק ונאלצו להתמודד מול האיש החזק ביותר במדינה.
כיצד זה קרה? חשוב להבין מה היה מצבה של אקוודור כאשר קוראה נכנס לתפקידו בשנת 2007. המוסדות הפוליטיים במדינה היו חלשים מאוד. במהלך עשר שנים, שלטו במדינה שבעה נשיאים שונים. אחת מהם, רוזליה ארטיאגה, הייתה האישה הראשונה שכיהנה כנשיאת אקוודור – אך רק למספר ימים. בשנת 1998, אימצה המדינה חוקה חדשה – ה-19 במספר. שנה לאחר מכן, חוותה אקוודור משבר בנקאי חמור, שגרם לרבים להגר ולאחרים לאבד את כל חסכונותיהם. המטבע האקוודורי דאז, סבל מאינפלציה חמורה. כתוצאה מכך, עברה אקוודור לדולר האמריקאי שהפך למטבע רשמי בשנת 2000.
בעשור שלפני כניסתו של קוראה לתפקיד, הפילו אזרחי אקוודור שני נשיאים במהלך הפגנות עממיות. הנשיא חאמיל מהוואד הודח בראשית שנת 2000, ולוסיו גוטיירס – פעיל בולט בהפגנות הללו – נבחר לנשיא הבא בשנת 2002. אך גם הוא הודח בשנת 2005.
כך, כאשר קוראה נכנס לתפקיד בשנת 2007, שררה באקוודור תחושת חוסר אמון עמוק כלפי הפוליטיקאים. תחילה, קוראה ייצג את ההפך הגמור – פורץ דרך, זר לממסד, אדם שהבין את חוסר השוויון שפוגע במדינה. הוא שימש לזמן קצר כשר הכלכלה והאוצר תחת הנשיא הקודם, אלפרדו פלאסיו. אף שהיה חלק מהממשל הקודם, נחשב קוראה לדמות חדשה בזירה הפוליטית. הודות לקמפיין עוצמתי, הצליח לזכות בנשיאות לאחר קאמבק מפתיע בבחירות, אליהן נכנס כאנדרדוג. קוראה רץ תחת הסיסמה שעדיין מזוהה איתו – "המהפכה האזרחית" (La Revolución Ciudadana). הוא הרבה לדבר על "הלילה הנאו-ליברלי הארוך" ועל הממסד הישן והרקוב ואחת הסיסמאות הבולטות ביותר בקמפיין שלו הייתה "¡Dale Correa!", שהיא גם משחק מילים: מצד אחד "קדימה, קוראה!", ומצד שני – "תנו בחגורה" (כלומר, הכו בממסד הישן).
לאחר שהתבסס בתפקידו, התגאה קוראה בטלוויזיה הלאומית כי יש לו שליטה על כל זרועות השלטון. הוא אף הצהיר על כוונתו להתערב במערכת המשפט – ואכן עשה זאת. המהלך הזה כמעט וחיסל את התקשורת העצמאית במדינה.
נשיאותו
קוראה נבחר לראשונה לתפקידו על סמך הבטחתו לרפורמות שייטיבו עם האוכלוסייה הענייה. לפני שהפך לנשיא, שימש כשר האוצר באופן זמני ולפני כן היה איש אקדמיה. קוראה נולד למשפחה ממעמד הביניים הנמוך בעיר גואיאקיל, העיר הגדולה ביותר באקוודור, באפריל 1963. ילדותו הייתה קשה ומשפחתו התמודדה עם קשיים כלכליים. אביו נשלח למאסר של חמש שנים וחצי לאחר שנתפס מבריח קוקאין לארצות הברית. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר, זכה קוראה במלגה ללימודים באוניברסיטת גואיאקיל, בה סיים תואר בכלכלה בשנת 1987.
הוא הקדיש תקופה מסוימת להוראת ילדים ילידיים בניסיון לשפר את שיעורי האוריינות ולמד את שפת הקיצ’ואה – שפה ילידית של בני האנדים. לאחר מכן השלים תואר שני באוניברסיטה הקתולית של לובן שבבלגיה, שם פגש את אשתו לעתיד. הוא שב לאקוודור בשנת 1991 ומונה למנהל במשרד החינוך והתרבות. עשור לאחר מכן, כבר השלים את המסלול האקדמי באוניברסיטת אילינוי שבארצות הברית, שם קיבל דוקטורט בכלכלה בשנת 2001.
הרקע הכלכלי שלו הביא למינויו כשר האוצר של אקוודור בשנת 2005 תחת הנשיא דאז, אלפרדו פלאסיו. ברם, כהונתו נמשכה ארבעה חודשים בלבד – הוא התפטר באוגוסט של אותה שנה, בטענה כי הנשיא אינו תומך במדיניות הכלכלית שיזם. זמן קצר לאחר התפטרותו, ייסד את המפלגה הפוליטית החדשה Alianza PAIS – מפלגה סוציאליסטית שמטרתה לחזק את זכויות מעמד הפועלים ולהגדיל את הריבונות הפוליטית. הוא התמודד לראשונה לנשיאות בבחירות 2006 ואחת מהבטחות הבחירות המרכזיות שלו הייתה כינון אספה מכוננת לכתיבת חוקה חדשה למדינה.
הוא ניצח בבחירות בסיבוב השני עם 56.67% מהקולות. במהלך כהונתו הראשונה, ביצע מספר שינויים במדיניות החוץ, בהם גירוש כוחות צבא אמריקאים מבסיס חיל האוויר אלוי אלפארו. כמו כן, הצטרף לברית הבוליבארית של אמריקה (ALBA) – ארגון שמאל שהוקם על ידי מנהיג ונצואלה, הוגו צ’אווס. קוראה גם ערך משאל עם בנוגע לכינון אספה מכוננת לשם בחינת שיפורים לחוקה, שאושרה לבסוף על ידי העם בשנת 2008. הוא גם נקט צעדים לשיפור האיזון המגדרי בפוליטיקה, ודאג לכך ש-40% מתפקידי הממשלה יאוכלסו על ידי נשים. באפריל 2009 נבחר מחדש והפך לנשיא הראשון שנבחר לכהונה שנייה ברציפות מזה 30 שנה. אלא שכהונתו השנייה התאפיינה במשבר אקוודור בשנת 2010 – ניסיון הפיכה שבמהלכו מרדו שוטרים מהמשטרה הלאומית ואנשי כוחות הביטחון בעקבות הצעתו לבטל את נוהג הענקת מדליות ובונוסים בכל קידום בדרגות. בשלב מסוים, קוראה אף נלקח כבן ערובה בבית חולים על ידי שוטרים ונאלץ לחכות לחילוץ על ידי יחידת עילית צבאית.
מאפיין נוסף של כהונתו השנייה היה החלטתו להעניק מקלט מדיני למייסד האוסטרלי של אתר ההדלפות "ויקיליקס", ג’וליאן אסאנג’ – שחיפש מקלט בשגרירות אקוודור בלונדון כדי להימנע מהסגרה לשוודיה, שם היה מבוקש בחשד לעבירות מין. הענקת המקלט על ידי קוראה גרמה למתיחות מול ממשלת בריטניה, אך שיפרה את תדמיתו הבינלאומית. לבסוף, בשנת 2013 נבחר קוראה לכהונה שלישית. לאורך כל הדרך הוא נהנה מאחוזי תמיכה גבוהים מאוד – לפי סקר שנערך באפריל 2013, שיעור התמיכה בו עמד על 90%. קוראה היה ביקורתי מאוד כלפי התקשורת, מגזר שלדבריו לעג למדיניותו במקרה הטוב, ובמקרה הרע ניסה להפיל את ממשלתו. הנשיא קוראה נשוי לאן מאלרב גוסלין, בלגית אותה פגש בעת לימודיו בבלגיה. היא עברה לאקוודור לאחר נישואיהם, ולזוג שלושה ילדים – הבנות סופיה ואן דומיניק, והבן רפאל מיגל.
אין ספק שתחת קוראה המדינה הדרום-אמריקאית הקטנה עשתה תפנית לעבר מודרניזציה, מיגור העוני, שיפור הרווחה והעלאת רמת החיים של אזרחיה. היעד הבא היה התוכנית הלאומית הממשלתית "לחיות בכבוד" ("El Plan Nacional del Buen Vivir"), שנועדה להתממש בשנים 2013 עד 2017, כצעד משמעותי נוסף בבניית סוציאליזם חדש של המאה ה-21, המתבסס על שליטה ממשלתית נרחבת, השתתפות עממית בניהול המשאבים הלאומיים, ויצירת חברה שבה האדם נמצא מעל לשלטון ההון.
לא בכדי רפאל קוראה נמנה עם מחנה "הסוציאליסטים של המאה ה-21" – מונח שטבע הוגו צ’אווס וממשיך להתקיים תחת שלטונם של ניקולאס מדורו, איבו מוראלס הפרואני והמשטר הקובני. בבסיס השיטה הפוליטית הזו עומדת הרחבת המגזר הציבורי בכלכלה, כשמנהיגי המדינות מבטיחים לעמיהם צעדים לשיפור רמת החיים, כמו השקעה בהכנסות ממקורות המדינה במערכות הבריאות, החינוך, במזון במחירים נגישים, ובהבטחת דיור. במקביל, אידיאולוגיה זו דוגלת בדחיית המערכת הניאו-ליברלית העולמית, מתוך מטרה לשמור על העושר הלאומי ולהשתמש בו לקידום רווחת האזרחים הפשוטים. אלא שבדומה לקומוניזם, זו תיאוריה יעילה מאוד עד שהיא נכשלת במבחן המציאות…
מורשת קוראה
כך, בעוד אקוודור ידעה צמיחה כלכלית, היא המשיכה לסבול משחיתות גואה ומחוסר אמון הולך וגובר במוסדות הממשלתיים. לבסוף, בתום הקדנציה השלישית שלו כנשיא, בשנת 2017, קוראה נמלט לבלגיה, מולדת רעייתו והוא חי בה בגלות מרצון. בשנת 2022 אף הוענק לו מקלט מדיני לאחר שהורשע שלא בפניו באקוודור באשמת שחיתות ונידון שם לשמונה שנות מאסר.
קוראה אומנם מנוע חוקית מלהתמודד שוב על הנשיאות, אך הוא עדיין עומד בראש המפלגה הפוליטית הגדולה ביותר באקוודור ושומר על נוכחות דיגיטלית חזקה. עם למעלה ממיליון עוקבים בטיקטוק וארבעה מיליון ב-X (לשעבר טוויטר), קוראה ממשיך לעצב את השיח הפוליטי באקוודור. בטיקטוק הוא מתייחס לאירועים האקטואליים, מבקר את הממשלה ומגן על מורשת הממשל שלו, לעיתים קרובות תוך שימוש בהומור ושפה חדה כדי להתחבר לקהל הצעיר. הוא מקדם את סדר היום והמסרים של מפלגתו, ומחזק את מעמדו ככוח פוליטי מרכזי.
קוראה הבטיח ודאות בזמנים בלתי ודאיים, אך מבקרים טוענים כי ממשלתו היתה זו שהחלישה את שלטון החוק והציבה תקדימים מדאיגים. כך, הירושה הדואלית הזו — של התקדמות חומרית עבור חלק מהאנשים לצד פגיעות מוסדית עבור אחרים — נותרה נושא מרכזי להשפעתו המתמשכת. שלושה נשיאים שלטו באקוודור לאחר ממשלתו השמאלנית של מר קוראה: לנין מורנו, גילרמו לאסו והנשיא דניאל נובואה. השניים האחרונים היו בימין המפה הפוליטית, בעוד מורנו — שהיה סגנו של מר קוראה ולאחר מכן יורשו — מיהר להזיז את עצמו לימין לאחר כניסתו לתפקיד. בינתיים, מצבה של המדינה הלך והחמיר. שיעור העוני עלה מ-21.5 אחוזים בדצמבר 2017 ל-28 אחוזים בדצמבר 2024. שיעור הרציחות קפץ מ-5.6 לכל 100,000 איש בסוף 2016 ל-38.76 לכל 100,000 איש בסוף 2024, על רקע התחזקות ארגוני הפשיעה וקרטלי הסמים במדינה ובהיעדר מנהיגות מהימנה, רבים מתושבי אקוודור מביטים בערגה ובכמיהה על עשר שנות שלטונו של קוראה.
מאז נבחר דניאל נובואה לנשיאות בנובמבר 2023, המצב במדינה הלך והחמיר משמעותית ולא עזרה העובדה שבעת בחירתו הוא היה לנשיא הצעיר ביותר בתולדות המדינה, בן 35 וגם העובדה כי הוא איש עסקים לא סייעה לו במיוחד. בתקופתו שלטונו נובואה עשה מעט מאוד כדי לחזק את עצמאות מערכת המשפט או לתאם את המאבק בפשיעה המאורגנת עם שותפים בינלאומיים — בעוד הקרטלים וארגוני הפשע המאורגן מאיימים לערער את יציבות אקוודור ולמוטט לגבי את המערכת השלטונית.
אחד האתגרים המרכזיים של נובואה הוא הסערה שפוקדת את ממשלתו. הוא שמר על קשר ציבורי עוין עם סגנו וביטל מיד משא ומתן חשוב על שדה נפט לאחר זעקות ציבוריות על חוסר שקיפות בתהליך. ממשלתו ניסתה להגביר את המאבק בשחיתות, במיוחד לאחר שנמצאו ארבעה ילדים מתים מיד לאחר שנעצרו על ידי פטרול צבאי.
אבל המדינה חסרה גוף מודיעיני חזקה לחקירות פליליות, אין בה מערכת משפט עצמאית ונובואה אינו מעניק עדיפות להשקעה בחינוך ובתוכניות לשילוב מחדש של נוער כדי למנוע גיוס לארגוני הפשע המאורגן. מודל קוראה קידם מדינה חזקה כדרך יחידה לרווחה חברתית, אך זה בא על חשבון פגיעה במוסדות הממשל שנחלשו מאוד מאז עזב במאי 2017.
עידן של אי ודאות
אבל נובואה מתקשה מאוד להשליט סדר במדינה. ב-30 במרץ 2025, נובואה עורר מחלקות על כך שהתעלם מבית המשפט החוקתי ומינה את סינתיה גלברט בסמכות נשיאותית, בהוראת צו, לסגנית הנשיא, למרות שנשללה ממנה הזכות להיבחר בעקבות תביעה נגדית של אלימות פוליטית מגדרית שהוגשה על ידי שרת החוץ גבריאלה סומרפלד. אנליסטים ציינו שנובואה התמקד ביציבות מוסדית ומנהיגות שתואמת את חזונו הממשלתי, מה שחיזק את אסטרטגייתו הפוליטית לאחר הבחירות הללו.
אבל המחלוקת ההיא לא היתה הבעיה היחידה של נובואה. כנופיות פשע וקרטלי הסמים התחזקו מאוד על רקע צעדים שביצע הנשיא הקודם, לנין מורנו, כמו ביטול סוכנות הביון הממשלתית, מזכירות הביון הלאומית (Secretaría Nacional de Inteligencia, SENAIN) ואז הגיע המפנה החמור במאבק המדינה הפשיעה המאורגנת, כאשר מנהיג אחת מכנופיות הפשע המאורגן נמלט ממאסר.
זה קרה ב-7 בינואר 2024, כאשר מנהיג כנופיית "לוס צ'ונרוס", חוסה אדולפו מסיאס וילמר, ברח ממתקן הכליאה השמור בעיר גוואיאקיל, ביום שבו היה אמור להיות מועבר לכלא אחר. האירועים דווחו למחרת על ידי הרשויות, והוגשו אישומים נגד שני סוהרים ששיתפו פעולה עם הכנופיות. לאחר הבריחה, הנשיא נובואה הכריז על מצב חירום בן 60 ימים, מה שנתן לרשויות את הסמכות להשעות את זכויות האזרח ולאפשר את הפעלת הצבא בתוך בתי הכלא שנשלטים ברובם על ידי ארגוני הפשיעה. פרצו מהומות בכמה בתי כלא ברחבי אקוודור ויומיים לאחר מכן, התרחשו התקפות חמושות ברחבי המדינה כולה, כולל פריצה לתחנת טלוויזיה במהלך שידור חי.
ואומנם האופוזיציה השמאלנית תמכה בממשלה והודיעה כי "הגיע הזמן לאחדות לאומית. הפשע המאורגן הכריז מלחמה על המדינה, והמדינה חייבת לנצח". אך הביקורת על נובואה היתה גבוהה, משום שסיפק תגובה שהתמקדה רק בביטחון, מבלי שהכריז על רפורמות אפשריות במשטרה ובמערכת המשפט, שהיו ידועות במשך שנים רבות כמושחתות מאוד, או על מדיניות חברתית שנועדה להתמודד עם הסיבות השורשיות לאלימות הפושה במדינה.
לאלה יש להוסיף גם את חוסר התחשבותו של נובואה בעניינים כמו אמנה וינה: ב-5 באפריל 2024, שגרירות מקסיקו בקיטו נפרצה על ידי כוחות המשטרה הלאומית של אקוודור וצבא. מקסיקו ומדינות רבות אחרות גינו את המתקפה כעבירה על אמנת וינה לשיתוף פעולה דיפלומטי משנת 1961 ועל אמנת קרקאס לשירות מקלט דיפלומטי משנת 1954. המתקפה בוצעה במטרה לעצור את סגן הנשיא לשעבר של אקוודור, חורחה גלאס, ששימש כסגנו של רפאל קוראה ונשפט על שחיתות. הוא חי בשגרירות מאז 17 בדצמבר 2023 וכמה שעות לפני המתקפה, מקסיקו העניקה לו מקלט מדיני.
נובואה טען כי הוא קיבל "החלטות יוצאות דופן כדי להגן על הביטחון הלאומי, שלטון החוק וכבוד האוכלוסייה שמסרבת לכל סוג של חוסר עונש לפושעים, אנשים מושחתים או נרקו-טרוריסטים", וכי הוא לא יאפשר לפושעים מורשעים המעורבים בפשעים חמורים מאוד לקבל מקלט. הוא הסביר כי פעולות כאלה סותרות את אמנת וינה והסכמים בינלאומיים אחרים.
אותו מצב חירום שהוכרז הפך עם הזמן לסכסוך אלים ומתמשך שבמהלכו הועלו תלונות על פגיעה בזכויות אדם. חוסר רגולציה והאופן שבו הושמו אמצעי הביטחון הובילו להאשמות על הפרות זכויות אדם מצד ארגוני חברה אזרחית מקומיים ובינלאומיים, בעוד כוחות הביטחון במדינה לא בוחלים באמצעים אכזריים כמו עינויים בטיפול בעצורים. אקוודור ידעה משברים פוליטיים לאורך כל ההיסטוריה שלה, אלא שנראה שהיציבות היחסית שאפיינה את שלטונו של קוראה היה הדבר היציב האחרון שחוו התושבים, שאינם יודעים כיצד יסתיים הסכסוך האלים בין כוחות הממשלה וקרטלי הסמים האכזריים.
