תאמל״ק לישנים אחרי שהפיכה צבאית העלתה את אנדרי רג'ואלינה לשלטון, ההיסטוריה חוזרת להכות בשערי הבירה אנטאננריבו. יחידת העילית CAPSAT, זו שסייעה לו אז לתפוס את השלטון, מצטרפת כעת למחאות נגדו. האי במערב האוקיינוס ההודי רותח והתושבים שוב מוצאים את עצמם בין הפסקות חשמל, ניתוקימים וקולות ירי.
סדק ראשון: מחאה על מים וחשמל שהפכה לגל פוליטי
הכול החל ב־25 בספטמבר 2025. קבוצות צעירים במדגסקר, חלקם סטודנטים, אחרים מובטלים, יצאו לרחובות במחאה פשוטה לכאורה: הם דרשו מים וחשמל. באנטאננריבו ובערים נוספות באי, נמשכו שבועות של הפסקות חשמל ממושכות, קווי מים יבשים, ושירותים ציבוריים קורסים.
אבל הזעם, כמו תמיד בהיסטוריה של מדגסקר, לא הוגבל רק לתשתיות. בתוך ימים ספורים התרחבה המחאה לקריאה כוללת נגד "שלטון מושחת, מנוכר וחסר חמלה". כרזות עם סיסמאות כמו "Leo Délestage!" ("נמאס מהפסקות החשמל!") התמזגו עם קריאות ל"דמוקרטיה אמיתית" ולשינוי. המחאות הפכו לאלימות. עשרות נפגעים, לפי הערכות האו"ם לפחות 22 הרוגים ויותר מ־100 פצועים. הממשלה מצידה הגיבה בעוצר לילי, במעצרים המוניים ובפיטורי שר האנרגיה – אך גל המחאה לא דעך.
ב־26 בספטמבר פיטר הנשיא רג'ואלינה את שר האנרגיה, בניסיון להרגיע את הרחוב. יומיים אחר כך, ב־29 בספטמבר, פיזר את הממשלה כולה. ב־6 באוקטובר מינה לראשות הממשלה גנרל לשעבר – צעד שנועד להחזיר שליטה דרך הצבא. אך זה היה מהלך שנראה בדיעבד כהימור מסוכן: בתוך ימים ספורים, דווקא מתוך הצבא, החלה לצמוח הסכנה הגדולה ביותר לשלטונו.
חיילי CAPSAT – הצל שהולך וחוזר
ב־11 באוקטובר נרשם רגע דרמטי: חיילים מיחידת CAPSAT – אותה יחידת עילית שעמדה לצידו של רג'ואלינה כשהפיל את הנשיא מרק רוואלומננה בשנת 2009 – הכריזו שהם מצטרפים למחאה. הם לא הסתפקו בכך. כמה מהקצינים קראו בגלוי לחיילים אחרים "לא לציית לפקודות" ולתמוך במפגינים. באחת מיחידות הצבא אף דווח כי מפקדים "לקחו אחריות על כלל הפיקודים הצבאיים".
בבת אחת, השלטון מצא עצמו מול אויב פנימי. נשיא מדגסקר הופיע מול מצלמות והזהיר מפני "ניסיון תפיסת כוח בלתי חוקי ובכוח" , משפט טעון מאוד במדינה שזוכרת היטב כיצד הפיכה צבאית אחת בלבד לפני עשור וחצי שינתה את ההיסטוריה שלה.
היסטוריה חוזרת על עצמה?
כדי להבין את המשמעות, צריך להיזכר בשנת 2009: אז, רג'ואלינה היה ראש עיר צעיר ושאפתן. בתמיכת CAPSAT הוא הוביל מרד צבאי שגירש את הנשיא הקודם, תפס את השלטון, והפך לדמות שנויה במחלוקת ברחבי אפריקה. כעת, אותה יחידה – סמל לנאמנות צבאית בעבר – פונה נגדו. הדרמה הצבאית הופכת לאירוע עם משמעות היסטורית עמוקה: במדגסקר, נאמנות הצבא הייתה מאז ומתמיד המפתח לשלטון והעובדה שחלק מהחיילים מסרבים לציית לפיקוד המרכזי עלולה להוביל למצב שבו הכוחות יפוצלוֹ והשליטה תתמוסס.
האו"ם, האיחוד האפריקאי וארגונים בינלאומיים נוספים הגיבו בזהירות, תוך קריאה ל"דיאלוג ולמניעת אלימות נוספת". אמנסטי אינטרנשיונל דרשה פתיחת חקירה מיידית על שימוש מופרז בכוח מצד כוחות הביטחון. הקהילה הבינלאומית חוששת בעיקר מהישנות התסריט של 2009: מדינה מבודדת, קריסת מוסדות ואלימות ממושכת שמאיימת על יציבות כלכלית אזורית. בינתיים, במדגסקר עצמה – חנויות נבזזו, בתי ספר נסגרו, תיירות נעצרה. האי, שתלוי קשות בייצוא חקלאי ובתיירים אירופים, סופג מכה כלכלית קשה.
בין תקווה לתהום – לאן הולכת מדגסקר?
האפשרויות כעת תלויות במידה רבה בשני גורמים: האחד – האם הנשיא יצליח לשמר את נאמנות רוב הצבא ולפתוח בדיאלוג אמיתי עם מנהיגי המחאה; השני – עד כמה יצליחו הכוחות הזרים והאזוריים למנוע הידרדרות.
אם יישמר השקט ויתקיים משא ומתן אמיתי, אולי עוד תוכל מדגסקר לצאת מהמשבר בדרך פוליטית. אך אם השבר בצבא יעמיק, והרחוב ימשיך לרתוח – ההיסטוריה עלולה לחזור במלוא עוצמתה, והאי עלול להידרדר לעימות פנימי חדש. כך מדגסקר מוצאת עצמה שוב על פרשת דרכים בהיסטוריה שלה. אותה יחידת עילית, CAPSAT, שהעלתה את רג'ואלינה לשלטון, מערערת כעת את אחיזתו. ההפגנות שהחלו ממחסור במים ובחשמל הפכו למבחן הישרדות פוליטי למנהיג שכוחו נשען על הצבא. אם לא יימצא פתרון מהיר, ייתכן שהאי ישוב לעמוד על סף מהפכה נוספת, כזו שתזכיר לכול שהיסטוריה, במיוחד באפריקה, לעיתים קרובות חוזרת בדיוק כשהמנהיגים חושבים שהיא כבר מאחוריהם.
