רעמסס השלישי מכונה לעתים קרובות "הפרעה הגדול האחרון", כאשר המדינה המצרית נפלה לדעיכה לאחר שלטונו. אבל האם זו הסיבה היחידה לתואר הזה?
רעמסס השלישי היה פרעה השני של השושלת העשרים במהלך הממלכה החדשה ועלה לשלטון כאשר מצרים הייתה בתקופת דעיכה. במהלך שלטונו שנמשך כ-30 שנה, הוא הצליח להאט את דעיכתה על ידי ניצחון על אנשי הים והלובים, כמו גם שמירה על תוכנית בנייה מרשימה. לאחר שלטונו, ממלכת מצרים נכנסה לתקופה סוערת שהתאפיינה בלחימה פנימית וחוסר יכולתה של מצרים לנצל את חדשנות הברזל בתקופת הברזל. מותו של רעמסס סימן את סגירת עמדת השגשוג והיציבות של מצרים,וזו הסיבה שהוא ידוע בתור פרעה הגדול האחרון.
השלטון המוקדם
רעמסס ירש ישירות את אביו, סת נ אחת'. לא הרבה ידוע על סת נ אחת', אבל לכאורה לא היה לו קשר לפחות לשני הפרעונים הקודמים והיה גזלן אפשרי שהיה אולי קשור לרעמסס השני (הגדול) המפורסם. יתרה מכך, הוא שלט רק שלוש שנים לכל היותר. השושלת צמחה מאוד אך שיקפה את השושלת ה-18 לפניה כשהתפרקה עקב קרבות פנים. כמו חורמחב כמעט מאה שנים לפניו, סת נ אחת', מפקד צבאי, לקח לידיו את הכתר. כאשר רעמסס השלישי ירש את אביו, הוא חיזק את מלכותו בצלמו של רעמסס הגדול. הוא העניק תארים לבניו ונתן להם תפקידים זהים בחצר המלכות.
בשנה החמישית לשלטונו, כוחו של רעמסס השלישי כשליט ייבחן. מיזוג של שבטים לובים, כמו אנשי משווש ואנשי ספד תקפו את מצרים. כ-25 שנה קודם לכן, תחת שלטונו של מרנפתח, תקף קונגלומרט דומה ותחת שני הפרעונים, הלובים הובסו. רעמסס נלחם בלובים בשני קרבות, אחד ביבשה ואחד בים.
אנשי הים
שלוש שנים מאוחר יותר, מצרים תצטרך להגן על עצמה שוב, והפעם מול יריב גדול בהרבה. כאשר רעמסס השלישי עלה לשלטון, ערי חוף רבות ומעצמות ותיקות סבלו מבעיות כלכליות, אסונות טבע ונפלו לידי אויב לא ידוע ברובו. תקופה זו ידועה כיום כקריסת תקופת הברונזה. אוגרית, חלקים מקפריסין, המיקנים, ארץ ישראל והאימפריה החיתית הובסו כולם על ידי קבוצה הידועה בשם אנשי הים, שנלחמה הן ביבשה והן בים. בשנה השמינית לשלטון רעמסס, אנשי הים תקפו בשתי חזיתות: האחת ביבשה, נעה לכיוון הדלתא של הנילוס בצפון-מזרח בדרכם מקרבות בארץ ישראל והשנייה נעה באמצעות ספינות אל הפתח הראשי של הנילוס. רעמסס התכונן על ידי הוצאת צו גיוס ארצי ושליחתם של הלוחמים אל פתח הנילוס בזמן שהצבא המאומן פגש את אנשי הים בדלתא.
לפי מקורות בני זמננו, רעמסס העמיד קשתים על החוף וספינות מלחמה ימיות פגשו את אנשי הים במים הפתוחים. לאנשי הים היו ספינות שנועדו לשאת המוני אנשים, לא להילחם בים. ברגע שספינות האויב היו בטווח, ירדו חיצים על אנשי הים והם ניסו לכאורה לסגת מקו החוף רק כדי לפגוש את הספינות המצריות. מכיוון שהארמדה המצרית הייתה מצוידת הרבה יותר לקרב ימי, נושאי הכוחות של אנשי הים התהפכו בקלות ומאות טבעו. הקרב היבשתי אולי לא היה כל כך מוצלח. מעניין לציין כי ישנם מקורות מוגבלים מאוד, כאשר רוב המסמכים מציינים רק שהושג ניצחון ללא פרטים. חוקרים מציינים זאת בדרך כלל כעדות להפסדים כבדים של מצרים.
לאחר התקוממות נוספת, גדולה יותר מהשבטים הלובים, שדוכאה על ידי רעמסס השלישי, הוא הפנה את תשומת לבו לפרויקט שיפוץ, כפי שהיה מסורתי עבור פרעה. רעמסס החל לבנות את מקדש המתים שלו, שעוצב בדמות השליט הקודם. "אחוזת מיליוני השנים של רעמסס השלישי, מאוחדת עם הנצח באחוזת אמון' או מדינֶת הַאבּוּ כפי שהיא ידועה כיום, רשמה רבים מהישגיו של המלך באמצעות תבליטים וגילופים גדולים. בנוסף לדימויים נרחבים המראים את הצלחותיו הצבאיות, רעמסס עשה את עצמו בסצנות של ציד ובהרמון המלכותי מוקף בנשים. הפאר האדריכלי והאמנותי כלל גם את האנדרטה הגדולה האחרונה של מצרים העתיקה, ומאוחר יותר בחרו הפרעונים לבנות קפלות קטנות יותר באתר. יתר על כן, האתר טופח ברציפות עד המאה התשיעית לספירה על ידי נוצרים קופטים שהקימו מספר כנסיות בתוך מקדש המתים.
כיבוד האלוהויות היה ללא ספק התפקיד החשוב ביותר של פרעה במצרים העתיקה. רעמסס דבק בסטנדרט זה לא רק על ידי בניית אנדרטאות משלו, אלא גם על ידי הוראת בדיקה של מקדשים ברחבי מצרים. אופן ביצוע הטקסים תוקן אם כי לא לפי אמות המידה של פרעה. יתרה מכך, מצב המקדשים ותכולתם תועדו בפירוט רב והחל שיקומם. מקדש לוקסור שופץ, למקדש סת בנובט היה מקדש חדש, ומקדש חדש עבור חונוס נבנה באיפטסוט.
מרשימות לא פחות היו משלחותיו של רעמסס בחיפוש אחר סחורות זרות. הוא שלח אנשים לסיני בשביל טורקיז, לתמנע בשביל נחושת ולפונט בשביל קטורת ומור. האחרון שבהם היה כנראה בסומליה של ימינו והמסחר כאן לא נראה מאז שלטונה של חתשפסות כשלוש מאות שנה קודם לכן. רעמסס חזר באופן ניכר לתוכניות הבנייה המפוארות ולמעללי החוץ של השושלת ה-18 הידועה לשמצה.
עם זאת, הישגיו של רעמסס התערערו מעט בשל חוסר היציבות הכלכלית. באופן לא מפתיע, המלחמה בפלישות זרות הייתה יקרה וכתוצאה מכך סבל האוצר המצרי. בעוד המקדשים היו מלאים בסחורות אקזוטיות, האסמים היו מותשים באופן ניכר, תבואה הייתה מרכזית בכלכלה המצרית. יתרה מכך, המסחר הכללי עם המזרח הקרוב היה דל יחסית מאחר שעמי הים ביטלו את רוב מרכזי הסחר.
עדויות גלויות לסערה כלכלית זו התבררו במה שהפך לשביתות המתועדות הראשונות בהיסטוריה תחת רעמסס השלישי. עובדי הנקרופוליס של עמק המלכים קיבלו את שכרם, שכלל גם את מזונם, באיחור של חודש וננקטו אמצעים זמניים אך בסופו של דבר הוזנחו בשל ההכנות ליובל 30 שנה לפרעה. בעלי המלאכה, שהתגוררו בכפר אומנים בשם דיר אל מדינה, קיבלו את שכרם הבא באיחור ניכר. הם המתינו למעלה משבועיים לפני שהפסיקו את העבודה וצעדו למקדש המתים של רעמסס ולאחר מכן ארגנו ישיבה במקדש תחותמס השלישי. השביתות הפכו נועזות יותר עם הפגנות שהתרחשו ברמסאום ואף כלל חסימת נתיבים כשהעובדים מונעים גישה לעמק המלכים. משמעות הדבר היא שהאבלים לא היו מסוגלים לבקר את התים ולקיים טקסים קדושים. ניכר היה שלפקידים המקומיים לא היה מושג כיצד להגיב לשביתות וסירבו לומר לפרעה על כך כדי שלא להרוס את החגיגות הקרובות. השביתות נמשכו כשלוש שנים עד שהפקידים יכלו לשלם לעובדים באופן שגרתי ובזמן.
למרות שרעמסס לא היה מודע לשביתות, זה הוכיח את חוסר הוודאות במצבה הכלכלי של מצרים תחת שלטונו. כמו כן, התקריות הציגו את הסדקים הגדלים בתוך הממשלה ואת הכשלים בארגון הממשל והפוליטיקה בכללותה. בסך הכל, התעלמו מהאנשים הפשוטים ומהכלכלות המקומיות כדי לשמור על המראה, שכן רעמסס היה מודע מאוד לעתודות התבואה המצטמצמות.
מוות וקנוניה
ההרמון של הפרעונים המצריים היה תכונה בולטת לפחות מאז הממלכה העתיקה. נשים בנות משפחות המלכים וכן נשים ופילגשות רבות, כולן חיו יחד במתקן עם מינהל עצמאי ובעצם פעלו כחצר שנייה עם פלגים פוליטיים שונים. לאחר חגיגות היובל לרעמסס בשנת 1157 לפני הספירה, מצבו הבריאותי המידרדר היה מוחשי לאלו שנמצאו בהרמון והיווה הזדמנות למי שהתכוון לצבור כוח.
הודות לפפירוס המשפטי של טורינו, התמלילים ממשפט קנוניית ההרמון שרדו עד היום. אשתו השנייה של רעמסס, הנקראת טיי או טייה, קשרה קשר לרצוח את פרעה ויורשו ואת בנה, פארהרונמפ, על כס המלכות. התוכנית הייתה מורכבת וכללה מספר חברים בהרמון ואנשי חצר, כולל משרתים, ראש הלשכה המלכותית וראש האוצר. אישה אחת שלחה הודעה לאחיה, מנהיג צבאי, לערוך מרד המוני כדי להסיח את דעתו של רעמסס. אלא שכנראה שהקנוניה כשלה, כיוון שסברו זמן רב שרמעסס שרד את התקיפה נגדו לזמן קצר, כאשר הפפירוס מתחיל בכך שהוא פונה לחצר ונאמר כי מונו 12 פקידים מהימנים לחקור את הקנוניה.
עם זאת, בהמשך התמלילים, רעמסס השלישי מכונה 'האל הגדול' המשמש רק למלכים מתים. בעוד שהמומיה שלו לא הפגינה סימני תקיפה ברורים, בשנת 2011, גופתו נסרקה בסיטי וחשפה פצע בצווארו העובר עד העצם; פצע שמדענים אמרו שאי אפשר לשרוד. 38 הקושרים נמצאו אשמים. חלקם נאלצו ליטול את חייהם בעוד שאחרים התמודדו עם מומים כבדים על ששתקו ולא יידעו את פרעה.
מורשת ומסקנה
קברו של רעמסס בעמק המלכים (KV11) הוא אחד הגדולים שקיימים וסמל להצלחותיו כפרעה. ניצחונותיו הצבאיים, במיוחד נגד אנשי הים, שהרסו רבות מהמדינות העכשוויות של מצרים, היו ללא ספק מרשימים למרות אבדות כבדות פוטנציאליות. בנוסף, שיקום מספר מרכזים דתיים ומאמציו להחזיר את סחר החוץ מראים על ניסיונותיו לחזק את מצרים לאחר תקופה של חוסר יציבות. בנו ויורשו, רעמסס הרביעי, פירט את מעלליו של אביו בפפירוס האריס הגדול. מסמך זה הוא באורך 41 מטר והפפירוס המוכר ביותר ממצרים כדרך הולמת להנציח את הפרעה הגדול האחרון.
שלטונו של רעמסס לא היה חף מכשלים. מלחמות תכופות על רקע פוליטי בלתי צפוי סחפו את הממלכה המצרית לסערה כלכלית. רעמסס עלה לשלטון באותו אופן כמו הפרעונים בתחילת השושלת ה-19, לאחר תקופה של עימותים וכאוס פנימי. זה בא לידי ביטוי לאחר מותו של רעמסס כאשר שלטונו של רעמסס הרביעי החל בהצלחה אך בתורו, נאלץ להתמודד עם בעיות כלכליות מתמשכות. תחת רעמסס החמישי גברו הפשיטות מלוב, ולכאורה פרעה לא היה מצויד להתמודד עם עמן. מגמות דומות חזרו על עצמן עד סוף השושלת ומצרים דעכה משמעותית. בולט במיוחד הוא האופן שבו כוחם של הפרעונים ירד בזמן שסמכותם של הכוהנים גדלה באופן דרמטי. בכל זאת, ניתן לומר בבטחה שרעמסס השלישי היה שליט מוצלח בזכות עצמו. בתוך המהומה, הוא הצליח לעמוד בסטנדרטים של פרעונים מרשימים לפניו ולהשהות את דעיכת מצרים, לפחות בתקופת שלטונו שלו.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
